הופעה

שי רז

קצת עלי

שלום לכולם!

שמי שי רז, אני בן 47, נשוי לפולי ואב לעידן, שגיב, ורומי.

אני עובד בתוכנה כבר למעלה מ-20 שנה, כרגע כמהנדס תוכנה בחברת גוגל ישראל.

מאז שאני זוכר את עצמי תמיד שאלתי שאלות וחיפשתי תשובות, חיפשתי משמעות. ניסיתי מספר דברים במהלך השנים אבל שוב דבר לא הרגיש לי אמיתי ונכון.

בקיץ 2014 חבר מהעבודה הזמין אותי לבא ולשמוע על ״חשיבה הכרתית״ לימוד רוחני שידוע גם בשם ״שיטת ימימה״ ומאז החיים שלי השתנו.

בחשיבה הכרתית למדתי על מבנה הנפש שלי ורכשתי כלים לשימוש יומיומי ששיפרו את איכות החיים שלי לאין ערוך. גם למדתי איך לזהות את תכלית החיים שלי ואיך להתפתח כדי לממש אותה.

הבנתי שבתכלית החיים שלי יש יכולת של כתיבה ולא סתם כתיבה אלא משהו שאני קורה לו ״כתיבה הכרתית״ , כתיבה של מתרחשים אמיתיים שקורים לי מידי יום ומלמדים אותי על עצמי ועל העולם.

בתכלית החיים שלי יש גם רצון חזק ללמד אחרים ואני מקווה להגיע לזה בהמשך חיי.

אז כחלק ממימוש תכלית חיי הקמתי את האתר הזה כדי לשתף בו את הדברים שאני כותב ולייצר מקום עתידי לקהילה של מתפתחים.

מקווה לראותכם במקום זה.

אתם מוזמנים לשלוח לי אימייל ל- shay.raz@gmail.com

צור קשר

טלפון נייד0545750225

מיילshay.raz@gmail.com

אתר אינטרנטhttps://lictov.org/

עמוד פייסבוקhttps://www.facebook.com/shay.raz.writer

DataPages Object
(
    [data] => Array
        (
            [0] => user
            [1] => queried
            [2] => profile_front
            [3] => city
            [4] => location
            [5] => time_begin
            [6] => wik_of_day
            [7] => group_type
            [8] => themes
        )

