לימוד בחשיבה הכרתית על חיבור לזמן – קיץ.

אומרים שהדבר היקר ביותר שיש לאדם הוא הזמן.

ואם נסתכל בעין ״רגילה״ על העולם בחוץ, זה אכן נראה כך. כולם רצים כל הזמן, ממהרים, מאחרים, קופצים מדבר לדבר, לחוצים להספיק כל הזמן.

ואמר רבי טרפון: ״הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק.״

אבל רבי טרפון התכוון לדבר אחר לגמרי באומרו המלאכה מרובה.

 

תפישת החיים שלנו בעיני עצמנו בעולם הפכה להיות כמעט לחלוטין סינטטית. ז״א, יש אותנו, ויש טבע ״בחוץ״. ואם נבחן את זה, נראה שבאמת אנחנו כמעט לחלוטין מנותקים מהחוץ, מהטבע ומהזמן.

כשנהיה חם, אנחנו נכנסים פנימה ומדליקים מזגן, כשנהיה קר, שוב מדליקים מזגן.

מורידים בגד, מעלים בגד, מחליפים נעל בסנדל, אבל זה הכול חיצוני לנו.

בואו נלמד: האוכל שאנחנו אוכלים, למעשה לא משתנה כל השנה. אנחנו אוכלים את אותו התפריט כל יום, כל השנה. וזה מעמיק, למעשה, היום אנחנו אוכלים את אותם המאכלים לאורך כל השנה גם כשאינם נמצאים בטבע – מחוץ לעונה.

הטכנולוגיה משמרת אותם לאורך חדשים רבים ו״דוחפת״ לנו את האוכל הקפוא ללא הפסקה.

 

הרמב״ם, ידע לכוון אותנו בדיוק מה נכון לאכול, באיזו כמות ובאיזה זמן של השנה.

התפריט שלו היה משתנה מעונה לעונה, מתחשב במזג האוויר החיצוני מתוך חיבור למזג האוויר הפנימי של האדם.

 

היום, הכול הולך, כל הזמן, ואנחנו מכניסים הכול, בלי לחשוב, בלי להרגיש, גם כשלא מתאים, הכול נכנס.

זוהי למעשה הוויה בחסר. זהו הניתוק של הפנימיות שלנו, מהחיצוניות (או מהפנימיות) של החוץ.

 

היחס לזמן:

לבוקר יש את הזמן שלו, את התדר שלו, את הריח המיוחד שלו, את הצבעים שלו. זה זמן מיוחד, קצוב, וגם הוא משתנה בזמן שבתוך הזמן.

לצהרים יש אנרגיה חדשה, אחרת מהבוקר, וגם לערב יש גם את אותם הדברים המיוחדים לו. החיות הולכות לישון, אחרות מתעוררות לפעילות לילית, הריחות מתחדשים ומתחלפים, ריח הטל של הבוקר שונה מריח הטל של הלילה.

ואנחנו, ממהרים. מהבוקר ועד הערב. אין לנו בוקר פנימי, אין לנו ערב פנימי, הכול לחוץ, הכול מהיר ועצבני.

וממשיך גם בעונות השנה.

הנה, מגיע הקיץ. אחד המאפיינים הראשונים לבואו של הקיץ, הוא שנוספת לנו שעת אור ליום. ז״א, היום מתארך. יש יותר זמן.

האם אנחנו ערים לעובדה הזו? האם נרצה לנצל את שעת האור הנוספת לעשייה כלשהי? או האם נמשיך למהר ולאחר גם כשקיבלנו עוד שעה.

 

בואו נביט קצת על הטבע וננסה לשקף אותו על עצמנו.

דברים רבים קורים בתחילת הקיץ בטבע, הנחש למשל, מתעורר משנת החורף שלו, משיל את עורו כדי לאפשר צמיחה והתחדשות, ויוצא לחודשים של עשייה מחודשת.

הדובים שמתעוררים משנתם, מחליפים את פרוות החורף בפרווה קיצית, משנים הוויה, מתחדשים. קרניים נושרות ומפנות מקום לחדשות, צמחי הקיץ פורחים, משנים צורה, צמחי החורף נסוגים, חלקם קמלים, חלקם משנים הווייה ונכנסים למצב המתנה וצמצום. ציפורים נודדות אלפי קילומטרים כדי להתחדש, היקום מחזר אחר עצמו, מתחדש, צומח.

 

ואנחנו, אנחנו בשלנו, ממשיכים לאחר כל הזמן. מנותקים. כאילו אין לנו חלק בטבע, כאילו אין לנו חלק בזמן.

 

אבל אם אנחנו רוצים להתפתח באמת, יש כלי נפלא שמכוון אותנו כל הזמן וזה ״הזמן״ עצמו.

אם נרצה, נוכל להבין שגם אנחנו חלק אמיתי מהיש בחוץ, אנחנו חלק בלתי נפרד מהחוקיות של הטבע, מהזרימה שלו, מהאנרגיה שלו, מהצמיחה וההשתנות התמידית שלו.

אותם הכוחות שפועמים בו ויוצרים את ההשתנות, את הרצון הפנימי לצמיחה, פועמים גם בנו.

יש לנו את היכולת להתחבר לזמן. לעזוב את ההוויה הסינתטית ולהיכנס בחזרה להוויה האמיתית שלנו שקשורה בזמן. לנצל עוד שעת אור כשניתנת לנו בחסד, לנצל אותה להתחדשות, לצמיחה פנימית, לעשייה חדשה. הקיץ הוא בבחינת הלב, זה מאפשר עשייה מלב, מחום הלב ומאורו.

 

בחלק של ימימה היא מבטאת באופן נפלא את מה שהסברתי:

״כוחה של מערכת שמתחדש, כחוזר על מקומו, כמתפשט במערכת. וכל חלק נושא את ציר כוחו החוזר ממהות, לא רק נלמדת, אלא חוזרת. היא נמצאת למעשה.

אם נפנה לחלקים המיותרים, השייכים לעומס, ואינם משתייכים לחוקיות הקיום, ולא לכוח הקיום ואיזונו, ולא לצמיחת הקיום, לא להתחדשות שבקיום ולא למשתנה התמידי שבקיום…״

 

כל חלק נושא את ציר כוחו החוזר. אנחנו למעשה, חלק בלתי נפרד, כל מה שצריך זה לראות את זה וללמוד איך לחזור למהות, לחזור לחוקיות הקיום ולהתחדשות שבנו.

 

אז כשרבי טרפון אומר, ״הַיּוֹם קָצֵר (מכיוון שהמלאכה מרובה) וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה (מכיוון שמלאכת עבודת הנפש לעולם אינה נגמרת), וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים (מכיוון שאנו מתעצלים ברוחנו לצאת מהאוטומט ולהתחבר להווייתנו האמיתית שלשמה נבראנו), וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה (אם נסכים להתחבר, אם נהיה פה, במקום ובזמן, בתוך הזמן ממש, הרווח הוא ההתחדשות שלנו, הצמיחה של הקיום שלנו), וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק (ומזמן לנו מתרחשים לתיקונינו שנאמר: משמיים רוצים בהצלחתנו ועל כן לא יוותרו לנו על אף שיעור ועל אף מלאכה).״

 

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…