לימוד בחשיבה הכרתית על משל ״הספל״ בחיבור לספירת – חסד שבמלכות

ימימה ז״ל, אמרה: המצר עיניו – יביט.

בפשט שלו, המשפט מעלה סתירה, מכיוון שאם אני מצר את עיני, לכאורה אני רואה פחות. ובחלקים בלימוד אנחנו מדברים על הרחבת יכולת הראייה, כך שאיך הרחבת יכולת הראייה יכולה להסתדר עם הצירות העיניים והמבט?

כדי להבין את המשפט הזה ולבאר את הסתירה, צריך להעמיק וללמוד מה המשמעות העמוקה של הראייה ואיך היא משפיעה על המערכת הנפשית שלנו.

 

כל עבודה רוחנית שאנחנו עושים, מטרתה איזון הנפש. הרגעתה. הבאתה למקום שבו נזכה למה שנקרא ״נחת רוח״, שמחה פשוטה.

הדבר הזה נכון עבור כל עבודה נפשית, בין אם בעזרת אנשי מקצוע שונים, בין אם בלימוד הנפש בחשיבה הכרתית ובין אם בלימוד הגות יהודית מגדולי הפילוסופים שזכינו להם.

כולם כולם, מכוונים אותנו בדיוק לאותו המקום, כל אחד דרך ההבנות שלו, דרך עולמו הפנימי ודרך הניסיון האישי שלו.

יש לנו משפט מפתח בלימוד שאומר: ״אין לימוד, אלא מתוך התנסות חווייתית.״

ז״א, על מנת שנזכה לחוות כל שינוי, קטן או גדול, אנחנו נאלצים לחוות אותו ממש, בכל המימדים שלנו. זה לא מספיק לדעת את המשפטים היפים, לדקלם אותם בקלילות לשון. אם אתה לא חווה את הלימוד ותוצאותיו באופן הכי אמיתי שיש, בפנימיות שלך, במחשבה, בדיבור ובמעשה, כל המילים היפות יישארו בגדר סיפור יפה אבל לא ישאירו כל רישום בנפש שלך.

 

לצורך הבנה עמוקה יותר של מבנה הנפש שלנו, אמשיל משל שיצייר לנו בצורה יחסית פשוטה, מה משמעות המשפט המצר עיניו יביט, ויותר מזה, מה משמעות הקשב שלנו, המחשבה, הדיבור והמעשים שלנו ואיך הם משפיעים ישירות על הנפש שלנו.

 

דמו לכם את הנפש שלכם לספל מלא במים עכורים. עכורים כל כך, עד שאין אפשרות לראות דרכם.

עכשיו דמו לכם שמעל לספל ישנן שתי ידיים שאוחזות במזלף טיפות. אחת של מים נקיים והשנייה של מים עכורים.

 

בכל מתרחש שקורה לכם בחיים, חיצוני, או פנימי, המזלפים מטפטפים טיפה אחת לתוך הספל העכור.

 

כל טיפה של מים שתיכנס לספל, תגרום בהכרח לטיפת מים אחרים לצאת.

הטיפות שנכנסות יכולות להיות או נקיות, או עכורות.

המים העכורים בספל משקפים את מצב הנפש שלנו, הבלבול, העומסים ששולטים, הכעסים, החרדות, המועקות, הקנאה, הציניות, השיפוט, וכו׳.

 

כשאנחנו נמצאים מול מתרחש מסוים ומצליחים לראות את הטוב שבו, לדוגמא: אם נכשלנו במבחן או במשימה בלימודים או בפרויקט בעבודה, אם נצליח לראות את ההזדמנות שנמצאת שם עבורנו ללמוד ולהשתפר ולתקן לפעם הבאה, זה יהיה בבחינת טיפת מים נקיים שתיכנס לספל. אבל אם ניכנס לשיפוט עצמי, לאכזבה, לייאוש ולהאשמה, זה יהיה בבחינת טיפת מים עכורים שתיכנס לספל.

 

וניקח את זה יותר לעומק:

למעשה, כל דבר בחיים שלנו, הוא בבחינת ״מתרחש״. ז״א, כל מה שעובר דרכי, דרך עיני, דרך אזני, מייצר רישום כלשהו בנפש, בין אם קטן מאוד ובין אם עצום.