    [cities] => Array
        (
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%92%d7%95%d7%95%d7%99%d7%99%d7%a2%d7%93] => אבו ג'ווייעד
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%92%d7%95%d7%a9] => אבו גוש
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a1%d7%a0%d7%90%d7%9f] => אבו סנאן
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a1%d7%a8%d7%99%d7%97%d7%90%d7%9f] => אבו סריחאן
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a2%d7%91%d7%93%d7%95%d7%9f] => אבו עבדון
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a2%d7%9e%d7%90%d7%a8] => אבו עמאר
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a2%d7%9e%d7%a8%d7%94] => אבו עמרה
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%a0%d7%90%d7%aa] => אבו קורינאת
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%a0%d7%90%d7%aa] => אבו קרינאת
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a8%d7%95%d7%91%d7%99%d7%99%d7%a2%d7%94] => אבו רובייעה
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%99%d7%a7] => אבו רוקייק
            [%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%aa%d7%9c%d7%95%d7%9c] => אבו תלול
            [%d7%90%d7%91%d7%98%d7%99%d7%9f] => אבטין
            [%d7%90%d7%91%d7%98%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9f] => אבטליון
            [%d7%90%d7%91%d7%99%d7%90%d7%9c] => אביאל
            [%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99%d7%9d] => אביבים
            [%d7%90%d7%91%d7%99%d7%92%d7%93%d7%95%d7%a8] => אביגדור
            [%d7%90%d7%91%d7%99%d7%97%d7%99%d7%9c] => אביחיל
            [%d7%90%d7%91%d7%99%d7%98%d7%9c] => אביטל
            [%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%96%d7%a8] => אביעזר
            [%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d] => אבירים
            [%d7%90%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94] => אבן יהודה
            [%d7%90%d7%91%d7%9f-%d7%9e%d7%a0%d7%97%d7%9d] => אבן מנחם
            [%d7%90%d7%91%d7%9f-%d7%a1%d7%a4%d7%99%d7%a8] => אבן ספיר
            [%d7%90%d7%91%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%90%d7%9c] => אבן שמואל
            [%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%9f] => אבני איתן
            [%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%97%d7%a4%d7%a5] => אבני חפץ
            [%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%aa] => אבנת
            [%d7%90%d7%91%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d] => אבשלום
            [%d7%90%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%94] => אדורה
            [%d7%90%d7%93%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d] => אדירים
            [%d7%90%d7%93%d7%9e%d7%99%d7%aa] => אדמית
            [%d7%90%d7%93%d7%a8%d7%aa] => אדרת
            [%d7%90%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d] => אודים
            [%d7%90%d7%95%d7%93%d7%9d] => אודם
            [%d7%90%d7%95%d7%94%d7%93] => אוהד
            [%d7%90%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%9c-%d7%a4%d7%97%d7%9d] => אום אל-פחם
            [%d7%90%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%95%d7%a3] => אום אל-קוטוף
            [%d7%90%d7%95%d7%9d-%d7%91%d7%98%d7%99%d7%9f] => אום בטין
            [%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%9f] => אומן
            [%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%a5] => אומץ
            [%d7%90%d7%95%d7%a4%d7%a7%d7%99%d7%9d] => אופקים
            [%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%92%d7%a0%d7%95%d7%96] => אור הגנוז
            [%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%a0%d7%a8] => אור הנר
            [%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94] => אור יהודה
            [%d7%90%d7%95%d7%a8-%d7%a2%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%90] => אור עקיבא
            [%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%94] => אורה
            [%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa] => אורות
            [%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%98%d7%9c] => אורטל
            [%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d] => אורים
            [%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%a0%d7%99%d7%9d] => אורנים
            [%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%a0%d7%99%d7%aa] => אורנית
            [%d7%90%d7%95%d7%a9%d7%94] => אושה
            [%d7%90%d7%96%d7%95%d7%a8] => אזור
            [%d7%90%d7%97%d7%95%d7%95%d7%94] => אחווה
            [%d7%90%d7%97%d7%95%d7%96%d7%9d] => אחוזם
            [%d7%90%d7%97%d7%95%d7%96%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%a7] => אחוזת ברק
            [%d7%90%d7%97%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93] => אחיהוד
            [%d7%90%d7%97%d7%99%d7%98%d7%95%d7%91] => אחיטוב
            [%d7%90%d7%97%d7%99%d7%a1%d7%9e%d7%9a] => אחיסמך
            [%d7%90%d7%97%d7%99%d7%a2%d7%96%d7%a8] => אחיעזר
            [%d7%90%d7%98%d7%a8%d7%a9] => אטרש
            [%d7%90%d7%99%d7%91%d7%99%d7%9d] => איבים
            [%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9c] => אייל
            [%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%97%d7%a8] => איילת השחר
            [%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9f] => אילון
            [%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa] => אילות
            [%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%94] => אילניה
            [%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%aa] => אילת
            [%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a1] => אירוס
            [%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%9e%d7%a8] => איתמר
            [%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%9f] => איתן
            [%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%9d] => איתנים
            [%d7%90%d7%9b%d7%a1%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%99%d7%9b%d7%a1%d7%90%d7%9c] => אכסאל - איכסאל
            [%d7%90%d7%9c-%d7%a1%d7%99%d7%99%d7%93] => אל סייד
            [%d7%90%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%a7%d7%91%d7%99] => אל עוקבי
            [%d7%90%d7%9c-%d7%a2%d7%96%d7%99] => אל-עזי
            [%d7%90%d7%9c-%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9f] => אל-עריאן
            [%d7%90%d7%9c-%d7%a8%d7%95%d7%9d] => אל-רום
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%94] => אלומה
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%aa] => אלומות
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c] => אלון הגליל
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%94] => אלון מורה
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%aa] => אלון שבות
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%91%d7%90] => אלוני אבא
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%91%d7%a9%d7%9f] => אלוני הבשן
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => אלוני יצחק
            [%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d] => אלונים
            [%d7%90%d7%9c%d7%99-%d7%a2%d7%93-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a2%d7%93] => אלי-עד - אליעד
            [%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%91] => אליאב
            [%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9b%d7%99%d7%9f] => אליכין
            [%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%96] => אליפז
            [%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%9c%d7%98] => אליפלט
            [%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%99%d7%9d] => אליקים
            [%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%91] => אלישיב
            [%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a9%d7%9e%d7%a2] => אלישמע
            [%d7%90%d7%9c%d7%9e%d7%92%d7%95%d7%a8] => אלמגור
            [%d7%90%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%92] => אלמוג
            [%d7%90%d7%9c%d7%a2%d7%93] => אלעד
            [%d7%90%d7%9c%d7%a2%d7%96%d7%a8] => אלעזר
            [%d7%90%d7%9c%d7%a4%d7%99-%d7%9e%d7%a0%d7%a9%d7%94] => אלפי מנשה
            [%d7%90%d7%9c%d7%a7%d7%95%d7%a9] => אלקוש
            [%d7%90%d7%9c%d7%a7%d7%a0%d7%94] => אלקנה
            [%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d] => אמונים
            [%d7%90%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d] => אמירים
            [%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%9f] => אמנון
            [%d7%90%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%94] => אמציה
            [%d7%90%d7%a0%d7%99%d7%a2%d7%9d] => אניעם
            [%d7%90%d7%a1%d7%93] => אסד
            [%d7%90%d7%a1%d7%a4%d7%a8] => אספר
            [%d7%90%d7%a2%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%9f] => אעבלין
            [%d7%90%d7%a2%d7%a6%d7%9d] => אעצם
            [%d7%90%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a9] => אפיניש
            [%d7%90%d7%a4%d7%99%d7%a7] => אפיק
            [%d7%90%d7%a4%d7%99%d7%a7%d7%99%d7%9d] => אפיקים
            [%d7%90%d7%a4%d7%a7] => אפק
            [%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%aa] => אפרת
            [%d7%90%d7%a8%d7%91%d7%9c] => ארבל
            [%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%9e%d7%9f] => ארגמן
            [%d7%90%d7%a8%d7%96] => ארז
            [%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9c] => אריאל
            [%d7%90%d7%a8%d7%a1%d7%95%d7%a3] => ארסוף
            [%d7%90%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%9c] => אשבול
            [%d7%90%d7%a9%d7%91%d7%9c] => אשבל
            [%d7%90%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%93] => אשדוד
            [%d7%90%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91] => אשדות יעקב
            [%d7%90%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91-2] => אשדות יעקב
            [%d7%90%d7%a9%d7%97%d7%a8] => אשחר
            [%d7%90%d7%a9%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%aa] => אשכולות
            [%d7%90%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%90] => אשל הנשיא
            [%d7%90%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d] => אשלים
            [%d7%90%d7%a9%d7%a7%d7%9c%d7%95%d7%9f] => אשקלון
            [%d7%90%d7%a9%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a9%d7%a8%d7%aa] => אשרת - אושרת
            [%d7%90%d7%a9%d7%aa%d7%90%d7%95%d7%9c] => אשתאול
            [%d7%90%d7%aa%d7%92%d7%a8] => אתגר
            [%d7%91%d7%90%d7%a7%d7%94-%d7%90%d7%9c-%d7%92%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%a7%d7%94-%d7%90%d7%9c-%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%94] => באקה אל-גרביה - באקה אל-ע'רביה
            [%d7%91%d7%90%d7%a8-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%94] => באר אורה
            [%d7%91%d7%90%d7%a8-%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%9d] => באר גנים
            [%d7%91%d7%90%d7%a8-%d7%98%d7%95%d7%91%d7%99%d7%94] => באר טוביה
            [%d7%91%d7%90%d7%a8-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91] => באר יעקב
            [%d7%91%d7%90%d7%a8-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%9b%d7%94] => באר מילכה
            [%d7%91%d7%90%d7%a8-%d7%a9%d7%91%d7%a2] => באר שבע
            [%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => בארות יצחק
            [%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d] => בארותיים
            [%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d-2] => בארותיים
            [%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%99] => בארי
            [%d7%91%d7%95%d7%a1%d7%aa%d7%9f-%d7%94%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c] => בוסתן הגליל
            [%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%a0%d7%95%d7%92%d7%99%d7%93%d7%90%d7%aa] => בועיינה-נוג'ידאת
            [%d7%91%d7%95%d7%a7%d7%a2%d7%90%d7%aa%d7%90] => בוקעאתא
            [%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%92%d7%aa%d7%94] => בורגתה
            [%d7%91%d7%97%d7%9f] => בחן
            [%d7%91%d7%98%d7%97%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%98%d7%97%d7%94] => בטחה - ביטחה
            [%d7%91%d7%99%d7%a6%d7%a8%d7%95%d7%9f] => ביצרון
            [%d7%91%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%9c-%d7%9e%d7%9b%d7%a1%d7%95%d7%a8] => ביר אל-מכסור
            [%d7%91%d7%99%d7%a8-%d7%94%d7%93%d7%90%d7%92] => ביר הדאג'
            [%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%94] => ביריה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%9f] => בית אורן
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%9c] => בית אל
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%99] => בית אלעזרי
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%a4%d7%90] => בית אלפא
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%a8%d7%99%d7%94] => בית אריה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%9c] => בית ברל
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%9f] => בית ג'ן
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9f] => בית גוברין
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%9c] => בית גמליאל
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%93%d7%92%d7%9f] => בית דגן
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%99] => בית הגדי
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9c%d7%95%d7%99] => בית הלוי
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9c%d7%9c] => בית הלל
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%a7] => בית העמק
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%94] => בית הערבה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%98%d7%94] => בית השיטה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%96%d7%99%d7%93] => בית זיד
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%96%d7%99%d7%aa] => בית זית
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%96%d7%a8%d7%a2] => בית זרע
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%9f] => בית חורון
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%aa] => בית חירות - בית חרות
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%a7%d7%99%d7%94] => בית חלקיה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%a0%d7%9f] => בית חנן
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%a0%d7%a0%d7%99%d7%94] => בית חנניה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%97%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%90%d7%99] => בית חשמונאי
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%a9%d7%a2] => בית יהושע
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3] => בית יוסף
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%a0%d7%90%d7%99] => בית ינאי
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7-%d7%a9%d7%a2%d7%a8-%d7%97%d7%a4%d7%a8] => בית יצחק-שער חפר
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%97%d7%9d-%d7%94%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa] => בית לחם הגלילית
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8] => בית מאיר
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a0%d7%97%d7%9e%d7%99%d7%94] => בית נחמיה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a0%d7%99%d7%a8] => בית ניר
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%a4%d7%94] => בית נקופה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%93] => בית עובד
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%95%d7%96%d7%99%d7%90%d7%9c] => בית עוזיאל
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%90] => בית עזרא
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%a3] => בית עריף
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a6%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%a6%d7%91%d7%99] => בית צבי - שדה צבי?
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a7%d7%9e%d7%94] => בית קמה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a7%d7%a9%d7%aa] => בית קשת
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a8%d7%91%d7%9f-%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%95%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%92%d7%98%d7%95%d7%9f] => בית רבן - גבעת וושינגטון
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a8%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%9f] => בית רימון
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%90%d7%9f] => בית שאן
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9e%d7%a9] => בית שמש
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%9d] => בית שערים
            [%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%a7%d7%9e%d7%94] => בית שקמה
            [%d7%91%d7%99%d7%aa%d7%9f-%d7%90%d7%94%d7%a8%d7%9f] => ביתן אהרן
            [%d7%91%d7%99%d7%aa%d7%a8-%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa] => ביתר עילית
            [%d7%91%d7%9c%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94] => בלפוריה
            [%d7%91%d7%9f-%d7%96%d7%9b%d7%90%d7%99] => בן זכאי
            [%d7%91%d7%9f-%d7%a2%d7%9e%d7%99] => בן עמי
            [%d7%91%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%9f] => בן שמן
            [%d7%91%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%9f-2] => בן שמן
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%91%d7%a8%d7%a7] => בני ברק
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%93%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%9d] => בני דקלים
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%9d] => בני דרום
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%a8] => בני דרור
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94] => בני יהודה
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d] => בני נצרים
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a2%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%aa] => בני עטרות
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a2%d7%99%d7%a9] => בני עי"ש
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => בני ציון
            [%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a8%d7%90%d7%9d-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a8%d7%90%d7%9d] => בני ראם - בני רא"ם
            [%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%94] => בניה
            [%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%a2%d7%93%d7%94] => בנימינה-גבעת עדה
            [%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%97%d7%99%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%99%d7%a8-%d7%a4%d7%9c%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%9d] => בסיס חיל האויר פלמחים
            [%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%97%d7%a6%d7%95%d7%a8] => בסיס חצור
            [%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%97%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d] => בסיס חצרים
            [%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%a0%d7%91%d7%98%d7%99%d7%9d] => בסיס נבטים
            [%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%9f] => בסיס רמון
            [%d7%91%d7%a1%d7%9e%d7%94] => בסמ"ה
            [%d7%91%d7%a1%d7%9e%d7%aa-%d7%98%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9f] => בסמת טבעון
            [%d7%91%d7%a2%d7%a0%d7%94] => בענה
            [%d7%91%d7%a6%d7%a8%d7%94] => בצרה
            [%d7%91%d7%a6%d7%aa] => בצת
            [%d7%91%d7%a7%d7%95%d7%a2] => בקוע
            [%d7%91%d7%a7%d7%a2%d7%95%d7%aa] => בקעות
            [%d7%91%d7%a8-%d7%92%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%90] => בר גיורא
            [%d7%91%d7%a8-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%90%d7%99] => בר יוחאי
            [%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%9f] => ברוכין
            [%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%a8-%d7%97%d7%99%d7%9c] => ברור חיל
            [%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%a9] => ברוש
            [%d7%91%d7%a8%d7%9b%d7%94] => ברכה
            [%d7%91%d7%a8%d7%9b%d7%99%d7%94] => ברכיה
            [%d7%91%d7%a8%d7%a2%d7%9d] => ברעם
            [%d7%91%d7%a8%d7%a7] => ברק
            [%d7%91%d7%a8%d7%a7%d7%90%d7%99] => ברקאי
            [%d7%91%d7%a8%d7%a7%d7%9f] => ברקן
            [%d7%91%d7%a8%d7%a7%d7%aa] => ברקת
            [%d7%91%d7%aa-%d7%94%d7%93%d7%a8] => בת הדר
            [%d7%91%d7%aa-%d7%97%d7%9f] => בת חן
            [%d7%91%d7%aa-%d7%97%d7%a4%d7%a8] => בת חפר
            [%d7%91%d7%aa-%d7%97%d7%a6%d7%95%d7%a8] => בת חצור
            [%d7%91%d7%aa-%d7%99%d7%9d] => בת ים
            [%d7%91%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%9f] => בת עין
            [%d7%91%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%9e%d7%94] => בת שלמה
            [%d7%92%d7%93%d7%99%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%9e%d7%9b%d7%a8] => ג'דיידה-מכר
            [%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%a1-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%a1] => ג'ולס - ג'וליס
            [%d7%92%d7%9c%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%94] => ג'לג'וליה
            [%d7%92%d7%a0%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91] => ג'נאביב
            [%d7%92%d7%a1%d7%a8-%d7%90-%d7%96%d7%a8%d7%a7%d7%90] => ג'סר א-זרקא
            [%d7%92%d7%aa] => ג'ת
            [%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%99-%d7%aa%d7%99%d7%9e%d7%9f] => גאולי תימן
            [%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d] => גאולים
            [%d7%92%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%94] => גאליה
            [%d7%92%d7%91%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%aa] => גבולות
            [%d7%92%d7%91%d7%99%d7%9d] => גבים
            [%d7%92%d7%91%d7%a2] => גבע
            [%d7%92%d7%91%d7%a2-%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f] => גבע בנימין
            [%d7%92%d7%91%d7%a2-%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c] => גבע כרמל
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d] => גבעולים
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94] => גבעון החדשה
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a8] => גבעות בר
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%90%d7%91%d7%a0%d7%99] => גבעת אבני
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%94] => גבעת אלה
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%91%d7%a8%d7%a0%d7%a8] => גבעת ברנר
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%94] => גבעת השלושה
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%96%d7%90%d7%91] => גבעת זאב
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%97%d7%9f-%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%97%d7%9f] => גבעת ח"ן - גבעת חן
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%99%d7%97%d7%95%d7%93] => גבעת חיים )איחוד(
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%90%d7%95%d7%97%d7%93] => גבעת חיים )מאוחד(
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%90%d7%91] => גבעת יואב
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%99%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%9d] => גבעת יערים
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%a2%d7%99%d7%94%d7%95] => גבעת ישעיהו
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%9b%d7%97] => גבעת כ"ח
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%a0%d7%99%d7%9c%d7%99] => גבעת ניל"י
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%a2%d7%95%d7%96] => גבעת עוז
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%90%d7%9c] => גבעת שמואל
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%a9%d7%9e%d7%a9] => גבעת שמש
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a8%d7%90] => גבעת שפירא
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa%d7%99] => גבעתי
            [%d7%92%d7%91%d7%a2%d7%aa%d7%99%d7%99%d7%9d] => גבעתיים
            [%d7%92%d7%91%d7%a8%d7%a2%d7%9d] => גברעם
            [%d7%92%d7%91%d7%aa] => גבת
            [%d7%92%d7%93%d7%95%d7%aa] => גדות
            [%d7%92%d7%93%d7%99%d7%a9] => גדיש
            [%d7%92%d7%93%d7%a2%d7%95%d7%a0%d7%94] => גדעונה
            [%d7%92%d7%93%d7%a8%d7%94] => גדרה
            [%d7%92%d7%95%d7%a0%d7%9f] => גונן
            [%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%9f] => גורן
            [%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c-%d7%92%d7%a8%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c] => גורנות הגליל - גרנות הגליל
            [%d7%92%d7%95%d7%a9-%d7%97%d7%9c%d7%91] => גוש חלב
            [%d7%92%d7%96%d7%99%d7%aa] => גזית
            [%d7%92%d7%96%d7%a8] => גזר
            [%d7%92%d7%99%d7%90%d7%94] => גיאה
            [%d7%92%d7%99%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%9f] => גיבתון
            [%d7%92%d7%99%d7%96%d7%95] => גיזו
            [%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9f] => גילון
            [%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%aa] => גילת
            [%d7%92%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a8] => גינוסר
            [%d7%92%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%92%d7%a8-%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%92%d7%a8] => גיניגר - גניגר
            [%d7%92%d7%99%d7%a0%d7%aa%d7%95%d7%9f] => גינתון
            [%d7%92%d7%99%d7%aa%d7%94] => גיתה
            [%d7%92%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%aa] => גיתית
            [%d7%92%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9f] => גלאון
            [%d7%92%d7%9c%d7%92%d7%9c-%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%92%d7%9c] => גלגל - גילגל
            [%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c-%d7%99%d7%9d] => גליל ים
            [%d7%92%d7%9c%d7%a2%d7%93-%d7%90%d7%91%d7%9f-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => גלעד )אבן יצחק(
            [%d7%92%d7%9e%d7%96%d7%95] => גמזו
            [%d7%92%d7%9f-%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%9d] => גן הדרום
            [%d7%92%d7%9f-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9f] => גן השומרון
            [%d7%92%d7%9f-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d] => גן חיים
            [%d7%92%d7%9f-%d7%99%d7%90%d7%a9%d7%99%d7%94] => גן יאשיה
            [%d7%92%d7%9f-%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%94] => גן יבנה
            [%d7%92%d7%9f-%d7%a0%d7%a8] => גן נר
            [%d7%92%d7%9f-%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%a7] => גן שורק
            [%d7%92%d7%9f-%d7%a9%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a6%d7%aa-%d7%a9%d7%99%d7%9c%d7%a8] => גן שלמה - קבוצת שילר
            [%d7%92%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%90%d7%9c] => גן שמואל
            [%d7%92%d7%a0%d7%95%d7%aa] => גנות
            [%d7%92%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%93%d7%a8] => גנות הדר
            [%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%93%d7%a8-%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%93%d7%a8-%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%91] => גני הדר - גני הדר מערב
            [%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%98%d7%9c] => גני טל
            [%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%9f] => גני יוחנן
            [%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9f] => גני מודיעין
            [%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%a2%d7%9d] => גני עם
            [%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94] => גני תקווה
            [%d7%92%d7%a2%d7%a9] => געש
            [%d7%92%d7%a2%d7%aa%d7%95%d7%9f] => געתון
            [%d7%92%d7%a4%d7%9f] => גפן
            [%d7%92%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa] => גרופית
            [%d7%92%d7%a9%d7%95%d7%a8] => גשור
            [%d7%92%d7%a9%d7%a8] => גשר
            [%d7%92%d7%a9%d7%a8-%d7%94%d7%96%d7%99%d7%95] => גשר הזיו
            [%d7%92%d7%aa-%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a5] => גת )קיבוץ(
            [%d7%92%d7%aa-%d7%a8%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%9f] => גת רימון
            [%d7%93%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%9c-%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c] => דאלית אל-כרמל
            [%d7%93%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%94] => דבורה
            [%d7%93%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94] => דבוריה
            [%d7%93%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%94] => דבירה
            [%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%aa] => דברת
            [%d7%93%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%90] => דגניה א'
            [%d7%93%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%91] => דגניה ב'
            [%d7%93%d7%95%d7%91%d7%91] => דוב"ב
            [%d7%93%d7%95%d7%9c%d7%91] => דולב
            [%d7%93%d7%95%d7%a8] => דור
            [%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa] => דורות
            [%d7%93%d7%97%d7%99] => דחי
            [%d7%93%d7%99%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%a1%d7%93-%d7%93%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%a1%d7%93] => דייר אל-אסד - דיר אל-אסד
            [%d7%93%d7%99%d7%99%d7%a8-%d7%97%d7%a0%d7%90-%d7%93%d7%99%d7%a8-%d7%97%d7%a0%d7%90] => דייר חנא - דיר חנא
            [%d7%93%d7%99%d7%99%d7%a8-%d7%a8%d7%90%d7%a4%d7%90%d7%aa-%d7%93%d7%99%d7%a8-%d7%a8%d7%90%d7%a4%d7%90%d7%aa] => דייר ראפאת - דיר ראפאת
            [%d7%93%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94] => דימונה
            [%d7%93%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%9f] => דישון
            [%d7%93%d7%9c%d7%99%d7%94] => דליה
            [%d7%93%d7%9c%d7%aa%d7%95%d7%9f] => דלתון
            [%d7%93%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%93%d7%94] => דמיידה
            [%d7%93%d7%9f] => דן
            [%d7%93%d7%a4%d7%a0%d7%94] => דפנה
            [%d7%93%d7%a7%d7%9c] => דקל
            [%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%92%d7%90%d7%aa] => דריג'את
            [%d7%94%d7%90%d7%95%d7%9f] => האון
            [%d7%94%d7%91%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d] => הבונים
            [%d7%94%d7%92%d7%95%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d] => הגושרים
            [%d7%94%d7%93%d7%a8-%d7%a2%d7%9d] => הדר עם
            [%d7%94%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f] => הוד השרון
            [%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%94] => הודיה
            [%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%95%d7%aa] => הודיות
            [%d7%94%d7%95%d7%95%d7%90%d7%a9%d7%9c%d7%94] => הוואשלה
            [%d7%94%d7%95%d7%96%d7%99%d7%99%d7%9c] => הוזייל
            [%d7%94%d7%95%d7%a9%d7%a2%d7%99%d7%94] => הושעיה
            [%d7%94%d7%96%d7%95%d7%a8%d7%a2] => הזורע
            [%d7%94%d7%96%d7%95%d7%a8%d7%a2%d7%99%d7%9d] => הזורעים
            [%d7%94%d7%97%d7%95%d7%aa%d7%a8%d7%99%d7%9d] => החותרים
            [%d7%94%d7%99%d7%95%d7%92%d7%91] => היוגב
            [%d7%94%d7%99%d7%9c%d7%94] => הילה
            [%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%a4%d7%99%d7%9c] => המעפיל
            [%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96-%d7%94%d7%90%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%99-%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%9f] => המרכז האקדמי רופין
            [%d7%94%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%9d] => הסוללים
            [%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%92%d7%9f] => העוגן
            [%d7%94%d7%a8-%d7%90%d7%93%d7%a8] => הר אדר
            [%d7%94%d7%a8-%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%94] => הר גילה
            [%d7%94%d7%a8-%d7%a2%d7%9e%d7%a9%d7%90] => הר עמשא
            [%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%9c] => הראל
            [%d7%94%d7%a8%d7%93%d7%95%d7%a3] => הרדוף
            [%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%9c%d7%99%d7%94] => הרצליה
            [%d7%94%d7%a8%d7%a8%d7%99%d7%aa] => הררית
            [%d7%95%d7%a8%d7%93-%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%97%d7%95] => ורד יריחו
            [%d7%95%d7%a8%d7%93%d7%95%d7%9f] => ורדון
            [%d7%96%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%92%d7%94] => זבארגה
            [%d7%96%d7%91%d7%93%d7%99%d7%90%d7%9c] => זבדיאל
            [%d7%96%d7%95%d7%94%d7%a8] => זוהר
            [%d7%96%d7%99%d7%a7%d7%99%d7%9d] => זיקים
            [%d7%96%d7%99%d7%aa%d7%9f] => זיתן
            [%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91] => זכרון יעקב
            [%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%99%d7%94] => זכריה
            [%d7%96%d7%9e%d7%a8] => זמר
            [%d7%96%d7%9e%d7%a8%d7%aa-%d7%96%d7%99%d7%9e%d7%a8%d7%aa] => זמרת - זימרת
            [%d7%96%d7%a0%d7%95%d7%97] => זנוח
            [%d7%96%d7%a8%d7%95%d7%a2%d7%94] => זרועה
            [%d7%96%d7%a8%d7%96%d7%99%d7%a8] => זרזיר
            [%d7%96%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%94] => זרחיה
            [%d7%97%d7%95%d7%90%d7%9c%d7%93] => ח'ואלד
            [%d7%97%d7%95%d7%90%d7%9c%d7%93-2] => ח'ואלד
            [%d7%97%d7%91%d7%a6%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f] => חבצלת השרון
            [%d7%97%d7%91%d7%a8] => חבר
            [%d7%97%d7%92%d7%95%d7%a8] => חגור
            [%d7%97%d7%92%d7%99] => חגי
            [%d7%97%d7%92%d7%9c%d7%94-%d7%97%d7%95%d7%92%d7%9c%d7%94] => חגלה - חוגלה
            [%d7%97%d7%93-%d7%a0%d7%a1] => חד-נס
            [%d7%97%d7%93%d7%99%d7%93] => חדיד
            [%d7%97%d7%93%d7%a8%d7%94] => חדרה
            [%d7%97%d7%95%d7%92%d7%99%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%aa] => חוג'ייראת
            [%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%94] => חולדה
            [%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%94-2] => חולדה
            [%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%95%d7%9f] => חולון
            [%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%aa] => חולית
            [%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%aa%d7%94] => חולתה
            [%d7%97%d7%95%d7%a1%d7%9f] => חוסן
            [%d7%97%d7%95%d7%a1%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%94] => חוסנייה
            [%d7%97%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa] => חופית
            [%d7%97%d7%95%d7%a7%d7%95%d7%a7] => חוקוק
            [%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%94] => חורה
            [%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a4%d7%99%d7%a9] => חורפיש
            [%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d] => חורשים
            [%d7%97%d7%96%d7%95%d7%9f] => חזון
            [%d7%97%d7%99%d7%91%d7%aa-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => חיבת ציון
            [%d7%97%d7%99%d7%a0%d7%a0%d7%99%d7%aa] => חיננית
            [%d7%97%d7%99%d7%a4%d7%94] => חיפה
            [%d7%97%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%aa] => חירות - חרות
            [%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%a5] => חלוץ
            [%d7%97%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%a9] => חלמיש
            [%d7%97%d7%9c%d7%a5] => חלץ
            [%d7%97%d7%9e%d7%90%d7%9d] => חמאם
            [%d7%97%d7%9e%d7%93] => חמד
            [%d7%97%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%94] => חמדיה
            [%d7%97%d7%9e%d7%93%d7%aa] => חמדת
            [%d7%97%d7%9e%d7%a8%d7%94] => חמרה
            [%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c] => חניאל
            [%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%aa%d7%94] => חניתה
            [%d7%97%d7%a0%d7%aa%d7%95%d7%9f] => חנתון
            [%d7%97%d7%a1%d7%a4%d7%99%d7%9f] => חספין
            [%d7%97%d7%a4%d7%a5-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d] => חפץ חיים
            [%d7%97%d7%a4%d7%a6%d7%99-%d7%91%d7%94-%d7%97%d7%a4%d7%a6%d7%99-%d7%91%d7%94] => חפצי-בה - חפצי בה
            [%d7%97%d7%a6%d7%91] => חצב
            [%d7%97%d7%a6%d7%91%d7%94] => חצבה
            [%d7%97%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa] => חצור הגלילית
            [%d7%97%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%93-%d7%97%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%93] => חצור-אשדוד - חצור אשדוד
            [%d7%97%d7%a6%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a1%d7%a3] => חצרות יסף
            [%d7%97%d7%a6%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%97] => חצרות כ"ח
            [%d7%97%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d] => חצרים
            [%d7%97%d7%a8%d7%91-%d7%9c%d7%90%d7%aa] => חרב לאת
            [%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%9d] => חרוצים
            [%d7%97%d7%a8%d7%99%d7%a9] => חריש
            [%d7%97%d7%a8%d7%9e%d7%a9] => חרמש
            [%d7%97%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d] => חרשים
            [%d7%97%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%90%d7%99%d7%9d] => חשמונאים
            [%d7%98%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%94] => טבריה
            [%d7%98%d7%95%d7%91%d7%90-%d7%96%d7%a0%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%94] => טובא-זנגריה
            [%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%a2%d7%90%d7%9f] => טורעאן
            [%d7%98%d7%99%d7%99%d7%91%d7%94] => טייבה
            [%d7%98%d7%99%d7%99%d7%91%d7%94-2] => טייבה
            [%d7%98%d7%99%d7%a8%d7%94] => טירה
            [%d7%98%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94] => טירת יהודה
            [%d7%98%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c] => טירת כרמל
            [%d7%98%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%a6%d7%91%d7%99] => טירת צבי
            [%d7%98%d7%9c-%d7%a9%d7%97%d7%a8] => טל שחר
            [%d7%98%d7%9c-%d7%90%d7%9c-%d7%98%d7%9c-%d7%90%d7%9c] => טל-אל - טל אל
            [%d7%98%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%9d] => טללים
            [%d7%98%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%9f] => טלמון
            [%d7%98%d7%9e%d7%a8%d7%94] => טמרה
            [%d7%98%d7%9e%d7%a8%d7%94-2] => טמרה
            [%d7%98%d7%a0%d7%90-%d7%a2%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d] => טנא עומרים
            [%d7%98%d7%a4%d7%97%d7%95%d7%aa] => טפחות
            [%d7%99%d7%90%d7%a0%d7%95%d7%97-%d7%92%d7%aa] => יאנוח ג'ת
            [%d7%99%d7%91%d7%95%d7%9c] => יבול
            [%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%90%d7%9c] => יבנאל
            [%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%94] => יבנה
            [%d7%99%d7%92%d7%95%d7%a8] => יגור
            [%d7%99%d7%92%d7%9c] => יגל
            [%d7%99%d7%93-%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f] => יד בנימין
            [%d7%99%d7%93-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94] => יד השמונה
            [%d7%99%d7%93-%d7%97%d7%a0%d7%94] => יד חנה
            [%d7%99%d7%93-%d7%9e%d7%a8%d7%93%d7%9b%d7%99] => יד מרדכי
            [%d7%99%d7%93-%d7%a0%d7%aa%d7%9f] => יד נתן
            [%d7%99%d7%93-%d7%a8%d7%9e%d7%91%d7%9d] => יד רמב"ם
            [%d7%99%d7%93%d7%99%d7%93%d7%94] => ידידה
            [%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93-%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%9f] => יהוד-מונוסון
            [%d7%99%d7%94%d7%9c] => יהל
            [%d7%99%d7%95%d7%91%d7%9c] => יובל
            [%d7%99%d7%95%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%9d] => יובלים
            [%d7%99%d7%95%d7%93%d7%a4%d7%aa] => יודפת
            [%d7%99%d7%95%d7%98%d7%91%d7%aa%d7%94] => יוטבתה
            [%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%aa%d7%9f] => יונתן
            [%d7%99%d7%95%d7%a7%d7%a0%d7%a2%d7%9d] => יוקנעם
            [%d7%99%d7%95%d7%a7%d7%a0%d7%a2%d7%9d-%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%aa] => יוקנעם עלית
            [%d7%99%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%99%d7%94] => יושיביה
            [%d7%99%d7%96%d7%a8%d7%a2%d7%90%d7%9c] => יזרעאל
            [%d7%99%d7%97%d7%99%d7%a2%d7%9d] => יחיעם
            [%d7%99%d7%99%d7%98%d7%91] => ייט"ב
            [%d7%99%d7%9b%d7%99%d7%a0%d7%99] => יכיני
            [%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%91] => ינוב
            [%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%9f] => ינון
            [%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94] => יסוד המעלה
            [%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa] => יסודות
            [%d7%99%d7%a1%d7%a2%d7%95%d7%a8] => יסעור
            [%d7%99%d7%a2%d7%93] => יעד
            [%d7%99%d7%a2%d7%9c] => יעל
            [%d7%99%d7%a2%d7%a3] => יעף
            [%d7%99%d7%a2%d7%a8%d7%94] => יערה
            [%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%a2] => יפיע
            [%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%aa] => יפית
            [%d7%99%d7%a4%d7%a2%d7%aa] => יפעת
            [%d7%99%d7%a4%d7%aa%d7%97] => יפתח
            [%d7%99%d7%a6%d7%94%d7%a8] => יצהר
            [%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%a5] => יציץ
            [%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9d] => יקום
            [%d7%99%d7%a7%d7%99%d7%a8] => יקיר
            [%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%9f] => יראון
            [%d7%99%d7%a8%d7%93%d7%a0%d7%94] => ירדנה
            [%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%9d] => ירוחם
            [%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d] => ירושלים
            [%d7%99%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%91] => ירחיב
            [%d7%99%d7%a8%d7%9b%d7%90] => ירכא
            [%d7%99%d7%a8%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%94] => ירקונה
            [%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%aa-%d7%9b%d7%a8%d7%9d-%d7%91%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%94] => ישיבת כרם ביבנה
            [%d7%99%d7%a9%d7%a2] => ישע
            [%d7%99%d7%a9%d7%a2%d7%99] => ישעי
            [%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%a9] => ישרש
            [%d7%99%d7%aa%d7%93] => יתד
            [%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%a8] => יתיר
            [%d7%9b%d7%90%d7%91%d7%95%d7%9c] => כאבול
            [%d7%9b%d7%90%d7%95%d7%9b%d7%91-%d7%90%d7%91%d7%95-%d7%90%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%92%d7%90] => כאוכב אבו אל היג'א
            [%d7%9b%d7%91%d7%a8%d7%99] => כברי
            [%d7%9b%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%99] => כדורי
            [%d7%9b%d7%93%d7%99%d7%aa%d7%94] => כדיתה
            [%d7%9b%d7%95%d7%9b%d7%91-%d7%94%d7%a9%d7%97%d7%a8] => כוכב השחר
            [%d7%9b%d7%95%d7%9b%d7%91-%d7%99%d7%90%d7%99%d7%a8] => כוכב יאיר
            [%d7%9b%d7%95%d7%9b%d7%91-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91] => כוכב יעקב
            [%d7%9b%d7%95%d7%9b%d7%91-%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%90%d7%9c] => כוכב מיכאל
            [%d7%9b%d7%95%d7%a8%d7%96%d7%99%d7%9d] => כורזים
            [%d7%9b%d7%97%d7%9c] => כחל
            [%d7%9b%d7%97%d7%9c-2] => כחל
            [%d7%9b%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%9d] => כיסופים
            [%d7%9b%d7%99%d7%a1%d7%a8%d7%90-%d7%a1%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%a2] => כיסרא סומיע
            [%d7%9b%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a8] => כישור
            [%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%9c] => כליל
            [%d7%9b%d7%9c%d7%a0%d7%99%d7%aa] => כלנית
            [%d7%9b%d7%9e%d7%90%d7%a0%d7%94] => כמאנה
            [%d7%9b%d7%9e%d7%94%d7%99%d7%9f] => כמהין
            [%d7%9b%d7%9e%d7%95%d7%9f] => כמון
            [%d7%9b%d7%a0%d7%95%d7%aa] => כנות
            [%d7%9b%d7%a0%d7%a3] => כנף
            [%d7%9b%d7%a0%d7%a8%d7%aa] => כנרת
            [%d7%9b%d7%a0%d7%a8%d7%aa-2] => כנרת
            [%d7%9b%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%94] => כסיפה
            [%d7%9b%d7%a1%d7%9c%d7%95%d7%9f] => כסלון
            [%d7%9b%d7%a2%d7%91%d7%99%d7%94-%d7%98%d7%91%d7%90%d7%a9-%d7%97%d7%92%d7%90%d7%92%d7%a8%d7%94-%d7%9b%d7%a2%d7%91%d7%99%d7%94-%d7%98%d7%91%d7%90%d7%a9-%d7%97%d7%92%d7%90%d7%92%d7%a8] => כעביה-טבאש-חג'אג'רה - כעביה טבאש חג'אג'ר
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91] => כפר אביב
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%90%d7%93%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d] => כפר אדומים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94] => כפר אוריה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%90%d7%97%d7%99%d7%9d] => כפר אחים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a7] => כפר ביאליק
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%95] => כפר ביל"ו
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%9d] => כפר בלום
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%9f-%d7%a0%d7%95%d7%9f] => כפר בן נון
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%a8%d7%90] => כפר ברא
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9a] => כפר ברוך
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%92%d7%93%d7%a2%d7%95%d7%9f] => כפר גדעון
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9d] => כפר גלים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%a1%d7%95%d7%9f] => כפר גליקסון
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%92%d7%9c%d7%a2%d7%93%d7%99] => כפר גלעדי
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c] => כפר דניאל
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%a0%d7%99%d7%9d] => כפר האורנים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a9] => כפר החורש
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%9b%d7%91%d7%99] => כפר המכבי
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%a0%d7%92%d7%99%d7%93] => כפר הנגיד
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%94%d7%93%d7%aa%d7%99] => כפר הנוער הדתי
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%90] => כפר הנשיא
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%a1] => כפר הס
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%94] => כפר הרא"ה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%a3] => כפר הרי"ף
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%95%d7%99%d7%aa%d7%a7%d7%99%d7%9f] => כפר ויתקין
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%92] => כפר ורבורג
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%95%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%9d] => כפר ורדים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%96%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%9d] => כפר זוהרים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%96%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%9d] => כפר זיתים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%91%d7%93] => כפר חב"ד
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%9f-%d7%a1%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%94] => כפר חושן - ספסופה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%99%d7%98%d7%99%d7%9d] => כפר חיטים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d] => כפר חיים
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%a0%d7%a0%d7%99%d7%94] => כפר חנניה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%a1%d7%99%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%90] => כפר חסידים א'
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%a1%d7%99%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%91] => כפר חסידים ב'
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%91] => כפר חרוב
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%9f] => כפר טרומן
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%99%d7%90%d7%a1%d7%99%d7%a3] => כפר יאסיף
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%99%d7%93%d7%99%d7%93%d7%99%d7%94] => כפר ידידיה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%a9%d7%a2] => כפר יהושע
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%94] => כפר יונה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%99%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%90%d7%9c] => כפר יחזקאל
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%99%d7%a2%d7%91%d7%a5] => כפר יעבץ
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9b%d7%9e%d7%90] => כפר כמא
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9b%d7%a0%d7%90] => כפר כנא
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%a9] => כפר מונש
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%9f] => כפר מימון
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%9c%d7%9c] => כפר מל"ל
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%a0%d7%93%d7%90] => כפר מנדא
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%a0%d7%97%d7%9d] => כפר מנחם
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%a1%d7%a8%d7%99%d7%a7] => כפר מסריק
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%a2%d7%a9] => כפר מעש
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%a6%d7%a8-%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%99%d7%a1%d7%a8] => כפר מצר - כפר מיסר
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%9e%d7%a8%d7%93%d7%9b%d7%99] => כפר מרדכי
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a0%d7%98%d7%a8] => כפר נטר
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a1%d7%90%d7%9c%d7%93] => כפר סאלד
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a1%d7%91%d7%90] => כפר סבא
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a1%d7%99%d7%9c%d7%91%d7%a8] => כפר סילבר
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a1%d7%99%d7%a8%d7%a7%d7%99%d7%9f] => כפר סירקין
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%94-%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%94] => כפר עבודה - פוריה כפר עבודה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a2%d7%96%d7%94] => כפר עזה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a2%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => כפר עציון
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%a1] => כפר פינס
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a7%d7%90%d7%a1%d7%9d] => כפר קאסם
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a7%d7%99%d7%a9] => כפר קיש
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a7%d7%a8%d7%a2] => כפר קרע
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%94%d7%a0%d7%a7%d7%a8%d7%94] => כפר ראש הנקרה
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a8%d7%95%d7%96%d7%a0%d7%95%d7%90%d7%9c%d7%93] => כפר רוזנואלד
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a8%d7%95%d7%97-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8] => כפר רוח מדבר
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%9f] => כפר רופין
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a8%d7%95%d7%aa] => כפר רות
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a9%d7%9e%d7%90%d7%99] => כפר שמאי
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%90%d7%9c] => כפר שמואל
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a9%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%94%d7%95] => כפר שמריהו
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%aa%d7%91%d7%95%d7%a8] => כפר תבור
            [%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%aa%d7%a4%d7%95%d7%97] => כפר תפוח
            [%d7%9b%d7%a8%d7%99-%d7%93%d7%a9%d7%90] => כרי דשא
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9b%d7%95%d7%9d] => כרכום
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9d-%d7%91%d7%9f-%d7%96%d7%9e%d7%a8%d7%94] => כרם בן זמרה
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9d-%d7%91%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%9f] => כרם בן שמן
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9d-%d7%9e%d7%94%d7%a8%d7%9c] => כרם מהר"ל
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9d-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d] => כרם שלום
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3] => כרמי יוסף
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%99-%d7%a6%d7%95%d7%a8] => כרמי צור
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%90%d7%9c] => כרמיאל
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%94] => כרמיה
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%9d] => כרמים
            [%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c] => כרמל
            [%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9f] => לבון
            [%d7%9c%d7%91%d7%99%d7%90] => לביא
            [%d7%9c%d7%94%d7%91] => להב
            [%d7%9c%d7%94%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%a9%d7%9f] => להבות הבשן
            [%d7%9c%d7%94%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%91%d7%99%d7%91%d7%94] => להבות חביבה
            [%d7%9c%d7%94%d7%91%d7%99%d7%9d] => להבים
            [%d7%9c%d7%95%d7%93] => לוד
            [%d7%9c%d7%95%d7%96%d7%99%d7%aa] => לוזית
            [%d7%9c%d7%95%d7%97%d7%9e%d7%99-%d7%94%d7%92%d7%99%d7%98%d7%90%d7%95%d7%aa] => לוחמי הגיטאות
            [%d7%9c%d7%95%d7%98%d7%9d] => לוטם
            [%d7%9c%d7%95%d7%98%d7%9f] => לוטן
            [%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d] => ליבנים
            [%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%9f] => לימן
            [%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%a9] => לכיש
            [%d7%9c%d7%a4%d7%99%d7%93] => לפיד
            [%d7%9c%d7%a4%d7%99%d7%93%d7%95%d7%aa] => לפידות
            [%d7%9c%d7%a7%d7%99%d7%94] => לקיה
            [%d7%9e%d7%90%d7%95%d7%a8] => מאור
            [%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%94-%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8-%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%94] => מאיר שפיה - כפר הנוער מאיר שפיה
            [%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%90-%d7%91%d7%99%d7%aa%d7%a8] => מבוא ביתר
            [%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%90-%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%9f] => מבוא דותן
            [%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%90-%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%9f] => מבוא חורון
            [%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%90-%d7%97%d7%9e%d7%94] => מבוא חמה
            [%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%90-%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9d] => מבוא מודיעים
            [%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%9d] => מבואות ים
            [%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%9d] => מבועים
            [%d7%9e%d7%91%d7%98%d7%97%d7%99%d7%9d] => מבטחים
            [%d7%9e%d7%91%d7%a7%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9d] => מבקיעים
            [%d7%9e%d7%91%d7%a9%d7%a8%d7%aa-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => מבשרת ציון
            [%d7%9e%d7%92%d7%93-%d7%90%d7%9c-%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9d] => מג'ד אל-כרום
            [%d7%9e%d7%92%d7%93%d7%9c-%d7%a9%d7%9e%d7%a1-%d7%9e%d7%92%d7%93%d7%9c-%d7%90-%d7%a9%d7%9e%d7%a1] => מג'דל שמס - מג'דל א-שמס
            [%d7%9e%d7%92%d7%90%d7%a8-%d7%9e%d7%a2%d7%90%d7%a8] => מגאר - מע'אר
            [%d7%9e%d7%92%d7%93%d7%99%d7%9d] => מגדים
            [%d7%9e%d7%92%d7%93%d7%9c] => מגדל
            [%d7%9e%d7%92%d7%93%d7%9c-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%a7] => מגדל העמק
            [%d7%9e%d7%92%d7%93%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%96] => מגדל עוז
            [%d7%9e%d7%92%d7%93%d7%9c%d7%99%d7%9d] => מגדלים
            [%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%93%d7%95] => מגידו
            [%d7%9e%d7%92%d7%9c] => מגל
            [%d7%9e%d7%92%d7%9f] => מגן
            [%d7%9e%d7%92%d7%9f-%d7%a9%d7%90%d7%95%d7%9c] => מגן שאול
            [%d7%9e%d7%92%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d] => מגשימים
            [%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%a2%d7%95%d7%96] => מדרך עוז
            [%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%a9%d7%aa-%d7%91%d7%9f-%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%9f] => מדרשת בן גוריון
            [%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%9b%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%a2%d7%95%d7%aa] => מודיעין מכבים רעות
            [%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa] => מודיעין עילית
            [%d7%9e%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%94] => מולדה
            [%d7%9e%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%aa] => מולדת
            [%d7%9e%d7%95%d7%a6%d7%90-%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa] => מוצא עילית
            [%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%9c%d7%94] => מוקיבלה
            [%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%9f] => מורן
            [%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%aa] => מורשת
            [%d7%9e%d7%96%d7%95%d7%a8] => מזור
            [%d7%9e%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%aa-%d7%91%d7%aa%d7%99%d7%94] => מזכרת בתיה
            [%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%a2] => מזרע
            [%d7%9e%d7%96%d7%a8%d7%a2%d7%94] => מזרעה
            [%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%94] => מחולה
            [%d7%9e%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%97%d7%a1%d7%94] => מחנה חסה
            [%d7%9e%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%99%d7%95%d7%9b%d7%91%d7%93] => מחנה יוכבד
            [%d7%9e%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%99%d7%aa%d7%99%d7%a8] => מחנה יתיר
            [%d7%9e%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%aa%d7%9c-%d7%a0%d7%95%d7%a3] => מחנה תל נוף
            [%d7%9e%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9d] => מחניים
            [%d7%9e%d7%97%d7%a1%d7%99%d7%94] => מחסיה
            [%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%9c%d7%94] => מטולה
            [%d7%9e%d7%98%d7%a2] => מטע
            [%d7%9e%d7%99-%d7%a2%d7%9e%d7%99] => מי עמי
            [%d7%9e%d7%99%d7%98%d7%91] => מיטב
            [%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%a1%d7%a8] => מייסר
            [%d7%9e%d7%99%d7%a6%d7%a8] => מיצר
            [%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%91] => מירב
            [%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%9f] => מירון
            [%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%a8] => מישר
            [%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%a8] => מיתר
            [%d7%9e%d7%9b%d7%95%d7%a8%d7%94] => מכורה
            [%d7%9e%d7%9b%d7%97%d7%95%d7%9c] => מכחול
            [%d7%9e%d7%9b%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%aa] => מכמורת
            [%d7%9e%d7%9b%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d] => מכמנים
            [%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%94] => מלאה
            [%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa] => מלילות
            [%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%94] => מלכיה
            [%d7%9e%d7%9c%d7%9b%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%a2] => מלכישוע
            [%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%97%d7%94] => מנוחה
            [%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%a3] => מנוף
            [%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa] => מנות
            [%d7%9e%d7%a0%d7%97%d7%9e%d7%99%d7%94] => מנחמיה
            [%d7%9e%d7%a0%d7%a8%d7%94] => מנרה
            [%d7%9e%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%90-%d7%96%d7%91%d7%93%d7%94] => מנשיית א זבדה
            [%d7%9e%d7%a1%d7%93] => מסד
            [%d7%9e%d7%a1%d7%93%d7%94] => מסדה
            [%d7%9e%d7%a1%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa] => מסילות
            [%d7%9e%d7%a1%d7%99%d7%9c%d7%aa-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => מסילת ציון
            [%d7%9e%d7%a1%d7%9c%d7%95%d7%9c] => מסלול
            [%d7%9e%d7%a1%d7%a2%d7%93%d7%94] => מסעדה
            [%d7%9e%d7%a1%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%9c-%d7%a2%d7%96%d7%90%d7%96%d7%9e%d7%94] => מסעודין אל-עזאזמה
            [%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%aa] => מעברות
            [%d7%9e%d7%a2%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9d] => מעגלים
            [%d7%9e%d7%a2%d7%92%d7%9f] => מעגן
            [%d7%9e%d7%a2%d7%92%d7%9f-%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%90%d7%9c] => מעגן מיכאל
            [%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%96-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d] => מעוז חיים
            [%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%9f] => מעון
            [%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%a0%d7%94] => מעונה
            [%d7%9e%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9a] => מעיין ברוך
            [%d7%9e%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%a6%d7%91%d7%99] => מעיין צבי
            [%d7%9e%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%90] => מעיליא
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%90%d7%93%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d] => מעלה אדומים
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d] => מעלה אפרים
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%92%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%a2] => מעלה גלבוע
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%92%d7%9e%d7%9c%d7%90] => מעלה גמלא
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%97%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%94] => מעלה החמישה
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%a0%d7%94] => מעלה לבונה
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%9e%d7%9b%d7%9e%d7%a9] => מעלה מכמש
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%9f] => מעלה עירון
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%a1] => מעלה עמוס
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%94] => מעלה צביה
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%94-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9f] => מעלה שומרון
            [%d7%9e%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%90] => מעלות תרשיחא
            [%d7%9e%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%aa] => מענית
            [%d7%9e%d7%a4%d7%9c%d7%a1%d7%99%d7%9d] => מפלסים
            [%d7%9e%d7%a6%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%94] => מצדות יהודה
            [%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%91%d7%94] => מצובה
            [%d7%9e%d7%a6%d7%9c%d7%99%d7%97] => מצליח
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94] => מצפה
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91] => מצפה אבי"ב
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%9f] => מצפה אילן
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%97%d7%95] => מצפה יריחו
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%a0%d7%98%d7%95%d7%a4%d7%94] => מצפה נטופה
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%9f] => מצפה רמון
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%9d] => מצפה שלם
            [%d7%9e%d7%a6%d7%a8] => מצר
            [%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c] => מקווה ישראל
            [%d7%9e%d7%a8%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%aa] => מרגליות
            [%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9d-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%9f] => מרום גולן
            [%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91-%d7%a2%d7%9d] => מרחב עם
            [%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91%d7%99%d7%94] => מרחביה
            [%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91%d7%99%d7%94-2] => מרחביה
            [%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96-%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a8%d7%90] => מרכז שפירא
            [%d7%9e%d7%a9%d7%90%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%93%d7%94] => משאבי שדה
            [%d7%9e%d7%a9%d7%92%d7%91-%d7%93%d7%91] => משגב דב
            [%d7%9e%d7%a9%d7%92%d7%91-%d7%a2%d7%9d] => משגב עם
            [%d7%9e%d7%a9%d7%94%d7%93] => משהד
            [%d7%9e%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%94] => משואה
            [%d7%9e%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => משואות יצחק
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9b%d7%99%d7%95%d7%aa] => משכיות
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9f] => משמר איילון
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8-%d7%93%d7%95%d7%93] => משמר דוד
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8-%d7%94%d7%99%d7%a8%d7%93%d7%9f] => משמר הירדן
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8-%d7%94%d7%a0%d7%92%d7%91] => משמר הנגב
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%a7] => משמר העמק
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%94] => משמר השבעה
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8-%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f] => משמר השרון
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%aa] => משמרות
            [%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8%d7%aa] => משמרת
            [%d7%9e%d7%a9%d7%a2%d7%9f] => משען
            [%d7%9e%d7%aa%d7%9f] => מתן
            [%d7%9e%d7%aa%d7%aa] => מתת
            [%d7%9e%d7%aa%d7%aa%d7%99%d7%94%d7%95] => מתתיהו
            [%d7%a0%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%9f] => נאות גולן
            [%d7%a0%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%99%d7%9b%d7%a8] => נאות הכיכר
            [%d7%a0%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a8%d7%93%d7%9b%d7%99] => נאות מרדכי
            [%d7%a0%d7%90%d7%95%d7%aa-%d7%a1%d7%9e%d7%93%d7%a8] => נאות סמדר
            [%d7%a0%d7%90%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%94] => נאעורה
            [%d7%a0%d7%91%d7%98%d7%99%d7%9d] => נבטים
            [%d7%a0%d7%92%d7%91%d7%94] => נגבה
            [%d7%a0%d7%92%d7%95%d7%94%d7%95%d7%aa] => נגוהות
            [%d7%a0%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%94] => נהורה
            [%d7%a0%d7%94%d7%9c%d7%9c] => נהלל
            [%d7%a0%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%94] => נהריה
            [%d7%a0%d7%95%d7%91] => נוב
            [%d7%a0%d7%95%d7%92%d7%94] => נוגה
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94] => נווה
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%90%d7%91%d7%95%d7%aa] => נווה אבות
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%90%d7%95%d7%a8] => נווה אור
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%90%d7%98%d7%99%d7%91] => נווה אטי"ב
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%9f] => נווה אילן
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%aa%d7%9f] => נווה איתן
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c] => נווה דניאל
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%96%d7%95%d7%94%d7%a8] => נווה זוהר
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%96%d7%99%d7%95] => נווה זיו
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%97%d7%a8%d7%99%d7%a3] => נווה חריף
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%99%d7%9d] => נווה ים
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f] => נווה ימין
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%99%d7%a8%d7%a7] => נווה ירק
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%9e%d7%91%d7%98%d7%97] => נווה מבטח
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%90%d7%9c] => נווה מיכאל
            [%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d] => נווה שלום
            [%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%9d] => נועם
            [%d7%a0%d7%95%d7%a3-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9f] => נוף איילון
            [%d7%a0%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%9d] => נופים
            [%d7%a0%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa] => נופית
            [%d7%a0%d7%95%d7%a4%d7%9a] => נופך
            [%d7%a0%d7%95%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%9d] => נוקדים
            [%d7%a0%d7%95%d7%a8%d7%93%d7%99%d7%94] => נורדיה
            [%d7%a0%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa] => נורית
            [%d7%a0%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%94] => נחושה
            [%d7%a0%d7%97%d7%9c-%d7%a2%d7%95%d7%96] => נחל עוז
            [%d7%a0%d7%97%d7%9c%d7%94] => נחלה
            [%d7%a0%d7%97%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%9c] => נחליאל
            [%d7%a0%d7%97%d7%9c%d7%99%d7%9d] => נחלים
            [%d7%a0%d7%97%d7%9d] => נחם
            [%d7%a0%d7%97%d7%a3] => נחף
            [%d7%a0%d7%97%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d] => נחשולים
            [%d7%a0%d7%97%d7%a9%d7%95%d7%9f] => נחשון
            [%d7%a0%d7%97%d7%a9%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d] => נחשונים
            [%d7%a0%d7%98%d7%95%d7%a2%d7%94] => נטועה
            [%d7%a0%d7%98%d7%95%d7%a8] => נטור
            [%d7%a0%d7%98%d7%a2-%d7%9e%d7%a8%d7%a9%d7%9d] => נטע מרשם
            [%d7%a0%d7%98%d7%a2%d7%99%d7%9d] => נטעים
            [%d7%a0%d7%98%d7%a3] => נטף
            [%d7%a0%d7%99%d7%9c%d7%99] => ניל"י
            [%d7%a0%d7%99%d7%9f] => נין
            [%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%9f] => ניצן
            [%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%9f-%d7%91] => ניצן ב'
            [%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%a0%d7%94] => ניצנה
            [%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%a0%d7%99-%d7%a1%d7%99%d7%a0%d7%99-%d7%a7%d7%93%d7%a9-%d7%91%d7%a8%d7%a0%d7%a2] => ניצני סיני - קדש ברנע
            [%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%a0%d7%99-%d7%a2%d7%95%d7%96] => ניצני עוז
            [%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%a0%d7%99%d7%9d] => ניצנים
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%94%d7%95] => ניר אליהו
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d] => ניר בנים
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9d] => ניר גלים
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%93%d7%95%d7%93] => ניר דוד
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%97%d7%9f] => ניר ח"ן
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%99%d7%a4%d7%94] => ניר יפה
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => ניר יצחק
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c] => ניר ישראל
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%9e%d7%a9%d7%94] => ניר משה
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%a2%d7%95%d7%96] => ניר עוז
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%a2%d7%9d-%d7%a0%d7%99%d7%a8%d7%a2%d7%9d] => ניר עם - נירעם
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%a2%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => ניר עציון
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%a2%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%90] => ניר עקיבא
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8-%d7%a6%d7%91%d7%99] => ניר צבי
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d] => נירים
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%aa] => נירית
            [%d7%a0%d7%99%d7%a8%d7%9f] => נירן
            [%d7%a0%d7%a1-%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%9d] => נס הרים
            [%d7%a0%d7%a1-%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%9d] => נס עמים
            [%d7%a0%d7%a1-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%94] => נס ציונה
            [%d7%a0%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d] => נעורים
            [%d7%a0%d7%a2%d7%9c%d7%94] => נעלה
            [%d7%a0%d7%a2%d7%9e%d7%94] => נעמ"ה
            [%d7%a0%d7%a2%d7%9f] => נען
            [%d7%a0%d7%a6%d7%90%d7%a6%d7%a8%d7%94] => נצאצרה
            [%d7%a0%d7%a6%d7%a8-%d7%97%d7%96%d7%a0%d7%99] => נצר חזני
            [%d7%a0%d7%a6%d7%a8-%d7%a1%d7%a8%d7%a0%d7%99] => נצר סרני
            [%d7%a0%d7%a6%d7%a8%d7%aa] => נצרת
            [%d7%a0%d7%a6%d7%a8%d7%aa-%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa] => נצרת עילית
            [%d7%a0%d7%a9%d7%a8] => נשר
            [%d7%a0%d7%aa%d7%99%d7%91-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%95%d7%93] => נתיב הגדוד
            [%d7%a0%d7%aa%d7%99%d7%91-%d7%94%d7%9c%d7%94] => נתיב הל"ה
            [%d7%a0%d7%aa%d7%99%d7%91-%d7%94%d7%a2%d7%a9%d7%a8%d7%94] => נתיב העשרה
            [%d7%a0%d7%aa%d7%99%d7%91-%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%99%d7%a8%d7%94] => נתיב השיירה
            [%d7%a0%d7%aa%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa] => נתיבות
            [%d7%a0%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%94] => נתניה
            [%d7%a1%d7%90%d7%92%d7%95%d7%a8] => סאג'ור
            [%d7%a1%d7%90%d7%a1%d7%90] => סאסא
            [%d7%a1%d7%91%d7%99%d7%95%d7%9f] => סביון
            [%d7%a1%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%94] => סגולה
            [%d7%a1%d7%95%d7%90%d7%a2%d7%93] => סואעד
            [%d7%a1%d7%95%d7%90%d7%a2%d7%93-2] => סואעד
            [%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%9d] => סולם
            [%d7%a1%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%94] => סוסיה
            [%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%94] => סופה
            [%d7%a1%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%9f] => סח'נין
            [%d7%a1%d7%99%d7%99%d7%93] => סייד
            [%d7%a1%d7%9c%d7%9e%d7%94] => סלמה
            [%d7%a1%d7%9c%d7%a2%d7%99%d7%aa] => סלעית
            [%d7%a1%d7%9e%d7%a8] => סמר
            [%d7%a1%d7%a0%d7%93%d7%9c%d7%94] => סנדלה
            [%d7%a1%d7%a0%d7%a1%d7%a0%d7%94] => סנסנה
            [%d7%a1%d7%a2%d7%93] => סעד
            [%d7%a1%d7%a2%d7%a8] => סער
            [%d7%a1%d7%a4%d7%99%d7%a8] => ספיר
            [%d7%a1%d7%aa%d7%a8%d7%99%d7%94] => סתריה
            [%d7%a2%d7%92%d7%a8] => ע'ג'ר
            [%d7%a2%d7%91%d7%93%d7%95%d7%9f] => עבדון
            [%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9f] => עברון
            [%d7%a2%d7%92%d7%95%d7%a8] => עגור
            [%d7%a2%d7%93%d7%99] => עדי
            [%d7%a2%d7%93%d7%a0%d7%99%d7%9d] => עדנים
            [%d7%a2%d7%95%d7%96%d7%94] => עוזה
            [%d7%a2%d7%95%d7%96%d7%99%d7%99%d7%a8] => עוזייר
            [%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%a9] => עולש
            [%d7%a2%d7%95%d7%9e%d7%a8] => עומר
            [%d7%a2%d7%95%d7%a4%d7%a8] => עופר
            [%d7%a2%d7%95%d7%a4%d7%a8%d7%94] => עופרה
            [%d7%a2%d7%95%d7%a6%d7%9d] => עוצם
            [%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%a0%d7%99%d7%90%d7%9c] => עותניאל
            [%d7%a2%d7%96%d7%95%d7%96] => עזוז
            [%d7%a2%d7%96%d7%a8] => עזר
            [%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9c] => עזריאל
            [%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%94] => עזריה
            [%d7%a2%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%9d] => עזריקם
            [%d7%a2%d7%98%d7%90%d7%95%d7%95%d7%a0%d7%94] => עטאוונה
            [%d7%a2%d7%98%d7%a8%d7%aa] => עטרת
            [%d7%a2%d7%99%d7%93%d7%9f] => עידן
            [%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9f] => עיילבון
            [%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa] => עיינות
            [%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%98] => עילוט
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%9c%d7%94] => עין איילה
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%a1%d7%93] => עין אל-אסד
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%92%d7%91] => עין גב
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%92%d7%93%d7%99] => עין גדי
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%93%d7%95%d7%a8] => עין דור
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%91%d7%a9%d7%95%d7%a8] => עין הבשור
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%95%d7%93] => עין הוד
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%a9] => עין החורש
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%a8%d7%a5] => עין המפרץ
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%a0%d7%a6%d7%99%d7%91] => עין הנצי"ב
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%a7] => עין העמק
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%a4%d7%98] => עין השופט
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%94] => עין השלושה
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%95%d7%a8%d7%93] => עין ורד
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%96%d7%99%d7%95%d7%95%d7%9f] => עין זיוון
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%97%d7%95%d7%93] => עין חוד
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%97%d7%a6%d7%91%d7%94] => עין חצבה
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%93] => עין חרוד
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%93-2] => עין חרוד
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%99%d7%94%d7%91] => עין יהב
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91] => עין יעקב
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%9b%d7%a8%d7%9d-%d7%91%d7%99%d7%a1-%d7%97%d7%a7%d7%9c%d7%90%d7%99] => עין כרם-בי"ס חקלאי
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%9c] => עין כרמל
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%90%d7%94%d7%9c] => עין מאהל
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%91%d7%90] => עין נקובא
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%9f] => עין עירון
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d] => עין צורים
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a7%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%90] => עין קיניא
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a8%d7%90%d7%a4%d7%94] => עין ראפה
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%9e%d7%a8] => עין שמר
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%93] => עין שריד
            [%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%aa%d7%9e%d7%a8] => עין תמר
            [%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%91] => עינב
            [%d7%a2%d7%99%d7%a0%d7%aa] => עינת
            [%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%90%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa] => עיר אובות
            [%d7%a2%d7%9b%d7%95] => עכו
            [%d7%a2%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d] => עלומים
            [%d7%a2%d7%9c%d7%99] => עלי
            [%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%96%d7%94%d7%91] => עלי זהב
            [%d7%a2%d7%9c%d7%9e%d7%94] => עלמה
            [%d7%a2%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%9f] => עלמון
            [%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%94] => עמוקה
            [%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%93%d7%91] => עמינדב
            [%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%a2%d7%93] => עמיעד
            [%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%96] => עמיעוז
            [%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%a7%d7%9d] => עמיקם
            [%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%a8] => עמיר
            [%d7%a2%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%90%d7%9c] => עמנואל
            [%d7%a2%d7%9e%d7%a7%d7%94] => עמקה
            [%d7%a2%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%94] => עפולה
            [%d7%a2%d7%a5-%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d] => עץ אפרים
            [%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%92%d7%91] => עצמון שגב
            [%d7%a2%d7%a8%d7%90%d7%91%d7%94] => עראבה
            [%d7%a2%d7%a8%d7%90%d7%9e%d7%a9%d7%94] => עראמשה
            [%d7%a2%d7%a8%d7%91-%d7%90%d7%9c-%d7%a0%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%90-%d7%a0%d7%a2%d7%99%d7%9d] => ערב אל נעים - א נעים
            [%d7%a2%d7%a8%d7%93] => ערד
            [%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%92%d7%95%d7%aa] => ערוגות
            [%d7%a2%d7%a9%d7%a8%d7%aa] => עשרת
            [%d7%a2%d7%aa%d7%9c%d7%99%d7%aa] => עתלית
            [%d7%a4%d7%90%d7%a8%d7%9f] => פארן
            [%d7%a4%d7%93%d7%95%d7%90%d7%9c] => פדואל
            [%d7%a4%d7%93%d7%95%d7%99%d7%99%d7%9d] => פדויים
            [%d7%a4%d7%93%d7%99%d7%94] => פדיה
            [%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%a2%d7%91%d7%95%d7%93%d7%94] => פוריה - כפר עבודה
            [%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a0%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%93] => פוריה - נווה עובד
            [%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a2%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%aa] => פוריה עילית
            [%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%aa] => פורת
            [%d7%a4%d7%98%d7%99%d7%a9] => פטיש
            [%d7%a4%d7%9c%d7%9a] => פלך
            [%d7%a4%d7%9c%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%9d] => פלמחים
            [%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%97%d7%91%d7%a8] => פני חבר
            [%d7%a4%d7%a1%d7%92%d7%95%d7%aa] => פסגות
            [%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%98%d7%94] => פסוטה
            [%d7%a4%d7%a2%d7%9e%d7%99-%d7%aa%d7%a9%d7%96] => פעמי תש"ז
            [%d7%a4%d7%a6%d7%90%d7%9c] => פצאל
            [%d7%a4%d7%a7%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9f] => פקיעין
            [%d7%a4%d7%a7%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9f-%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%94] => פקיעין חדשה
            [%d7%a4%d7%a8%d7%93%d7%a1-%d7%97%d7%a0%d7%94-%d7%9b%d7%a8%d7%9b%d7%95%d7%a8] => פרדס חנה-כרכור
            [%d7%a4%d7%a8%d7%93%d7%a1%d7%99%d7%94] => פרדסיה
            [%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%93] => פרוד
            [%d7%a4%d7%a8%d7%96%d7%95%d7%9f] => פרזון
            [%d7%a4%d7%a8%d7%99-%d7%92%d7%9f] => פרי גן
            [%d7%a4%d7%aa%d7%97-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94] => פתח תקווה
            [%d7%a4%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%94] => פתחיה
            [%d7%a6%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9d] => צאלים
            [%d7%a6%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9f] => צבעון
            [%d7%a6%d7%95%d7%91%d7%94] => צובה
            [%d7%a6%d7%95%d7%97%d7%a8] => צוחר
            [%d7%a6%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94] => צופיה
            [%d7%a6%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%9d] => צופים
            [%d7%a6%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%aa] => צופית
            [%d7%a6%d7%95%d7%a4%d7%a8] => צופר
            [%d7%a6%d7%95%d7%a7%d7%99-%d7%99%d7%9d] => צוקי ים
            [%d7%a6%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%9d] => צוקים
            [%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%93%d7%a1%d7%94] => צור הדסה
            [%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => צור יצחק
            [%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%a9%d7%94] => צור משה
            [%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%a0%d7%aa%d7%9f] => צור נתן
            [%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%9c] => צוריאל
            [%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa] => צורית
            [%d7%a6%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%99] => ציפורי
            [%d7%a6%d7%9c%d7%a4%d7%95%d7%9f] => צלפון
            [%d7%a6%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%94] => צפריה
            [%d7%a6%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d] => צפרירים
            [%d7%a6%d7%a4%d7%aa] => צפת
            [%d7%a6%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%94] => צרופה
            [%d7%a6%d7%a8%d7%a2%d7%94] => צרעה
            [%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%94] => קבועה
            [%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%a6%d7%aa-%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%94] => קבוצת יבנה
            [%d7%a7%d7%93%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d] => קדומים
            [%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%9f] => קדימה צורן
            [%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%94] => קדמה
            [%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%aa-%d7%a6%d7%91%d7%99] => קדמת צבי
            [%d7%a7%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%9f] => קדרון
            [%d7%a7%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9d] => קדרים
            [%d7%a7%d7%95%d7%9e%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa] => קוממיות
            [%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%a0%d7%99%d7%aa] => קורנית
            [%d7%a7%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%94] => קטורה
            [%d7%a7%d7%99%d7%93%d7%a8] => קידר
            [%d7%a7%d7%99%d7%a1%d7%a8%d7%99%d7%94] => קיסריה
            [%d7%a7%d7%9c%d7%97%d7%99%d7%9d] => קלחים
            [%d7%a7%d7%9c%d7%99%d7%94] => קליה
            [%d7%a7%d7%9c%d7%a0%d7%a1%d7%95%d7%95%d7%94] => קלנסווה
            [%d7%a7%d7%9c%d7%a2] => קלע
            [%d7%a7%d7%a6%d7%99%d7%a8] => קציר
            [%d7%a7%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9f] => קצרין
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%95] => קרית אונו
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%a8%d7%91%d7%a2] => קרית ארבע
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%aa%d7%90] => קרית אתא
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a7] => קרית ביאליק
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%aa] => קרית גת
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%98%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9f] => קרית טבעון
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%9d] => קרית ים
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%9d] => קרית יערים
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%99%d7%a2%d7%a8%d7%99%d7%9d-2] => קרית יערים
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%a6%d7%a7%d7%99%d7%9f] => קרית מוצקין
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%99] => קרית מלאכי
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a0%d7%98%d7%a4%d7%99%d7%9d] => קרית נטפים
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%a0%d7%91%d7%99%d7%9d] => קרית ענבים
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%9f] => קרית עקרון
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%9e%d7%94] => קרית שלמה
            [%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94] => קרית שמונה
            [%d7%a7%d7%a8%d7%a0%d7%99-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9f] => קרני שומרון
            [%d7%a7%d7%a9%d7%aa] => קשת
            [%d7%a8%d7%90%d7%9e%d7%94] => ראמה
            [%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%9f] => ראש העין
            [%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%94] => ראש פינה
            [%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d] => ראש צורים
            [%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => ראשון לציון
            [%d7%a8%d7%91%d7%91%d7%94] => רבבה
            [%d7%a8%d7%91%d7%93%d7%99%d7%9d] => רבדים
            [%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99%d7%9d] => רביבים
            [%d7%a8%d7%91%d7%99%d7%93] => רביד
            [%d7%a8%d7%92%d7%91%d7%94] => רגבה
            [%d7%a8%d7%92%d7%91%d7%99%d7%9d] => רגבים
            [%d7%a8%d7%94%d7%98] => רהט
            [%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%97%d7%94] => רווחה
            [%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%99%d7%94] => רוויה
            [%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%9e%d7%94] => רוחמה
            [%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%90%d7%a0%d7%94] => רומאנה
            [%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%91] => רומת היב
            [%d7%a8%d7%95%d7%a2%d7%99] => רועי
            [%d7%a8%d7%95%d7%aa%d7%9d] => רותם
            [%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%91] => רחוב
            [%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa] => רחובות
            [%d7%a8%d7%97%d7%9c%d7%99%d7%9d] => רחלים
            [%d7%a8%d7%99%d7%97%d7%90%d7%a0%d7%99%d7%94] => ריחאניה
            [%d7%a8%d7%99%d7%97%d7%9f] => ריחן
            [%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%94] => ריינה
            [%d7%a8%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d] => רימונים
            [%d7%a8%d7%99%d7%a0%d7%aa%d7%99%d7%94] => רינתיה
            [%d7%a8%d7%9b%d7%a1%d7%99%d7%9d] => רכסים
            [%d7%a8%d7%9d-%d7%90%d7%95%d7%9f] => רם און
            [%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%aa] => רמות
            [%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%9d] => רמות השבים
            [%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a8] => רמות מאיר
            [%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a0%d7%a9%d7%94] => רמות מנשה
            [%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%a4%d7%aa%d7%9c%d7%99] => רמות נפתלי
            [%d7%a8%d7%9e%d7%9c%d7%94] => רמלה
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%92%d7%9f] => רמת גן
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%93%d7%95%d7%93] => רמת דוד
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%95%d7%91%d7%a9] => רמת הכובש
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%a4%d7%98] => רמת השופט
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f] => רמת השרון
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%99%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%9f] => רמת יוחנן
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%99%d7%a9%d7%99] => רמת ישי
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%9e%d7%92%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d] => רמת מגשימים
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%a6%d7%91%d7%99] => רמת צבי
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%a8%d7%96%d7%99%d7%90%d7%9c] => רמת רזיאל
            [%d7%a8%d7%9e%d7%aa-%d7%a8%d7%97%d7%9c] => רמת רחל
            [%d7%a8%d7%a0%d7%9f] => רנן
            [%d7%a8%d7%a2%d7%99%d7%9d] => רעים
            [%d7%a8%d7%a2%d7%a0%d7%a0%d7%94] => רעננה
            [%d7%a8%d7%a7%d7%a4%d7%aa] => רקפת
            [%d7%a8%d7%a9%d7%a4%d7%95%d7%9f] => רשפון
            [%d7%a8%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%9d] => רשפים
            [%d7%a8%d7%aa%d7%9e%d7%99%d7%9d] => רתמים
            [%d7%a9%d7%90%d7%a8-%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%91] => שאר ישוב
            [%d7%a9%d7%91%d7%99-%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%9f] => שבי ציון
            [%d7%a9%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%9f] => שבי שומרון
            [%d7%a9%d7%92%d7%91-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%a9%d7%92%d7%91-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9d] => שגב-שלום - שגב שלום
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%9f] => שדה אילן
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%94%d7%95] => שדה אליהו
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a2%d7%96%d7%a8] => שדה אליעזר
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%91%d7%95%d7%a7%d7%a8] => שדה בוקר
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%93%d7%95%d7%93] => שדה דוד
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%92] => שדה ורבורג
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%99%d7%95%d7%90%d7%91] => שדה יואב
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%99%d7%a2%d7%a7%d7%91] => שדה יעקב
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => שדה יצחק
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%9e%d7%a9%d7%94] => שדה משה
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%a0%d7%97%d7%95%d7%9d] => שדה נחום
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%a0%d7%97%d7%9e%d7%99%d7%94] => שדה נחמיה
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%a0%d7%99%d7%a6%d7%9f] => שדה ניצן
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%a2%d7%95%d7%96%d7%99%d7%94%d7%95] => שדה עוזיהו
            [%d7%a9%d7%93%d7%94-%d7%a6%d7%91%d7%99] => שדה צבי
            [%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%9d] => שדות ים
            [%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%94] => שדות מיכה
            [%d7%a9%d7%93%d7%99-%d7%90%d7%91%d7%a8%d7%94%d7%9d] => שדי אברהם
            [%d7%a9%d7%93%d7%99-%d7%97%d7%9e%d7%93] => שדי חמד
            [%d7%a9%d7%93%d7%99-%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%aa] => שדי תרומות
            [%d7%a9%d7%93%d7%9e%d7%94] => שדמה
            [%d7%a9%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%93%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%94] => שדמות דבורה
            [%d7%a9%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%94] => שדמות מחולה
            [%d7%a9%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%aa] => שדרות
            [%d7%a9%d7%95%d7%90%d7%91%d7%94] => שואבה
            [%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%94] => שובה
            [%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%9c] => שובל
            [%d7%a9%d7%95%d7%94%d7%9d] => שוהם
            [%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%94] => שומרה
            [%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%94] => שומריה
            [%d7%a9%d7%95%d7%a7%d7%93%d7%94] => שוקדה
            [%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%a9] => שורש
            [%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d] => שורשים
            [%d7%a9%d7%95%d7%a9%d7%a0%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%a7%d7%99%d7%9d] => שושנת העמקים
            [%d7%a9%d7%96%d7%95%d7%a8] => שזור
            [%d7%a9%d7%97%d7%a8] => שחר
            [%d7%a9%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%aa] => שחרות
            [%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d] => שיבולים
            [%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%9c%d7%99-%d7%90%d7%95%d7%9d-%d7%90%d7%9c-%d7%a2%d7%a0%d7%9d] => שיבלי - אום אל ע'נם
            [%d7%a9%d7%99%d7%98%d7%99%d7%9d] => שיטים
            [%d7%a9%d7%99%d7%9c%d7%94] => שילה
            [%d7%a9%d7%99%d7%9c%d7%aa] => שילת
            [%d7%a9%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%94] => שכניה
            [%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%94] => שלווה
            [%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8] => שלווה במדבר
            [%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%97%d7%95%d7%aa] => שלוחות
            [%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99] => שלומי
            [%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%aa] => שלומית
            [%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%a8] => שמיר
            [%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%94] => שמעה
            [%d7%a9%d7%9e%d7%a8%d7%aa] => שמרת
            [%d7%a9%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%aa] => שמשית
            [%d7%a9%d7%a0%d7%99] => שני
            [%d7%a9%d7%a0%d7%99%d7%a8] => שניר
            [%d7%a9%d7%a2%d7%91] => שעב
            [%d7%a9%d7%a2%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d] => שעורים
            [%d7%a9%d7%a2%d7%9c] => שעל
            [%d7%a9%d7%a2%d7%9c%d7%91%d7%99%d7%9d] => שעלבים
            [%d7%a9%d7%a2%d7%a8-%d7%90%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d] => שער אפרים
            [%d7%a9%d7%a2%d7%a8-%d7%94%d7%92%d7%95%d7%9c%d7%9f] => שער הגולן
            [%d7%a9%d7%a2%d7%a8-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%a7%d7%99%d7%9d] => שער העמקים
            [%d7%a9%d7%a2%d7%a8-%d7%9e%d7%a0%d7%a9%d7%94] => שער מנשה
            [%d7%a9%d7%a2%d7%a8%d7%99-%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%94] => שערי תקווה
            [%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%9d] => שפיים
            [%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a8] => שפיר
            [%d7%a9%d7%a4%d7%a8] => שפר
            [%d7%a9%d7%a4%d7%a8%d7%a2%d7%9d] => שפרעם
            [%d7%a9%d7%a7%d7%93] => שקד
            [%d7%a9%d7%a7%d7%a3] => שקף
            [%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94] => שרונה
            [%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%92%d7%99%d7%9d] => שריגים
            [%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%93] => שריד
            [%d7%a9%d7%a8%d7%a9%d7%a8%d7%aa] => שרשרת
            [%d7%a9%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%94] => שתולה
            [%d7%a9%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d] => שתולים
            [%d7%aa%d7%90%d7%a9%d7%95%d7%a8] => תאשור
            [%d7%aa%d7%93%d7%94%d7%a8] => תדהר
            [%d7%aa%d7%95%d7%91%d7%9c] => תובל
            [%d7%aa%d7%95%d7%9e%d7%a8] => תומר
            [%d7%aa%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%94] => תושיה
            [%d7%aa%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d] => תימורים
            [%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9] => תירוש
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%99%d7%a4%d7%95] => תל אביב - יפו
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3] => תל יוסף
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%99%d7%a6%d7%97%d7%a7] => תל יצחק
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%93] => תל מונד
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%a2%d7%93%d7%a9%d7%99%d7%9d] => תל עדשים
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%a7%d7%a6%d7%99%d7%a8] => תל קציר
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%a9%d7%91%d7%a2] => תל שבע
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%aa%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%9d] => תל תאומים
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9d] => תלם
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%94%d7%95] => תלמי אליהו
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%90%d7%9c%d7%a2%d7%96%d7%a8] => תלמי אלעזר
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%9c%d7%95] => תלמי ביל"ו
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3] => תלמי יוסף
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%97%d7%99%d7%90%d7%9c] => תלמי יחיאל
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%a4%d7%94] => תלמי יפה
            [%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%9d] => תלמים
            [%d7%aa%d7%9e%d7%a8%d7%aa] => תמרת
            [%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%91%d7%95%d7%aa] => תנובות
            [%d7%aa%d7%a2%d7%95%d7%96] => תעוז
            [%d7%aa%d7%a4%d7%a8%d7%97] => תפרח
            [%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%9e%d7%94] => תקומה
            [%d7%aa%d7%a7%d7%95%d7%a2] => תקוע
            [%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%9d] => תרום
        )

