לימוד בחשיבה הכרתית על זוגיות – חלק א

 

 

הזוגיות הראשונה שכל אחד ואחת מאיתנו חווה, מתחילה עוד לפני שאנחנו נולדים.

למעשה, התודעה, או רמת ההכרה הראשונה מתחילה בעודנו ברחם.

החוויה הזו, או ההוויה הזו שלנו כעוברים, מוטבעת בנו מהרגע הראשון ומה שמאפיין אותה הוא התלות המוחלטת שלנו בבת הזוג הראשונה שלנו – אמא.

מרגע הלידה ולאורך השנים הראשונות, נפתח הכרה שתמשיך את ההטבעה הזו של התלות ולימים מאוחרים יותר נתחיל גם להיאבק באותה התלות אבל לא מתוך רצון אמיתי להשתחרר ממנה אלא יותר מתוך בדיקה והרחבת גבולות המשחק.

המערכת הנפשית שלנו בשנים הראשונות תלויה באמא באופן כל כך עמוק שכל מילה שנאמרת, כל הבעת פנים, כל טון וצליל וכל שינוי, קטן שבקטנים, נקלט אצלנו במערכת בצורה כל כך חזקה שלמעשה מייצרת בנפש שלנו רישומים שהם כמעט בבחינת מוחלטות.

וגם מהכיוון ההפוך, כל תנועה שלנו, כל מבט, כל מילה או צליל שאנחנו משמיעים או אומרים, מכוונים באופן ישיר לאמא כדי לקבל את הפידבק שבלעדיו לא נוכל לתפקד.

ז״א, כל מחשבה, דיבור ומעשה שלנו נשלחים מאיתנו עם בול למשלוח חזרה. ז״א, המילים שלנו יוצאות מאיתנו ככלים ריקים שאמורים לחזור מלאים במילים ומסרים מאשרים או מכוונים מאמא.

התקשורת שלנו בכל מישור היא תקשורת מותנית, תלויה בתגובה ומצפה לתגובה. וכשאין תגובה, אנחנו מעלים הילוך ומייצרים לחץ יותר ויותר על מנת לקבל את התגובה המשוועת.

 

אדם יכול להיות בשני מצבי הוויה:

  1. רצון לקבל
  2. רצון להשפיע

מתוך מה שכתבנו למעלה, המצב הטבעי (המציאות שהוטבעה בנו) הוא שאנחנו גדלים בהוויה של ״רצון לקבל״ ואם נעמיק נמצא שבחלק גדול מאוד מהמקרים, גם האמא נמצאת ברצון לקבל אישי משלה וכל מה שמגיע ממנה אלינו טעון באותה הישענות ואותה הזדקקות לקבל שנמצאת טבועה בה מילדות.

 

וכאן אנחנו מתחילים להיכנס למבוא לזוגיות שלמעשה מציב בפנינו מציאות לא פשוטה, בה שני בני הזוג הבוגרים, אלו שגדלו כילדים שכל מילה שלהם מותנית בתגובה של אמא, מנסים לתקשר אחד עם השני/ה מתוך אותו הרגל ישן של תלות בתגובה או בהתנהגות של בן הזוג.

ז״א, שני בני הזוג נמצאים במקום ש״רוצה לקבל״ ואז כל מילה, כל תנועה, כל הבעת פנים, נבחנת ונשפטת מהמקום שבודק, האם זה טוב עבורי או לא, האם מה שהיא אומרת או מה שהוא עושה עומד מול מערכת הציפיה האישית שלי שהיא עצמה תלויה באופן כמעט מוחלט באותן המילים.

 

הדיבור שלנו, מה שהוא נושא איתו, וימימה אומרת ״מה שיש בו״, הוא דיבור שנשלח כדי לחזור. ומה שחוזר מהדיבור של בן הזוג, חוזר גם הוא טעון בציפיה מילדות.

זה רוצה ואינו מקבל וזו רוצה ואינה מקבלת, ונוצר מאבק תמידי, פעמים גלוי פעמים מוסתר, והמאבק הוא על חום ואהבה תמיד. תמיד כי זה מגיע מאותו החום שהיה ברחם, אותה האהבה שקיבלנו מאמא.

ואם היא איננה ואם איננה נקיה אלא מותנית, אנחנו ניאבק תמיד.

ז״א, שביעות הרצון שלנו תהיה תמיד תלויה בהתנהגות של בן הזוג.

 

הלימוד, מצריך הבנה להפרדה בין הילד ללומד, לבוגר, המחיצה נחוצה לנו כדי לחיות נכון, כדי לראות שהתלות לקיומנו דרך בן הזוג היא מיותרת, היא הייתה נחוצה לנו כילדים, נחוצה להישרדות הפיזית והנפשית, אבל הפכה למיותרת כבוגרים.

ומתוך ראיית המיותר,נוכל להתחיל לנקות ולהחזיר לעצמנו את המקום האישי שלנו.

הלימוד הזה מצריך העמקה כדי להבין את ההפרדות הנחוצות, כדי להבין את מה שיש בדיבור, את מה שהוא נושא.

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…