כל ידיעה חדשותית, כל הודעת סמס, כל תמונה בטלויזיה, בעיתון, באינטרנט, כל דבר כזה, הוא בבחינת מים שנכנסים לכוס ולמרבה הצער, במציאות המטורפת שלנו היום, רוב הטיפות האלו הן בבחינת מים עכורים.

 

ונעמיק עוד, כל מחשבה שעולה בי, כל דיבור, כל מילה שאני מוציא מהפה שלי ומעניק תוקף למחשבה, אני הוא הראשון ששומע אותו ולכן גם הוא, בבחינת מתרחש פנימי ודווקא שם, הרישום בנפש בדרך כלל גדול מאוד אבל אנחנו לא ערים לו. (יבואר בשיעור נפרד)

ועל זה אמר החפץ חיים: ״האדם עושה בלשונו יותר ממה שעושה בחרבו״.

ועוד נאמר: ״החיים והמוות ביד הלשון״

 

לימוד הנפש נותן לנו כלים להבין טוב יותר את הדברים האלו, לראות אותם לעומקם.

חשיבה הכרתית היא לימוד פרקטי, ז״א, אדם חייב לפגוש את הלימוד בחיים שלו ממש כדי להתפתח וכפי שנאמר, לא מספיק הדקלום.

 

כשאנחנו חיים כפי שאנחנו חיים, במירוץ המטורף, בתחרות, בלחצים הבלתי אפשריים, חיים איש איש עמוק בתוך המסך הנייד שלו, חשופים לאינסוף ״רעשים״ מבחוץ, תקשורת מעוותת ומעוותת, תרבות לא יציבה שמבוססת על חוסר הסיפוק שלנו מהחיים, הרעש שסביבנו כל כך גדול, עד שלמעשה, כדי להצליח לראות משהו באמת, בצורה פשוטה ונקייה ממסכות ופילטרים, אנחנו צריכים באופן המוחשי ביותר, להצר את המבט, להצר כדי להתמקד, כדי לסנן רעשים מיותרים. הצרות העיניים, מאפשרת לנו גם בגשמי וגם ברוחני, להתמקד במה שנמצא מולנו ולא במה שמסביב.

אותו הדבר גם בשמיעה, בקשב שלנו. אם אנחנו בבית, מנהלים שיחה עם הבעל, ובו זמנית עם הילדים שרוצים ורבים וכו, אז, גם המבט לא ממוקד, וגם האוזניים לא ממוקדות, המחשבה לא ממוקדת והלב לא ממוקד ולכן גם העשייה לא תהיה ממוקדת ולא תהיה בעלת ערך גבוה.

וכל אלו, הם טיפות עכורות שאנחנו במו ידינו מטפטפים לספל.

 

היפה והמיוחד שבטיפת מים נקיים, שברגע שהיא מתערבבת עם המים העכורים, היא מתפשטת, עוטפת ומתעטפת במים העכורים ומזקקת אותם, מעדנת אותם.

ועל זה נאמר: מעט מן האור, דוחה הרבה מן החושך (מיוחס לבעל שם טוב).

ואנחנו יודעים שעבודה על מידה אחת, מהדהדת ומאירה גם מידות אחרות בנפש והתפשטות המים בספל היא בבחינת ההדהוד של האור שלאט לאט דוחה את החושך.

וככל שנכניס יותר טיפות נקיות לספל שלנו, כך המים שבו יהיו צלולים יותר, נקיים יותר וטעימים יותר ויהוו משקה ראוי לשתייה ולרוויה.

 

לכן ראוי לזכור בכל יום, בכל שעה ובכול רגע, שכל דבר שאני מניח עליו את עיני, את ליבי, את הקשב שלי, כל דבר הוא בבחינת ״ובחרתם בחיים״ ועלינו האחריות לבחור, איזו יד תטפטף, יד של מים נקיים או יד של מים עכורים.

 

ובחיבור לספירת – חסד שבמלכות:

 

אדם חי, נושם ולומד בחסד. החסד ניתן לנו משמיים. מורי היקר תמיד אומר לי ״משמיים רוצים בהצלחתנו, לכן, לא יוותרו לנו על אף שיעור ועל אף מבחן.״

מנקודת מבט זו, אם נבין שהקשיים שיש לנו בחיים, ניתנו לנו כדי שנתפתח, שנגדל, שנדע למלוך על עצמנו ונלמד לצעוד בדרך המלך הפרטית שלנו, אז, נזכה ע״י לימוד, לחסד שבמלכות.

 

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…