    [cities_d] => Array
        (
        )

    [city_names] => Array
        (
        )

    [cities_options] => Array
        (
        )

    [cities_data_json] => Array
        (
        )

    [cities_text_all] => 
    [locations] => Array
        (
            [%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%98] => אינטרנט
            [%d7%94%d7%a9%d7%a4%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%9d] => השפלה והדרום
            [%d7%94%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f] => השרון
            [%d7%97%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%a6%d7%a4%d7%95%d7%9f] => חיפה והצפון
            [%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d] => ירושלים
            [%d7%aa%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91-%d7%95%d7%94%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%96] => מרכז
        )

    [locations_options] => Array
        (
        )

    [time_begin] => Array
        (
            [gt-] => בתיאום
            [07:00] => 07:00
            [07:30] => 07:30
            [08:00] => 08:00
            [08:30] => 08:30
            [09:00] => 09:00
            [09:30] => 09:30
            [10:00] => 10:00
            [10:30] => 10:30
            [11:00] => 11:00
            [11:30] => 11:30
            [12:00] => 12:00
            [12:30] => 12:30
            [13:00] => 13:00
            [13:30] => 13:30
            [14:00] => 14:00
            [14:30] => 14:30
            [15:00] => 15:00
            [15:30] => 15:30
            [16:00] => 16:00
            [16:30] => 16:30
            [17:00] => 17:00
            [17:30] => 17:30
            [18:00] => 18:00
            [18:30] => 18:30
            [19:00] => 19:00
            [19:30] => 19:30
            [20:00] => 20:00
            [20:30] => 20:30
            [21:00] => 21:00
            [21:30] => 21:30
            [22:00] => 22:00
            [22:30] => 22:30
            [23:00] => 23:00
            [23:30] => 23:30
        )

    [wik_of_day] => Array
        (
            [contact] => בתיאום
            [dw-0] => ראשון
            [dw-1] => שני
            [dw-2] => שלישי
            [dw-3] => רביעי
            [dw-4] => חמישי
            [dw-5] => שישי
            [dw-6] => שבת
        )

    [group_type] => Array
        (
            [gt-0] => גברים
            [gt-1] =>  נשים
            [gt-2] =>  מעורב
        )

    [group_activation] => Array
        (
        )

    [tax_theme] => Array
        (
            [%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94] => אמונה
            [%d7%96%d7%95%d7%92%d7%99%d7%95%d7%aa] => זוגיות
            [%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a2%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%9d] => עסקים
            [%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99] => לימוד אישי
            [%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%93%d7%94] => הריון ולידה
            [%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%97%d7%94-%d7%9b%d7%9c%d7%9b%d7%9c%d7%99%d7%aa] => רווחה כלכלית
        )

    [all_teachers] => Array
        (
            [0] => Array
                (
                    [id] => 254
                    [name] => arik
                    [engName] => אריק חכימי
                )

            [1] => Array
                (
                    [id] => 7897
                    [name] => art
                    [engName] => ארטיום אשקינדזה
                )

            [2] => Array
                (
                    [id] => 415
                    [name] => brachaso
                    [engName] => ברכה הרשלום סולומון
                )

            [3] => Array
                (
                    [id] => 253
                    [name] => doron
                    [engName] => דורון חפץ
                )

            [4] => Array
                (
                    [id] => 6097
                    [name] => gefen galzur eigher
                    [engName] => גפן גלצור איגר
                )

            [5] => Array
                (
                    [id] => 380
                    [name] => hava-l
                    [engName] => חוה לנדאו
                )

            [6] => Array
                (
                    [id] => 378
                    [name] => hedva-b
                    [engName] => חדוה ברעם
                )

            [7] => Array
                (
                    [id] => 395
                    [name] => Hilik Roseman
                    [engName] => יחיאל (חיליק) רוזמן
                )

            [8] => Array
                (
                    [id] => 255
                    [name] => ilan
                    [engName] => אילן הרן
                )

            [9] => Array
                (
                    [id] => 381
                    [name] => ilana-n
                    [engName] => אילנה נגר
                )

            [10] => Array
                (
                    [id] => 385
                    [name] => jacob-e
                    [engName] => יעקב אלפנט
                )

            [11] => Array
                (
                    [id] => 6091
                    [name] => keren ora
                    [engName] => אורה קרן
                )

            [12] => Array
                (
                    [id] => 371
                    [name] => lea-v
                    [engName] => לאה ואנוצ'י
                )

            [13] => Array
                (
                    [id] => 393
                    [name] => luria
                    [engName] => דוד לוריא
                )

            [14] => Array
                (
                    [id] => 329
                    [name] => may577
                    [engName] => רויטל אזולאי
                )

            [15] => Array
                (
                    [id] => 390
                    [name] => michal
                    [engName] => מיכל חכמוב
                )

            [16] => Array
                (
                    [id] => 370
                    [name] => michal-s
                    [engName] => מיכל שמואל
                )

            [17] => Array
                (
                    [id] => 377
                    [name] => michal-solomon
                    [engName] => מיכל סולומון
                )

            [18] => Array
                (
                    [id] => 256
                    [name] => mihal
                    [engName] => מיכל חכמוב
                )

            [19] => Array
                (
                    [id] => 257
                    [name] => mirey
                    [engName] => מיריי גבעון
                )

            [20] => Array
                (
                    [id] => 372
                    [name] => naama-h
                    [engName] => נעמה חקלאי
                )

            [21] => Array
                (
                    [id] => 6080
                    [name] => nofar
                    [engName] => נופר ניצני אסולין
                )

            [22] => Array
                (
                    [id] => 384
                    [name] => orna-h
                    [engName] => אורנה חודק
                )

            [23] => Array
                (
                    [id] => 409
                    [name] => reuben hiller
                    [engName] => ראובן הילר
                )

            [24] => Array
                (
                    [id] => 374
                    [name] => ronit-m
                    [engName] => רונית מילר
                )

            [25] => Array
                (
                    [id] => 258
                    [name] => shay
                    [engName] => שי רז
                )

            [26] => Array
                (
                    [id] => 330
                    [name] => Talya
                    [engName] => טלי ידידיה
                )

            [27] => Array
                (
                    [id] => 376
                    [name] => tamar-a
                    [engName] => תמר אמיר
                )

            [28] => Array
                (
                    [id] => 369
                    [name] => yafit-g
                    [engName] => יפית גולד
                )

            [29] => Array
                (
                    [id] => 391
                    [name] => Yaront
                    [engName] => ירון תדמור
                )

            [30] => Array
                (
                    [id] => 388
                    [name] => yemima-a
                    [engName] => ימימה אביטל זכרה לברכה
                )

            [31] => Array
                (
                    [id] => 6083
                    [name] => yoav
                    [engName] => יואב אפטוביצר
                )

            [32] => Array
                (
                    [id] => 379
                    [name] => zohar-r
                    [engName] => זהר רז
                )

            [33] => Array
                (
                    [id] => 383
                    [name] => zohara-s
                    [engName] => זהרה הינדה לימור
                )

        )

    [user_id] => 
    [user] => 
    [users] => 
    [users_active] => 
    [users_teacher_active] => 
    [profile] => Array
        (
        )

    [profile_front] => Array
        (
            [table_group] => Array
                (
                )

            [table_theme] => Array
                (
                )

            [phone] => 0545750225
            [facebook] => https://www.facebook.com/shay.raz.writer
            [blog] => WP_Query Object
                (
                    [query] => Array
                        (
                            [posts_per_page] => -1
                            [post_type] => Array
                                (
                                    [0] => post
                                    [1] => blog-student
                                )

                            [post_status] => publish
                            [orderby] => date
                            [order] => DESC
                            [author] => 258
                        )

                    [query_vars] => Array
                        (
                            [posts_per_page] => -1
                            [post_type] => Array
                                (
                                    [0] => post
                                    [1] => blog-student
                                )

                            [post_status] => publish
                            [orderby] => date
                            [order] => DESC
                            [author] => 258
                            [error] => 
                            [m] => 
                            [p] => 0
                            [post_parent] => 
                            [subpost] => 
                            [subpost_id] => 
                            [attachment] => 
                            [attachment_id] => 0
                            [name] => 
                            [pagename] => 
                            [page_id] => 0
                            [second] => 
                            [minute] => 
                            [hour] => 
                            [day] => 0
                            [monthnum] => 0
                            [year] => 0
                            [w] => 0
                            [category_name] => 
                            [tag] => 
                            [cat] => 
                            [tag_id] => 
                            [author_name] => 
                            [feed] => 
                            [tb] => 
                            [paged] => 0
                            [meta_key] => 
                            [meta_value] => 
                            [preview] => 
                            [s] => 
                            [sentence] => 
                            [title] => 
                            [fields] => 
                            [menu_order] => 
                            [embed] => 
                            [category__in] => Array
                                (
                                )

                            [category__not_in] => Array
                                (
                                )

                            [category__and] => Array
                                (
                                )

                            [post__in] => Array
                                (
                                )

                            [post__not_in] => Array
                                (
                                )

                            [post_name__in] => Array
                                (
                                )

                            [tag__in] => Array
                                (
                                )

                            [tag__not_in] => Array
                                (
                                )

                            [tag__and] => Array
                                (
                                )

                            [tag_slug__in] => Array
                                (
                                )

                            [tag_slug__and] => Array
                                (
                                )

                            [post_parent__in] => Array
                                (
                                )

                            [post_parent__not_in] => Array
                                (
                                )

                            [author__in] => Array
                                (
                                    [0] => 258
                                )

                            [author__not_in] => Array
                                (
                                )

                            [ignore_sticky_posts] => 
                            [suppress_filters] => 
                            [cache_results] => 1
                            [update_post_term_cache] => 1
                            [lazy_load_term_meta] => 1
                            [update_post_meta_cache] => 1
                            [nopaging] => 1
                            [comments_per_page] => 50
                            [no_found_rows] => 
                        )

                    [tax_query] => WP_Tax_Query Object
                        (
                            [queries] => Array
                                (
                                )

                            [relation] => AND
                            [table_aliases:protected] => Array
                                (
                                )

                            [queried_terms] => Array
                                (
                                )

                            [primary_table] => wp_posts
                            [primary_id_column] => ID
                        )

                    [meta_query] => WP_Meta_Query Object
                        (
                            [queries] => Array
                                (
                                )

                            [relation] => 
                            [meta_table] => 
                            [meta_id_column] => 
                            [primary_table] => 
                            [primary_id_column] => 
                            [table_aliases:protected] => Array
                                (
                                )

                            [clauses:protected] => Array
                                (
                                )

                            [has_or_relation:protected] => 
                        )

                    [date_query] => 
                    [request] => SELECT   wp_posts.* FROM wp_posts  WHERE 1=1  AND wp_posts.post_author IN (258)  AND wp_posts.post_type IN ('post', 'blog-student') AND ((wp_posts.post_status = 'publish'))  ORDER BY wp_posts.post_date DESC 
                    [posts] => Array
                        (
                            [0] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 22152
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2020-02-16 20:21:40
                                    [post_date_gmt] => 2020-02-16 18:21:40
                                    [post_content] => הייתי השבוע בהופעה של חנן בן ארי שארח את ישי ריבו. שני הזמרים מוכרים לי אבל זו הפעם הראשונה שראיתי אותם בהופעה חיה.

אני לא אדם של מוזיקה, אני לא מנגן בשום כלי (למרות שאי פעם ביסודי למדתי אורגנית) וגם לשיר אני לא ממש יודע לכן מה שאתאר עכשיו חדש לי. אולי לא באמת חדש אבל שמתי לב אליו יותר עכשיו.

יש משהו במוזיקה שפותח את הלב. יש משהו בחוויה הזאת של זמר, להקה, קהל, הופעה, שמגביר את הפתיחה של הלב ברמות. ישנה אנרגיה מיוחדת שנוצרת. יש נגיעה בקדושה.

אל ההופעה הגעתי במצב לא טוב. הייתי עייף מאוד פיזית, הייתי מותש שכלית ורגשית מאירועי השבוע החולף בבית ובעבודה. עברה בי מחשבה אולי לא ללכת בכלל להופעה, לוותר. כבר לפני ההופעה, בשלב ההתכנסות, התחילה תנועה. כשהחלה ההופעה כל העמוס והתפל נעלם, התמלאתי בשמחה ואנרגיה.

ישנה גם ״סכנה״ בפתיחת הלב. אל ההופעה הוזמן ילד בן 12, חולה סרטן, במסגרת ״משאלת לב״, שהיתה לו משאלה לשיר את ״אלוף העולם״ עם חנן בן ארי. הכל היה מאורגן לכך אבל הילד נפטר ימים ספורים לפני ההופעה. אל הבמה עלו שני אחיו הקטנים ואמו שקמו מהשבעה כדי להגשים את משאלתו עבורו. אין מילים לתאר את עוצמת הרגשות. לא נותרה עין אחת יבשה בקהל ובלהקה.

כשהלב פתוח מרגישים בעוצמה. זה בסדר גמור. גם להרגיש עצב וחמלה בעוצמה זה נפלא. גם לבכות זה נפלא. אין פה באמת ״סכנה״. הסכנה היחידה בעיניי היא בסגירת הלב, בבריחה מרגשות.

חנן בן ארי בהיותו זמר מחונן, הרגיש את הקהל, ולמרות שזה היה השיר האחרון המתכונן לאותו ערב בחר להוסיף עוד שיר אחד. ״אנחנו לא יכולים לשלוח אתכם ככה הביתה״ היו מילותיו.

זה בסדר גמור להרגיש עצב ולהרגיש אותו בעוצמה, אבל אסור להישאר עם העצב, צריך למצוא דרך לצאת ממנו ולהמשיך הלאה.

כל כך הרבה התרגשות והתפעלות והכל בהופעה אחת, בורכנו!
                                    [post_title] => הופעה
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%94%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%94
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2020-02-16 20:21:40
                                    [post_modified_gmt] => 2020-02-16 18:21:40
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%94%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%94/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [1] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 15634
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2019-12-31 17:08:34
                                    [post_date_gmt] => 2019-12-31 15:08:34
                                    [post_content] => נקרעה לי הרצועה של השעון. זה שעון פשוט, מודד צעדים ודופק שהזמנתי מסין. רצועה חדשה עולה 2$ אבל לוקח חודש עד שזה מגיע ארצה ומה עושים בינתיים? נזכרתי שלפני שנה הזמנתי שעון זהה לאמא שלי וגם הזמנתי עבורה רצועה בצבע אדום. בפועל הגיעה רצועה בצבע ורוד זרחני שלא התאימה לכלום ונשארה מיותמת. אז בקשתי מאמא שלי את הרצועה והתחלתי ללכת איתה.

מיד קבלתי שלל תגובות; זה לא יפה, זה לא מתאים, מה יחשבו עליך?
חשבתי על זה והחלטתי שזה ממש לא מעניין אותי. אני לא רוצה לחכות, חשוב לי ללכת עם השעון, לא אכפת לי איך הוא נראה, ועוד יותר לא חשוב לי מה אחרים חושבים עליי.

חשבתי על כמות האנרגיה שמתבזבזת מידי יום ביומו בעולם על המחשבה מה אחרים חושבים עליי. כמה אנרגיה בזבזתי אני בחיים שלי במחוזות הדימיון של מה אחרים חושבים עליי. אני קורה לזה ״מחוזות הדימיון״ כי אין לי באמת דרך לדעת מה אחרים חושבים בכלל ומה הם חושבים עליי בפרט. כל דרך לנסות ולנחש שייכת למימד הדימיון.

מגיל קטן אנחנו לומדים תלות באחר, תלות באישורו של האחר. תינוק שנולד זקוק לאחר לצרכיו הבסיסיים, אין פה שאלה. את הילדים מגדלים לקבל אישורים, ילדים מחפשים לקבל אישור, אם זה בדמות ציון במבחן או מילה טובה. וכך גם בתור מבוגרים אנחנו נשארים עם אותם התניות מילדות לקבל אישור מאחר.

בחשיבה הכרתית ימימה מלמדת אותנו ש-״יש צורך ברגש חיוני לקיום״, אך עם זאת ״יש לי את כל הדרוש לתת רגש חיוני לקיומי״. הוכח כבר במחקרים שתינוקות ובמיוחד פגים זקוקים למגע, העדר רגש חיוני יכול לפגוע משמעותית בהתפתחותם. אני מאמין שגם אני כמבוגר צריך רגש חיוני לקיומי, אני זקוק לאישור לקיומי. כמו כן אני מאמין שאני מסוגל לתת לעצמי את הרגש הזה. אני נדרש לקבל את עצמי, עם כל החוזקות שלי ועם כל החולשות שלי, עם היתרונות ועם החסרונות. קבלתי את עצמי היא כל רגש הקיום שאני זקוק לו.

אני רחוק מלהיות מושלם, ובהרבה דברים שאני עושה אני כן מחפש אישורים כאלה או אחרים. אבל כשזה מגיע ללכת עם רצועת שעון בצבע ורוד, ממש לא אכפת לי מה אחרים יחשבו עליי.
                                    [post_title] => רצועה ורודה
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%a2%d7%94-%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%93%d7%94
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2019-12-31 17:08:34
                                    [post_modified_gmt] => 2019-12-31 15:08:34
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%a2%d7%94-%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%93%d7%94/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [2] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 15000
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2019-12-24 17:34:12
                                    [post_date_gmt] => 2019-12-24 15:34:12
                                    [post_content] => בימים אלו אני קורא את ספרו של רן ובר ״בודאי ישנה אהבה״. ביטוי אחד תפס אותי במיוחד בספר: ״היכן אני בעולם?״, ועל הביטוי הזה והמשמעות שלו עבורי רציתי לספר לכם.

אני תלמיד ״חשיבה הכרתית״ וישנה מנטרה שאנחנו חוזרים עליה הרבה: ״אנחנו לא לומדים איך לא ליפול, אנחנו לומדים איך לקום״. ההבנה שצפונה במשפט הזה היא שבתהליך של לימוד והתפתחות נפילה היא חלק מובנה, אי אפשר שלא ליפול. אפשר להתאמן ולהשתפר, אפשר להגדיל את מרחב הזמן בין נפילות, אבל כמעט ללא יוצא מהכלל תבוא נפילה.

נפילה זה כואב, לנפילה לרוב מתלווה יאוש. במיוחד כאשר התקדמתי כל כך והשגתי כל כך הרבה, ופתאום אני מוצא את עצמי שוב בנקודת ההתחלה. אז צריכים ללמוד לקום, כי אם אני לא אדע איך לקום אני יכול לשכוח מהמשך לימוד והתפתחות.

אז חוזרים על המשפט, ומדקלמים אותו, אבל איך באמת לומדים לקום?

תמיד חשבתי שאין ״תשובת בית ספר״, לכל אחד יש דרך משלו וכל אחד אמור לנסות ולבדוק מה מתאים עבורו. ואז נתקלתי בספר של רן ובר והינה ישנה תשובה, שיטה אחת כללית, נקודה אחת כללית, שיכולה להתאים לכל אחד ואחד: ״היכן אני בעולם?״.

כאשר אני נופל, ומזהה שאני בנפילה, ומעוניין להתחיל לקום, דבר ראשון אני שואל את עצמי ״היכן אני בעולם?״. אני לא מתחיל ב-איפה הייתי מקודם? מה לא עשיתי בסדר? למה זה מגיע לי? אני מתחיל בהיכן אני עכשיו? לאן הגעתי? איזה יכולת עדיין יש לי? איזה קושי קיים במקום העכשווי? מה ניתן לעשות פה ועכשיו?

אז נפלתי. אני לאחרונה כמעט ולא כותב. פעם הייתי כותב סיפור בשבוע, זה ירד לפעמיים בחודש, ואז לפעם בחודש, ואז פעם בחודשיים, ואז ללפעמים. אני גם לא מפרסם בפייסבוק, רק באתר שלי ״לכתוב את החיים״. כבר כמה חודשים אני מודע לנפילה, אבל לא יודע איך לקום.

היכן אני בעולם? אני עדיין תלמיד ״חשיבה הכרתית״ אני מגיע לשיעורים ועושה מלאכות. אני עדיין פעיל בעמותה ועוזר להפיץ את הלימוד. אני עדיין מסוגל לכתוב, אני עדיין נהנה מאוד לכתוב, ולא חסר לי נושאים לכתוב עליהם. ובנוסף יש לי גם את האפשרות לפנות זמן לכתיבה. בקיצור יש לי כל מה שדרוש כדי לקום!

חג אורים שמח! 
                                    [post_title] => היכן אני בעולם?
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%94%d7%99%d7%9b%d7%9f-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2019-12-24 17:35:30
                                    [post_modified_gmt] => 2019-12-24 15:35:30
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%94%d7%99%d7%9b%d7%9f-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [3] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10527
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2019-11-05 15:38:39
                                    [post_date_gmt] => 2019-11-05 13:38:39
                                    [post_content] => 

השבוע יצא לי לחשוב על חוב רוחני.
ב״חשיבה הכרתית״ הנושא של חוב רוחני נקשר בתשלום של דמי לימוד. כשאני מקבל לימוד נוצר אצלי חוב כלפי מי שנתן לי את הלימוד. זהו חוב רוחני אבל נאמר שקל לפדות אותו ע״י תשלום על הלימוד. בכך למעשה אני קונה את הלימוד ואינני נשאר חייב. זה באמת קל ופשוט אבל מה לגבי חובות רוחניים רחבים יותר?

לפני כחמש שנים נחשפתי ללימוד חשיבה הכרתית. הלימוד שינה את חיי לטובה מקצה לקצה. זה נכון שעל השיעורים שילמתי אבל השינוי שהתחולל בי הוא הרבה יותר גדול מסך כל השיעורים שקיבלתי (או קניתי), החוב הוא הרבה יותר גדול ונשאלת השאלה למי החוב הזה ואיך מחזירים אותו?

אני מרגיש ומאמין שהחוב הוא לאנשים אחרים, לחברה. אני רואה סביבי כל כך הרבה אנשים שנמצאים במקום שהייתי לפני חמש שנים והלוואי שהיו זוכים כמוני להכנס למסלול של התפתחות.

לימוד חשיבה הכרתית פותח ראיה, מאפשר הבנה של המתרחשים שאני פוגש, ראיה של ההתנהלות שלי בתוך אותם המתרחשים. זה כמו לעבור בחדר חשוך מלא במכשולים מקצה אחד לקצה השני. כשהחדר חשוך אתה כל הזמן נתקל במכשולים, כשהעיניים מתרגלות לחושך מתחילים לראות צללים ונתקלים פחות. כשפותחים את החלון קצת ומתחיל להיכנס אור המצב כבר הרבה יותר משתפר.
עבורי אחרי חמש שנים יש כבר לא מעט אור, ואני רואה את אותם המכשולים בדרך שלי גם בדרכם של אחרים. הדבר מעלה בי רצון עז לאפשר להם גם קצת אור.

על מנת להחזיר את החוב שלי מצאתי מספר דרכים; אני משתף את ההבנות שלי עם אחרים בכתיבה, ואני מתנדב בעמותת ״המכון ללימודי חשיבה הכרתית ע״ש ימימה״ שמטרתה הפצת לימודי חשיבה הכרתית.

אז אם גם אתם מרגישים שהתברכתם במשהו, זכיתם למשהו יוצא מגדר הרגיל. תשימו לב אולי יש לכם חוב רוחני, ותמצאו דרך להחזיר אותו. אחת הדרכים היא פשוט להעביר את זה הלאה לאחרים.
ואם אתם תלמידי חשיבה הכרתית אני מזמין אתכם להירשם כחברים בעמותת ״המכון ללימודי חשיבה הכרתית ע״ש ימימה״ (תשלום חודשי של 32 ש״ח) ולעזור לנו להפיץ את הלימוד. ניתן להירשם בקישור: טופס פרטים להצטרפות.
                                    [post_title] => חוב רוחני
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%97%d7%95%d7%91-%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%99
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2019-11-05 15:38:39
                                    [post_modified_gmt] => 2019-11-05 13:38:39
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%97%d7%95%d7%91-%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%99/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [4] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10490
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2019-10-04 17:38:01
                                    [post_date_gmt] => 2019-10-04 14:38:01
                                    [post_content] => אזהרה: החלק הבא מכיל שיפוטיות.

מכירים את האנשים האלה שכל הזמן רק עוזרים לאחרים אבל בשום פנים ואופן לא מוכנים לקבל עזרה ולו בדבר הקטן ביותר? אני אומר שהם אנוכיים (אגואיסטים).

מכירים את האנשים שכל הזמן נותנים מתנות לאחרים אבל בשום פנים ואופן לא מוכנים לקבל מתנה? ואפילו מוחים בתוקף ״לא היית צריך, מה פתאום אתה מביא לי מתנה״. אני אומר שהם אנוכיים.

אולי כוונתי  ברורה אבל בכל זאת אסביר. אני לא יודע מה איתכם אבל שאני עוזר למישהו זה נותן לי הרגשה טובה, זה ממלא אותי. אדם שלא מוכן לקבל עזרה למעשה אומר: אני לא מוכן שמישהו אחר ירגיש הרגשה טובה על חשבוני. בדיוק אותו דבר לגבי מתנות. כשאני נותן מתנה והצד השני מקבל אותה זה נותן הרגשה טובה. זה לא משנה אם נאמרה תודה או לא, עצם זה שהאחר מקבל את מתנתי עושה לי טוב. כשהאחר לא מוכן בכלל לאפשרות שאתן לו מתנה הוא מונע ממני את אותה חווית נתינה.

לפעמים הדוגמאות ממש טיפשיות: הולכים כמה חברים לאכול פלאפל או לשתות קפה ואחד החברה אומר אני מזמין. פתאום מתחיל ויכוח, מה פתאום אתה? פעם קודמת זה גם היית אתה, רק בתנאי שבפעם הבאה אני משלם, וכיוצא בזה. זה בדיוק אותו דבר, זה ויכוח על למי תהיה הזכות להרגיש יותר טוב. טיפה אנוכי, לא?

אז החלטתי לכבוד השנה החדשה לנסות להשתפר. אם מישהו מזמין אותי לקפה, פשוט להגיד תודה. ואם מישהו שואל אם אני צריך עזרה, אם יש אפשרות לקבלת עזרה פשוט להגיד כן, ואם אין, להודות על ההצעה ולהתחייב שברגע שיהיה אפשרות לעזרה אבקש.

שתהיה לכולנו שנה טובה, שנה של המון נתינה, ולא פחות ואולי אפילו יותר, קבלה.
                                    [post_title] => אנוכיות
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%90%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%95%d7%aa
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2019-10-04 17:38:01
                                    [post_modified_gmt] => 2019-10-04 14:38:01
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%90%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%95%d7%aa/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [5] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10436
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2019-07-06 14:19:16
                                    [post_date_gmt] => 2019-07-06 11:19:16
                                    [post_content] => מכירים את זה שאתם באים לתת למישהו משהו בכוונה נקיה וללא שום רצון לתמורה ופתאום משהו משתבש? לי זה מאוד מוכר ולמדתי שנתינה היא נושא מאוד מורכב. על מנת שנתינה תצליח צריך להיות דיוק במידת הרצון והיכולת של הנותן לתת ובמידת הרצון והיכולת של המקבל לקבל. ארבעה מרכיבים שונים ולהגיע לדיוק בכולם זה קשה. וכשזה מתפספס לפעמים פוגשים דחיה ועל זה כבר כתבתי בעבר…

שמתי לב לדבר נוסף שנמצא גם הוא בתחום הנתינה, נתינה של לימוד. אנשים שונים פונים אליי ומשתפים אותי במתרחשים שהם פוגשים. אני מצידי מנסה לראות את התדרים שבמתרחש, לפעמים מצליח לזהות מתרחש דומה שקרה לי ואז משתף בהבנה או בכלי יישומי שעזר לי במתרחש. למעשה יש כאן נתינה של לימוד. ניתן להגיד שבכל ״עצה לחיים״, יש נתינה של לימוד.

להבנתי גם בנתינה של לימוד, כמו בכל נתינה, אותם ארבעה רכיבים קיימים. לפעמים אני מאוד רוצה לשתף הבנה אבל עוד אין לי את היכולת כי ההבנה אינה ברורה לי עד הסוף. לפעמים יש לי את הרצון והיכולת אבל המקבל לא מעוניין לשמוע, או שהמקבל כן מעוניין אבל אין לו עדיין את היכולת לשמוע (״עדיין לא בשל לזה״).

אני מרגיש שבנתינה של לימוד יש מרכיב נוסף שעוד יותר מקשה, לפעמים אני מתייחס לזה כתזמון אבל בהעמקה זה יותר. יש ״משפט מפתח״ ב״חשיבה הכרתית״ - ״אין מתקנים מתוך העומס״. בפשטות זה אומר שכשאני נמצא בתוך העומס והבלבול אסור לי לנסות לתקן, אני נדרש להמתין עד שהעומס לא פעיל ורק אז לתקן. כאשר מישהו פונה אליי ומשתף, לרוב הוא עדיין בעומס, הוא בעיוורון למתרחש. אני מהצד לפעמים כן רואה אבל לנסות לתת לימוד במצב כזה לא יעבוד. הוא עדיין בעומס, אסור לו לנסות לתקן. אם לא אשים לזה לב או אתעקש התוצאה יכולה להיות לא טובה, הדברים לא יתקבלו ויתכן שאפילו יווצר כעס. הפתרון במקרה כזה הוא  להמתין, אם זה דקות, שעות, או ימים, עד שמרגישים שהעומס עבר, אזי הסיכוי שהנתינה תתקבל עולה משמעותית.

כשבוחנים לעומק נתינה של לימוד היא יותר מנתינה. בנתינה של לימוד יש רצון להשפעה, וזה כבר רצון מהותי שאני מאמין שקיים בנפש של כל אחד ואחד. ועל זה אולי אכתוב בפעם אחרת.
                                    [post_title] => לימוד
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2019-07-06 14:19:16
                                    [post_modified_gmt] => 2019-07-06 11:19:16
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [6] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10428
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2019-06-25 15:03:51
                                    [post_date_gmt] => 2019-06-25 12:03:51
                                    [post_content] => 

כבר מספר שבועות שאני מוטרד בענייני קריירה, או כמו שקוראים לזה בארגון שלנו ״הזדמנויות לקידום״. בארגון שלנו חשוב מאוד להנהלה הבכירה לאפשר הזדמנויות לקידום. זה לא בצחוק, זה ברצינות וזה משהו שאני מאוד מוכיר תודה עליו כי הייתי כבר בארגונים שבהם הנושא לא היה בראש סדר העדיפויות.

בשנים האחרונות הארגון גדל, ובארגון שמורכב ברובו מאנשים טכניים, מהנדסים, נוצר צורך למנהלים נוספים, אז יצרו תפקיד חדש שמשלב ניהול ועבודה טכנית. ביצירת התפקיד החדש לקחו גם בחשבון, ונתנו דגש מיוחד, על יצירת הזדמנות לקידום. ההבנה היתה שתפקיד זה יאפשר קידום בקלות רבה יותר כי ניתן יהיה להתקדם במישור הטכני ללא צורך בניהול של יותר אנשים. עם הזמן התברר שתכנון לחוד ומציאות לחוד, למערכות הקידום הכלל ארגוניות לוקח זמן להגיב לשינוי, ולכן הארגון שלנו עכשיו מרכז מאמצים להסדיר את נושא הזדמנויות הקידום עבור התפקיד החדש בהתמקדות על הצד הטכני שבעבודה.

