לימוד בחשיבה הכרתית על זוגיות – חלק ב

בחלק הקודם למדנו על הקשר המיוחד שלנו עם אימנו שנטבע בנפשנו מלידה.

למדנו שהקשר הזה שנמצא עכשיו טבוע בנו, ז״א בטבע שלנו, משפיע על החיים שלנו כבוגרים מול בן או בת הזוג שלנו.

יש משפט ידוע שאומר שכגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. וימימה נתנה לנו חלק נפלא שנקרא ״המצפה והמתאכזבת״.

ימימה אומרת: ״המצפה, מצפה להתאכזב כל הזמן״. מה משמעות המשפט הזה?

וכאן טמון ההבדל המהותי בין הפשט (הדקלום) לבין ההעמקה במילים, ובמקרה שלנו, היכולת שלנו להבין מעבר לשכל את המילים האלו ואת המבנה המיוחד הזה שנקרא מצפה ומתאכזבת.

זה ברור לנו שככל שנצפה למשהו יותר, כך, במידה והוא לא יתרחש, נהיה באכזבה ולכן ברור לנו שכגודל הציפיה, כך גודל האכזבה.

אבל למדנו בחיים, שהכוונה היא למתרחשים ש״לכאורה״ חיצוניים לנו כמו, ציונים במבחן,בקשת חברות בגיל הנעורים,  קבלת תפקיד כזה או אחר, קידום בצבא, בעבודה, עסקה חשובה, אירוע חשוב שתוכנן ועלול להתבטל עקב מזג אוויר וכו. לכן, בנינו לעצמנו תבנית בנפש, בעיקר בשכל, שבכל פעם שאנחנו פוגשים באחד מהמתרחשים שציינתי, המוח שלנו כבר מתייג אותם כמתרחש הנושא ציפייה.

 

אבל אם נעמיק לרובד מורכב יותר וסמוי יותר מהנגלה הברור שציינתי, נגלה, שלמעשה, חלקים רבים ביותר בחיים שלנו בכלל ובזוגיות שלנו בפרט, נושאים גם הם ציפייה ולא סתם ציפייה אלא ״ציפייה לאכזבה״.

ז״א, הציפייה עצמה, מעצם מהותה, נושאת אכזבה שלבטח תתרחש. ובואו נבין את זה:

 

ניקח לדוגמא, מתרחש די שגרתי בזוגיות, יום הולדת. לכל אחד מאיתנו, מוטבע בנפש מילדות ציפיה לתשומת לב מיוחדת ושונה מהרגיל. תשומת הלב הזו בדרך כלל מתורגמת למתנה כל שהיא.

במתרחש הזה, מתקיימים שני סיפורים מקבילים, הגבר שבמקרה הזה אמור להביא מתנה, והאשה שמצפה לקבל.

כל אחד מבני הזוג, נמצא בציפיה ימים לפני היום המיועד, הגבר, בציפיה כלפי עצמו שיצליח לשמח את זוגתו ושבחירתו באופן שבה ישמח אותה תהיה מדויקת. הציפיה הנוספת שלו, תבוא לידי ביטוי בתלות שלו בתגובה שלה למה שיבחר, לאיך שיבחר, ולמתי שיבחר. ובמקרים מסויימים נוספת מערכת ציפיות חדשה שתלויה באדם נוסף שאמור לעזור לו בהצלחת האירוע. ובואו נבין במה מדובר וכמה מורכבות ישנה כאן:

  1. ציפייה מעצמו לרצות
  2. ציפייה מהתגובה של זוגתו
  3. ציפייה מאופן הדרך שבה יבחר להפתיע
  4. ציפייה מהחבר שיעשה את חלקו כפי שהוא (האדם) רוצה

נוכל לראות שנבנתה כאן מערכת שלמה של ציפיות שלכאורה, נעשות מתוך רצון טוב, אבל עצם התלות בתוצאה ובתגובה, מרחיקות את האדם מהמקום הפנימי שלו שבצורה הפשוטה ביותר, מבקש לשמח את זוגתו.

 

מהצד השני, בת הזוג תפתח גם היא, מערכת דומה של ציפיות כלפיו ואין צורך לפרט אותן כדי להבין את עיקר הדברים.

 

למעשה, חלק גדול מאוד מהמתרחשים שאנחנו חווים בזוגיות, נשענים על אותה תלות בצד השני ולמעשה ניזונים מאותה תבנית שיש בנו מילדות שהיא תלות כמעט מוחלטת בבן או בת הזוג.

 

כשאנחנו מדברים, מה נושא הדיבור שלנו מעבר למילים, מה יש בו? הדיבור שלנו אל בן או בת הזוג, נושא בתוכו ציפייה כל הזמן, ציפייה לאישור. אנחנו צריכים שבן או בת הזוג יאשרו לנו כל הזמן את מה שטבוע בנפש שלנו וזה את האהבה הפשוטה שאינה תלויה בדבר. את אותה אהבה שקיבלנו מאמא שלנו.

זה פשוטו של דבר, זה שורשו של כל עניין הזוגיות שמעלה מכשולים רבים כל רגע מחדש.

 

הציפייה נמצאת בדיבור שלנו, בקשב שלנו ובמעשים שלנו כל הזמן ולכן אין פלא שמרבית האכזבות ומרבית הדחייה שאדם חווה בחייו, היא דווקא במקום שבו הוא אמור לכאורה למצוא את החיבוק הכי חזק.

 

המציאות הזו היא המציאות היחידה שאנו מכירים אבל בהחלט איננה המציאות היחידה האפשרית או הנכונה.

ויותר מזה, אם נלמד ונכיר את המציאות האמיתית, הנכונה עבורנו, נלמד את אחד מהיסודות העמוקים בחיים שלנו ובזוגיות בפרט.

 

על אדם הראשון נאמר: ״על כן יעזוב איש את…. ודבק באשתו והיו לבשר אחד וכו״.

וכאן עולות שתי שאלות עיקריות:

  1. מה משמעות והיו לבשר אחד
  2. מדוע לא נאמר והיו לנפש אחת

כדי ללמוד את זה, נצטרך לחזור ללימוד על המקום האישי שלנו ומתוך הכירות איתו, נוכל לחזור למבט שונה על בן או בת הזוג ועל עצמנו בתוך המבנה המיוחד הזה שנקרא זוגיות.

דבר אחד חשוב להבין והוא שהמערכת הנפשית שלנו ניזונה מרצף של ילדות ואינה עושה את ההפרדה בין הילד שהיינו, לבוגר שאנו היום ופה טמונה הדרך למציאות חדשה וטובה יותר.

לימוד חשיבה הכרתית מעניק לנו את הכלים הנכונים ליישום הבנות חדשות ולנסות אותן בחיים ממש והלימוד מבטיח תוצאות.

ועל זה נאמר: ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ״

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…