כל ההתרחשות הזאת יצרה אצלי בלבול נוראי. אני במודע ביצעתי מהלך למעבר לתפקיד ניהולי. המעבר היה דרך התפקיד החדש שנוצר אבל בשונה מאחרים אני דווקא מעוניין להתמקד בצד הניהולי שבעבודה. מראש את כל נושא הקידום הנחתי בצד, הוא לא עניין אותי. הבלבול נוצר כשמצאתי את עצמי שקוע בנושא הקידום. פתאום אני עוסק בשכנוע עצמי למה יהיה עבורי נכון להתמקד בצד הטכני. סיפרתי לעצמי שזה רק ״עיקוף״ קטן כדי להשיג מטרה, קידום, שיאפשר לי להתפתח יותר בתחום שכן מעניין אותי הניהול. לאורך כל התקופה הזאת משהו הרגיש לי לא טוב. להבנתי אני לא באמת יכול לשקר לעצמי, למכור לעצמי סיפורים, עבורי זה פשוט לא עובד.

שיחה עם חברים במסגרת המפגש השבועי של חשיבה הכרתית הוביל אותי לבהירות. בשלב הראשון הגעתי למצב של ראיה אמיתית שבה אני רואה את המקום שהארגון רואה עבורי, מה הארגון מצפה ממני, וגם את הפנימיות שלי, את האמת שלי ומה שהמקום האישי שלי דורש. הבהרתי לעצמי מה נכון, חיזקתי את ההבנה שהקידום בפני עצמו איננו מטרה עבורי, למען האמת אתגרים ניהוליים יש לי עדיין בשפע בתפקיד הנוכחי.

בשלב השני בחרתי בנוכחות. בחרתי לנהל שיחה עם הממונה עליי מתוך המקום שלי, מתוך הבנה מחד של הקשיים הארגוניים האובייקטיבים ומאידך אמירה ברורה של האמת הפנימית שלי. כחלק מהכנה לשיחה נתתי דגש לעצמי לשחרר כל אחיזה בתוצאה. לא לבוא עם דרישה או ציפיה מהארגון להשתנות או מהממונה להשתנות. פשוט להתכוון ליצור מרחב חדש שמאפשר הבנה חדשה.
                                    [post_title] => בלבול
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%91%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9c
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2019-06-25 15:03:51
                                    [post_modified_gmt] => 2019-06-25 12:03:51
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%91%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9c/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [7] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10421
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2019-06-04 16:54:08
                                    [post_date_gmt] => 2019-06-04 13:54:08
                                    [post_content] => 

השבוע, באותו היום, פנוי אליי שני אנשים שונים להתייעץ על מהלך של שינוי בעבודה. גילוי נאות יש לי קצת ניסיון בזה, אם אני מסתכל על השנים שעברו אני רואה שבממוצע כל שנתיים ביצעתי שינוי. אפילו באחד עשר השנים האחרונות שאני עובד באותו מקום כבר ביצעתי שש פעמים שינוי מקום פנימי בתוך הארגון. בכנות אך ורק על השינוי האחרון אני יכול להעיד שהוא היה שונה ואני רוצה לשתף אתכם בהבנות שלי ובמיוחד על מקור השינוי.

ברוב מוחלט של המקרים השינוי נבע מכח דוחף. במילים פשוטות נמאס לי כבר מהמקום הנוכחי. הסיבות היו שונות; המוצר לא טוב, האנשים לא נחמדים, הבוס לא טוב, הארגון דפוק. לא חסר סיבות ותירוצים למה המקום שבו אני נמצא לא טוב לי ואז אני מחפש מקום אחר שבו הסיבה הנוכחית לכאורה לא קיימת.

כוח מושך זה כבר מקום אחר לגמרי. בשביל כוח מושך חייבים לענות על השאלה מה אני רוצה? מה הדבר הבא שאני רוצה לעשות? ואז אפשר לשאול מה הסביבה המיטבית שתאפשר לי לעשות את זה? בנוסף כשיש כוח מושך לא חייבים לחכות שהמצב יתדרדר, אפשר לעשות שינוי יזום באווירה רגועה.

כתלמיד חשיבה הכרתית אני מסתכל על החיים כתהליך התפתחות; רכישת יכולות חדשות במסלול תכלית החיים. שמתי לב שבעבר עשיתי הפרדה בין החיים לעבודה. החיים הם המקום שבו אני מבצע התפתחות רוחנית והעבודה זה המקום שבו אני מפתח את הקריירה שלי, שני מסלולים מקבילים. כאשר המסלולים האלה נראו כמתנגשים, בחרתי לוותר על אחד. בתקופה מסוימת ויתרתי על מסלול העבודה, השתמשתי בעבודה כמקור לפרנסה שיאפשר לי לממן התפתחות במסלול החיים. לבחירה הזאת היה מחיר. בתקופות יותר קדומות אני עוד זוכר שמבלי משים בחרתי להשקיע את כל כולי בעבודה ואת השאר הזנחתי. נראה לי ששתי הבחירות החד צדדיות שתיארתי מוכרות להרבה אנשים.

אני מאמין שישנו רק מסלול התפתחות אחד, מסלול של צמיחה אישית. ההתפתחות נעשית במספר זירות במקביל, במספר מעגלים; במעגל המשפחתי, במעגל החברים, במעגל העבודה, וכיו״ב. התפתחות דורשת עשיה, הרבה מאוד מהזמן הפוטנציאלי לעשיה שלי נמצא במסגרת שעות העבודה, לכן רוב ההתפתחות האישית שלי תעשה, או שלא תעשה, בעבודה. היופי שבדבר הוא שלא חסר מתרחשים בעבודה שיאפשרו התפתחות.

שינוי עבודה זו הזדמנות ליצירת מסלול להתפתחות, ואם אני מזהה ובוחר את הכיוון שבו אני רוצה להתפתח אני יכול לייצר כוח מושך. דוגמא פשוטה, אם אני רוצה לחזק את היכולת הבין אישית, דווקא בחירה במקום שבו ״מוצר לא טוב״ או ״אנשים לא נחמדים״ תייצר סביבה פוריה לעבודה על אינטראקציה בין אישית.

ולסיום טיפ קטן ששמעתי מחבר, אפשר להיעזר בלינקדאין כדי לדעת מה אתה רוצה. ברגע שאתה מעדכן את קורות החיים שלך לינקדאין מציע לך מקומות עבודה. המנוע כל כך חכם כך ששינויים בדגש בקורות החיים יביאו להצעות שונות. דרך בחינה של ההצעות , האם זה המקום שבו אני באמת רוצה להיות, אפשר להבין מה נכון עבורי ולמעשה להשתמש בקולטנים אינטואיטיביים של יופי וכיעור לזיהוי כיוון ההתפתחות.

בהצלחה!
                                    [post_title] => קריירה
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%a8%d7%94
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2019-06-04 16:54:08
                                    [post_modified_gmt] => 2019-06-04 13:54:08
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%a8%d7%94/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [8] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10409
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2019-05-21 15:53:43
                                    [post_date_gmt] => 2019-05-21 12:53:43
                                    [post_content] => נחשפתי השבוע למאמר מאוד מעניין שמתרכז בסכנה ב- ״דעות חזקות מוחזקות בחופשיות״ תרגום חופשי מ- strong opinions loosely held. את המאמר ניתן למצוא כאן.

אל הרעיון המקורי מאחורי ״דעות חזקות מוחזקות בחופשיות״ אני מאוד מתחבר. החיים שלי מלאים בחוסר וודאות ועדיין אני נדרש לבחירה, אני נדרש להימנע מעמימות להיות בעל דעה בכל צומת בחירה. ה״חוזקה״ מתחברת לדרישה נוספת של טרחה. ברגע שבחרתי אני נדרש לעמוד מאחורי הבחירה ולטרוח ללא היסוס בעשיה בבחירתי. ״מוחזקות בחופשיות״ מתחבר אצלי לחובת שחרור האחיזה בתוצאה. אני נדרש לבחון את התוצאה ולשפר את הבנתי, ולשחרר את הדעה כאשר המציאות מראה לי ששגיתי בהבנתי.

אם כך איפה הבעיה? איפה הסכנה?

הכל טוב ויפה כשאני פועל במרחב האישי שלי, העניינים מסתבכים כשמגיעים למרחב הבינאישי, כאשר יש נפשות אחרות שפועלות איתי. כאשר הדיבור שלי לא מדויק, ״דעות חזקות״ הופכות להיות ״תקיפות״ וחוסמות את האחר מלתרום את דעתו. כאשר הקשב שלי לא מדויק אני חוסם מידע שיאפשר לי לשחרר בחופשיות.

המאמר מתאר פתרון פשוט שבמהותו דיוק בדיבור, להפוך את הדיבור האישי פחות תקיף, לאפשר לאחר מקום. כאשר האחר הוא זה שדיבורו תקיף, ניתן לנסות לעורר בו רצון לדייק.

לדיוק שני צדדים; כאשר הדעה אינה מבוססת, בנויה על השערה או ניחוש, אני נדרש לכלול בתיאור את רמת הביטחון שיש לי בדעה. כאשר הדעה מבוססת, אני נדרש לכלול בתיאור את מקור הדעה. 

הכל טוב ויפה, בניסיון האישי שלי זה עדיין לא מספיק. ניסיון לעורר רצון הוא רק ניסיון, ההצלחה אינה מובטחת. עדיין איני יודע מה לעשות כאשר אני נדרש לקבל החלטה ומה שעומד לרשותי זה דעה חזקה המוצגת כמבוססת אך ללא תיאור המקור לדעה. הקושי אינו בקבלת החלטה, הקושי הוא בקבלתו או דחייתו של האחר.
                                    [post_title] => דעות חזקות מוחזקות בחוזקה
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%93%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%97%d7%95%d7%96%d7%a7%d7%94
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2019-05-21 15:55:30
                                    [post_modified_gmt] => 2019-05-21 12:55:30
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%93%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%97%d7%95%d7%96%d7%a7%d7%94/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [9] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10398
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2019-05-08 16:14:41
                                    [post_date_gmt] => 2019-05-08 13:14:41
                                    [post_content] => הקדיש מוכר לכל יהודי, הוא חלק מההוויה שלנו כיהודים. כמו שהמוות הוא חלק מהחיים כך הקדיש הוא חלק מתפילות היהודי. זה נכון שלקדיש יש קיום משל עצמו בתפילה אבל אני מתכוון לקדיש שנאמר על מת.

בתקופה הזאת של יום השואה ויום הזיכרון כל אחד מאיתנו פוגש את הקדיש, טקסט בארמית שחלקו נשמע מוכר וחלקו נשמע מוזר. אודה על האמת, ארמית לא זרה לי, אחרי הכל למדתי גמרא בישיבה בשפה הארמית, אבל מאז יום השואה עלה בי רצון לראות תרגום מלא לקדיש בעברית.

היום ביום הזיכרון עשיתי מעשה, חיפוש קצר בגוגל והטקסט מונח לפני. הקדיש במהותו הוא שבח תהילה לאל, ובהקשר של אמירה על מת יש דבר שמאוד בולט, המת עצמו, נעדר מהתפילה, הוא אינו מוזכר כלל.

אז המשכתי לחפש ומצאתי קדיש חילוני, אלטרנטיבי. יש מספר נוסחים של קדיש שנכתבו ברוח חילונית. ברובם נשמרת זיקה לקדיש המסורתי במילים ובמבנה. במהותם הם שבח והלל לאדם ולפועלו עלי האדמה. גם בהם יש דבר מאוד בולט, מכוון, היעדרות מוחלטת של האלוהות.

אני יכול להבין את הקדיש המסורתי, את האמונה בקטנותו של האדם מול הנשגב, את הנחמה בכך שהכל מכוון, נובע מתוכנית, שאת פרטיה אנחנו לא מכירים. אני יכול גם להבין את האמונה שאין אלוהות, ואין סיבתיות.

בלימוד ״חשיבה הכרתית״, המורה שלנו אילן הרן, חוזר ואומר לנו: תבינו, it's not all about you, העולם לא סובב סביבנו, אך עם זאת אנחנו חשובים מאוד, אנחנו היחידים שיכולים לפעול ולעשות בעולם.

אני מאמין באלוהות ואני גם מאמין באנושות. אני מאמין שלי ולכל אחד מאתנו יש תכלית בעולם הזה. אני מחפש את נוסח ה״קדיש״ המחבר. נוסח שיהלל וישבח גם את האלוהות וגם את האדם כנושא תכלית בעולם העשיה.

עדיין לא מצאתי נוסח שכזה, אשמח אם תפנו אליי אחד. אני גם פונה בקריאה לחבריי, לומדי חשיבה הכרתית ואחרים, משוררים, אולי תכתבו אחד, ובא לציון גואל.
                                    [post_title] => קדיש
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%a7%d7%93%d7%99%d7%a9
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2019-05-08 16:14:41
                                    [post_modified_gmt] => 2019-05-08 13:14:41
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%a9/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [10] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10341
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2019-02-20 16:04:20
                                    [post_date_gmt] => 2019-02-20 14:04:20
                                    [post_content] => ראיתם פעם איך עושים מקלחת למטוס? אני כן.

חזרתי מניו יורק שבוע שעבר בטיסה. בניו יורק באותו שבוע היה מאוד קר וביום הטיסה היה קר במיוחד, כמה מעלות מתחת לאפס. כשקר מאוד מצטבר קרח על הכנפיים של המטוס, הן נהיות כבדות, וגם המדפים לא כל כך נפתחים, אז יש תהליך שנקרא De-icing. מזרימים נוזל מיוחד מתוך מעין עגורנים קטנים שמסתובבים ועמלים עד שהכנפיים נקיות.משם המטוס עובר מיד למסלול וממריא. היה ממש מרתק לשבת במטוס ולראות את התהליך, ולצלם.

אז למה אני מספר לכם את זה? הייתי גם יכול לספר לכם שהטיסה יצאה בשעתיים איחור, וחיכינו במטוס שעה וחצי עד שהגיע תורנו להגיע לעמדת ההפשרה. הייתי  גם יכול לספר שלאירוע הזה קדמו מספר שעות של דאגה האם הטיסה שלנו תצא בכלל, אולי היא תבוטל. הטיסה לתל אביב שקדמה לנו היתה אמורה לצאת ב-4 וכשאנחנו עלינו למטוס ב-11 היא עוד היתה תקועה בשער…

קורים לנו בחיים הרבה דברים טובים ורעים, סתמיים ומרגשים. הבחירה היא שלי למה אני בוחר לתת משקל, במה אני רוצה להתמקד. כשאני מצליח אני בוחר להתמקד בדברים שמעוררים בי התפעלות. כששאלו אותי איך היתה הטיסה (והרבה אנשים שאלו) עניתי; היה ממש מיוחד, ראיתי איך עושים למטוס מקלחת...
                                    [post_title] => מקלחת למטוס
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%9e%d7%a7%d7%9c%d7%97%d7%aa-%d7%9c%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%a1
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2019-02-20 16:04:20
                                    [post_modified_gmt] => 2019-02-20 14:04:20
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9e%d7%a7%d7%9c%d7%97%d7%aa-%d7%9c%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%a1/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [11] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10306
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2019-01-30 18:03:42
                                    [post_date_gmt] => 2019-01-30 16:03:42
                                    [post_content] => 

ישנה הרגשה של תנועה בצוות שלי בעבודה בתקופה האחרונה. אנחנו חושבים הרבה ומתכננים איך יראה עתיד המוצר שעליו אנחנו עובדים. אני חושב שיש הסכמה רחבה על הדברים שנדרש לעשות, אבל התנועה לא נוצרת, אנחנו לא עובדים על הדברים שהסכמנו שנדרש לעבוד עליהם. תופעה דומה שאני מאמין שמוכרת לרבים היא המאבק בין החשוב לדחוף. ספרים רבים נכתבו על הנושא, לכאורה זה ברור למה נדרש לעבוד על החשוב אך בפועל רבים נתקעים בעבודה על הדחוף.

אז חשבתי וניסיתי לראות אם אני יכול להשתמש בחומרים מלימודי "חשיבה הכרתית" להבנת הנושא.
להבנתי ישנם שני כוחות שיוצרים תנועה; כוח דוחף וכוח מושך. כל אחד מהכוחות לבד לא תמיד מספיק ליצור את התנועה, רק השילוב של שניהם מבטיח תנועה.
הכוח הדוחף הוא הכוח שאומר לי: אני לא נשאר פה אפילו לא לרגע אחד. המקום הנוכחי לא טוב, צריך למצוא מקום אחר, לא חשוב איפה העיקר לא פה. הכוח המושך לעומתו הוא הכוח שאומר לי: בא לפה. תראה איזה יופי פה, כדאי לך להגיע לכאן.
כששני הכוחות קיימים נוצרת תנועה מהמקום הלא טוב למקום החדש. כאשר חסר הכוח המושך, אני מאוד רוצה לזוז אבל לא יודע לאן ולכן אני נשאר במקום. כאשר חסר הכוח הדוחף, אני יודע שהמקום החדש הוא טוב אבל סך הכל לא רע לי, ואולי אפילו טוב לי, היכן שאני נמצא, לפעמים קוראים לזה ״איזור נוחות״, ולכן אני נשאר במקום.

אני מרגיש שבמקרה של העבודה יש חוסר בכוח הדוחף. המוצר הנוכחי שלנו הוא טוב, הלקוחות שלנו מרוצים, יש עדיין בעיות מעניינות לפתור ולא חסר דברים לתקן במוצר הנוכחי. למען הדיוק אני מאמין שהכוח הדוחף כן קיים במידות שונות בכל אחד מאנשי הצוות. על עצמי אני יכול להעיד שהתחושה שאני לא יוצר משהו חדש מהווה כוח דוחף חזק עבורי. עבור אחרים אני לא יודע, אבל נראה לי שאם אצליח לזהות את הערכים של כל אחד ואחד ומה שמניע אותם אולי אוכל לקבל רמז ואולי אפילו לזהות מה יכול להיות הכוח הדוחף שלהם. ברגע שכל אחד ירגיש את הכוח הדוחף, אני מאמין שתיווצר תנועה.
                                    [post_title] => מורכבות כוחות שיוצרים תנועה
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%9b%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%95%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%99%d7%95%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%94
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2019-01-30 18:03:42
                                    [post_modified_gmt] => 2019-01-30 16:03:42
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%9b%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%95%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%99%d7%95%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%94/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [12] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10273
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-12-20 14:33:17
                                    [post_date_gmt] => 2018-12-20 12:33:17
                                    [post_content] => השבוע נדרשנו להיות מעורבים בהתנהלות הבת שלנו בבית הספר. הילדים שלנו כבר גדולים ומאוד עצמאיים כך שלרוב לא נדרשת התערבות. מידי פעם קורה משהו ואז פונים אלינו. לשמחתי זה ממש לא קורה הרבה, אבל כשזה קורה בדרך כלל יש משהו מאחורי הקלעים שאני לא מודע אליו.

הבת מאוד אקטיבית בפעילויות בית הספר ולוקחת על עצמה הרבה מטלות. לאחרונה הרגשנו שהיא מעמיסה על עצמה יותר ממה שהיא מסוגלת והפצרנו בה לצמצם את הפעילות. היא המשיכה בשלה, והעומס הלך וגאה, עד שהגיעה נקודת פיצוץ בדמות פניה מאחד המורים שלא מרוצה מהתנהגותה.

ישבנו לשוחח והרגשנו שיש משהו ברקע. בהתחלה היא לא היתה מוכנה לשתף, אבל המשכנו, לחצנו, לא ויתרנו, עד שהיא התחילה לשפוך.

לפני כחצי שנה סבא שלה נהרג בתאונת דרכים. כולנו עברנו תקופה לא קלה, כל אחד מאיתנו התמודד בדרכו הוא, והיא במובן מסוים נשארה לבדה להתמודד עם הכאב. היא לא שיתפה אותנו כי לא רצתה להעמיס עלינו, וכנראה גם לא מצאה דרך לשתף את חבריה. אנחנו מצידנו לא ידענו ולא ראינו מה עובר עליה כך שלמעשה חצי שנה היא הסתובבה עם קושי, שידרה ״עסקים כרגיל״, ואף אחד לא שם לב למה שהתחולל אצלה בפנים. ברגע שהדברים יצאו החוצה נוצרה שיחה, נוצר שיתוף, נוצר איוורור, ואני מרגיש ששאר הדברים נהיו קלים יותר. 

אני עדיין לא יודע ולא מבין למה היא לא פנתה אלינו, זה פחות חשוב. עכשיו אנחנו יודעים ועכשיו יש לנו אפשרות לחזק אחד את השני ולהתגבר ביחד על הקשיים.
                                    [post_title] => אוורור
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%90%d7%95%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a8
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-12-20 14:33:17
                                    [post_modified_gmt] => 2018-12-20 12:33:17
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%90%d7%95%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a8/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [13] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10270
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-12-16 14:48:10
                                    [post_date_gmt] => 2018-12-16 12:48:10
                                    [post_content] => ברוגז ברוגז לעולם, שולם שולם אף פעם.

חלק מהותי מהחיים שלנו יושב על המימד הבינאישי, תקשורת עם האחר. אנחנו רוכשים כלים ולומדים איך לתקשר עם האחר במהלך החיים מהילדות ועד הזקנה. חלק מהכלים נקיים וחלקם מניפולטיביים. אחד הכלים שפוגשים בדרך זה ״הברוגז״. כאשר אני רוצה משהו והאחר מסרב לתת לי, אני מתחיל במניפולצית הברוגז. אני מתנתק עד שהשני יתן לי את מבוקשי ואז אני אסכים לחזור.

הבעיה היא שחלק מהכלים שאני רוכש בילדות אני בטעות לוקח איתי לבגרות, גם אם הם עבדו וגם אם לא. בנוסף מה שעוד יותר מחמיר את הבעיה זה שאני מפעיל תחכום ויצירתיות כדי להסוות את האינפנטיליות: אני קורא לזה ״תיחום״ או ״שמירת מרחק עד שאני ארגע״, אני מסביר לעצמי הסברים מעולים למה עדיף לי ללא האחר בחיי, וכיוצא בזה.

לפעמים אני באמת צריך מרחק, אז איך יודעים אם זה תיחום או ברוגז? התשובה היא בהסתכלות פנימה. בכנות וביושר לב, האם יש לי ציפיה מהאחר? אם אני מחכה למשהו שהאחר יעשה זה ברוגז, אם אני מחכה למשהו שיזוז אצלי, זה תיחום.

ומה עושים כשהאחר בחר להיות ברוגז איתי? מה אם זה מאוד מאוד מפריע לי?התשובה היא ששוב צריך להסתכל פנימה. הרי העומס הזה הוא של האחר ולא שלי, הריחוק בא ממנו לא ממני. אם אני לא מסוגל להתמודד עם הריחוק של האחר אז יש בי תלות וזה משהו שאני צריך לעבוד עליו. ואם אני כן מסוגל אז פשוט להמתין ולאותת לאחר שאתה מוכן לקרבה, עד שימצא הוא לנכון להתקרב.
                                    [post_title] => ברוגז
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%91%d7%a8%d7%95%d7%92%d7%96
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-12-16 14:48:10
                                    [post_modified_gmt] => 2018-12-16 12:48:10
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%92%d7%96/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [14] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10259
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-12-05 13:02:20
                                    [post_date_gmt] => 2018-12-05 11:02:20
                                    [post_content] => 

ביום שישי בבוקר נסעתי לאסוף את בני מהתחנה המרכזית. בדרך חזרה הביתה חציתי צומת כאשר מימיני הגיח רכב במהירות גבוהה. לא ראיתי אותו בזמן, לא הספקתי לבלום והנה תאונה. לכולם שלום חוץ מפגיעה בכלי הרכב. ביום חמישי בבוקר, קצת פחות משבוע מאז התאונה, יצאתי ברוורס בחניה בביתי, לא הסתכלתי, לא ראיתי ופגעתי ברכבה של אשתי (רכב חלופי לתאונה הקודמת, חדש עם פחות מ-200 ק״מ) שוב נזק לשני הרכבים, והפעם גם כאב פיזי מסוים בגב התחתון שנמשך כמה ימים.

מה לעזאזל קורה פה. שנים שכבר לא הייתי חלק מתאונת דרכים, ועכשיו שתיים, ובאותו שבוע. אני לא מאמין במקריות, יש פה מסר עבורי, שיעור שאני לא רואה.

אני מרגיש שמדובר בשיעור בראיה. חלק ניכר מהלימוד ההכרתי הוא פתיחת ראיה. המקור למרבית הסיפורים שאני כותב הוא פתיחת ראיה. הסתכלות על המקרים היומיומיים וראיה מעבר למסך הטריוויה חיפוש המתרחש והשיעור.

בשבועות / חודשים האחרונים יש לי תחושה שאבדה לי במקצת היכולת הזאת. אני כבר לא תמיד רואה את הסיפורים אבל אני יודע שהם שם. גם כשאני רואה, הכתיבה לא באה לי מייד ובקלות כמו בעבר, ישנם דברים אחרים שדורשים את תשומת ליבי או שאני מתפתה לעשות אותם במקום לכתוב. יש בי תחושה של געגוע והיתרון בגעגוע זה לדעת שהדבר אפשרי. היה לי את זה בעבר, סביר מאוד שיהיה לי את זה שוב בעתיד.

בינתיים אני משתדל לנהוג כמה שפחות, למה להתגרות בגורל. ועיקר העשייה היא בפתיחת מרחב לראיה. לחכות בצורה פעילה לדברים שיציגו עצמם בפניי. אולי זה מתרחש מעניין שטומן בחובו סיפור, ואולי זה כיוון חדש של עשיה והתפתחות.
                                    [post_title] => ראיה
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%a8%d7%90%d7%99%d7%94
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-12-05 13:04:14
                                    [post_modified_gmt] => 2018-12-05 11:04:14
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%94/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [15] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10252
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-11-21 14:44:34
                                    [post_date_gmt] => 2018-11-21 12:44:34
                                    [post_content] => לאור האירועים של שבוע שעבר עלתה בפניי המילה ״הרתעה״. בדיאלוג הציבורי מדברים על ״יכולת ההרתעה״ של ישראל. מכיוון שאני עוסק הרבה בלימוד עצמי, שיפור יכולות, התפתחות, וכיו״ב, האם ״יכולת הרתעה״ שייכת למרחב המהות ולכן ראויה לרכישה או אולי היא שייכת למרחב העומס ויש להימנע ממנה?

מהי הרתעה? עפ״י המילון - גרימת הימנעות מתוך פחד, הרחקה באמצעות איום; הפחדה.

בהבנה שלי אין דבר כזה הרתעה ולא קיימת יכולת הרתעה. אין אפשרות לגרום לאדם אחר לפחד.

פחד זה תמיד בחירה אישית שלי. פחד שייך למרחב העומס. כשיש מתרחש שאני חווה בו סכנה, תמיד יש לי אפשרות בחירה; אני יכול לפחד אבל אני יכול גם להישמר או לקבל את המצב כמו שהוא מתוך רוגע ונוכחות. זה נכון שלפעמים התגובה האוטומטית שלי היא לפחד. זה נכון גם שלפעמים אין לי עדיין את היכולת העכשווית לפעול אחרת. אבל הבחירה אם להיכנס או האם להישאר במרחב הפחד היא תמיד שלי. 

אז על מה מדובר ב״יכולת הרתעה״? זה ביטוי שגור אבל לא נכון. חבר עזר לי לנסח זאת אחרת:
״יכולת פעולה מידתית ממקום של יציבות״.

בלי להיכנס לויכוח פוליטי מה ה״פעולה״ הנכונה ומה בדיוק הכוונה ב״מידתית״ כאשר יש יכולת לפעולה מידתית ממקום של יציבות ״ההרתעה״ מתקיימת.

מה זה אומר לי במקום האישי?

לא פעם קרה לי שרציתי למנוע מאחרים פעולה. לדוגמא העיתון היומי שנלקח מדי שבוע  ביום שישי מסף דלת ביתי, או הנביחות הבלתי פוסקות מדי לילה של כלבם של השכנים. במקרה הרגיל מה שעבר לי בראש היו סרטים איך אני שם שלטים שמאיימים על הגנב או מאיים על השכן בפניה לעירייה. מה שחסר לי באמת היה היכולת לפעול למניעת התנהגויות כאלה שפוגעות בי.
                                    [post_title] => הרתעה
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%94%d7%a8%d7%aa%d7%a2%d7%94
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-11-21 14:44:34
                                    [post_modified_gmt] => 2018-11-21 12:44:34
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%94%d7%a8%d7%aa%d7%a2%d7%94/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [16] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10223
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-10-31 17:15:16
                                    [post_date_gmt] => 2018-10-31 15:15:16
                                    [post_content] => לפני כשבועיים טסנו לוינה, טיסת נופש במסגרת העבודה עם בני זוג. הטיסה מתוכננת ליום שני לפנות בוקר וביום שבת בבוקר אשתי קמה עם גב תפוס. במשך השבת כולה אשתי במיטה לא מסוגלת לזוז. מה עושים? התחילה התלבטות, האם לבטל את הטיסה, האם לטוס לבד, מה נכון לעשות?

לאחר התלבטות החלטתי. אני אטוס בכל מקרה, זה חלק מפעילות של העבודה וחשוב שאהיה שם. לגבי אשתי זו לגמרי החלטה שלה, אם תרגיש שיכולה ורוצה להצטרף בשמחה, ואם לא אז לא.

ביום ראשון הגעתי לעבודה והודעתי למי שצריך להודיע שיתכן ונצטרך לבטל את הטיסה עבור אשתי. מספר אנשים הציעו זריקת וולטרן, אומרים שזה פתרון פלא, זריקה אחת וכל הכאבים נעלמים, אז הצעתי לאשתי. מיד עולות שאלות: איך מגיעים לקבל זריקה? צריכים תור לאורטופד, מי מקבל מהיום להיום ואיפה? ואח״כ תור לאחות? אולי בכלל צריך ללכת למוקד. האם כדאי לקחת את הזריקה? האם זה יעבוד? האם יש סיכונים, תופעות לוואי?

האמת כל השאלות האלו לא באמת חשובות, זה רק אוסף של פרטים טכניים שניתן בקלות לפתור. השאלות האמיתיות עבורי היו בנושא המקום שלי ושלה בכל התהליך. איך אני נשאר במקום שעוזר ומסייע ולא נמצא במקום של דוחף ומשפיע. איך להשאיר את המקום של הרצון והיכולת פתוח עבורה, לאפשר לה לבחור מה שמתאים לה. ואיך להישאר במקום שאני שלם עם כל בחירה שלה, וגם נשאר שלם אם הדרך שבה יתפתחו הדברים שלא תלויים בנו.

בסופו של דבר התברר שאבא של חבר לעבודה הוא אורטופד, טלפון אחד והוא קיבל אותנו. הוא רשם כדורים נוגדי דלקת והסביר שתוך מספר שעות תבוא הקלה. אשתי הצטרפה לטיסה והיה פשוט מעולה, אפילו הלכנו כ-15 קילומטר ברגל כל יום. אני בטוח שלא תמיד היה לה קל אבל שנינו נהננו מאוד.

האם גם אתם מוצאים את עצמכם במקום שדורש ממכם לשחרר ולתת למציאות להציג עצמה בפניכם?
                                    [post_title] => טיסה לוינה
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%98%d7%99%d7%a1%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%a0%d7%94
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-10-31 17:15:16
                                    [post_modified_gmt] => 2018-10-31 15:15:16
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a1%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%a0%d7%94/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [17] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10213
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-10-24 18:05:38
                                    [post_date_gmt] => 2018-10-24 15:05:38
                                    [post_content] => מצאתי את עצמי בתהליך בוררות, אני מול אדם אחר. התוצאה היתה ברורה מראש, שנינו ידענו כבר בתחילת התהליך כיצד זה יגמר. יתרה מזאת ה״כוח״ היה בידיים שלי. היתה לי האפשרות לקבל את מה שהייתי זקוק לו ובנוסף לגרום לרמות שונות של נזק לצד השני. בחרתי לצמצם את הנזק למינימום, אין לי שום עניין להכאיב לאחר.

הבירור החל, אמרתי את שלי והמתנתי. להפתעתי קרה דבר מוזר, האדם שמולי פתח את פיו ומשם יצאו קיתונות של רותחין. ישבתי המום והקשבתי לערימה של חצאי אמיתות ושקרים, עליי ועל אחרים.

כל המתרחש לא היה ברור לי. שנינו אנשים אינטליגנטים, לשנינו ברור מה תהיה התוצאה, לשנינו ברור שיש לי את האפשרות להחמיר את המצב עבורו. נמצאתי שוב מול בחירה; האם אני מגיב, נכנס לויכוח, עימות. האם אני משנה את החלטתי, גורם לו נזק, מלמד אותו לקח.

בחנתי את המצב קצת והבנתי שזה לגמרי שלו. זו בחירה שלו לפעול כך, זה מגיע מהנפש שלו והעומסים שלה. במקום שלי זה חסר חשיבות. הקשבתי ברוגע, לא הגבתי, וחיפשתי לראות האם יש משהו בתוכן של דבריו שאני יכול לקחת לעצמי, לתיקוני. לא שיניתי את החלטתי ונתתי לתהליך הבוררות למצות את עצמו.

כששאלו אותי אח״כ איך היה, עניתי שהיה איום ונורא ונפלא כאחד.

המקום הזה שאתה מול אחר ושומע חצאי אמיתות ושקרים, רואה את השני בשעתו הפחות יפה, הוא איום ונורא. היכולת שמצאתי בתוכי להיות במקום כזה, בנוכחות, ובלי להתערבב הוא פשוט נפלא.
                                    [post_title] => בוררות
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%91%d7%95%d7%a8%d7%a8%d7%95%d7%aa
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-10-24 18:05:38
                                    [post_modified_gmt] => 2018-10-24 15:05:38
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%a8%d7%95%d7%aa/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [18] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10124
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-10-03 17:24:30
                                    [post_date_gmt] => 2018-10-03 14:24:30
                                    [post_content] => אז איך מרחיבים את הלב? מתחילים בבית, בפנים, לאהוב את עצמי.

בעבר הייתי עושה ספורט; אופניים, ריצה, שחיה, וכבר כמה חודשים עברו מאז הפעם האחרונה שעשיתי משהו, וזה כבר ניכר בכרס ובתחושה הפנימית. אז החלטתי לצאת להליכה/ריצה, לחזור קצת לכושר, להתאוורר.

התחלתי להתארגן ופתאום אשתי אומרת לי, אולי תזמין את הבת להצטרף?

אני רגיל לרוץ לבד, זה זמן פרטי, זמן של שקט ומחשבות, התגובה הראשונית האינסטנקטיבית שלי היתה; לא, מה פתאום, זה יהרוס לי, היא תאט אותי. אבל אז חשבתי על זה קצת והבנתי שחלק מרוחב לב זה גם ובעיקר להכניס אחרים, אז הזמנתי את הבת שלי. היא בשמחה נענתה להזמנה ויצאנו להליכה/ריצה במרחבי השכונה.

האמת זה היה ממש כיף, הלכנו קצת, רצנו קצת ודיברנו קצת. ולא במפתיע גיליתי שהיא בכושר טוב ממני וכנראה אני זה שהאטתי אותה. מאז כבר יצאנו פעמיים נוספות, וזה מאוד ישמח אותי אם נמשיך לעשות זאת בעתיד.

מה שלמדתי מכל העניין זה שלפעמים אני יודע מה אני רוצה אבל לא יודע איך להגיע לזה. ואז אסור לחוסר הידיעה לעצור אותי, פשוט צריך להתחיל במשהו. ברגע שמתחילים בתזוזה, צצות הזדמנויות נוספות וכשזה קורה חשוב מאוד לדעת לזהות ולא להחמיץ.
                                    [post_title] => הליכה
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9b%d7%94
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-10-03 17:24:30
                                    [post_modified_gmt] => 2018-10-03 14:24:30
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9b%d7%94/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [19] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10102
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-09-27 15:09:53
                                    [post_date_gmt] => 2018-09-27 12:09:53
                                    [post_content] => שמתי לב השנה שיותר ויותר אנשים מברכים אחד את השני ל״יום כיפור״ בברכת ״צום משמעותי״. אני מאוד אוהב את הברכה הזאת כי היא קוראת להפעלה של חשיבה, מה המשמעות של יום כיפור עבורי.

לאורך השנים היה לחג משמעות שונה עבורי. בילדות, בבית דתי, הייתי צם, בהתחלה חלקית ועם השנים יותר. היה בין הילדים מעין תחרות, מי מסוגל לצום יותר, המשמעות היתה בתדר של הישגיות. מגיל בר מצווה הצום כבר היה מלא. הייתי צם והולך לתפילות כי זה היה מחוייב, פעלתי מתוך מחויבות. כשחזרתי בשאלה כבר לא צמתי, הייתי במקום של התרסה ואנטי. אני זוכר בקורס קצינים בבה״ד 1 אני ואחרים יושבים בחדר קטן ואוכלים מנת קרב שהסריחה את כל הקומה. לא באמת הייתי רעב ומנת הקרב לא באמת היתה מושכת אבל היה הרבה רצון להתריס.

אשתי באה מבית מסורתי, ליום כיפור מעמד מיוחד, כולם צמים ולא מפעילים חשמל. זו המסורת שהעברנו לילדינו (אם לא מעט התנגדות ממני לאורך השנים), כולם חוץ ממני צמים ביום כיפור. אני לא יודע מה באמת משמעות היום עבורה ועבורם. אני משער שזה קשור למסורת, לחיבור ליהדות, לעם ישראל, למורשת.

בשנים האחרונות התחלתי גם אני לצום, אני לא אוכל ורק שותה מסיבות בריאותיות. עדיין אני בחיפוש אחרי המשמעות. 

יש לי הבנה חלקית אמונית שאני פה למטרה מסוימת למימוש תכלית חיים. ויש יום בשנה שמאפשר לי לבדוק כיצד פעלתי בשנה שעברה, במה התקדמתי, במה פחות, האם עמדתי ביעדים שהצבתי לעצמי. האם אני מבין את היעדים שהצבתי לעצמי לשנה הבאה, האם יש לי את כל מה שאני צריך כדי לממשם.

ההבנה היא חלקית כי בפועל את יום כיפור העברתי בקריאת ספר ולא הצלחתי לחוות בו משמעות. אבל בשנה הקרובה אני בוחר לעסוק ברוחב לב וחלק משמעותי מזה הוא לקבל את עצמי כמו שאני, עם יכולת עכשווית מוגבלת לחוות משמעות ביום כיפור.

מה משמעות יום כיפור עבורכם? אתם מוזמנים לשתף.
                                    [post_title] => צום משמעותי
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%a6%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%99
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-09-27 15:09:53
                                    [post_modified_gmt] => 2018-09-27 12:09:53
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a6%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%99/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [20] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 10018
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-09-12 16:52:38
                                    [post_date_gmt] => 2018-09-12 13:52:38
                                    [post_content] => לפני שנה בדיוק כתבתי על חגי תשרי, אז נחשו מה, גם השנה לקראת ראש השנה הלך והתגבר הקושי והפעם זה הגיע ממש בהתחלה... אני לא תמים, אני יודע שזה הולך להגיע אז אני מתכונן כמיטב יכולתי. בעבר זה היה קשור למשפחתיות של החג, להיות מוקף לתקופה ארוכה בקרובי משפחה, היה עבורי מתכון למתח. עבדתי על זה מספר שנים ועכשיו בתחום המשפחתיות הכל טוב.

השנה הסתכלתי יותר על המקום האישי שלי אל מול החג.

מהלימוד ההתפתחותי שלי ב׳חשיבה הכרתית׳ אני רואה ולומד שבמקום האמוני ראש השנה זה מקום של הזדמנות. ישנה מערכת שלמה שבאה לעזור לי לתכנן את השנה הבאה. לסמן לעצמי את המקום בו אני רוצה להתפתח, לקבל סיוע ולצאת לדרך. אבל יש משהו שחוסם אותי מלקבל את המקום הזה ואני מרגיש שהמקור לכך הוא העבר.

בסביבה הדתית שבה גדלתי עבורי ראש השנה היה חג הפחד. זה מתחיל בחודש הסליחות ואז בימים הנוראים. וכשמגיעים לתפילת ״נתנה תוקף״ אז ממש רועד הפופיק. וזכורות לי גם אמירות מסוג ״מי שישן בראש השנה ישן מזלו בכל השנה״. זה המקום שאומרים לילד ״אם לא תאכל אז יבוא שוטר״, אז הנה עכשיו הגיע ראש השנה ובא השוטר. אתה עומד לדין, עוברים על כל הדברים הרעים שעשית בשנה האחרונה והגיע הזמן לשלם את החשבון.

המקום הזה הוא דוחה בעיניי, המקום שפונה לרגש הכי ראשוני של פחד ומנסה להפעיל אותי ממנו. זה מקום שמנסה להביא לחיזוק ממחליש, מקום פרימיטיבי. נכון, אף אחד לא פונה אליי או בא אליי בדרישות כמו בעבר, אבל אני רואה ושומע את זה מסביבי וכעס עולה. וכנראה בעוצמה חזקה שמאפילה על היכולת שלי לראות את הטוב.

אז השנה אני בוחר להתפתח בכיוון של רוחב לב. להגדיל את המרחב שמקבל אהבה עבורי ועבור אחרים. לאפשר לעצמי להניח מאחורי את כל כעסי העבר ולהשאיר את ה״ילד״ מאחור. אני עוד לא יודע ממש איך לעשות את זה אבל הולך להיות מעניין ללמוד...
                                    [post_title] => ראש השנה
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-09-12 16:52:38
                                    [post_modified_gmt] => 2018-09-12 13:52:38
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [21] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 9966
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-08-29 12:51:34
                                    [post_date_gmt] => 2018-08-29 09:51:34
                                    [post_content] => 

לפני מספר שבועות דיברתי עם הבת שלי על חוויות שחוותה בשנת הלימודים האחרונה. סיפרתי לה איך אני התמודדתי בתקופת התיכון עם מקצועות שלא עניינו אותי ועם מורים שבלשון המעטה ״לא חיבבתי״, והיא סיפרה על התמודדות דומה שלה.

במהלך השיחה היא אמרה לי את המשפט הבא: ״כל הציונים בכל המקצועות הם חשובים״. זה משפט שנושא מוחלטות! ומשפטים נושאי מוחלטות הם קשים. הם לא מאפשרים גמישות.

ניסיתי לתת לה הוכחה שמשפט כזה הוא פשוט לא נכון: לדוגמא ברישום לטכניון נלקחים בחשבון רק הציונים ב-23 המקצועות שבהם הציון היה הכי גבוה, מקצועות אחרים ״אינם חשובים״. בנוסף, למקצוע של 5 יחידות לימוד ניתן בונוס של 30 נקודות אז ציון 100 ב-5 יחידות מתמטיקה מזכה ב-650 נקודות פי יותר משלושה מציון 100 ב-2 יחידות ספרות, אז לא כל המקצועות חשובים באותה מידה. אני לא ממש בטוח שההסבר שינה במשהו את ההסתכלות שלה.

גם בעבודה אני נתקל לפעמים במשפטים נושאי מוחלטות לדוגמא ״במוצר שלנו X הוא הדבר היחיד החשוב״, לא! X הוא חשוב אבל בהחלט לא היחיד, צריך לקחת בחשבון ״שקלול תמורות״ (trade-off). או משפט כמו: ״זו הדרך היחידה שבה אני פועל״, מניסיון אין דרך אחת שמתאימה לכל הפעולות וכדאי להיות מסוגל להתאים את עצמי, ולכל מתרחש למצוא דרך פעולה מתאימה.

הבעיה עם משפטים נושאי מוחלטות היא שהם מגיעים ממימד אמוני. לרוב קל לראות בשכל שאין בהם אמת, אבל זה שאני מבין בשכל לא מונע ממני להמשיך לדבוק במשפט שאני מאמין בו.

מצד שני גם בלימוד הרוחני ישנם משפטים נושאי מוחלטות, והם מאוד קשים. כמו לדוגמא ״כל המתרחש, מתרחש לתיקוני״. זהו משפט לגמרי אמוני, ניתן לנסות להסביר אותו במימד השכלי אבל ניתן לפעול לפיו אך ורק אם מקבלים אותו במימד האמוני.

אז איך מבדילים בין משפט נושא מוחלטות אחד לשני? איך מבדילים בין הבנה אמונית לזיהום אמוני?

התשובה היא פשוטה, ניסוי וטעיה. אם המקום האמוני מתנגש עם המציאות אז הוא אינו נכון! חד וחלק! פשוט אבל לא קל.

האם אתם מזהים את האמונות שעל פיהם אתה פועלים? את המשפטים נושאי המוחלטות שאתם אומרים? האם בדקתם או שעדיין אתם בודקים אותם? אשמח אם תשתפו אותי.
                                    [post_title] => מוחלטות
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%9e%d7%95%d7%97%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%aa
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-08-29 12:51:34
                                    [post_modified_gmt] => 2018-08-29 09:51:34
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%aa/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [22] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 6388
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-07-25 16:24:35
                                    [post_date_gmt] => 2018-07-25 13:24:35
                                    [post_content] => 

ללא התראה מוקדמת ובבת אחת הוא נלקח מאיתנו. בני (בהמן) פהימיפור. חמי, אביה של אשתי, סב ילדיי…

הוא היה בדרכו לעבודה, כמידי יום ב-40 השנים האחרונות. שלוש שעות באוטובוסים מתל אביב (ואחרי מספר שנים מגבעתיים) עד מושב מנוחה בדרום, ובחזרה. הוא חצה את הכביש במעבר חציה מרומזר, קרוב לכניסה למושב, ורכב פגע בו והרג אותו במקום. בגיל 79 עדיין במלוא כוחו. מאז אנחנו; אשתו, ילדיו, אחיו, נכדיו, בני משפחה ומאות מכרים, נשארנו פה מבולבלים, כואבים, ומרגישים מאוד מאוד בחסרונו.

דיברנו על בני המון מאז שנלקח, כל אחד תרם מההיכרות שלו איתו, אדם באמת מיוחד; צנוע, שקט, נעים הליכות, תמיד מחייך, תמיד עוזר, תמיד קשוב. היינו בצרכניה שעבד בה במושב וגילינו קהילה שלמה שגדלה על ברכיו. אחד אחד נכנסו בחשש, בכו, ספרו לנו סיפורים על החיים לצד בני בצרכניה במושב. הכרתי את בני מאז שהכרתי את אשתי לפני למעלה מ- 25 שנה. לא דיברנו הרבה, שנינו שקטים, מדי פעם הוא סיפר לי סיפור מהעבר או שיתף אותי באיזו חוויה.

אתם כבר מכירים אותי, בכל אירוע שמתרחש לי אני מנסה למצוא את השיעור, לחלץ איזו הבנה אישית ולשתף. הפעם זה באמת קשה לי, המתרחש גדול, מורכב, קשה, וכואב. בכל זאת אנסה לספר משהו... 

כשאנשים באים לנחם הם משתמשים בביטוי ״תהיו חזקים״ .גם אני כשנחמתי אחרים אמרתי להם ״תהיו חזקים״, לא באמת הבנתי מה זה אומר, אבל בכל זאת אמרתי. גם היום אני לא מבין את המשמעות של ״להיות חזק״ כשאתה בקירבה ראשונה (ואני מתפלל שיעברו שנים רבות עד שאדרש להבין). אבל אני יותר מבין את המשמעות של ״להיות חזק״ ממקום שתומך באנשים בקירבה הראשונה.

להיות חזק אומר לא להתפרק כאשר אתה מספר לאשתך שאבא שלה נהרג, ומספר לילדים שלך בטלפון על סבא שלהם. להיות חלק ממשפחה אבלה בלוויה בחמסין של הקיץ ולחלק מים, לחבק ולתמוך. לעבור את ימי השבעה כמעט ללא שינה, מבוקר עד ערב להיות על הרגליים ולנסות לעזור עד כמה שאפשר, לא לבד כמובן, עם הרבה עזרה מהרבה אנשים טובים. לנסות להיענות לכל בקשה, גם כאשר הבקשות סותרות, גם כשהן לטעמי לא הגיוניות (ביננו מה בכלל הגיוני בסיטואציה הזאת). לבכות עם כולם, אבל במידה, לא להתפרק. להתפרק מותר רק לפעמים, בצד, רחוק מעינם של אחרים, הם צריכים אותך חזק, ואז לאסוף את עצמך ולחזור.

להיות חזק, לא רק בשבילך, בעיקר בשביל אחרים. לשים את עצמך, את הרצונות שלך בצד, ולהיות במרכז של העשיה היומיומית עבור אחרים. לנסות לתת לאחרים (אני לא באמת יודע איך) איזו הרגשה של יציבות במקום של סערה.

למדתי הרבה בתקופה הזאת. על עצמי, על דברים שלא ידעתי שאני מסוגל לעשות, על יכולות וחוזקות שלא ידעתי שקיימות בי. על אשתי והכוחות האדירים שלה. על הזוגיות שלנו והעוצמה שבה. על המשפחה, המיידית, הקרובה, והרחוקה, וכמות התמיכה ותחושת הביחד שהיא מסוגלת לתת. ועל החברים של כל אחד מאתנו, שהיו שם בשבילו, לתת כתף גם כשצריך עזרה וגם כשצריך לבכות.

זה ממש לא קל להיות חזק, אבל לפעמים אף אחד לא שואל אותך לרצונך ואתה נדרש להיות חזק. עדיין זו צריכה להיות הבחירה שלך, ונדרשת הרבה מאוד טרחה.
                                    [post_title] => תהיה חזק
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => closed
                                    [ping_status] => closed
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%aa%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%97%d7%96%d7%a7
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-07-25 16:24:35
                                    [post_modified_gmt] => 2018-07-25 13:24:35
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/סיפורים-אישיים/%d7%aa%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%97%d7%96%d7%a7/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => blog-student
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [23] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 6061
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-06-20 17:15:27
                                    [post_date_gmt] => 2018-06-20 14:15:27
                                    [post_content] => השבוע יצאה הכרזה על מספר אנשים שהתקדמו לתפקיד ניהולי, בדיוק אותן מהלך שאני עשיתי לפני כשנה. המסורת אצלנו זה לענות בשרשור של אימיילים להכרזה באיחולי הצלחה. גם אני החלתי לאנשים בהצלחה והוספתי "Enjoy your new rule."

נעשתה פה טעות, במקום לכתוב ״תיהנו מהתפקיד החדש שלכם״, בפועל כתבתי ״תיהנו מהשלטון החדש שלכם״. חברים הסבו את תשומת ליבי לטעות, נרמז אפילו שאולי זו ״טעות פרוידיאנית״. אני לא מאמין בטעויות מקריות אז הסתכלתי על המשמעות של מה שכתבתי ואחרי מספר דקות הבנתי שבעצם הניסוח היה מאוד מדויק. אסביר.

בתחום שלי, הנדסת תוכנה, אנחנו מתייחסים למהנדסים בכבוד ולמנהלים בזלזול. כשמהנדס מתקדם לניהול אנחנו המהנדסים גם מרחמים עליו וגם אומרים עליו שהוא ״עבר לצד האפל״. יש בניהול צד של כוח, צד שמשחית, ומהסיבה הזו בדיוק (כמו שכתבתי בעבר) אני נמנעתי בכל יכולתי, עד לפני כשנה, לעבור לתפקיד ניהול.

אז נכון, ברגיל, כשאנחנו חושבים על ניהול, אנחנו עלולים לחשוב על כוח ועל שלטון, ועלולים למצוא עצמנו מתפתים מאותו כוח וליהנות מאותו שלטון בצורה הכי רעה שאפשר. לנצל את המרות לרעה, להכפיף אנשים לרצוננו, ולהאדיר את כוחנו ושמנו. ולצערי לא חסרות לכך דוגמאות גם מהפוליטיקה וגם מהארגונים שבהם אנחנו עובדים.

מצד שני, בהסתכלות נקיה, יש פה הזדמנות מצויינת להיטיב עם אחרים. מנהל טוב יכול לזהות את הצרכים של העובדים שלו ולעזור להם לגדול ולהתפתח. אני מאמין שלעזור לאנשים להתפתח ולעזור להם להרגיש יותר טוב עם עצמם ועם הדברים שהם עוסקים בהם, מביא לתוצאות הרבה יותר טובות מאשר להכפיף אותם לייצר תוצאות.

במובן הזה ליהנות מהשלטון זה בדיוק הדבר הנכון. ליהנות מהיכולת וההזדמנות להיטיב עם אחרים. לא להסתכל על קידום כרע הכרחי, ״מישהו צריך לנהל״, אלא כהזדמנות לנצל פן חדש של היכולת שלי להיטיב עם האחר. ואם יש חשש מהמקום של ״כוח משחית״ לפחות זה אומר שהלב נמצא במקום הנכון.
                                    [post_title] => תיהנה מהשלטון
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%aa%d7%99%d7%94%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%9f
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-06-20 17:15:27
                                    [post_modified_gmt] => 2018-06-20 14:15:27
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%aa%d7%99%d7%94%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%9f/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [24] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 6016
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-06-16 16:36:22
                                    [post_date_gmt] => 2018-06-16 13:36:22
                                    [post_content] => אני לא זוכר מתי פגשתי לראשונה את הרעיון של עץ החלטות, או יותר נכון שימוש בעץ החלטות על מנת לבצע בחירה, אבל לאחרונה התחלתי לשים לב כמה אני משתמש ברעיון הזה ולא ממש בחכמה.

העיקרון מאחורי עץ החלטות הוא פשוט, בכל צומת בחירה יש מספר אפשרויות. כל אפשרות מביאה לצומת בחירה שגם בה יש מספר אפשרויות. האפשרויות לרוב אינן החלטיות, הן הסתברותיות, או מבוססות על השערות. המטרה היא לבצע את הבחירה הראשונית על סמך פריסת כל המתרחשים העתידיים כמו שאני רואה אותם היום.

דוגמאות קטנה מהחיים, הכנה לשיחה קריטית עם מישהו. אני אגיד לו א' ואז הוא יענה ב' או ג'. אם הוא יענה ב' אז אגיד לו כך ואם הוא יענה ג' אז אומר לו אחרת. וכך הלאה וכך הלאה. ניסיון לנהל שיחה עם אדם אחר שלא בנוכחתו. בתרגיל הזה אני גם מגלם את עצמי וגם את האחר. דרך ההיכרות המצומצמת שלי את האחר אני מנסה לחזות מה יהיו תשובתו ולהיות מוכן לכל תרחיש אפשרי. 

מוכר לכם?

לרוב זה פשוט לא עובד. התהליך עצמו של לנסות לפרוס עץ החלטות בראש הוא פשוט מתיש. אני מוצא את עצמי שוכב במיטה ולא נרדם, מנגן בראשי תסריטים שחוזרים במעגלים מה אני אגיד ומה האחר יענה ללא סוף. בסופו של דבר כשהשיחה מגיעה במציאות, האחר בצורה מפתיעה וחצופה עונה דברים אחרים ולא פועל לפי התסריט שהכנתי עבורו.

יש גם דוגמאות מהעולם העסקי, האם לקחת הסכם מסוים או לחכות להסכם אחר, כמה זמן לחכות? אם אחכה X זמן ויקרה Y, אז כן או לא. האם למכור מניה כזאת או אחרת. האם לקבל תפקיד בעבודה שהציעו לי או לסרב.

שפע של דוגמאות שעליהם אני מפעיל את אותו מודל של עץ החלטות, כי זה מה שלמדתי לעשות. ובמקרים שהם קצת יותר מסובכים, אני מוצא את עצמי שוקע בסחרחורת של אפשרויות בלי יכולת לקבל החלטה.

הבעיה העיקרית שאני רואה פה היא התעסקות במחוזות הדמיון. הדבר היחיד שקיים במציאות היא הבחירה הראשונה, וגם היא מצומצמת לאפשרויות שאני רואה (יש כאלה שאני לא רואה עדיין). כל מה שמעבר לזה שייך לדמיון, אין לי באמת יכולת לדעת מה יהיה בעתיד. כשנמצאים במחוזות הדמיון קל מאוד ללכת לאיבוד.

אז מה עושים?

מסתכלים אך ורק על הבחירה הראשונה. מחפשים רגש נאמנות לבחירה; למי מהאפשרויות אני מרגיש יכולת לנאמנות. ואז בוחרים ונשארים נאמנים לבחירה לאורך זמן בחירה שאני מגדיר מראש.

ומה לגבי העתיד?

נותנים למציאות להציג עצמה בפניי. כשנדרש מבצעים בחירה נוספת. בכל פעם בחירה אחת!
                                    [post_title] => עץ החלטות
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%aa
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-06-16 16:36:22
                                    [post_modified_gmt] => 2018-06-16 13:36:22
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%aa/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [25] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 5517
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-05-30 15:15:08
                                    [post_date_gmt] => 2018-05-30 12:15:08
                                    [post_content] => שלום אני שי ואני מכור לסלט ביצים! אם הייתי הולך למפגש של ״מכורים אנונימיים״ זה כנראה היה אחד ממשפטי הפתיחה שלי. כן אני מודה, זו התמכרות מוזרה, אבל כן, אני מכור לסלט ביצים. אשתי צוחקת עליי שאחת הסיבות שאני מעדיף לטוס ב״בריטיש אירוויז״ זה סלט הביצים שהם מגישים בטרקלין שלהם. דוגמה נוספת היא שכשאנחנו מטיילים בחו״ל ומחפשים משהו לנשנש, אני אחפש דוכן שמוכר כריך סלט ביצים. במקום העבודה שלי מגישים ארוחת בוקר, ופעם בשבוע, בימי חמישי, מגישים סלט ביצים. אז אתם יכולים להבין כמה התלהבתי כשגיליתי שיש מקום נוסף בעבודה שמגישים בו ארוחת בוקר ושם יש סלט ביצים כל יום.

גם לזה, כמו לדברים טובים אחרים בחיים, לפעמים מגיע סוף. הייתי בביקור תקופתי אצל הנפרולוגית שלי, היא עברה על תוצאות בדיקות הדם שלי והודיעה לי שיש לי פי שתיים חלבון מהכמות שדרושה לי על מנת לשמור על בריאותי. בירור קצר הוביל למסכנה המתבקשת, זה הסלט ביצים.

הורדתי את כמות החלבון שאני אוכל, הפסקתי כמעט לחלוטין לאכול ביצים וגם צמצמתי משמעותית את כמות הגבינות (אני צמחוני למקרה שתהיתם מה פתאום ביצים וחלב הם מקורות החלבון שלי). ומאז אני עובר ליד סלט ביצים וזה לא עושה לי כלום.

בלימודי ״חשיבה הכרתית״ אנחנו מסתכלים הרבה על ״הרגלים״. לומדים להרחיב את הראיה על מנת לזהות את ההרגלים המעמיסים בחיינו ולנקות אותם. בהבנה שלי יש גם ״התמכרויות״. אני עוד לא מבין לגמרי את ההבדל בין ״הרגל״ ל״התמכרות״. אני כן יודע שמהתמכרות הרבה יותר קשה להתנקות. אני מרגיש גם שלהתמכרות יש השפעה רבה יותר והרסנית יותר מאשר להרגל.

מה שלמדתי עוד על התמכרות, שמשותף גם להרגל, זה שאחרי שמרחיבים את הראיה הכל משתנה. כשאתה מוצא את עצמך עוסק בהתמכרות כשאתה רואה ומבין שזו התמכרות, זה כבר ממש לא נעים.
                                    [post_title] => סלט ביצים
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%a1%d7%9c%d7%98-%d7%91%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%9d
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-05-30 15:15:08
                                    [post_modified_gmt] => 2018-05-30 12:15:08
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/?p=5517
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [26] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 5454
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-05-26 10:34:44
                                    [post_date_gmt] => 2018-05-26 10:34:44
                                    [post_content] => החברה שמעסיקה אותי עובדת עם סוכנות שירות לכל נושאי הביטוחים והקרנות של העובדים. אחת לחצי שנה אני נפגש עם סוכנת והיא מעדכנת אותי בשלל הביטוחים והקרנות שבהם צבורים כספי העתיד שלי. במפגש האחרון לפני מספר שבועות פנתה אליי הסוכנת בהצעה. היא סיפרה לי שקרן ההשתלמות שלי מנוהלת בחברה א׳ עם אחוז דמי ניהול שנתי קבוע קיבוצי שנקבע עם המעסיק שלי. היא הציעה לי לעבור לחברה ב׳ שקשורה לסוכנות שלה ושם יש לה מבצע מיוחד בחצי עלות דמי ניהול שנתיים. יתרה מזאת היא הציעה לי לפנות לחברה א׳ ולבקש הטבה בדמי הניהול ואם הם לא יסכימו שאחזור אליה והיא תעביר אותי לחברה ב׳.

הודיתי לה מאוד על ההצעה ופניתי לחברה א׳ לבקש הטבה. הם השיבו לי שיתנו לי 10% הטבה. הסברתי להם שזה לא מספיק טוב כי הרי הציעו לי 50% הטבה. הפצרתי בהם לנסות שוב והודעתי להם שאין בכוונתי להתמקח, הצעתם תהיה מבחינתי סופית ופניה עתידית של ״שימור לקוחות״ לא תגרום לי לשנות את דעתי. לאחר מספר ימים הם חזרו אליי עם הטבה של 40%. הודיתי להם ופניתי אל הסוכנת שלי ובקשתי מעבר לחברה ב׳ עם 50% הטבה כמו שהציע לי.

עברו להם שבועיים וקבלתי פניה נרגשת מחברה א׳, למה עזבת אותנו? הם בקשו פגישה ונעתרתי. למחרת הגיעה סוכנת של חברה א׳. הסברתי לה שהצעתם לא הייתה מספיק טובה. הסוכנת הכירה את הפרטים וסיפרה לי, כולה נרגשת, שעבדו עליי. היא הסבירה לי שבעצם אני קשור אליהם דרך הסוכנות של חברה ב׳ ובעצם כל בקשה להטבה שהעברתי אליהם הם העבירו לסוכנות המייצגת שלי והיא זו שקבעה את ההטבה. במילים אחרות הסוכנות של חברה ב׳, ששלחה אותי לבקש הטבה מחברה א׳ היא זו שקבעה את גובה ההטבה (40%) שהוצעה לי, ובעצם עשתה לי מניפולציה שמטרתה הייתה להעביר אותי לחברה ב׳. לאות הזדעזעות מחומרת המעשה סוכנת חברה א׳ מציעה לי עכשיו הטבה של 60% ואני חייב לקבל החלטה עכשיו.

האמת מאוד הופתעתי, הסברתי שאני לא מוכן להתמקח, אני לא משחק את המשחק, לא אעבור חזרה אליהם תמורת הטבה כזאת או אחרת, אבל אם אכן נעשתה רמאות זה כבר משהו אחר. ביקשתי הוכחה והיא לא יכלה לספק כזאת (מסמכים פנימיים, אין הרשאה, וכו׳). אם כך הסברתי, אני לא יכול לקבל החלטה כרגע, אפנה לסוכנת ב׳, אשמע את הצד שלה, ואחליט. פניתי לסוכנת ב׳ שהסבירה לי שלא היה ולא נברא, לא דובים ולא יער.

למחרת שוב פנתה אליי סוכנת א׳. הסברתי לה שבלי הוכחה אני לא זז. היא הסבירה לה שבדקה שוב ואכן את ההצעה הראשונה של 10% נתנה סוכנות ב׳, אבל את ההנחה השנייה של 40% הם נתנו בעצמם. אם כך אמרתי מבחינתי הייתה לכם הזדמנות להיענות לבקשתי, בחרתם שלא, למרות שהודעתי לכם שזו הזדמנות אחרונה, בבקשה תכבדו את רצוני לא להתמקח, תודה ושלום. בתגובה הסוכנת הציע לי 65% הנחה, שגם לזה סירבתי.

למחרת מתקשר המנהל של סוכנת א׳, הוא מספר לי גם הוא כמה שהוא מזועזע ממה שקרה ומציע לי 75% הנחה ופטור של חצי שנה מדמי ניהול. ביקשתי ממנו שיחזור אליי למחרת.

מה לעזאזל קורה פה? האם הבחירה שלי לא לשחק את משחק ההתמקחות הופכת אותי לשחקן הטוב ביותר? האם להמשיך להתעקש? האם זה יעצור מתישהו? אולי זה רק יהפוך אתגר גדול יותר לסוכנים לנסות עוד ועוד.

התייעצתי אם חבר מה לעשות. אותו החבר הסביר לי שאין ברירה, הסוכנים לא יכולים להפסיק לשחק. אתה צריך לקבל החלטה האם אתה רוצה את סוכנת ב׳ איתך כשותפה ולשלם לה את דמי טרחתה כמו שקבעה אותם וזהו. זו הדרך היחידה שלך להישאר נקי.

התייעצתי עם המורה שלי אילן הרן והוא הציע נקודת מבט אחרת. הבנתי שבעצם אני מחפש משהו במקום שהוא לא קיים. העניין הוא לא האם להתמקח או לא, האם יעלה כך או אחרת. במהות אני מחפש נאמנות. אני מחפש סוכן שיהיה נאמן לי וישיג את הדבר הטוב ביותר עבורי, ולא חברה א׳ ולא חברה ב׳ יכולים לספק את הנאמנות שאני מחפש. הדבר הנכון עבורי הוא להבין שאין במקומות ההם את מה שאני מחפש ולכן עליי או לחפש במקום אחר שם יש נאמנות או להתרכז במה שמציעים, במקרה הזה כסף, ולקחת מה שנותנים.

למחרת התקשר המנהל של חברה א׳ והסכמתי לחזור לחברה א׳ עם 75% הטבה ופטור של חצי שנה מדמי ניהול.

התחלתי להסתכל על מקומות נוספים בחיים שלי שאני מחפש דברים במקום שהם לא נמצאים. אצל הרבה מנותני השירותים, זה די ברור, ואפילו זיהיתי את חברת התעופה שאני בוחר לטוס בה ומשום מה המטוסים שלה מתעקשים להתקלקל. המשכתי להסתכל במעגלים קרובים יותר ויותר, במקום העבודה שלי, בחברים, במשפחה, בזוגיות. זה לא לקח הרבה מאמץ לזהות בכל אחד מהמעגלים דברים שאני מחפש ופשוט לא נמצאים שם.

אז מה עושים? דבר ראשון מפסיקים לחפש. לחפש משהו במקום שהוא לא קיים זה פשוט מעייף. ומה אח"כ, אז כבר הזכרתי שתי אפשרויות: לחפש במקום אחר או לקחת את מה שכן מוצע. לחלק מהדברים אחד מהפתרונות האלה מתאים אבל לחלק אחר אף אחד מהפתרונות האלה לא מתאים. למזלי יש כלל ב"חשיבה הכרתית" שאומר: "בכל צומת בחירה יש תמיד אפשרות נוספת שאני עדיין לא רואה אותה". אז מרחיבים ראיה עד שרואים את האפשרות הנוספת...
                                    [post_title] => התמקחות
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%a7%d7%97%d7%95%d7%aa
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-05-26 10:34:44
                                    [post_modified_gmt] => 2018-05-26 10:34:44
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => https://yemima.co.il/%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%a7%d7%97%d7%95%d7%aa/
                                    [menu_order] => 0
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [27] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 4613
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-04-11 10:07:58
                                    [post_date_gmt] => 2018-04-11 10:07:58
                                    [post_content] => לפני קצת יותר משנתיים השתתפתי במסע לפולין. הצטרפתי עם הבנים שלי לקבוצה מטעם התיכון. המסע הזה שינה בי משהו, אני מרגיש את השינוי הזה בעוצמה הולכת וגדלה בשבוע של ״יום הזיכרון לשואה והגבורה״. במהלך המסע ולאחריו כתבתי הרבה למגירה, הגיע הזמן לשתף משהו.
את המסע ערכנו בקבוצות שונות, אני וכל אחד מבניי בקבוצה אחרת, מידי פעם, באתרים שונים, ובטקסים במחנות היינו נפגשים. לפעמים מנופפים לשלום מרחוק ולפעמים בחיבוק של חיזוק.
באחד הימים של המסע הגענו למחנה מיידנק. המדריך של הקבוצה שלי בחר להעביר לנו את מיידנק דרך תיאורים מהספר ״התקווה לחיים״ של ניצולת השואה הלינה בירנבאום. בתחילת המסלול המדריך הקריא את תיאורה של הלינה, אז ילדה, של הדרך מתחנת הרכבת למחנה בשלג, יחפה, בכותנת בד. אנחנו עברנו את אותו מסלול, בעקבותה, ביום קר ובהיר מכוסים היטב במעילים אך עדיין מרגישים את הקור.
בהמשך הגענו לקומפלקס המקלחות. למבנה שני חלקים מקלחת אמיתית ותא גזים. הסלקציה בוצעה ברחבה, הכשירים נשלחו למקלחת ומשם לעבודה והלא כשירים לתא הגזים, כאמור שני חלקים סמוכים של אותו מבנה. המדריך הקריא לנו מהספר את רגעיהם האחרונים של הלינה ואמה ביחד. כשהופרדו אמה של הלינה הבינה מה הולך לקרות, היא חיבקה את הלינה ואמרה לה נפגש לאחר המקלחת. האמא נרצחה וזו היתה הפעם האחרונה שהלינה ראתה אותה.
כשהמדריך סיים להקריא בעוד אני מעכל, לא מעכל את הסיפור, התקרבה אלינו הקבוצה של הבן שלי. התחבקנו והוא אמר לי, אבא אנחנו נכנסים, נפגש אחרי המקלחת. הוצפתי רגשות, הרגשתי משותק, לא יכולתי לזוז והתקשיתי לשחרר את החיבוק. באותם רגעים הרגשתי את הלינה, התחברתי. גם עכשיו כשאני כותב את הדברים יותר משנתיים אחרי, אני מוצף, והדמעות זולגות.
ההורים שלי נולדו שניהם בארץ, ההורים שלהם ברחו מפולין לפני השואה. הם ניצלו אבל רבים מבני משפחתם, שכניהם ומכריהם נרצחו. אצלנו בבית לא דברו על השואה, ואני מעולם לא התחברתי. ידעתי במה מדובר, הכרתי את הפרטים, אבל שמרתי על ריחוק, סרבתי להתחבר, פחדתי. לפני שנתיים הצטרפתי למסע כי הבנתי שהגיע הזמן להתחבר. מאז למדתי המון ופגשתי סיפורים שלא הכרתי: גיסתו של סבי, דודה ריבה, ניצולת שואה שעברה הכל. סבתי שמעולם לא פגשתי, שעלתה עם משפחתו של סבי ואיבדה כמעט את כל משפחתה שנשארה בפולין. שכנים שלי, ילידי הולנד, ניצולי שואה. ועוד סיפורים רבים.
יש לי עוד חוויות שעברתי ותיעדתי. עדיין אני מתקשה מאוד אפילו לגשת לקבצים, כשאני מצליח, אני קורא רק חלקים ובוכה. אני מקווה שעם הזמן יהיה לי את הכוח לשתף עוד. לפני שבוע אמרנו בהגדה ״בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים״. אני חושב היום שבכל שנה ושנה חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא היה במיידנק.
יש לי רק דבר אחד לבקש מכם הקוראים: אל תברחו, תתחברו, תתגברו על הפחד. תתפסו את ההזדמנות כל עוד אפשר, זה ישנה אתכם, ישנה לטובה, וזה חשוב.
                                    [post_title] => מיידנק
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%99%d7%93%d7%a0%d7%a7
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-04-25 12:49:03
                                    [post_modified_gmt] => 2018-04-25 12:49:03
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%93%d7%a0%d7%a7/
                                    [menu_order] => 26
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [28] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 3818
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-02-23 15:22:29
                                    [post_date_gmt] => 2018-02-23 15:22:29
                                    [post_content] => באחד מימי השבוע יצאתי לעבודה כשאני נועל נעליים שונות (נעל ימין אחרת מנעל שמאל). הסתובבתי ככה כמעט יום שלם בלי לשים לב. בסביבות הצהריים הרגשתי חוסר נוחות ברגליים אבל לא הבנתי עדיין מה הסיבה. אחר הצהריים ישבתי בפגישה והעפתי מבט לכיוון הרגליים ושמתי לב למשהו מוזר, הדוגמה של נעל ימין שונה מנעל שמאל. הרמתי טיפה את המכנסיים ואז נגלתה לפניי התמונה המצורפת והבנתי מה קרה.

התגובה הראשונה שלי הייתה מבוכה, הפנים נהיו טיפה אדומות. המחשבות שהתרוצצו היו: איזו פאדיחה, מקווה שאף אחד לא שם לב, מה אעשה. כשזה עבר התחלתי לצחוק, כי האמת זה ממש מצחיק. הדבר השלישי שעשיתי היה לשתף את מי שהיה איתי בפגישה, מגיע לו גם להנות מהסיטואציה.

בהמשך היום עשיתי שני דברים: הראשון, לעמוד מול אנשים אחרים ולשאול אותם אם הם רואים משהו מוזר? אף אחד לא שם לב עד שממש הרמתי קלות את המכנסיים והראיתי לו. השני, להסתובב בלי נעליים איפה שאפשר, כי עכשיו כשהייתי מודע לזה, זה ממש הרגיש לא נוח.

איך דבר כזה יכול לקרות? איך נעלתי נעליים שונות ולא שמתי לב?

חבר אמר לי שזה מעייפות וחוסר ערנות. אני לגמרי מסכים. ללא ספק הייתי עייף באותו יום ובוודאות לא הייתי ערני ולא שמתי לב לכל הרמזים במהלך היום שמשהו לא תקין. מעבר לזה אני חושב שמעורב פה הרגל.

יש לי רק שני זוגות נעליים ליומיום, אחד נמוך ואחד גבוה. לשניהם אותו הצבע ובערך אותה הדוגמה. את הגבוה אני נועל בחורף ובגשם ואת הנמוך בשאר הזמן. כשאחד מהם מתבלה אני מחליף אותו במשהו דומה. בבוקר לפני שאני יוצא לדרכי אני לא ממש עוצר ובוחר, אני פשוט לוקח נעליים ונועל. יש לי הרגל שחוזר על עצמו, אני עושה אותו בצורה אוטומטית, בלי לחשוב. במקרה באותו היום שני הזוגות היו מונחים אחד ליד השני ולקחתי נעל אחת מכל זוג. למזלי אחד יצא ימני ואחד יצא שמאלי.

כשאני חושב על זה אני מבין שיש עוד מספר דברים בחיים שלי שאני עושה מתוך הרגל. אני לא נדרש לעצור ולבחור, או שאני לא שם לב שיש לי אפשרות לעצור ולבחור. אני ממשיך עם השגרה עם ההרגל. לפעמים אני מרגיש את חוסר הנוחות ועדיין לא מבין. ואז לפעמים אני ממש מצליח לשים לב למשהו מוזר ולראות את הפאדיחה. מה שבטוח הוא שברגע שראיתי את התקלה ואני מודע לה, כבר לא ניתן להתעלם. זה לא אומר שאני מיד מתקן או אפילו יודע איך לתקן, אבל את העיוורון כבר אי אפשר בקלות להחזיר.
                                    [post_title] => הרגל
                                    [post_excerpt] => 
                                    [post_status] => publish
                                    [comment_status] => open
                                    [ping_status] => open
                                    [post_password] => 
                                    [post_name] => 3818-2
                                    [to_ping] => 
                                    [pinged] => 
                                    [post_modified] => 2018-04-25 14:27:26
                                    [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:27:26
                                    [post_content_filtered] => 
                                    [post_parent] => 0
                                    [guid] => http://hashiva.s215.upress.link/3818-2/
                                    [menu_order] => 37
                                    [post_type] => post
                                    [post_mime_type] => 
                                    [comment_count] => 0
                                    [filter] => raw
                                )

                            [29] => WP_Post Object
                                (
                                    [ID] => 3816
                                    [post_author] => 258
                                    [post_date] => 2018-02-23 15:19:09
                                    [post_date_gmt] => 2018-02-23 15:19:09
                                    [post_content] => 

השתתפתי בקורס מנהיגות, היה מאוד מעניין, למדתי דברים על עצמי, חלקם חדשים וחלקם כבר הכרתי. נושא אחד שעלה לדיון מאוד הפתיע אותי. אולי לא הנושא עצמו הוא שהפתיע אלא העוצמה שבו הוא עלה.

דיברנו על מיהו מנהיג ומה תכונות המנהיג ואז מישהו אמר את המילה ׳מנהל׳. מיד התעורר ויכוח, האם מנהל הוא בהכרח גם מנהיג, ליתר דיוק האם נדרש ממנהל להיות מנהיג.

להבנתי מנהל הוא אדם שהנהלת החברה בחרה להיות מנהיג. אם יש לו את היכולות הנדרשות זו כבר שאלה אחרת. מה שהתחבא מאחורי הבלבול הוא מה שהפתיע אותי. מישהו זרק לאוויר אמירה ״עבורי מנהל טוב זה מישהו שלא מפריע לי״. זה התחבר לי למשפט ששמעתי כבר בעבר אפילו באמירה יותר קיצונית: ״המקסימום שאני יכול לצפות מהמנהל שלי זה שהוא לא יפריע לי״. זו אמירה שבדרך כלל מגיעה מאנשים יותר ותיקים, בעלי ניסיון, וכשאני מביע תמיהה לרוב ההסבר הניתן הוא: ״אני כבר מאוד מנוסה, אני מסתדר בעצמי, אין שום דבר שאני באמת צריך ממנהל״. בעיניי זה די תירוץ, זה ״דיסוננס קוגניטיבי״, הסבר שאני מסביר לעצמי מול תופעה לו הגיונית שאני חווה.

כשאני מסתכל על שורת האנשים שהיו מנהלים שלי בעבר, אני יכול בהחלט להזדהות. חוויתי גם מנהלים שלא היו להם יכולות של מנהיג, וחוויתי מנהלים שלהרגשתי הם לא ראו אותי כאדם אלא כאמצעי להשגת מטרה. באותם מקרים החוויה שלי היתה שטובתי לא ממש עמדה מול עיניו של אותו מנהל.

מאז הקורס אני לא מפסיק לחשוב על תפקיד של מנהל, מה הופך אדם למנהל טוב, ומה הופך אדם למנהל רע?

הבנה ראשונה: במקום האמוני שלי, כשאני חווה מנהל ׳רע׳ למעשה אני פוגש בקושי מול אדם אחר או מול מתרחש. קושי שמכוון זרקור על יכולת שחסרה לי וכדאי לי להתפתח ולרכוש. נכון לא תמיד אני רואה את זה ככה ולפעמים אני מבין את זה רק בדיעבד, ועד שזה קורה אני באמת חווה מנהל רע.

הבנה שניה: זה שניתן להסתכל על מנהל ׳רע׳ כמאתגר לא הופך את זה לדבר טוב או רצוי. אני ממש לא רוצה להיות כזה וקשה לי לראות מנהלים כאלה בארגון שבו אני נמצא.

קראתי ספרים על סוגים שונים של מנהלים ואיך תכונות ניהול שונות מתאימות למצבים שונים. שמעתי על מחקרים שהיסו להבין מה אנשים מחפשים במנהל. אני חושב שלמרות שלכל אחד יש דעה משלו ניתן למצוא מכנה משותף ולהגדיר מאפיינים כלליים למנהל טוב, אני מאמין שמידע כזה הוא שימושי.

נקודת המבט שאני בוחר להתמקד בה היא המתח. אני מאמין שסביבת העבודה צריכה להיות כזאת שלא יוצרת מתח. מנקודת המבט הזו מנהל טוב הוא מנהל שרואה את האנשים, מנהל שמנסה להבין מה הגורמים שיוצרים מתח אצל כל אחד ואחד מהאנשים שהוא מנהל ועוזר להם להבין ולהשתחרר מאותו מתח. זה המנהל שאני רוצה להיות.

אני מדבר הרבה עם חברים וקולגות. אני מנסה לראות האם הגדרת התפקיד שניתנה לי והציפיות של הממונים עליי מסתדרים עם הרצונות שלי, נראה לי שכן. אני גם מנסה לראות איך הארגון שבו אני נמצא יכול לקבל את הרעיונות שלי, בינתיים בהצלחה מאוד חלקית.

[post_title] => קורס מנהיגות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%a1-%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-02-23 15:19:09 [post_modified_gmt] => 2018-02-23 15:19:09 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hashiva.s215.upress.link/blog-student/%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%a1-%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%95%d7%aa/ [menu_order] => 4 [post_type] => blog-student [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [30] => WP_Post Object ( [ID] => 4655 [post_author] => 258 [post_date] => 2017-03-01 00:10:07 [post_date_gmt] => 2017-03-01 00:10:07 [post_content] => אני חושב שרובנו מכירים את התופעה של נהג משני, מישהו שיושב לידך בזמן שאתה נוהג וזורק לעברך הערות: סע לאט, סע מהר, סע משם, סע מפה, תצפצף לו, תתן לו לעבור, וכו. אז אצלנו זה כבר קיים שנים, שנינו נוהגים להתערב אחד לשני בנהיגה, ולאחרונה נחשפנו לתופעה חדשה, שני נהגים משניים. הבנים כבר הוציאו רישיון והם נדרשים למלווה למספר חודשים. אז כשיש להם מלווה אחד זה עובד לא רע, המלווה לצידם מנחה אותם, ועוזר להם לרכוש מיומנות נהיגה. הם לא בהכרח אוהבים את זה, אבל זה נחוץ וזה לטובתם. לעומת זאת כשנוסעים כל המשפחה ביחד, בנוסף למלווה, יש גם הורה נוסף שיושב מאחורה וגם הוא לפעמים נוטה להעיר הערות. ואז כבר יש בלאגן. אני מודה שאני לא מתמודד טוב עם נהג משני, אני לרוב מאוד מתעצבן, ובנוסף שמתי לב לשתי תגובות מטומטמות במיוחד: הראשונה, כשאני יודע שאני ׳צודק׳ ואני עושה מה שהיא אומרת רק כדי להראות לה שהיא טועה, כדי להגיד לה אח״כ ׳את רואה, אמרתי לך׳. למשל להיכנס בכוונה לדרך ללא מוצא כדי להראות לה שזו לא הדרך. השנייה, כשאני יודע שאני ׳טועה׳ ואני מתעקש להמשיך לטעות כשאני נמצא תחת שליטה מוחלטת של האגו שאומר: ׳לי אף אחד לא יגיד מה לעשות׳. כאמור הדביליות שלי בהתגלמותה. למעשה זה לא צריך להיות כל כך מסובך. היום יש שלל גורמים שנותנים לנו עצות איך לנסוע. אם זה דיווחים ברדיו, או הוייז שכל הזמן ׳מחשב מסלול מחדש׳. עם שני אלה למדתי להסתדר לא רע, אני שומע את ההמלצות, מפעיל שיקול דעת, ובוחר כמיטב הבנתי. אותו דבר עם נהג משני, ברגע שמקלפים את כל האגו, השיפוטיות, הניסיון לרצות או לקבל אישור, זה באמת נהיה פשוט. אתה הנהג, קבל החלטות ותנהג. אתה לא חייב להסביר את עצמך או את הבחירות שלך. ובכל מקרה להתעצבן לא ממש עוזר. לגבי איך לא להיות נהג משני בעצמי, זה כבר סיפור אחר… אני מודה שעדיין אני לרוב מתעצבן. אבל כשאני מידי פעם מצליח להביא את עצמי למקום נקי, אז החוויה באמת אחרת. [post_title] => נהג משני [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a0%d7%94%d7%92-%d7%9e%d7%a9%d7%a0%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:17:18 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:17:18 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%a0%d7%94%d7%92-%d7%9e%d7%a9%d7%a0%d7%99/ [menu_order] => 2 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [31] => WP_Post Object ( [ID] => 4654 [post_author] => 258 [post_date] => 2017-02-22 00:10:46 [post_date_gmt] => 2017-02-22 00:10:46 [post_content] => נסענו לסופשבוע באילת, אשתי, הבת, ואני. אין כמו כמה ימים של אילת בחורף כדי להינפש. גיסי ומשפתחו גרים באילת, ועוד לפני שיצאנו היה ברור לנו שאנחנו רוצים באחד הימים לעשות משהו מיוחד ביחד. אולי לטייל בטבע, אולי ללכת עם האחיינים לאיזו אטרקציה, משהו מיוחד. מכירים את זה שכשבאים לעשות משהו מיוחד מגיעות "הנחתות"? מגיעים ה: לא כדאי, זה רחוק, יש פקקים, קר מידי, חם מידי, יהיה צפוף … אז אנחנו אלופים בהנחתות. האמת אנחנו אנשים שאוהבים להישאר בבית (או במלון), ולרוב אנחנו מוצאים תירוץ מספיק טוב כדי לעשות את זה. הפעם לא! הפעם אמרנו: יאללה הולכים! אם יהיה קר נלבש מעיל, אם יהיה חם נוריד את הסוודר, ואם יהיה צפוף אז לא נורא, נספיק מה שנספיק. אמרנו ועשינו. נסענו לפארק אתגרי 'טופ 94' והיה פשוט מדהים. לנוכח עיננו המשתאות כל ההנחתות התפוגגו. מזג האוויר היה פשוט מושלם, הילדים עלו וירדו על המתקנים השונים, ביצעו אתגרים לא פשוטים בהצלחה, וכולנו נהנינו מאוד. פשוט יום של כיף באילת השמשית. מה אני לוקח מזה? מעבר לכייף ולחויות, אני לוקח את 'לא לוותר'. לא לוותר להרגל שלי 'להנחית', להנמיך ציפיות, לחפש את הדברים שיכולים להפריע. אלא להיפך, להרים ציפיות ולבא בהחלטה מודעת שלא משנה מה יהיה, יהיה נפלא! [post_title] => יום כיף באילת [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%9b%d7%99%d7%a3-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:17:48 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:17:48 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%9b%d7%99%d7%a3-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%aa/ [menu_order] => 3 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [32] => WP_Post Object ( [ID] => 4653 [post_author] => 258 [post_date] => 2017-02-04 00:10:12 [post_date_gmt] => 2017-02-04 00:10:12 [post_content] => דיברתי השבוע על קפה עם חבר שסיפר לי על קושי שיש לו עם הילד שלו. הוא הזכיר לי קושי דומה שהיה לי עם הילדים שלי כשהיו הרבה יותר קטנים. רצינו ללמד את הילדים לקחת יותר אחריות, ורצינו שיהיו יותר מעורבים בענייני הבית. שישמרו על החדר שלהם נקי, שישימו כלים במדיח, שיפנו את הזבל, שיראו פחות טלוויזיה, שיעשו שיעורי בית. רשימה ״קצרה״ של דברים שרצינו שהם יעשו. אז עשינו מה שהרבה הורים אחרים עשו באותה תקופה,יצרנו מערכת של תמריצים, כוכבים, נקודות, מדבקות, אני לא ממש זוכר את הפרטים. על כל דבר טוב שאחד הילדים עושה הוא מקבל מספר כלשהו של כוכבים ואז פעם בשבוע מסכמים ונותנים פרס. אני זוכר שבאחד השבועות באנו לסכם את הנקודות ולא היתה אפילו נקודה אחת, ואני נורא התאכזבתי. היו ברשימה דברים כל כך פשוטים, דברים שלא דרשו שום מאמץ, ואני לא הבנתי איך זה ייתכן שאפילו נקודה אחת לא נרשמה. האכזבה הובילה כמובן לכעס, וכמה שניסיתי להסתיר את האכזבה שלי אני בטוח שמשהו מזה היה ניכר ואיזשהו מסר לא טוב עבר לילדים שלי. אני לא בא להגיד פה משהו על השיטה. אם זה טוב או לא טוב לייצר מערכת של תמריצים. יש הרבה מומחים והרבה דעות בנושא. אני רק בא להאיר נקודה מסוימת ממרחק השנים ומדברים שלמדתי לאחרונה. ברגע שהגדרתי את המערכת נכנסה לה ציפייה סמויה. ציפייה שבכל שבוע דבר אחד לפחות יקרה, לפחות נקודה אחת תירשם. הציפייה הזו שהכילה פרטים הביאה איתה אפשרות לאכזבה. לא השאירה מקום לאפשרות שיהיה שבוע אחד שבו לא תהיה התקדמות. שינוי הוא דבר שלוקח זמן, יש עליות, יש מורדות, ויש דריכה במקום. שינוי דורש בחינה לאורך זמן. יש מקום לצפות לראות התקדמות, התפתחות. לצפות למשהו ספציפי, למספר נקודות בשבוע מסוים זו טעות. זה מוביל לאכזבה שמסתירה את התמונה הגדולה, ראיית הטוב שכן קורה לאורך זמן. זה היה ממש טוב ויפה אם כל זה היה רק סיפור ששייך לעבר. אבל גם היום, בימים אלה, אני עובר שינויים. וכמו בכל תהליך יש התקדמות ויש נסיגה, יש הצלחות ויש נפילות. ולא תמיד אני שם לב ומזכיר לעצמי שנפילה, או דריכה במקום, היא חלק טבעי מהתהליך. ובתמונה הגדולה הכל פשוט נפלא. [post_title] => ציפייה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a6%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:19:12 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:19:12 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%a6%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%94/ [menu_order] => 4 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [33] => WP_Post Object ( [ID] => 4651 [post_author] => 258 [post_date] => 2017-02-01 00:10:27 [post_date_gmt] => 2017-02-01 00:10:27 [post_content] => השבוע ראיתי את הסרט "ג'קי". הסרט מתאר את התנהלותה של ג'קי קנדי בימים שלאחר רצח בעלה הנשיא JFK. חוץ מנטלי פורטמן המדהימה, הסרט היה קצת ארוך מידי, מדכא, ואיטי לטעמי אבל בעשר דקות האחרונות היה קטע שהדהים אותי, ואנסה לתאר אותו כאן בפניכם. ג'קי כאשה קתולית הדוקה מדברת עם כומר מבוגר ושואלת אותו מה היא עשתה שמגיע לה לאבד שני ילדים קטנים ואת בעלה. הכומר אומר לה בערך כך: "חייתי חיים ארוכים ומבורכים ועדיין כל ערב כשאני נכנס לישון אני שואל את עצמי האם זה כל מה שיש? אנחנו כל הזמן מחפשים תשובה למשמעות החיים וזה בלתי נמנע להגיע למסקנה שאין משמעות. ואז יש שתי אפשרויות, או להתאבד או לקום בבוקר ולהמשיך. ואלוהים בחסדו המופלא סידר את זה ככה שזה יהיה מספיק טוב". אני ראיתי את זה על המסך והייתי המום. רציתי לקום ולצעוק בקולנוע "אתם השתגעתם". יוצרי הסרט, בסרט שלא ברור מהו, היסטורי, דוקומנטרי, בטעות נגעו בנקודה הכי מהותית בחיים, שאלת השאלות. ואז הציעו תשובה ופספסו לגמרי. נתנו תשובה מייאשת, תשובה נוראית, וותרנית, שסוגרת כל אפשרות לחיפוש נוסף. תשובה שדור שלם של אנשים בכל העולם מחזיקים בה וסובלים מכך. אם פותחים את העיניים ומסתכלים סביב ניתן בקלות לראות הרבה אנשים שכן מצאו משמעות, שכן מצאו דרך שרותמת את כישוריהם ומביאה יופי לעולם. אותם אנשים לא שונים במאום ממני או ממך. אין שום סיבה להניח שלהם יש משמעות, ייעוד, תכלית, ולי או לך אין. זה שהם מצאו מה תכליתם ואנחנו עוד לא מצאנו או רק מתחילים לגרד את ההבנה מהי תכליתנו, לא אומר שלא נמצא ושלא נגיע להבנה מספקת של תכלית שתביא לנו אושר ושמחה לחיים. כל מה שצריך זה להמשיך לשאול, לא לוותר, לחפש רמזים, לנסות דברים. אני כבר קבלתי מספיק רמזים כדי להבין שבתכלית שלי יש כתיבה. מה נראה לך שיכול להיות בשלך? [post_title] => ג׳יקי [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%92%d7%b3%d7%99%d7%a7%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:19:46 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:19:46 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%92%d7%b3%d7%99%d7%a7%d7%99/ [menu_order] => 5 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [34] => WP_Post Object ( [ID] => 4650 [post_author] => 258 [post_date] => 2017-01-18 00:10:49 [post_date_gmt] => 2017-01-18 00:10:49 [post_content] => בשבועות האחרונים התחלתי להסתכל יותר לעומק למימד התחושתי, הפיזי. ביקשתי להבין איך תחושות מפעילות אותי, איזה תלויות קיימות אצלי, ואיזו השפעה אני יכול ליצור כדי להביא לתחושות כרצוני. השבוע חליתי. באמת לא משהו רציני, קירור, צינון, קצת שיעול, מחלת חורף סטנדרטית. המעניין שמחלה זה יופי של הזדמנות להתבוננות במימד הפיזי. בהתחלה נראה כאילו התחושות הפיזיות משתלטות: הראש כואב, העיניים שורפות, הגרון ניחר, האף נוזל, חום, סחרחורת. השתלטות כמעט מוחלטת כאילו אין מקום לשום דבר אחר חוץ מתחושות לא נעימות. הסתכלות קצת יותר לעומק מראה שזה לא ממש ככה, לא באמת חייבת להיות השתלטות. זה שאני חולה לא אומר שאני צריך להרגיש כועס על המצב, או עצוב. מצאתי את עצמי גם צוחק על המגוחכות של התיפקוד הפיזי. והייתי בהודיה על הזמן שהתפנה לי ועל האפשרות לבחון את המימד הפיזי. יש גם מקום ליצירה בזמן עומס תחושתי, אני יכול לשבת ולכתוב. נכון זה לא בהכרח קל, הדברים קורים יותר לאט, לפעמים יש קצת חוסר ריכוז וחוסר בהירות, גם קצת יותר שגיאות כתיב, אבל סך הכל זה אפשרי. באחד הלילות קצת לפני השעה אחת, אני מתהפך במיטה, עם חום, מנסה להירדם, ופתאום שומע מלמטה קול של הקאה. הבן שלי כנראה אכל משהו לא טוב והחל להקיא. אני קם, מתלבש, ויורד למטה לראות מה מצבו והאם אני יכול לעזור לו. בשניה אחת כל התחושות שלי נשארות בצד ואני כולי מרוכז בו. האמת שבוע מרתק. תאחלו לי רפואה שלמה ורק שיעורים קלים... [post_title] => מחלה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:20:13 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:20:13 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%94/ [menu_order] => 6 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [35] => WP_Post Object ( [ID] => 4649 [post_author] => 258 [post_date] => 2017-01-11 00:10:47 [post_date_gmt] => 2017-01-11 00:10:47 [post_content] => הייתי השבוע בחתונה, האירוע היה ממש יפה, מושקע, וכייפי. רק דבר אחד קצת הפריע, מוזיקה/רעש רקע חזק מאוד. לא רק בזמן הריקודים, כשזה צפוי ובמקום אבל גם בזמן האוכל, כשכל אחד מנסה לתקשר קצת אם הסובבים אותו. האירוע הזה הוביל אותי לחשוב קצת על התחום של מרחב אישי. שמתי לב שאני רגיש למרחב האישי שלי, במיוחד המרחב הפיזי. יש אנשים שכשהם מדברים איתי הם מאוד מתקרבים. קירבה כזו שאני יכול לזהות בקלות מה הם אכלו לארוחת בוקר. יש אנשים שכשהם מדברים איתי הם מידי פעם נוגעים בי. אנשים שלוחצים לי את היד ולא משחררים. עבורי אלו הרגשות לא נעימות, לפעמים אפילו מאוד לא נעימות. ברור לי שזה בעיקר משהו שלי. לא שאני לבד, אני חושב שיש עוד כמוני ׳רגישים׳, אבל אני מבין שיש גם אחרים שפחות רגישים, ואותם זה לא מטריד כמו שזה מטריד אותי. אני גם מקבל את זה שהאנשים שמולי לא בהכרח מודעים להשפעה של הקירבה שלהם עליי. יש דוגמאות יותר מעודנות. כשאני קורא ידיעה מעניינת ואני משתף בקול רם את הסובבים אותי במשרד למשל. לא תמיד אני שם לב שהם אולי מרוכזים במשהו ואני מפריע להם. או כשיש לי שאלה, אפילו חשובה, והאדם שאותו אני שואל לא זמין באותו זמן או שהשאלה עצמה גורמת לו לאי נוחות. ואפילו גרוע מזה, לפעמים אני אומר משהו ורק אחרי זה מבין שמישהו נפגע ממה שאמרתי. או שמישהו אומר לי משהו ואני נפגע. אני נותן למישהו אחר להיכנס למרחב האישי, לזעזע אותי. פותח את הדלת ומזמין אותו להיכנס, אפילו שלא בטוח שהוא רוצה בזה בכלל. הדבר הכי חמור בעיני זה כשאני אומר לאחרים מה הם צריכים או לא צריכים לעשות. מה הם עושים טוב ומה הם לא עושים טוב. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מרגיש שזה בסדר לשקף מה שאני רואה, לשתף מה אני עשיתי במצב דומה, מה נראה לי נכון ומה נראה לי לא נכון, לתת עצה. אבל להתיימר לדעת מה באמת טוב בשביל מישהו אחר, ובהחלטיות לקחת שליטה ולהגיד לאחר תעשה כך או אחרת, זו כבר בעיניי ממש פלישה למרחב לא לי זה במיוחד קשה לי כשזה מגיע לילדים שלי. כשהם היו קטנים זה היה התפקיד שלי כהורה להחליט עבורם. עכשיו כשהם גדולים, התפקיד שלי הוא לעזור להם לפתח כלים להבין את עצמם. וזה כולל לאפשר להם לטעות וללמוד מטעויות. ולהסתכל על זה מהצד ולאפשר לזה לקרות זה ממש לא קל. זה נכון מה שאומרים שהילדים הם המורים הכי טובים שלנו... [post_title] => מרחב אישי [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:21:07 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:21:07 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/ [menu_order] => 8 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [36] => WP_Post Object ( [ID] => 4648 [post_author] => 258 [post_date] => 2017-01-04 00:10:11 [post_date_gmt] => 2017-01-04 00:10:11 [post_content] => חג החנוכה עבר ואיתו הסופגניות. בעיני זו כבר קלישאה העיסוק מול הסופגניות. כן לאכול, לא לאכול, כמה לאכול? אני בחג הזה אכלתי כל יום לפחות שלוש סופגניות. ברור שלא ממש הרגשתי טוב אח״כ אבל בכל זאת אכלתי. כבר הרבה שנים אני סובל ממעי רגיז וכבר ניסיתי הרבה דברים בתחום של תזונה, משקל, ובריאות. בניסיון להרגיע את המעי הרגיז עשיתי דיאטה של מטפל הוליסטי, קצת לפני שהתחתנתי, וירדתי 11 קילו. תקופה מסוימת אחרי זה ׳אכלתי לפי סוג הדם׳ בהמלצתו של מטפל אחר. זה היה בעיקר מוזר ולא באמת גרם לאיזשהו שינוי. ניסיתי גם על דעת עצמי דיאטת אטקינס (רק חלבונים ושומנים ללא פחממות) כמה חודשים. ירדתי קצת במשקל, לא הייתי שמח במיוחד, ובדיעבד כנראה שגם גרמתי נזק מסוים לכליות שלי. ובין לבין וגם במהלך הניסיונות השונים המשכתי לסבול ממעי רגיז, מידי פעם רזיתי ומידי פעם השמנתי. כשאני מרזה ומשמין, המקום הראשון שבו זה ניכר הוא הפנים, וכשאני מסתכל על תמונות שלי באלבומים לאורך השנים ניתן בבירור לראות את נדנדת המשקל שלי. היופי בהגדרה של ׳מעי רגיז׳ הוא שלא באמת יודעים מה המקור לבעיה. עשיתי את כל הבדיקות הרפואיות הקיימות: צליאק, גסטרוסקופיה, קולונוסקופיה, שיקוף מעי, ואחרות. ללא שום ממצאים אבחנתיים. התנסיתי גם במספר תחומי ספורט, בעיקר בספורט סיבולת. בסוף התיכון ותחילת התואר הראשון רצתי הרבה, כמה פעמים בשבוע, עד שעברתי ניתוח תוספתן והפסקתי לרוץ ושוב השמנתי. רכבתי על אופני כביש כמה שנים, ואח״כ חזרתי לריצה של מרחקים ארוכים, ואפילו השתתפתי בחצי-מרתון פעמיים. כשאני עוסק בספורט בצורה מסודרת, אני לרוב אוכל בלי חשבון ולמרות זאת המשקל נשאר מאוזן. בשנתיים האחרונות אני בעיקר שוחה, פעמיים בשבוע, שעה. זה שומר עליי בריא אבל לא ממש עוזר בתחום המשקל. יש משהו בשחיה שגורם לך להיות ממש רעב. כמעט כל הורה מכיר את זה שבבריכה הילדים טורפים כאילו אין מחר. מידי פעם אני מנסה דבר זה או אחר: למלא את הצלחת סלט, לאכול רק גבינות, לא לאכול בכלל גבינות, עם לחם, בלי לחם. האמת אני מרגיש שבשלב הזה כבר ויתרתי. אני פשוט אוכל מה שיש ומה שטעים לי ומתמודד עם התוצאות. יש כמה דברים בתחום האוכל שאני פשוט עומד מולם חסר אונים, אחד מהם זה פיצוחים. בערב שבת, אצל חמותי, תמיד יש קערה מלאה בשקדים, פיסטוקים, קשיו, אגוזי לוז, וגרעינים לבנים. הפיצוחים הכי שווים. אין מצב שאני יושב מול הקערה והיד לא נשלחת והפה לא מפצח. אשתי, לבקשתי, מזכירה לי להפסיק, אבל זה לא עוזר, זה מרגיש חזק ממני. אני יודע שאני צריך להפסיק, אני יודע שארגיש לא טוב אח״כ ואשלם את המחיר, אבל אני לא מפסיק לפצח. המחיר יכול להיות שבוע שלם של כאבים, זה ידוע לי, ועדיין הידיעה לא מובילה לשינוי. יש בי תלות ורצון חזק לתחושה של הפיצוחים, למליחות, ואולי בסופגניות למתיקות. בתחושות אין מימד של זמן. ידיעה על תחושה עתידית של סבל לא מצליחה לעזור מול תלות ורצון חזק לתחושה עכשווית. והבנות שכליות פשוט יושבות בצד, מסתכלות, ומצקצקות בלשונן. אז מה עושים? נראה לי שהדרך לשנות תלות ורצון לתחושה זה ע״י לחזק רצון לתחושה אחרת. תחושת סיפוק של הגוף אחרי מאמץ, תחושה של גוף שקט מאוזן נינוח, תחושה של אינטימיות זוגית, ושלל תחושות טובות אחרות כיד הדמיון. תאחלו לי בהצלחה! ואם גם אתם מכירים ׳מלחמת׳ תחושות אשמח אם תשתפו. [post_title] => סופגניות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:20:47 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:20:47 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa/ [menu_order] => 7 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [37] => WP_Post Object ( [ID] => 4644 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-12-23 00:10:53 [post_date_gmt] => 2016-12-23 00:10:53 [post_content] => השבוע טסתי לארה״ב למטרות עבודה. בטיסה חזרה, מספר דקות לפני ההמראה עשיתי תנועה לא זהירה ושפכתי כוס מלאה במיץ חמוציות על שכני לטיסה. השכן קפץ במקומו, חולצתו מכנסיו וכיסאו נרטבו וזאת לפני טיסה של 15 שעות. הייתי מאוד נבוך, קראתי לדיילים לעזרה, התנצלתי ללא הרף, הצעתי שאשב במקומו, ובגדול ניסיתי לעזור. לא הייתה לי שום כוונה לפגוע בו או להרע לו. אם הייתי יכול איכשהו להימנע מלשפוך עליו את כוס המיץ הייתי עושה זאת. כל מה שהצעתי לא ממש עוזר לו, ואין לי דרך באמת לעזור לו. אני מניח שהוא כעס עליי, אם זה היה הפוך בוודאי הייתי כועס עליו. בשלב מסוים הרגשתי שמתחיל להיות לי קשה. הרגשתי מתערבב במצוקה שלו, שהסבל שלו הופך להיות שלי. לא היה אכפת לי להחליף מקום איתו ולשבת על כסא רטוב (הוא סירב כי הוא מעדיף לשבת ליד החלון), אבל להישאר לשבת במקומי ורק להרגיש אשם, לא מתאים לי. אז אמרתי לו שאני מאוד מצטער על מה שקרה, ואני מבין שאין לי ממש דרך לעזור, ואם יש משהו שאני יכול לעשות בבקשה שיגיד לי. וזהו, הפסקתי להתנצל. בסופו של דבר הוא מצא בגדים להחלפה בתיק, הצוות החליף את המושב בכסאו, והמשכנו בדרכנו בשלום. לפעמים גם כשאני הגורם למצב לא נעים, כל מה שיש לי לעשות זה לא להתערבב בו. [post_title] => לא בכוונה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%90-%d7%91%d7%9b%d7%95%d7%95%d7%a0%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:22:19 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:22:19 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%90-%d7%91%d7%9b%d7%95%d7%95%d7%a0%d7%94/ [menu_order] => 12 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [38] => WP_Post Object ( [ID] => 4647 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-12-21 00:10:33 [post_date_gmt] => 2016-12-21 00:10:33 [post_content] => כבר כמה שנים אנחנו מבלים פעם בשנה, בחורף, שני לילות במלון מצפה הימים. יש לנו מבצע מעולה דרך העבודה של אשתי. לפני שנתיים קרה דבר מופלא, נפלה טעות, הגענו למלון ולא היינו רשומים. הגענו בלילה, היה קר וגשום וכבר דמיינו לעצמנו איך אנחנו עכשיו עושים את כל הדרך חזרה למרכז. צוות המלון המדהים לא התבלבל והודיענו שאין מצב שהם שולחים אותנו הביתה. היות והמלון היה בתפוסה כמעט מלאה הם נתנו לנו את אחת הסוויטות המפוארות. שידרגו אותנו ללא תוספת עלות ונתנו לנו חוויה מדהימה, למרות שטעות הרישום היתה כפי הנראה שלנו. שנה שעברה שוב הגענו למלון, הפעם כן היינו רשומים. גם בפעם הזאת שודרגנו לסוויטה. השבוע נסענו שוב למצפה הימים. בדרך אמרנו לעצמנו שהפעם כנראה זה לא יקרה ונקבל את אחד החדרים הרגילים. בנוסף ידענו שהמלון החליף בעלות, הוא היה בידיים פרטיות ועכשיו הוא נקנה ע״י רשת ישרוטל, ותיארנו לעצמנו שזה כבר לא יהיה אותו דבר, לא תהיה אותה חמימות ביתית. הנמכנו ציפיות. הגענו למלון וגם הפעם שידרגו אותנו לסוויטה. והמלון היה כפי שהוא תמיד, חמים, ביתי, ומזמין. המבצע כולל טיפול עיסוי בספא, 45 דקות לכל אחד. הזמנו מראש וביקשתי מעסה חזק, אני אוהב עיסוי חזק, כזה שממש כואב ואח״כ מאוד משחרר. ישבנו בחדר ההמתנה עם עוד אנשים מחכים לתורנו. הגיעו מטפלים בזה אחר זה קוראים בשמות ולוקחים אנשים לחדרי הטיפול. הגיעה מטפלת ולקחת את אשתי, ואחרון הגיע מטפל וקרה בשמי. הוא היה קטן ורזה, מה שנקרא ׳ציפלון׳. הלכתי אחריו לכיוון חדר הטיפול עם תחושת אכזבה, אין מצב שהוא מסוגל לעשות עיסוי חזק. תפסתי את עצמי בדרך לקבל טיפול שאמור להיות פינוק כשאני בתחושה של מירמור ואכזבה, איזו שטות. לקח לי כמה דקות והתאפסתי. אין מצב שאני מפספס פינוק רק בגלל שתכננתי משהו אחד וקיבלתי משהו אחר. שחררתי את האחיזה ב׳תוכנית׳ והאמת זה עבד, היה ממש עיסוי טוב, מרגיע, משחרר, לא כמו שאני רגיל אבל בהחלט מעולה. יש בי משהו שכל הזמן מתכנן, מנמיך ומגביה ציפיות, מתאכזב ומופתע לטובה, כשהדבר הנכון הוא פשוט לתת למציאות להציג עצמה בפניי וליהנות מכל רגע. וחשוב להזכיר לעצמי להגיד תודה לפחות פעמיים ביום כי החיים שלי ממש אבל ממש מצוינים. [post_title] => מצפה הימים [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:22:03 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:22:03 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d/ [menu_order] => 11 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [39] => WP_Post Object ( [ID] => 4646 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-12-14 00:10:29 [post_date_gmt] => 2016-12-14 00:10:29 [post_content] => השבוע הבן שלי קיבל מטלת בית באנגלית, מטלה ללא ציון ולכן בחר שלא לעשותה. לאחר שיחה קצרה הוא נעתר לעשות את המטלה וללא מאמץ מיוחד כתב מספר שורות ושלח למורתו באימייל. הוא מאוד הופתע לקבל אימייל חוזר ממורתו ובו באותיות אדומות בגופן גדול האשמה חריפה שהוא חוצפן ורמאי על זה שהעתיק את העבודה מחבר בכיתה, החבר קיבל הודעה זהה. כמובן שאין שחר לדבר וכפי הנראה המורה עשתה טעות טכנית קטנה (העתיקה שני קבצים באותו שם או משהו כזה) ובנוסף טעות קצת יותר גדולה בניסוח תגובה מאוד בוטה. בני נעלב מאוד והחל לנסח מכתב שבו הוא מתגונן ומנסה להסביר שאין לו שום סיבה לרמות. מה שנקרא ׳לך תוכיח שאין לך אחות׳. הוא קרא לנו הוריו לבא עזרתו, איך מוכיחים שאתה צודק. לנו, הוריו, יש שיטות התמודדות שונות. אשתי ניסתה לעזור לו בניסוח טענותיו ואני ניסיתי להניאו מלהצדיק את עצמו ובמקום להתרכז בעובדות, להשיג את העבודה של החבר ולשלוח אותה למורה. ניסיתי להסביר להם את עמדתי וקולי לא נשמע, ניסיתי בשנית ושוב, בפעם השלישית שהרגשתי שקולי לא נשמע פשוט הודעתי שעד כאן, אני הולך, ותעשו מה שאתם רוצים. בלי לשים לב כשכוונתי היתה להראות שאין טעם להיכנס לוויכוח מי צודק, נכנסתי בעצמי לוויכוח מי צודק, איתם. משם המצב הלך והתדרדר. כשתחושת הצדק עולה אצלי קשה לי לעצור אותה, ומתלווה אליה עקשנות, העלבות, ילדותיות, ועוד כמה תכונות מטופשות אחרות. כשהם סיימו לנסח את התשובה אשתי קראה לי לתרום את דעתי ואני סירבתי בעקשנות. שלוש פעמים ניסיתי, עכשיו תסתדרו לבד ולי לא אכפת. המכתב נשלח לדרכו, אשתי הלכה לדרכה באומרה לבן: כשתחזור התשובה מהמורה תפנה לאבא שיעזור לך לנסח המשך. כעבור מספר דקות חזרה התשובה מהמורה ובו היא ממשיכה לטעון לרמאות ואכזבה. בני פנה אליי, השגנו את העבודה של החבר, העברנו למורה את העבודה בצירוף מלל לקוני: ״זו העבודה של החבר, אנא הסבירי כוונתך״. בזאת נגמר סיפור העבודה ה״מועתקת״, כך לפחות אני מקווה כי לא קבלנו מהמורה שום תשובה נוספת. אני לא באמת יודע אם היא הבינה את הטעות או אולי היא עדיין משוכנעת שאנחנו מנסים לעבוד עליה. לעומת זאת הסיפור שלי לא נגמר, אני ברוב גאוניותי הלכתי לאשתי להשוויץ: את רואה, הדרך שלי עבדה, ברור שאני צודק (למרות שני ממש לא יודע אם זה נכון). והיא ענתה ובצדק: מה אתה רוצה, קראתי לך לבא, אתה לא רצית. וניתן כך להמשיך שעות להתווכח מי צודק. אין לי פתרון. אני רואה ומבין שזה ממש לא חשוב מי צודק. איך ליישם את ההבנה הזאת באמת בחיים שלי, אני עדיין לא יודע. לפחות אני כן יודע לראות מתי ההתנהגות שלי היא ממש לא הגיונית ומגוחכת. [post_title] => מי צודק [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99-%d7%a6%d7%95%d7%93%d7%a7 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:21:24 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:21:24 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%99-%d7%a6%d7%95%d7%93%d7%a7/ [menu_order] => 9 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [40] => WP_Post Object ( [ID] => 4645 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-11-30 00:10:52 [post_date_gmt] => 2016-11-30 00:10:52 [post_content] => מידי פעם האנשים הקרובים אליי (אשתי, ילדיי, משפחה, חברים) מבקשים ממני לעשות משהו. משהו קטן כמו לחתום על טופס, לשלם תשלום, להוציא משהו מהמקפיא, לקנות משהו, להעביר פרטים או אימייל. בקשות שאני נענה להם בשמחה, ״כמובן״ אני אומר, ״אין בעיה״. אבל יש בעיה, הבעיה היא שאני פשוט לא זוכר לעשות את זה, אני לא זוכר שביקשו ממני בכלל. לפעמים אני נפגש בטענה בסגנון: ״אם זה היה לך חשוב היית זוכר״. זו לא טענה רלוונטית. זה כן חשוב לי, אפילו לפעמים מאוד חשוב לי. אני פשוט לא זוכר. אני מודע למגבלה הזו שלי שאני פשוט לא זוכר דברים. זה לא עניין של גיל, מאז שאני זוכר את עצמי אני לא זוכר דברים, וזה גם כפי הנראה גנטי. במהלך חיי ניסיתי מספר שיטות, מרביתן ללא הצלחה. לבסוף מצאתי מספר דברים שכן עובדים. השיטה העיקרית היא דוא״ל (email). אני קורא דוא״ל כל הזמן, כמה פעמים ביום, כל יום. ויש לי שיטה לנהל את הדוא״ל שלי, דברים לא נעלמים לי שם. כשמישהו מבקש ממני משהו, אני מיד מבקש ממנו לשלוח לי דוא״ל (או שאני שולח לעצמי דוא״ל). הילדים שלי כבר יודעים, אם הם צריכים שאני אעשה משהו הם מבקשים ומיד שולחים לי דוא״ל. הם הבינו שאם דוא״ל לא נשלח הסיכוי שמה שביקשו יקרה הוא קלוש. שיטה נוספת היא להשאיר משהו ליד המפתחות. לפעמים יש דברים שצריכים להיעשות בבוקר, לפני שאני יוצא לעבודה. למשל להביא משהו מהדואר, להוציא מהמקפיא, להכין תוספת לצהריים. השיטה במקרה הזה תהיה לשים משהו שיזכיר ליד המפתחות. כשאני ניגש למפתחות ויש לידם חבילת פסטה, אז אני נזכר וברור לי שהפסטה צריכה להתבשל לפני שאני יוצא. אם יש משהו שצריך לקנות, השיטה היא להוסיף לרשימה הקניות באפליקציה המשותפת המשפחתית (אצלנו משתמשים ב- Our Groceries). אם זה ברשימה זה יקנה, אם לא אז לא. אז פיתחתי עם הזמן שיטות לזכור דברים, אבל מה קורה כשאני שוכח להפעיל את אחת השיטות? במקרים האלה לא נותר לי אלא לבקש סליחה. אני קורא את מה שכתבתי ורואה ומבין כמה אני מגוחך. אני לא מקבל את את אי היכולת הנוכחית שלי לזכור, כדבר מוגמר. אני מאמין שיש דרך לרכוש את היכולת לזכור ואני מתכוון לחפש אותה. [post_title] => לא זוכר [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%90-%d7%96%d7%95%d7%9b%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:21:46 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:21:46 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%90-%d7%96%d7%95%d7%9b%d7%a8/ [menu_order] => 10 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [41] => WP_Post Object ( [ID] => 4643 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-11-09 00:10:58 [post_date_gmt] => 2016-11-09 00:10:58 [post_content] => הבת שלי משתתפת גם השנה בשיעורי יהל״ם. בניגוד לשנים קודמות שבהן המפגש נעשה בזמן הלימודים, השנה המפגשים נעשים לאחר שעות הלימודים וזה יותר קשה. מה עוד שהשנה היא עברה לחטיבה, ורף העומס הלימודי עולה. השנה התחילה ולאחר מספר שבועות הבת שלי הודיעה שברצונה לפרוש. היא העלתה מגוון טענות: זה קשה, זה לא כיף, זה כמו שיעור רגיל, יש לי עומס בלימודים. בקיצור סלט של סיבות. לי כהורה יש פה מורכבות, הרגשתי לא בנוח. מצד אחד אני מאמין שההשתתפות תתרום לה, מצד שני אני מאמין שאנשים צריכים לעשות רק מה שעושה להם טוב, ואם לא טוב לה בשיעורי יהל״ם היא צריכה לפרוש. זה לא פעם ראשונה שאני מוצא את עצמי במצב כזה של בלבול. הפעם בחרתי להסתכל על המצב מכיוון קצת אחר. אני למדתי על עצמי לבחון את הקושי ולחפש את השיעור, לזהות את המקום שמאפשר לי התפתחות, אולי משהו דומה יכול לעבוד גם פה. אז שוחחתי עם הבת שלי וניסיתי להבין איפה הקושי שלה. איפה בין שלל הסיבות שהיא נתנה והסיפורים שהיא מספרת מתחבא השיעור שלה. דיברתי גם עם הצוות של יהל״ם וזה הוסיף ותרם להבנה. מצויד בהבנה שלי של מה השיעור שלה ואיך ההשתתפות במפגשים הם המקום שיאפשר לה התפתחות וגדילה, התחיל השיעור שלי כהורה. איך אני כהורה יכול לעזור לה להסתכל מעבר לקושי, לראות את השיעור ולבחור בהתפתחות. לזהות מקום של קושי ולהפוך אותו למקום של גדילה. חזרתי לבת שלי ודיברנו עוד קצת והחלטנו ביחד איך ממשיכים. זה היה שבוע מאוד מעניין ולא קל. אני לא יודע כמה הצלחתי, אבל ללא ספק למדתי משהו על עצמי ועליה. אני גם יודע שהיא הקשיבה ומתי שהוא בהמשך החיים זה יהיה לה שימושי. [post_title] => יהל״ם [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%99%d7%94%d7%9c%d7%b4%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:22:33 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:22:33 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%99%d7%94%d7%9c%d7%b4%d7%9d/ [menu_order] => 13 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [42] => WP_Post Object ( [ID] => 4641 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-11-02 00:10:49 [post_date_gmt] => 2016-11-02 00:10:49 [post_content] => לפעמים משהו מטריד אותי וכשאני הולך לישון אני מתקשה לנער אותו, ולא ממש ישן טוב. פעם בכמה חודשים נופל עליי משהו ממש גדול ומטריד. האמריקאים שאוהבים דימויים מעולם הספורט משתמשים בביטוי מבייסבול: ״לפעמים החיים זורקים עליך כדור מסובב״. כשנופל עליי משהו גדול, אני לא מצליח להירדם, ועובר עליי ׳לילה לבן׳. וכשזה ממש חמור חוסר השינה נמשך יותר מלילה אחד ואז כבר נהיה קשה לתפקד. מכיוון שאני כבר מכיר את התופעה, פיתחתי לי שיטה. אם זה נמשך יותר מיום, ובלילה השני נראה שהנושא לא מרפה, אני לוקח כדור שינה. אחרי שינה ׳כפויה׳ שכזאת המערכת נרגעת וחוזרים לשגרה. השבוע זה קרה, קיבלתי ׳כדור מסובב׳. עברתי ׳לילה לבן׳, ולמחרת לקחתי כדור שינה. בבוקר כשקמתי הייתי אמנם רענן ותיפקדתי מצוין, אבל שמתי לב שיש לי טעם מר בפה, כנראה איזו שהיא תופעת לוואי. כל היום הסתובבתי עם טעם מר בפה ולא משנה מה אכלתי, מה שתיתי, וכמה פעמים צחצחתי שיניים, הטעם המר לא עזב אותי. חשבתי על זה שלפעמים חווים קושי, ואולי מוצאים איזה שהוא ׳קיצור דרך׳ שאפשר לקחת. זה עובד! אפשר לקחת מידי פעם ׳קיצור דרך׳. חשוב רק לקחת בחשבון שזה עלול להשאיר טעם מר בפה... [post_title] => טעם מר בפה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%98%d7%a2%d7%9d-%d7%9e%d7%a8-%d7%91%d7%a4%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:22:49 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:22:49 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%9d-%d7%9e%d7%a8-%d7%91%d7%a4%d7%94/ [menu_order] => 14 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [43] => WP_Post Object ( [ID] => 4640 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-10-26 00:10:47 [post_date_gmt] => 2016-10-26 00:10:47 [post_content] => השבוע צצה לי בפה ׳אפטה׳ (מוכר גם כ-׳כיב׳ או פצע לבן). לפי ויקיפדיה 60% מהאוכלוסייה יודעים במה מדובר ואם אתם לא חלק מה-60% חפשו בגוגל, אני לא מתכוון לצרף תמונה. יש משהו ב׳אפטה׳ שגורם לך להוריד הילוך. קשה לדבר אז אתה חושב טוב טוב לפני שאתה פותח את הפה. קשה לאכול ולשתות אז אתה מקטין את תכולת הצלחת ובוחר בקפידה מה נכנס ומה לא. ובמקרה שלי הפעם, המיקום של הפצע היה כזה שבנוסף לכל הוא גם לא נתן לי לישון בלילה. זה לא פעם ראשונה שזה קורה לי אז אני כבר מכיר ויודע שסובלים כמה ימים וזה עובר. יש כל מיני ג׳לים שעוזרים לאלחש ולהקל מעט אבל לא יותר מזה. בגלל זה מאוד הופתעתי כשניסיתי תכשיר שנקרא ׳אורלמדיק׳. אני לא לגמרי מבין איך, אבל התכשיר הזה בניגוד לאחרים שניסיתי בעבר, יוצר שכבת תיחום מעל הפצע, מעין חוצץ הגנה. זה לא שהפצע נעלם, הוא עדיין שם. אני מרגיש אותו בלשון, ואני רואה אותו כשאני מסתכל במראה, אבל הוא לא פעיל. הוא לא שורף כל הזמן, וכשהוא בא במגע עם אוכל זה לא כואב. הבעיה לא נפטרה, הפצע עוד צריך להבריא. אבל התיחום מאפשר לי לחזור לשגרה ומאפשר לפצע להחלים. אין לי שום כוונה לפרסם אבל בכל זאת מצרף תמונה. אולי גם לכם יש צורך בתיחום... [post_title] => תיחום [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%aa%d7%99%d7%97%d7%95%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:23:04 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:23:04 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%aa%d7%99%d7%97%d7%95%d7%9d/ [menu_order] => 15 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [44] => WP_Post Object ( [ID] => 4638 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-10-22 00:10:09 [post_date_gmt] => 2016-10-22 00:10:09 [post_content] => השבוע טיילנו בנחל טביה שבאזור ערד. ירדנו מרחוב נוף בערד לעבר הנחל וממש לפני החיבור לנחל עצמו, אחד מחברי הקבוצה דרך בטעות על קן של צרעות מזרחיות. נחיל צרעות עלה לאוויר והחל לתקוף אותנו. ברחנו בצרחות היסטריות לכל עבר, מנופפים בידינו כמשוגעים, תוך כדי שאנחנו מנסים להוריד את הצרעות אחד מהשני. מהצד זה בטח היה מחזה מאוד סוריאליסטי. לאחר מספר דקות כשהתרחקנו לאזור מבטחים והצרעות חדלו מהמרדף עצרנו לבדוק את המצב. מתוך שלוש משפחות רק המשפחה שלנו נעקצה. הבן חטף עקיצה, הבת שתיים, ואשתי חטפה ארבע עקיצות; אחת ביד ושלוש בראש. לאשתי יכולת מדהימה של עמידה בכאבים! אפשר היה לראות שהיא ממש סובלת אבל היא לא אמרה כלום ולא התלוננה. סיימנו את המסלול, אומנם בצורה מואצת, והיא התמידה בשקט ועוצמה. זה קרה ביום הראשון של טיול שתוכנן לשלושה ימים. כמובן שלא ויתרנו והמשכנו את הטיול כמתוכנן. הדבר המדהים שקרה הוא שאשתי אמרה לנו: "מזל גדול שאני זו שחטפה את העקיצות ולא מישהו אחר. מישהו אחר לא היה מסוגל לעמוד בזה, והטיול היה נגמר לגמרי אחרת". כולנו הסכמנו איתה שזה באמת נכון. [post_title] => קן צרעות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a7%d7%9f-%d7%a6%d7%a8%d7%a2%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:23:29 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:23:29 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%a7%d7%9f-%d7%a6%d7%a8%d7%a2%d7%95%d7%aa/ [menu_order] => 16 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [45] => WP_Post Object ( [ID] => 4629 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-10-15 00:10:39 [post_date_gmt] => 2016-10-15 00:10:39 [post_content] => ראיתי השבוע הרצאה מעניינת של טד על בינה מלאכותית ובהרצאה הסבר מנומק היטב איך אינטליגנציה מלאכותית תוביל בהכרח לסוף המין האנושי אם לא נדע ליצור מנגנוני הגנה מתאימים. דיברתי על זה עם חבר בעבודה והוא הרגיע אותי באומרו שהפתרון פשוט, צריכים לחבר את המכונה עם האדם, האמת שזה עוד יותר הלחיץ אותי. זה לא שאני מפחד מהשתלטות המכונות, מה שמפחיד אותי זה אובדן האנושיות. להוכחה אותו חבר הוסיף ושאל אותי: "אם היית יכול בלחיצת כפתור לשלם כסף ולהוריד למוח שלך כל ידע חדש, לא היית רוצה את היכולת הזו?" לא! עניתי, בזעזוע מוחלט מהרעיון, עניתי שלא. בשבילי החיים הם מסע של לימוד והתפתחות. הסיוט הכי גדול שלי הוא עולם ללא שיעורים, עולם ללא לימוד, עולם ללא התפתחות, עולם שבו רכישת הידע נעשית בלחיצת כפתור. ידע זה נחמד אבל עבורי זה לא העניין, העניין הוא רכישת הידע, בכוחות עצמי. להגיע להבנות משלי, לבחון אותם וליישם אותם. וע"י כך לייצר תהליך של התפתחות. רק כדי לחזק את הגישה שלי, ראיתי למחרת הרצאה נוספת של טד על "למה ללמוד שפה חדשה?". המרצה תאר איך בלימוד שפה אתה חווה תחושות שונות בחלל הפה כחלק מהלימוד, אתה מפתח שרירים במערכות הדיבור כדי לייצר צלילים שלא ידעת שאתה מסוגל לייצר. התיאור הזה הוביל לחיזוק ההבנה שלי שתהליך הלימוד, תהליך רכישת היכולת, הוא המהותי ונמצא בעיניי הרבה מעל לידע עצמו. [post_title] => בינה מלאכותית [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 12:50:43 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 12:50:43 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%91%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%aa/ [menu_order] => 18 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [46] => WP_Post Object ( [ID] => 4628 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-10-05 00:10:01 [post_date_gmt] => 2016-10-05 00:10:01 [post_content] => הבן שלי הוציא רישיון נהיגה. עפ״י החוק הוא מתחיל תקופת ליווי של ששה חודשים, ובתקופה הזאת הוא צריך אותנו (אותי ואת אמא שלו) שנלווה אותו בזמן שהוא צובר ניסיון על הכביש. התחילה תקופה מעניינת, פתאום הוא מאוד מעורה במה שקורה בבית, למשל ״אמא, עוד מעט נגמרים המלפפונים, אולי ניסע לקנות״. פתאום הוא גם פחות מתנגד לנסיעות ארוכות לנופש כי זו הזדמנות בשבילו לנהוג למרחקים ארוכים. אז אנחנו מאוד מתרגשים בשבילו ובשמחה קופצים איתו על הזדמנויות לנהיגה (גם כשזה לא הכי מתאים). וכשאני מלווה אותו יש משהו שלי מאוד בולט. הוא נוהג טוב, טוב מאוד, אבל הוא מנסה לנהוג כמוני, כמו מישהו שיש לו כבר 20 שנה ניסיון על הכביש, וזה לא מתאים. זה כמו מישהו שסיים לימודי שחיה ושבוע אחרי יוצא לצלוח את הכנרת. זה לא עובד ככה. כשלומדים משהו חדש זה רק ההתחלה, עכשיו צריך להתאמן, אתה לא יכול ישר להירשם לאולימפיאדה… והאמת זה קצת מפחיד אותי. אני יודע שכשאני מנסה דברים מעבר ליכולת שלי יש נפילות, זה חלק מהלימוד. אז אני מעיר לו: תחזיק את ההגה בשתי ידיים, תאט, תסתכל, על תסתכן סתם, על תתעצבן, סבלנות. ואז אנחנו מתחלפים, ואני נוהג, והוא מסתכל, ואני עושה חלק מהדברים שלפני דקה אמרתי לו לא לעשות… זה נכון, יש לי ניסיון של למעלה מ-20 שנה בנהיגה, ואני יכול להרשות לעצמי לנהוג בצורה יותר חופשית, אני לא צריך לחשוב על כל דבר, זה בא לי יותר טבעי, יותר באוטומט, אבל מאוד קשה להעביר מסר של ״סבלנות ילד, תצבור קצת ניסיון, ואז תשחרר״. נראה לי שמה שאני מתאר זו תופעה די מוכרת… [post_title] => נהג חדש [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a0%d7%94%d7%92-%d7%97%d7%93%d7%a9 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 12:51:55 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 12:51:55 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%a0%d7%94%d7%92-%d7%97%d7%93%d7%a9/ [menu_order] => 17 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [47] => WP_Post Object ( [ID] => 4627 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-09-28 00:10:19 [post_date_gmt] => 2016-09-28 00:10:19 [post_content] => ראש השנה מתקרב ואני שומע מילים כמו ׳חשבון נפש׳ נזרקות באוויר. יש משהו בתקופה של שנה שלמה. זה לא קצר מידי כדי לשים לב לשינויים וזה לא ארוך מידי שכבר קשה לזכור. זה בדיוק תקופת זמן שמאפשרת בחינה מה קרה בתקופה האחרונה, וקבלת החלטות מה אני רוצה לתקופה הבאה. באנגלית זה נקרא לפעמים בלעג New Year's resolution, כי שבוע אחרי זה כבר שוכחים מההחלטה, והחיים ממשיכים כאילו כלום. בשבועיים האחרונים אני מוצא את עצמי שוב ושוב מתעסק ומדבר עם אנשים שונים על ׳תכלית החיים׳. האם יש תכלית לחיים? ואם כן מהי, ואיך אני מוצא אותה? ובשביל מה זה בכלל טוב? איך זה עוזר לי? אז התחבר לי משהו. אם יש לי תכלית אז יש לי כיוון. ביחס לתכלית אני יכול לבחון מה עשיתי בעבר,  איפה אני נמצא כרגע, ואני יכול גם לתכנן ולהחליט מה הצעד הבא. ואם זה מחובר למשהו מהותי אז יש פחות סיכוי שאני אשכח את החלטה שקיבלתי תוך שבוע. אני מאמין שיש תכלית לחיים בכלל של כל אחד ובפרט לחיי. אני עוד לא יודע בוודאות מה תכלית החיים שלי אבל הבנתי באיזה שהוא שלב שמעורב בה יכולת כתיבה ומאז אני מקדיש לזה זמן ומפתח יכולות שקשורות לכתיבה. למה דווקא כתיבה? איך אני יודע? פשוט, כי זה מרגיש לי טוב. יש ראש שנה אזרחי וראש שנה יהודי וגם יום הולדת, כל אחד בוחר מה מתאים לו. לא חייבים לבחור רק אחד, אפשר גם כולם. אז בסמוך לראש השנה האזרחי האחרון התחלתי לכתוב בצורה מסודרת, לפחות פעם בשבוע. ביום ההולדת האחרון שלי ׳יצאתי מהמגירה׳ ופתחתי דף פייסבוק שבו אני מפרסם. עכשיו אני עובד על פתיחת אתר קבוע ונראה לי מתאים שזה יקרה בסמוך לראש השנה היהודי. עבורי זו היתה שנה מדהימה. לא שנה קלה בכלל אבל ללא ספק מדהימה. אני כבר בקושי יכול לחכות למועד הבא, מעניין איפה אהיה אז? ממש מקווה שלפחות צעד אחד משמעותי קדימה. האם גם עליכם עברה שנה מדהימה? מה הכיוון שלכם? איפה אתם רוצים להיות בשנה הבאה? מאחל לכולנו רק אהבה, שמחה, טוב, ושפע. שנה טובה! [post_title] => חשבון נפש [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%9f-%d7%a0%d7%a4%d7%a9 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 12:52:37 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 12:52:37 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%97%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%9f-%d7%a0%d7%a4%d7%a9/ [menu_order] => 19 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [48] => WP_Post Object ( [ID] => 4626 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-09-21 00:10:44 [post_date_gmt] => 2016-09-21 00:10:44 [post_content] => השבוע ישבתי על קפה עם חבר ודברנו על דא ועל הא. הוא סיפר לי שלו ולאשתו יש בעיה, הם חווים קושי מתמשך שמקורו בילד המתבגר שלהם ולא מוצעים פתרון. הוא אמר לי שהוא מסתכל על אחרים שהחיים שלהם לא קשים והוא היה בשמחה מתחלף איתם. מאוד מאוד התחברתי למה שהוא אמר, המקום הזה מאוד מוכר לי, גם אני חוויתי תקופות של בעיות וקושי מתמשך מול משפחה, חברים, עבודה, וגם אני מאוד רציתי להיות כמו מישהו אחר שחי ללא קשיים. במהלך השיחה איתו עלתה לי הבנה שרציתי לשתף. כשאני מסתכל אחורה על תקופות של קושי מתמשך אני יכול היום לזהות שהקושי הזה אילץ אותי להתפתח, לרכוש איזה שהיא יכולת שלא היתה לי אילולא הקושי. יכולת שמאז שרכשתי אותה שימשה אותי יותר מפעם אחת. לדוגמא מהחוויות שלי עם הילד שלי כשהיה בכיתה ה׳ למדתי קצת סבלנות וקבלה ומאז אני כמעט לא מתעצבן כשחותכים אותי בכבישים. אם תשאלו אותי היום, אם יכולתי להחזיר את הזמן לאחור ולהישאר בלי הבעיה, בלי הקושי ובלי היכולת שרכשתי, האם הייתי בוחר בזה שוב? אז התשובה בכנות היא שבחלק מהמקרים כן ובחלק לא. כן, בחלק מהמקרים הייתי כן בוחר לקבל את הקושי שוב כי זה היה שווה את זה, היכולת שרכשתי שווה את זה. אז כמו אותו חבר גם היום יש לי בעיה ואני חווה קושי מתמשך (בינינו מי לא חווה קושי?), ואני כבר מבין שכנראה אני יעבור את זה ואולי ארוויח בסוף איזו יכולת שעדיין כרגע לא ברור לי מה היא. ואפילו יכול להיות שזה יהיה שווה את זה. אז יש לי כרגע שתי אפשרויות לסבול ולקטר או לשמוח על ההזדמנות לרכוש יכולת שימושית ולחפש אותה. אני מודה. ביותר מ-90% מהזמן אני אפילו לא חושב על זה, אני סובל, מקטר, ורק מחפש פתרון לבעיה שיגרום לקושי להיפסק. אבל, ב-10% מהזמן אני כן נזכר בהזדמנות ואני כן מפסיק לנסות לפתור את הקושי ומחפש מה אני יכול ללמוד על עצמי. מה השיעור שלי. האמריקאים לימדו אותנו להגיד שאין בעיות יש אתגרים. אז תסלחו לי חבריי האמריקאים, יש בעיות ויש קשיים. הקושי הוא אמיתי. תרשו לי לנסות להציע משהו אחר, מה שיש זה סבל ושמחה. וזה לא או או, זה חלוקה לאחוזים. היום אני עומד על 90% סבל ו-10% שמחה. אני מקווה שבעוד שבוע שבועיים זה יהיה 11% שמחה ואח״כ 12% ואח״כ 20% ויום אחד אמן 100%. ורק מקווה שלא ירד מ-10%, גם ככה להחזיק 10% זה לא קל. על איזה אחוזון אתם נמצאים? מה אתם עושים כדי לעלות באחוזים? [post_title] => סבל ושמחה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a1%d7%91%d7%9c-%d7%95%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 12:54:14 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 12:54:14 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%a1%d7%91%d7%9c-%d7%95%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%94/ [menu_order] => 20 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [49] => WP_Post Object ( [ID] => 4625 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-09-07 00:10:58 [post_date_gmt] => 2016-09-07 00:10:58 [post_content] => יש איזה מישהו שאני מכיר שמידי פעם כשאני מדבר איתו פתאום הוא עולה בעוצמת הדיבור. שיחה תמימה על דא ועל הא, מתנהלת לה על מי מנוחות, ופתאום הדציבלים עולים, ללא התראה. לפעמים בלי לשים לב אני מוצא את עצמי פתאום מדבר בחזרה בקול חזק. לצופה מהצד זה נראה כמו ויכוח, והאמת גם מבפנים זה מרגיש כמו ויכוח. ניסיתי לשאול אותו מה קרה? והוא ענה לי שיש דברים שפשוט מעצבנים אותו. מה עושים? מה שלגמרי ברור לי פה זה שאני לא רוצה להתעצבן רק בגלל שמי שניצב מולי במקרה עצבני. ניסיתי לדבר דווקא בקול חלש, להישאר רגוע, אבל זה לא עזר, אני מוצא את עצמי מושפע ומתעצבן גם. אמרתי לו שאני לא מוכן להמשיך לדבר כשהעצמה עולה. ואכן זה הפתרון שלי בינתיים, כשהעצמה עולה אני מבקש להפסיק את השיחה ולחדש אותה רק כשהעצמה יורדת. זה עדיין לא תמיד עובד לי, ולפעמים אני נגרר, אבל מה שבאמת הייתי רוצה זה להיות מסוגל להישאר נוכח ולהישאר רגוע גם כשמולי ניצב מישהו עם כל חזק. [post_title] => מדבר חזק [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%97%d7%96%d7%a7 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:24:27 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:24:27 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%97%d7%96%d7%a7/ [menu_order] => 21 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [50] => WP_Post Object ( [ID] => 4624 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-08-31 00:10:46 [post_date_gmt] => 2016-08-31 00:10:46 [post_content] => השבוע חגגנו לבתנו בת מצווה באולם. הזמנו קרובי משפחה וחברים, אכלנו טוב, רקדנו, וברכנו. בקיצור היה מאוד שמח. קרובים וחברים התקשרו לספר כמה נהנו, כמה שהמקום היה יפה, והאוכל היה טעים. היה לנו ממש כיף לשמוע שכולם נהנו והודינו להם על שטרחו ובאו לשמוח איתנו. כל שנותר לי הוא רק קצת להרהר בשיעורים המעניינים שפגשנו בדרך לקו הסיום, למשל רשימת המוזמנים וסידור ההושבה. אני מתאר לעצמי שמה שאני הולך לספר פה מוכר לרובכם, במיוחד אם כבר ערכתם אירוע או שניים בעברכם. ובכל זאת, אספר לטובת מי שעוד לא יצא לו לחוות את התהליך. כשיצאנו לדרך ערכנו טבלה של כל הקרובים והחברים שאנחנו מכירים. בטבלה עשינו שלוש עמודות, מספר משוערך, מינימום, ומקסימום. יצא לנו בין 60 ל-160 מוזמנים, כאשר ההערכה שלנו עמדה על כ-100 מוזמנים. מצאנו אולם מתאים, שלחנו הזמנות וחיכינו לאישורים. מהר מאוד הבנו שלמציאות תכניות משלה והיא לא מתכוונת ליישר קו עם ההערכות שלנו. כעבור שבועיים כבר הודענו לאולם שיערכו ל-120 מוזמנים, ויומיים לפני האירוע זה כבר היה בין 130 ל-150. ביום האירוע התחייבנו כבר ל-145 עם 10 מקומות רזרבה, ובסופו של דבר הגיעו 153 אורחים. במקביל התחיל משחק הכיסאות המוזיקליים. איך ממקמים מספר הולך ומשתנה של אנשים לשולחנות של 8-12 כיסאות? ובנוסף עם מספר לא מבוטל של אילוצים: מי חייב לשבת ליד מי, מי אסור שיישב ליד מי, מי קרוב לרעש המוזיקה, מי רחוק, וכמובן צריך להשאיר גם מקום פנוי בכל שולחן לאנשים שאולי יגיעו. בסופו של יום כמו שאני מניח שאתם יודעים מניסיון דומה, אין לגמרי התאמה בין התכנון למציאות: מספר אנשים שהודיעו שיבואו, לא באו. מספר אנשים שהודיעו שלא יבואו, בסופו של דבר דווקא כן הגיעו. ומאלה שלא הודיעו, חלק באו וחלק לא, ולאו דווקא בהתאם להשערות שלנו. תודה לאל ואם קצת תושייה, פתחנו שולחן ׳רזרבה׳ ולכולם היה מקום לשבת. אולי לא המקום האופטימלי לכל אחד ואחד, אבל לא נראה לי שמישהו ממש ׳סבל׳. התופעה המאוד מאוד מעניינת מבחינתי היא שלא באמת הייתה פה הפתעה. בפרטים כן היו הפתעות, זה שדודה א׳ לא הגיעה ודוד ב׳ דווקא כן הגיע, אכן היה לא צפוי ומפתיע. אבל העובדה שהמתרחשים שקורים במציאות לא טורחים להתאים את עצמם לציפיות שלנו, היא ממש ממש לא מפתיעה. זה לא האירוע הראשון שאנחנו עושים, והתופעה הזאת, שלמציאות חוקים משלה, לא מגבילה את עצמה רק לארגון אירועים. כל מה שבאמת נותר לעשות זה להיות מוכן לזה שמשהו לא מתוכנן יקרה, ואם אכן מגיעה ׳הפתעה׳ לבחור בזמן אמת לקבל אותה בשמחה. אני מודה שהפעם לא באמת קבלתי את ההפתעה בשמחה, מצד שני גם לא התרגשתי מזה כמו בעבר. אני מאוד מקווה שבפעם הבאה אצליח באמת להגיע לקבלה בשמחה. האם גם אתכם המציאות ׳מפתיעה׳? האם אתם מוכנים להפתעה? האם אתם מקבלים את ההפתעה בשמחה? אשמח אם תשתפו אותי, ותרגישו גם חופשי לשתף את המלאכה. [post_title] => מוזמנים [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%95%d7%96%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:24:48 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:24:48 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d/ [menu_order] => 22 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [51] => WP_Post Object ( [ID] => 4619 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-08-24 00:10:39 [post_date_gmt] => 2016-08-24 00:10:39 [post_content] => במשפחתי המורחבת אנחנו חוגגים ימי הולדת קבוצתיים. ברוך השם המשפחה גדלה ואי אפשר להיפגש לחגוג לכל אחד יום הולדת בנפרד. ישנם שלושה אירועים מרכזיים: יום הולדת לחורפיים לקיציים, ולסתיויים. במהלך השנים גם עניין המתנות עבר סוג של התפתחות. בהתחלה כל אחד היה מביא כאוות נפשו. עם הזמן כשרבו החוגגים קבענו סכום מקסימלי, בכל זאת תשע מתנות לאירוע אחד זה יוצא הרבה (במיוחד לסטודנטים או זוגות צעירים). מאוחר יותר נהיה גם קשה לבחור לכל אחד מתנה אז שלחנו מרגלים, ביקשנו מבני הזוג או ההורים לשאול מה החוגג רוצה מתנה. השלב הבא היה שחלק מהחוגגים פשוט פרסמו מראש מה ירצו לקבל מתנה, מה שכמובן עשה לכולם חיים קלים. היום כבר הכל מסודר, יש חמ"ל. כחודש לפני האירוע החמ"ל מתקשר לחוגגים ודורש מהם לבחור מתנה, רצוי בצירוף לינק לפריט המבוקש, עם תמונה, באתר ידוע כמו אמאזון או זאפ. החמ"ל רוכש הכל, אורז, מנהל את כל העלויות ומגיש את החשבון לתשלום. תודה לאל יש לי כל מה שאני צריך. ואם חסר לי משהו אני פשוט אקנה. כך גם הילדים, הם חונכו לא לבזבז, וכשהם רוצים משהו סביר הם לרוב מקבלים. וכשמגיע הטלפון מהחמ"ל מתחילה הבעיה. מה לבקש? החמ"ל הוא מקצועי ביותר, ובמלחמה כמו במלחמה, לא משאירים פצועים בשטח. תרצה או לא תרצה אתה תמצא משהו שחסר לך כמתנה ותקבל אותו. ואם אחד הילדים מהסס ולא עומד במשימה בזמן, החמ"ל פונה בשרשרת הפיקוד להוריו לוודא ביצוע המשימה. כמו שציינתי חמ"ל מקצועי עם רקורד משובח, מבצע פקודות קרב בהצלחה שנה אחרי שנה. ואני, אני לא יודע למה קבלתי צל"ש, בסך הכל רציתי לקבל (ולתת) מתנה בשלום. [post_title] => חמ״ל מתנות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%9e%d7%b4%d7%9c-%d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:25:05 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:25:05 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%97%d7%9e%d7%b4%d7%9c-%d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%aa/ [menu_order] => 23 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [52] => WP_Post Object ( [ID] => 4618 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-08-17 00:10:56 [post_date_gmt] => 2016-08-17 00:10:56 [post_content] => בדרכנו לנופש עצרנו לטייל בגן לאומי בית שערים. במקום בעיקר מערות קבורה מלפני 1600 שנה. הצטרף אלינו מדריך מתנדב מטעם רשות הטבע והגנים שסייר אתנו באתר וספר לנו על ההיסטוריה של המקום. במקום בעיקר מערות קבורה, והמדריך הראה לנו ארונות קבורה של יהודים עם שמות יוונים, בחלקם גם תחריטים של סמנים יוונים. ואפילו על אחד הארונות יש תחריט של ניקה, אלת הניצחון. המדריך הסביר לנו שהיהדות בתקופה ההיא הייתה מאוד מושרשת ולא היה שום חשש, לא היה פחד מסממנים זרים. אנשי התקופה היו הרבה יותר פתוחים וקבלו כל אחד לקהילה בלי לחשוד ביהדותו. היום לעומת זאת זה כבר משהו אחר. אם אתה נראה טיפה אחרת או נוהג טיפה אחרת אז אתה כבר לא יהודי. נראה מישהו היום שם סמל של ניקה (או נייקי) על מצבה בבית קברות יהודי. [post_title] => יהודים של פעם [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a4%d7%a2%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:25:26 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:25:26 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a4%d7%a2%d7%9d/ [menu_order] => 24 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [53] => WP_Post Object ( [ID] => 4617 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-08-10 10:00:29 [post_date_gmt] => 2016-08-10 10:00:29 [post_content] => לפני מספר שנים נסענו כל המשפחה להולנד. למזלנו משפחה של חברים טסה בדיוק שנה לפני כן והם היו מאוד מסודרים, הם השאירו תיעוד מפורט בכל יום שניים או שלושה אתרים שהם ביקרו בהם. הודינו על מזלנו הטוב שנחסך מאתנו שעות של הכנה, הגענו להולנד והתחלנו ליישם. אחרי יום או יומיים הרגשנו שכבר התעייפנו, שניים שלושה אתרים ביום זה די הרבה להתרוצץ, וגם חלק מהאתרים בכלל לא קרובים אחד לשני והנסיעה די מתישה. אמרנו לעצמנו שכנראה זה אנחנו, הרי הם, החברים, עשו את זה לפנינו. והם לא ממש התלוננו. אז לא ייתכן שאנחנו נעשה פחות, שינסנו מותניים והמשכנו בדבקות. אחרי יומיים נוספים נשברנו, הודינו בתבוסה. מותשים החלטנו שממחר והלאה נעשה כל יום רק אתר אחד. כשחזרנו לארץ פגשנו את החברים. אמרנו להם ״באמת כל הכבוד, אנחנו לא הצלחנו כל יום שלושה אתרים״. כשהם שמעו את זה הם התגלגלו מצחוק. ״מה אתם נורמליים? זה רק רשימה של אופציות, כל יום בחרנו אחת מהאופציות ורק אותה עשינו״. [post_title] => טיול להולנד [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%93 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:25:47 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:25:47 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%93/ [menu_order] => 25 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) ) [post_count] => 54 [current_post] => -1 [in_the_loop] => [post] => WP_Post Object ( [ID] => 22152 [post_author] => 258 [post_date] => 2020-02-16 20:21:40 [post_date_gmt] => 2020-02-16 18:21:40 [post_content] => הייתי השבוע בהופעה של חנן בן ארי שארח את ישי ריבו. שני הזמרים מוכרים לי אבל זו הפעם הראשונה שראיתי אותם בהופעה חיה. אני לא אדם של מוזיקה, אני לא מנגן בשום כלי (למרות שאי פעם ביסודי למדתי אורגנית) וגם לשיר אני לא ממש יודע לכן מה שאתאר עכשיו חדש לי. אולי לא באמת חדש אבל שמתי לב אליו יותר עכשיו. יש משהו במוזיקה שפותח את הלב. יש משהו בחוויה הזאת של זמר, להקה, קהל, הופעה, שמגביר את הפתיחה של הלב ברמות. ישנה אנרגיה מיוחדת שנוצרת. יש נגיעה בקדושה. אל ההופעה הגעתי במצב לא טוב. הייתי עייף מאוד פיזית, הייתי מותש שכלית ורגשית מאירועי השבוע החולף בבית ובעבודה. עברה בי מחשבה אולי לא ללכת בכלל להופעה, לוותר. כבר לפני ההופעה, בשלב ההתכנסות, התחילה תנועה. כשהחלה ההופעה כל העמוס והתפל נעלם, התמלאתי בשמחה ואנרגיה. ישנה גם ״סכנה״ בפתיחת הלב. אל ההופעה הוזמן ילד בן 12, חולה סרטן, במסגרת ״משאלת לב״, שהיתה לו משאלה לשיר את ״אלוף העולם״ עם חנן בן ארי. הכל היה מאורגן לכך אבל הילד נפטר ימים ספורים לפני ההופעה. אל הבמה עלו שני אחיו הקטנים ואמו שקמו מהשבעה כדי להגשים את משאלתו עבורו. אין מילים לתאר את עוצמת הרגשות. לא נותרה עין אחת יבשה בקהל ובלהקה. כשהלב פתוח מרגישים בעוצמה. זה בסדר גמור. גם להרגיש עצב וחמלה בעוצמה זה נפלא. גם לבכות זה נפלא. אין פה באמת ״סכנה״. הסכנה היחידה בעיניי היא בסגירת הלב, בבריחה מרגשות. חנן בן ארי בהיותו זמר מחונן, הרגיש את הקהל, ולמרות שזה היה השיר האחרון המתכונן לאותו ערב בחר להוסיף עוד שיר אחד. ״אנחנו לא יכולים לשלוח אתכם ככה הביתה״ היו מילותיו. זה בסדר גמור להרגיש עצב ולהרגיש אותו בעוצמה, אבל אסור להישאר עם העצב, צריך למצוא דרך לצאת ממנו ולהמשיך הלאה. כל כך הרבה התרגשות והתפעלות והכל בהופעה אחת, בורכנו! [post_title] => הופעה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-02-16 20:21:40 [post_modified_gmt] => 2020-02-16 18:21:40 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%94%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%94/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [comment_count] => 0 [current_comment] => -1 [found_posts] => 54 [max_num_pages] => 0 [max_num_comment_pages] => 0 [is_single] => [is_preview] => [is_page] => [is_archive] => 1 [is_date] => [is_year] => [is_month] => [is_day] => [is_time] => [is_author] => 1 [is_category] => [is_tag] => [is_tax] => [is_search] => [is_feed] => [is_comment_feed] => [is_trackback] => [is_home] => [is_privacy_policy] => [is_404] => [is_embed] => [is_paged] => [is_admin] => [is_attachment] => [is_singular] => [is_robots] => [is_favicon] => [is_posts_page] => [is_post_type_archive] => [query_vars_hash:WP_Query:private] => 6fb777f8f3185e4fb55a774ca01009e9 [query_vars_changed:WP_Query:private] => [thumbnails_cached] => [stopwords:WP_Query:private] => [compat_fields:WP_Query:private] => Array ( [0] => query_vars_hash [1] => query_vars_changed ) [compat_methods:WP_Query:private] => Array ( [0] => init_query_flags [1] => parse_tax_query ) ) [post] => WP_Query Object ( [query] => Array ( [posts_per_page] => -1 [post_type] => post [post_status] => publish [orderby] => date [order] => DESC [paged] => 1 [author] => 258 ) [query_vars] => Array ( [posts_per_page] => -1 [post_type] => post [post_status] => publish [orderby] => date [order] => DESC [paged] => 1 [author] => 258 [error] => [m] => [p] => 0 [post_parent] => [subpost] => [subpost_id] => [attachment] => [attachment_id] => 0 [name] => [pagename] => [page_id] => 0 [second] => [minute] => [hour] => [day] => 0 [monthnum] => 0 [year] => 0 [w] => 0 [category_name] => [tag] => [cat] => [tag_id] => [author_name] => [feed] => [tb] => [meta_key] => [meta_value] => [preview] => [s] => [sentence] => [title] => [fields] => [menu_order] => [embed] => [category__in] => Array ( ) [category__not_in] => Array ( ) [category__and] => Array ( ) [post__in] => Array ( ) [post__not_in] => Array ( ) [post_name__in] => Array ( ) [tag__in] => Array ( ) [tag__not_in] => Array ( ) [tag__and] => Array ( ) [tag_slug__in] => Array ( ) [tag_slug__and] => Array ( ) [post_parent__in] => Array ( ) [post_parent__not_in] => Array ( ) [author__in] => Array ( [0] => 258 ) [author__not_in] => Array ( ) [ignore_sticky_posts] => [suppress_filters] => [cache_results] => 1 [update_post_term_cache] => 1 [lazy_load_term_meta] => 1 [update_post_meta_cache] => 1 [nopaging] => 1 [comments_per_page] => 50 [no_found_rows] => ) [tax_query] => WP_Tax_Query Object ( [queries] => Array ( ) [relation] => AND [table_aliases:protected] => Array ( ) [queried_terms] => Array ( ) [primary_table] => wp_posts [primary_id_column] => ID ) [meta_query] => WP_Meta_Query Object ( [queries] => Array ( ) [relation] => [meta_table] => [meta_id_column] => [primary_table] => [primary_id_column] => [table_aliases:protected] => Array ( ) [clauses:protected] => Array ( ) [has_or_relation:protected] => ) [date_query] => [request] => SELECT wp_posts.* FROM wp_posts WHERE 1=1 AND wp_posts.post_author IN (258) AND wp_posts.post_type = 'post' AND ((wp_posts.post_status = 'publish')) ORDER BY wp_posts.post_date DESC [posts] => Array ( [0] => WP_Post Object ( [ID] => 22152 [post_author] => 258 [post_date] => 2020-02-16 20:21:40 [post_date_gmt] => 2020-02-16 18:21:40 [post_content] => הייתי השבוע בהופעה של חנן בן ארי שארח את ישי ריבו. שני הזמרים מוכרים לי אבל זו הפעם הראשונה שראיתי אותם בהופעה חיה. אני לא אדם של מוזיקה, אני לא מנגן בשום כלי (למרות שאי פעם ביסודי למדתי אורגנית) וגם לשיר אני לא ממש יודע לכן מה שאתאר עכשיו חדש לי. אולי לא באמת חדש אבל שמתי לב אליו יותר עכשיו. יש משהו במוזיקה שפותח את הלב. יש משהו בחוויה הזאת של זמר, להקה, קהל, הופעה, שמגביר את הפתיחה של הלב ברמות. ישנה אנרגיה מיוחדת שנוצרת. יש נגיעה בקדושה. אל ההופעה הגעתי במצב לא טוב. הייתי עייף מאוד פיזית, הייתי מותש שכלית ורגשית מאירועי השבוע החולף בבית ובעבודה. עברה בי מחשבה אולי לא ללכת בכלל להופעה, לוותר. כבר לפני ההופעה, בשלב ההתכנסות, התחילה תנועה. כשהחלה ההופעה כל העמוס והתפל נעלם, התמלאתי בשמחה ואנרגיה. ישנה גם ״סכנה״ בפתיחת הלב. אל ההופעה הוזמן ילד בן 12, חולה סרטן, במסגרת ״משאלת לב״, שהיתה לו משאלה לשיר את ״אלוף העולם״ עם חנן בן ארי. הכל היה מאורגן לכך אבל הילד נפטר ימים ספורים לפני ההופעה. אל הבמה עלו שני אחיו הקטנים ואמו שקמו מהשבעה כדי להגשים את משאלתו עבורו. אין מילים לתאר את עוצמת הרגשות. לא נותרה עין אחת יבשה בקהל ובלהקה. כשהלב פתוח מרגישים בעוצמה. זה בסדר גמור. גם להרגיש עצב וחמלה בעוצמה זה נפלא. גם לבכות זה נפלא. אין פה באמת ״סכנה״. הסכנה היחידה בעיניי היא בסגירת הלב, בבריחה מרגשות. חנן בן ארי בהיותו זמר מחונן, הרגיש את הקהל, ולמרות שזה היה השיר האחרון המתכונן לאותו ערב בחר להוסיף עוד שיר אחד. ״אנחנו לא יכולים לשלוח אתכם ככה הביתה״ היו מילותיו. זה בסדר גמור להרגיש עצב ולהרגיש אותו בעוצמה, אבל אסור להישאר עם העצב, צריך למצוא דרך לצאת ממנו ולהמשיך הלאה. כל כך הרבה התרגשות והתפעלות והכל בהופעה אחת, בורכנו! [post_title] => הופעה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-02-16 20:21:40 [post_modified_gmt] => 2020-02-16 18:21:40 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%94%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%94/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [1] => WP_Post Object ( [ID] => 15634 [post_author] => 258 [post_date] => 2019-12-31 17:08:34 [post_date_gmt] => 2019-12-31 15:08:34 [post_content] => נקרעה לי הרצועה של השעון. זה שעון פשוט, מודד צעדים ודופק שהזמנתי מסין. רצועה חדשה עולה 2$ אבל לוקח חודש עד שזה מגיע ארצה ומה עושים בינתיים? נזכרתי שלפני שנה הזמנתי שעון זהה לאמא שלי וגם הזמנתי עבורה רצועה בצבע אדום. בפועל הגיעה רצועה בצבע ורוד זרחני שלא התאימה לכלום ונשארה מיותמת. אז בקשתי מאמא שלי את הרצועה והתחלתי ללכת איתה. מיד קבלתי שלל תגובות; זה לא יפה, זה לא מתאים, מה יחשבו עליך? חשבתי על זה והחלטתי שזה ממש לא מעניין אותי. אני לא רוצה לחכות, חשוב לי ללכת עם השעון, לא אכפת לי איך הוא נראה, ועוד יותר לא חשוב לי מה אחרים חושבים עליי. חשבתי על כמות האנרגיה שמתבזבזת מידי יום ביומו בעולם על המחשבה מה אחרים חושבים עליי. כמה אנרגיה בזבזתי אני בחיים שלי במחוזות הדימיון של מה אחרים חושבים עליי. אני קורה לזה ״מחוזות הדימיון״ כי אין לי באמת דרך לדעת מה אחרים חושבים בכלל ומה הם חושבים עליי בפרט. כל דרך לנסות ולנחש שייכת למימד הדימיון. מגיל קטן אנחנו לומדים תלות באחר, תלות באישורו של האחר. תינוק שנולד זקוק לאחר לצרכיו הבסיסיים, אין פה שאלה. את הילדים מגדלים לקבל אישורים, ילדים מחפשים לקבל אישור, אם זה בדמות ציון במבחן או מילה טובה. וכך גם בתור מבוגרים אנחנו נשארים עם אותם התניות מילדות לקבל אישור מאחר. בחשיבה הכרתית ימימה מלמדת אותנו ש-״יש צורך ברגש חיוני לקיום״, אך עם זאת ״יש לי את כל הדרוש לתת רגש חיוני לקיומי״. הוכח כבר במחקרים שתינוקות ובמיוחד פגים זקוקים למגע, העדר רגש חיוני יכול לפגוע משמעותית בהתפתחותם. אני מאמין שגם אני כמבוגר צריך רגש חיוני לקיומי, אני זקוק לאישור לקיומי. כמו כן אני מאמין שאני מסוגל לתת לעצמי את הרגש הזה. אני נדרש לקבל את עצמי, עם כל החוזקות שלי ועם כל החולשות שלי, עם היתרונות ועם החסרונות. קבלתי את עצמי היא כל רגש הקיום שאני זקוק לו. אני רחוק מלהיות מושלם, ובהרבה דברים שאני עושה אני כן מחפש אישורים כאלה או אחרים. אבל כשזה מגיע ללכת עם רצועת שעון בצבע ורוד, ממש לא אכפת לי מה אחרים יחשבו עליי. [post_title] => רצועה ורודה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%a2%d7%94-%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%93%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-12-31 17:08:34 [post_modified_gmt] => 2019-12-31 15:08:34 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a8%d7%a6%d7%95%d7%a2%d7%94-%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%93%d7%94/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [2] => WP_Post Object ( [ID] => 15000 [post_author] => 258 [post_date] => 2019-12-24 17:34:12 [post_date_gmt] => 2019-12-24 15:34:12 [post_content] => בימים אלו אני קורא את ספרו של רן ובר ״בודאי ישנה אהבה״. ביטוי אחד תפס אותי במיוחד בספר: ״היכן אני בעולם?״, ועל הביטוי הזה והמשמעות שלו עבורי רציתי לספר לכם. אני תלמיד ״חשיבה הכרתית״ וישנה מנטרה שאנחנו חוזרים עליה הרבה: ״אנחנו לא לומדים איך לא ליפול, אנחנו לומדים איך לקום״. ההבנה שצפונה במשפט הזה היא שבתהליך של לימוד והתפתחות נפילה היא חלק מובנה, אי אפשר שלא ליפול. אפשר להתאמן ולהשתפר, אפשר להגדיל את מרחב הזמן בין נפילות, אבל כמעט ללא יוצא מהכלל תבוא נפילה. נפילה זה כואב, לנפילה לרוב מתלווה יאוש. במיוחד כאשר התקדמתי כל כך והשגתי כל כך הרבה, ופתאום אני מוצא את עצמי שוב בנקודת ההתחלה. אז צריכים ללמוד לקום, כי אם אני לא אדע איך לקום אני יכול לשכוח מהמשך לימוד והתפתחות. אז חוזרים על המשפט, ומדקלמים אותו, אבל איך באמת לומדים לקום? תמיד חשבתי שאין ״תשובת בית ספר״, לכל אחד יש דרך משלו וכל אחד אמור לנסות ולבדוק מה מתאים עבורו. ואז נתקלתי בספר של רן ובר והינה ישנה תשובה, שיטה אחת כללית, נקודה אחת כללית, שיכולה להתאים לכל אחד ואחד: ״היכן אני בעולם?״. כאשר אני נופל, ומזהה שאני בנפילה, ומעוניין להתחיל לקום, דבר ראשון אני שואל את עצמי ״היכן אני בעולם?״. אני לא מתחיל ב-איפה הייתי מקודם? מה לא עשיתי בסדר? למה זה מגיע לי? אני מתחיל בהיכן אני עכשיו? לאן הגעתי? איזה יכולת עדיין יש לי? איזה קושי קיים במקום העכשווי? מה ניתן לעשות פה ועכשיו? אז נפלתי. אני לאחרונה כמעט ולא כותב. פעם הייתי כותב סיפור בשבוע, זה ירד לפעמיים בחודש, ואז לפעם בחודש, ואז פעם בחודשיים, ואז ללפעמים. אני גם לא מפרסם בפייסבוק, רק באתר שלי ״לכתוב את החיים״. כבר כמה חודשים אני מודע לנפילה, אבל לא יודע איך לקום. היכן אני בעולם? אני עדיין תלמיד ״חשיבה הכרתית״ אני מגיע לשיעורים ועושה מלאכות. אני עדיין פעיל בעמותה ועוזר להפיץ את הלימוד. אני עדיין מסוגל לכתוב, אני עדיין נהנה מאוד לכתוב, ולא חסר לי נושאים לכתוב עליהם. ובנוסף יש לי גם את האפשרות לפנות זמן לכתיבה. בקיצור יש לי כל מה שדרוש כדי לקום! חג אורים שמח!  [post_title] => היכן אני בעולם? [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%99%d7%9b%d7%9f-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-12-24 17:35:30 [post_modified_gmt] => 2019-12-24 15:35:30 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%94%d7%99%d7%9b%d7%9f-%d7%90%d7%a0%d7%99-%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [3] => WP_Post Object ( [ID] => 10527 [post_author] => 258 [post_date] => 2019-11-05 15:38:39 [post_date_gmt] => 2019-11-05 13:38:39 [post_content] => השבוע יצא לי לחשוב על חוב רוחני. ב״חשיבה הכרתית״ הנושא של חוב רוחני נקשר בתשלום של דמי לימוד. כשאני מקבל לימוד נוצר אצלי חוב כלפי מי שנתן לי את הלימוד. זהו חוב רוחני אבל נאמר שקל לפדות אותו ע״י תשלום על הלימוד. בכך למעשה אני קונה את הלימוד ואינני נשאר חייב. זה באמת קל ופשוט אבל מה לגבי חובות רוחניים רחבים יותר? לפני כחמש שנים נחשפתי ללימוד חשיבה הכרתית. הלימוד שינה את חיי לטובה מקצה לקצה. זה נכון שעל השיעורים שילמתי אבל השינוי שהתחולל בי הוא הרבה יותר גדול מסך כל השיעורים שקיבלתי (או קניתי), החוב הוא הרבה יותר גדול ונשאלת השאלה למי החוב הזה ואיך מחזירים אותו? אני מרגיש ומאמין שהחוב הוא לאנשים אחרים, לחברה. אני רואה סביבי כל כך הרבה אנשים שנמצאים במקום שהייתי לפני חמש שנים והלוואי שהיו זוכים כמוני להכנס למסלול של התפתחות. לימוד חשיבה הכרתית פותח ראיה, מאפשר הבנה של המתרחשים שאני פוגש, ראיה של ההתנהלות שלי בתוך אותם המתרחשים. זה כמו לעבור בחדר חשוך מלא במכשולים מקצה אחד לקצה השני. כשהחדר חשוך אתה כל הזמן נתקל במכשולים, כשהעיניים מתרגלות לחושך מתחילים לראות צללים ונתקלים פחות. כשפותחים את החלון קצת ומתחיל להיכנס אור המצב כבר הרבה יותר משתפר. עבורי אחרי חמש שנים יש כבר לא מעט אור, ואני רואה את אותם המכשולים בדרך שלי גם בדרכם של אחרים. הדבר מעלה בי רצון עז לאפשר להם גם קצת אור. על מנת להחזיר את החוב שלי מצאתי מספר דרכים; אני משתף את ההבנות שלי עם אחרים בכתיבה, ואני מתנדב בעמותת ״המכון ללימודי חשיבה הכרתית ע״ש ימימה״ שמטרתה הפצת לימודי חשיבה הכרתית. אז אם גם אתם מרגישים שהתברכתם במשהו, זכיתם למשהו יוצא מגדר הרגיל. תשימו לב אולי יש לכם חוב רוחני, ותמצאו דרך להחזיר אותו. אחת הדרכים היא פשוט להעביר את זה הלאה לאחרים. ואם אתם תלמידי חשיבה הכרתית אני מזמין אתכם להירשם כחברים בעמותת ״המכון ללימודי חשיבה הכרתית ע״ש ימימה״ (תשלום חודשי של 32 ש״ח) ולעזור לנו להפיץ את הלימוד. ניתן להירשם בקישור: טופס פרטים להצטרפות. [post_title] => חוב רוחני [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%95%d7%91-%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-11-05 15:38:39 [post_modified_gmt] => 2019-11-05 13:38:39 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%97%d7%95%d7%91-%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%99/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [4] => WP_Post Object ( [ID] => 10490 [post_author] => 258 [post_date] => 2019-10-04 17:38:01 [post_date_gmt] => 2019-10-04 14:38:01 [post_content] => אזהרה: החלק הבא מכיל שיפוטיות. מכירים את האנשים האלה שכל הזמן רק עוזרים לאחרים אבל בשום פנים ואופן לא מוכנים לקבל עזרה ולו בדבר הקטן ביותר? אני אומר שהם אנוכיים (אגואיסטים). מכירים את האנשים שכל הזמן נותנים מתנות לאחרים אבל בשום פנים ואופן לא מוכנים לקבל מתנה? ואפילו מוחים בתוקף ״לא היית צריך, מה פתאום אתה מביא לי מתנה״. אני אומר שהם אנוכיים. אולי כוונתי  ברורה אבל בכל זאת אסביר. אני לא יודע מה איתכם אבל שאני עוזר למישהו זה נותן לי הרגשה טובה, זה ממלא אותי. אדם שלא מוכן לקבל עזרה למעשה אומר: אני לא מוכן שמישהו אחר ירגיש הרגשה טובה על חשבוני. בדיוק אותו דבר לגבי מתנות. כשאני נותן מתנה והצד השני מקבל אותה זה נותן הרגשה טובה. זה לא משנה אם נאמרה תודה או לא, עצם זה שהאחר מקבל את מתנתי עושה לי טוב. כשהאחר לא מוכן בכלל לאפשרות שאתן לו מתנה הוא מונע ממני את אותה חווית נתינה. לפעמים הדוגמאות ממש טיפשיות: הולכים כמה חברים לאכול פלאפל או לשתות קפה ואחד החברה אומר אני מזמין. פתאום מתחיל ויכוח, מה פתאום אתה? פעם קודמת זה גם היית אתה, רק בתנאי שבפעם הבאה אני משלם, וכיוצא בזה. זה בדיוק אותו דבר, זה ויכוח על למי תהיה הזכות להרגיש יותר טוב. טיפה אנוכי, לא? אז החלטתי לכבוד השנה החדשה לנסות להשתפר. אם מישהו מזמין אותי לקפה, פשוט להגיד תודה. ואם מישהו שואל אם אני צריך עזרה, אם יש אפשרות לקבלת עזרה פשוט להגיד כן, ואם אין, להודות על ההצעה ולהתחייב שברגע שיהיה אפשרות לעזרה אבקש. שתהיה לכולנו שנה טובה, שנה של המון נתינה, ולא פחות ואולי אפילו יותר, קבלה. [post_title] => אנוכיות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%90%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-10-04 17:38:01 [post_modified_gmt] => 2019-10-04 14:38:01 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%90%d7%a0%d7%95%d7%9b%d7%99%d7%95%d7%aa/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [5] => WP_Post Object ( [ID] => 10436 [post_author] => 258 [post_date] => 2019-07-06 14:19:16 [post_date_gmt] => 2019-07-06 11:19:16 [post_content] => מכירים את זה שאתם באים לתת למישהו משהו בכוונה נקיה וללא שום רצון לתמורה ופתאום משהו משתבש? לי זה מאוד מוכר ולמדתי שנתינה היא נושא מאוד מורכב. על מנת שנתינה תצליח צריך להיות דיוק במידת הרצון והיכולת של הנותן לתת ובמידת הרצון והיכולת של המקבל לקבל. ארבעה מרכיבים שונים ולהגיע לדיוק בכולם זה קשה. וכשזה מתפספס לפעמים פוגשים דחיה ועל זה כבר כתבתי בעבר… שמתי לב לדבר נוסף שנמצא גם הוא בתחום הנתינה, נתינה של לימוד. אנשים שונים פונים אליי ומשתפים אותי במתרחשים שהם פוגשים. אני מצידי מנסה לראות את התדרים שבמתרחש, לפעמים מצליח לזהות מתרחש דומה שקרה לי ואז משתף בהבנה או בכלי יישומי שעזר לי במתרחש. למעשה יש כאן נתינה של לימוד. ניתן להגיד שבכל ״עצה לחיים״, יש נתינה של לימוד. להבנתי גם בנתינה של לימוד, כמו בכל נתינה, אותם ארבעה רכיבים קיימים. לפעמים אני מאוד רוצה לשתף הבנה אבל עוד אין לי את היכולת כי ההבנה אינה ברורה לי עד הסוף. לפעמים יש לי את הרצון והיכולת אבל המקבל לא מעוניין לשמוע, או שהמקבל כן מעוניין אבל אין לו עדיין את היכולת לשמוע (״עדיין לא בשל לזה״). אני מרגיש שבנתינה של לימוד יש מרכיב נוסף שעוד יותר מקשה, לפעמים אני מתייחס לזה כתזמון אבל בהעמקה זה יותר. יש ״משפט מפתח״ ב״חשיבה הכרתית״ - ״אין מתקנים מתוך העומס״. בפשטות זה אומר שכשאני נמצא בתוך העומס והבלבול אסור לי לנסות לתקן, אני נדרש להמתין עד שהעומס לא פעיל ורק אז לתקן. כאשר מישהו פונה אליי ומשתף, לרוב הוא עדיין בעומס, הוא בעיוורון למתרחש. אני מהצד לפעמים כן רואה אבל לנסות לתת לימוד במצב כזה לא יעבוד. הוא עדיין בעומס, אסור לו לנסות לתקן. אם לא אשים לזה לב או אתעקש התוצאה יכולה להיות לא טובה, הדברים לא יתקבלו ויתכן שאפילו יווצר כעס. הפתרון במקרה כזה הוא  להמתין, אם זה דקות, שעות, או ימים, עד שמרגישים שהעומס עבר, אזי הסיכוי שהנתינה תתקבל עולה משמעותית. כשבוחנים לעומק נתינה של לימוד היא יותר מנתינה. בנתינה של לימוד יש רצון להשפעה, וזה כבר רצון מהותי שאני מאמין שקיים בנפש של כל אחד ואחד. ועל זה אולי אכתוב בפעם אחרת. [post_title] => לימוד [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-07-06 14:19:16 [post_modified_gmt] => 2019-07-06 11:19:16 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%93/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [6] => WP_Post Object ( [ID] => 10428 [post_author] => 258 [post_date] => 2019-06-25 15:03:51 [post_date_gmt] => 2019-06-25 12:03:51 [post_content] => כבר מספר שבועות שאני מוטרד בענייני קריירה, או כמו שקוראים לזה בארגון שלנו ״הזדמנויות לקידום״. בארגון שלנו חשוב מאוד להנהלה הבכירה לאפשר הזדמנויות לקידום. זה לא בצחוק, זה ברצינות וזה משהו שאני מאוד מוכיר תודה עליו כי הייתי כבר בארגונים שבהם הנושא לא היה בראש סדר העדיפויות. בשנים האחרונות הארגון גדל, ובארגון שמורכב ברובו מאנשים טכניים, מהנדסים, נוצר צורך למנהלים נוספים, אז יצרו תפקיד חדש שמשלב ניהול ועבודה טכנית. ביצירת התפקיד החדש לקחו גם בחשבון, ונתנו דגש מיוחד, על יצירת הזדמנות לקידום. ההבנה היתה שתפקיד זה יאפשר קידום בקלות רבה יותר כי ניתן יהיה להתקדם במישור הטכני ללא צורך בניהול של יותר אנשים. עם הזמן התברר שתכנון לחוד ומציאות לחוד, למערכות הקידום הכלל ארגוניות לוקח זמן להגיב לשינוי, ולכן הארגון שלנו עכשיו מרכז מאמצים להסדיר את נושא הזדמנויות הקידום עבור התפקיד החדש בהתמקדות על הצד הטכני שבעבודה. כל ההתרחשות הזאת יצרה אצלי בלבול נוראי. אני במודע ביצעתי מהלך למעבר לתפקיד ניהולי. המעבר היה דרך התפקיד החדש שנוצר אבל בשונה מאחרים אני דווקא מעוניין להתמקד בצד הניהולי שבעבודה. מראש את כל נושא הקידום הנחתי בצד, הוא לא עניין אותי. הבלבול נוצר כשמצאתי את עצמי שקוע בנושא הקידום. פתאום אני עוסק בשכנוע עצמי למה יהיה עבורי נכון להתמקד בצד הטכני. סיפרתי לעצמי שזה רק ״עיקוף״ קטן כדי להשיג מטרה, קידום, שיאפשר לי להתפתח יותר בתחום שכן מעניין אותי הניהול. לאורך כל התקופה הזאת משהו הרגיש לי לא טוב. להבנתי אני לא באמת יכול לשקר לעצמי, למכור לעצמי סיפורים, עבורי זה פשוט לא עובד. שיחה עם חברים במסגרת המפגש השבועי של חשיבה הכרתית הוביל אותי לבהירות. בשלב הראשון הגעתי למצב של ראיה אמיתית שבה אני רואה את המקום שהארגון רואה עבורי, מה הארגון מצפה ממני, וגם את הפנימיות שלי, את האמת שלי ומה שהמקום האישי שלי דורש. הבהרתי לעצמי מה נכון, חיזקתי את ההבנה שהקידום בפני עצמו איננו מטרה עבורי, למען האמת אתגרים ניהוליים יש לי עדיין בשפע בתפקיד הנוכחי. בשלב השני בחרתי בנוכחות. בחרתי לנהל שיחה עם הממונה עליי מתוך המקום שלי, מתוך הבנה מחד של הקשיים הארגוניים האובייקטיבים ומאידך אמירה ברורה של האמת הפנימית שלי. כחלק מהכנה לשיחה נתתי דגש לעצמי לשחרר כל אחיזה בתוצאה. לא לבוא עם דרישה או ציפיה מהארגון להשתנות או מהממונה להשתנות. פשוט להתכוון ליצור מרחב חדש שמאפשר הבנה חדשה. [post_title] => בלבול [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9c [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-06-25 15:03:51 [post_modified_gmt] => 2019-06-25 12:03:51 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%91%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%9c/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [7] => WP_Post Object ( [ID] => 10421 [post_author] => 258 [post_date] => 2019-06-04 16:54:08 [post_date_gmt] => 2019-06-04 13:54:08 [post_content] => השבוע, באותו היום, פנוי אליי שני אנשים שונים להתייעץ על מהלך של שינוי בעבודה. גילוי נאות יש לי קצת ניסיון בזה, אם אני מסתכל על השנים שעברו אני רואה שבממוצע כל שנתיים ביצעתי שינוי. אפילו באחד עשר השנים האחרונות שאני עובד באותו מקום כבר ביצעתי שש פעמים שינוי מקום פנימי בתוך הארגון. בכנות אך ורק על השינוי האחרון אני יכול להעיד שהוא היה שונה ואני רוצה לשתף אתכם בהבנות שלי ובמיוחד על מקור השינוי. ברוב מוחלט של המקרים השינוי נבע מכח דוחף. במילים פשוטות נמאס לי כבר מהמקום הנוכחי. הסיבות היו שונות; המוצר לא טוב, האנשים לא נחמדים, הבוס לא טוב, הארגון דפוק. לא חסר סיבות ותירוצים למה המקום שבו אני נמצא לא טוב לי ואז אני מחפש מקום אחר שבו הסיבה הנוכחית לכאורה לא קיימת. כוח מושך זה כבר מקום אחר לגמרי. בשביל כוח מושך חייבים לענות על השאלה מה אני רוצה? מה הדבר הבא שאני רוצה לעשות? ואז אפשר לשאול מה הסביבה המיטבית שתאפשר לי לעשות את זה? בנוסף כשיש כוח מושך לא חייבים לחכות שהמצב יתדרדר, אפשר לעשות שינוי יזום באווירה רגועה. כתלמיד חשיבה הכרתית אני מסתכל על החיים כתהליך התפתחות; רכישת יכולות חדשות במסלול תכלית החיים. שמתי לב שבעבר עשיתי הפרדה בין החיים לעבודה. החיים הם המקום שבו אני מבצע התפתחות רוחנית והעבודה זה המקום שבו אני מפתח את הקריירה שלי, שני מסלולים מקבילים. כאשר המסלולים האלה נראו כמתנגשים, בחרתי לוותר על אחד. בתקופה מסוימת ויתרתי על מסלול העבודה, השתמשתי בעבודה כמקור לפרנסה שיאפשר לי לממן התפתחות במסלול החיים. לבחירה הזאת היה מחיר. בתקופות יותר קדומות אני עוד זוכר שמבלי משים בחרתי להשקיע את כל כולי בעבודה ואת השאר הזנחתי. נראה לי ששתי הבחירות החד צדדיות שתיארתי מוכרות להרבה אנשים. אני מאמין שישנו רק מסלול התפתחות אחד, מסלול של צמיחה אישית. ההתפתחות נעשית במספר זירות במקביל, במספר מעגלים; במעגל המשפחתי, במעגל החברים, במעגל העבודה, וכיו״ב. התפתחות דורשת עשיה, הרבה מאוד מהזמן הפוטנציאלי לעשיה שלי נמצא במסגרת שעות העבודה, לכן רוב ההתפתחות האישית שלי תעשה, או שלא תעשה, בעבודה. היופי שבדבר הוא שלא חסר מתרחשים בעבודה שיאפשרו התפתחות. שינוי עבודה זו הזדמנות ליצירת מסלול להתפתחות, ואם אני מזהה ובוחר את הכיוון שבו אני רוצה להתפתח אני יכול לייצר כוח מושך. דוגמא פשוטה, אם אני רוצה לחזק את היכולת הבין אישית, דווקא בחירה במקום שבו ״מוצר לא טוב״ או ״אנשים לא נחמדים״ תייצר סביבה פוריה לעבודה על אינטראקציה בין אישית. ולסיום טיפ קטן ששמעתי מחבר, אפשר להיעזר בלינקדאין כדי לדעת מה אתה רוצה. ברגע שאתה מעדכן את קורות החיים שלך לינקדאין מציע לך מקומות עבודה. המנוע כל כך חכם כך ששינויים בדגש בקורות החיים יביאו להצעות שונות. דרך בחינה של ההצעות , האם זה המקום שבו אני באמת רוצה להיות, אפשר להבין מה נכון עבורי ולמעשה להשתמש בקולטנים אינטואיטיביים של יופי וכיעור לזיהוי כיוון ההתפתחות. בהצלחה! [post_title] => קריירה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%a8%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-06-04 16:54:08 [post_modified_gmt] => 2019-06-04 13:54:08 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%99%d7%a8%d7%94/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [8] => WP_Post Object ( [ID] => 10409 [post_author] => 258 [post_date] => 2019-05-21 15:53:43 [post_date_gmt] => 2019-05-21 12:53:43 [post_content] => נחשפתי השבוע למאמר מאוד מעניין שמתרכז בסכנה ב- ״דעות חזקות מוחזקות בחופשיות״ תרגום חופשי מ- strong opinions loosely held. את המאמר ניתן למצוא כאן. אל הרעיון המקורי מאחורי ״דעות חזקות מוחזקות בחופשיות״ אני מאוד מתחבר. החיים שלי מלאים בחוסר וודאות ועדיין אני נדרש לבחירה, אני נדרש להימנע מעמימות להיות בעל דעה בכל צומת בחירה. ה״חוזקה״ מתחברת לדרישה נוספת של טרחה. ברגע שבחרתי אני נדרש לעמוד מאחורי הבחירה ולטרוח ללא היסוס בעשיה בבחירתי. ״מוחזקות בחופשיות״ מתחבר אצלי לחובת שחרור האחיזה בתוצאה. אני נדרש לבחון את התוצאה ולשפר את הבנתי, ולשחרר את הדעה כאשר המציאות מראה לי ששגיתי בהבנתי. אם כך איפה הבעיה? איפה הסכנה? הכל טוב ויפה כשאני פועל במרחב האישי שלי, העניינים מסתבכים כשמגיעים למרחב הבינאישי, כאשר יש נפשות אחרות שפועלות איתי. כאשר הדיבור שלי לא מדויק, ״דעות חזקות״ הופכות להיות ״תקיפות״ וחוסמות את האחר מלתרום את דעתו. כאשר הקשב שלי לא מדויק אני חוסם מידע שיאפשר לי לשחרר בחופשיות. המאמר מתאר פתרון פשוט שבמהותו דיוק בדיבור, להפוך את הדיבור האישי פחות תקיף, לאפשר לאחר מקום. כאשר האחר הוא זה שדיבורו תקיף, ניתן לנסות לעורר בו רצון לדייק. לדיוק שני צדדים; כאשר הדעה אינה מבוססת, בנויה על השערה או ניחוש, אני נדרש לכלול בתיאור את רמת הביטחון שיש לי בדעה. כאשר הדעה מבוססת, אני נדרש לכלול בתיאור את מקור הדעה. הכל טוב ויפה, בניסיון האישי שלי זה עדיין לא מספיק. ניסיון לעורר רצון הוא רק ניסיון, ההצלחה אינה מובטחת. עדיין איני יודע מה לעשות כאשר אני נדרש לקבל החלטה ומה שעומד לרשותי זה דעה חזקה המוצגת כמבוססת אך ללא תיאור המקור לדעה. הקושי אינו בקבלת החלטה, הקושי הוא בקבלתו או דחייתו של האחר. [post_title] => דעות חזקות מוחזקות בחוזקה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%93%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%97%d7%95%d7%96%d7%a7%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-05-21 15:55:30 [post_modified_gmt] => 2019-05-21 12:55:30 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%93%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%97%d7%95%d7%96%d7%a7%d7%94/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [9] => WP_Post Object ( [ID] => 10398 [post_author] => 258 [post_date] => 2019-05-08 16:14:41 [post_date_gmt] => 2019-05-08 13:14:41 [post_content] => הקדיש מוכר לכל יהודי, הוא חלק מההוויה שלנו כיהודים. כמו שהמוות הוא חלק מהחיים כך הקדיש הוא חלק מתפילות היהודי. זה נכון שלקדיש יש קיום משל עצמו בתפילה אבל אני מתכוון לקדיש שנאמר על מת. בתקופה הזאת של יום השואה ויום הזיכרון כל אחד מאיתנו פוגש את הקדיש, טקסט בארמית שחלקו נשמע מוכר וחלקו נשמע מוזר. אודה על האמת, ארמית לא זרה לי, אחרי הכל למדתי גמרא בישיבה בשפה הארמית, אבל מאז יום השואה עלה בי רצון לראות תרגום מלא לקדיש בעברית. היום ביום הזיכרון עשיתי מעשה, חיפוש קצר בגוגל והטקסט מונח לפני. הקדיש במהותו הוא שבח תהילה לאל, ובהקשר של אמירה על מת יש דבר שמאוד בולט, המת עצמו, נעדר מהתפילה, הוא אינו מוזכר כלל. אז המשכתי לחפש ומצאתי קדיש חילוני, אלטרנטיבי. יש מספר נוסחים של קדיש שנכתבו ברוח חילונית. ברובם נשמרת זיקה לקדיש המסורתי במילים ובמבנה. במהותם הם שבח והלל לאדם ולפועלו עלי האדמה. גם בהם יש דבר מאוד בולט, מכוון, היעדרות מוחלטת של האלוהות. אני יכול להבין את הקדיש המסורתי, את האמונה בקטנותו של האדם מול הנשגב, את הנחמה בכך שהכל מכוון, נובע מתוכנית, שאת פרטיה אנחנו לא מכירים. אני יכול גם להבין את האמונה שאין אלוהות, ואין סיבתיות. בלימוד ״חשיבה הכרתית״, המורה שלנו אילן הרן, חוזר ואומר לנו: תבינו, it's not all about you, העולם לא סובב סביבנו, אך עם זאת אנחנו חשובים מאוד, אנחנו היחידים שיכולים לפעול ולעשות בעולם. אני מאמין באלוהות ואני גם מאמין באנושות. אני מאמין שלי ולכל אחד מאתנו יש תכלית בעולם הזה. אני מחפש את נוסח ה״קדיש״ המחבר. נוסח שיהלל וישבח גם את האלוהות וגם את האדם כנושא תכלית בעולם העשיה. עדיין לא מצאתי נוסח שכזה, אשמח אם תפנו אליי אחד. אני גם פונה בקריאה לחבריי, לומדי חשיבה הכרתית ואחרים, משוררים, אולי תכתבו אחד, ובא לציון גואל. [post_title] => קדיש [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a7%d7%93%d7%99%d7%a9 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-05-08 16:14:41 [post_modified_gmt] => 2019-05-08 13:14:41 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a7%d7%93%d7%99%d7%a9/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [10] => WP_Post Object ( [ID] => 10341 [post_author] => 258 [post_date] => 2019-02-20 16:04:20 [post_date_gmt] => 2019-02-20 14:04:20 [post_content] => ראיתם פעם איך עושים מקלחת למטוס? אני כן. חזרתי מניו יורק שבוע שעבר בטיסה. בניו יורק באותו שבוע היה מאוד קר וביום הטיסה היה קר במיוחד, כמה מעלות מתחת לאפס. כשקר מאוד מצטבר קרח על הכנפיים של המטוס, הן נהיות כבדות, וגם המדפים לא כל כך נפתחים, אז יש תהליך שנקרא De-icing. מזרימים נוזל מיוחד מתוך מעין עגורנים קטנים שמסתובבים ועמלים עד שהכנפיים נקיות.משם המטוס עובר מיד למסלול וממריא. היה ממש מרתק לשבת במטוס ולראות את התהליך, ולצלם. אז למה אני מספר לכם את זה? הייתי גם יכול לספר לכם שהטיסה יצאה בשעתיים איחור, וחיכינו במטוס שעה וחצי עד שהגיע תורנו להגיע לעמדת ההפשרה. הייתי  גם יכול לספר שלאירוע הזה קדמו מספר שעות של דאגה האם הטיסה שלנו תצא בכלל, אולי היא תבוטל. הטיסה לתל אביב שקדמה לנו היתה אמורה לצאת ב-4 וכשאנחנו עלינו למטוס ב-11 היא עוד היתה תקועה בשער… קורים לנו בחיים הרבה דברים טובים ורעים, סתמיים ומרגשים. הבחירה היא שלי למה אני בוחר לתת משקל, במה אני רוצה להתמקד. כשאני מצליח אני בוחר להתמקד בדברים שמעוררים בי התפעלות. כששאלו אותי איך היתה הטיסה (והרבה אנשים שאלו) עניתי; היה ממש מיוחד, ראיתי איך עושים למטוס מקלחת... [post_title] => מקלחת למטוס [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%a7%d7%9c%d7%97%d7%aa-%d7%9c%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%a1 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-02-20 16:04:20 [post_modified_gmt] => 2019-02-20 14:04:20 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9e%d7%a7%d7%9c%d7%97%d7%aa-%d7%9c%d7%9e%d7%98%d7%95%d7%a1/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [11] => WP_Post Object ( [ID] => 10306 [post_author] => 258 [post_date] => 2019-01-30 18:03:42 [post_date_gmt] => 2019-01-30 16:03:42 [post_content] => ישנה הרגשה של תנועה בצוות שלי בעבודה בתקופה האחרונה. אנחנו חושבים הרבה ומתכננים איך יראה עתיד המוצר שעליו אנחנו עובדים. אני חושב שיש הסכמה רחבה על הדברים שנדרש לעשות, אבל התנועה לא נוצרת, אנחנו לא עובדים על הדברים שהסכמנו שנדרש לעבוד עליהם. תופעה דומה שאני מאמין שמוכרת לרבים היא המאבק בין החשוב לדחוף. ספרים רבים נכתבו על הנושא, לכאורה זה ברור למה נדרש לעבוד על החשוב אך בפועל רבים נתקעים בעבודה על הדחוף. אז חשבתי וניסיתי לראות אם אני יכול להשתמש בחומרים מלימודי "חשיבה הכרתית" להבנת הנושא. להבנתי ישנם שני כוחות שיוצרים תנועה; כוח דוחף וכוח מושך. כל אחד מהכוחות לבד לא תמיד מספיק ליצור את התנועה, רק השילוב של שניהם מבטיח תנועה. הכוח הדוחף הוא הכוח שאומר לי: אני לא נשאר פה אפילו לא לרגע אחד. המקום הנוכחי לא טוב, צריך למצוא מקום אחר, לא חשוב איפה העיקר לא פה. הכוח המושך לעומתו הוא הכוח שאומר לי: בא לפה. תראה איזה יופי פה, כדאי לך להגיע לכאן. כששני הכוחות קיימים נוצרת תנועה מהמקום הלא טוב למקום החדש. כאשר חסר הכוח המושך, אני מאוד רוצה לזוז אבל לא יודע לאן ולכן אני נשאר במקום. כאשר חסר הכוח הדוחף, אני יודע שהמקום החדש הוא טוב אבל סך הכל לא רע לי, ואולי אפילו טוב לי, היכן שאני נמצא, לפעמים קוראים לזה ״איזור נוחות״, ולכן אני נשאר במקום. אני מרגיש שבמקרה של העבודה יש חוסר בכוח הדוחף. המוצר הנוכחי שלנו הוא טוב, הלקוחות שלנו מרוצים, יש עדיין בעיות מעניינות לפתור ולא חסר דברים לתקן במוצר הנוכחי. למען הדיוק אני מאמין שהכוח הדוחף כן קיים במידות שונות בכל אחד מאנשי הצוות. על עצמי אני יכול להעיד שהתחושה שאני לא יוצר משהו חדש מהווה כוח דוחף חזק עבורי. עבור אחרים אני לא יודע, אבל נראה לי שאם אצליח לזהות את הערכים של כל אחד ואחד ומה שמניע אותם אולי אוכל לקבל רמז ואולי אפילו לזהות מה יכול להיות הכוח הדוחף שלהם. ברגע שכל אחד ירגיש את הכוח הדוחף, אני מאמין שתיווצר תנועה. [post_title] => מורכבות כוחות שיוצרים תנועה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%9b%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%95%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%99%d7%95%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2019-01-30 18:03:42 [post_modified_gmt] => 2019-01-30 16:03:42 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%9b%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%9b%d7%95%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%99%d7%95%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%94/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [12] => WP_Post Object ( [ID] => 10273 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-12-20 14:33:17 [post_date_gmt] => 2018-12-20 12:33:17 [post_content] => השבוע נדרשנו להיות מעורבים בהתנהלות הבת שלנו בבית הספר. הילדים שלנו כבר גדולים ומאוד עצמאיים כך שלרוב לא נדרשת התערבות. מידי פעם קורה משהו ואז פונים אלינו. לשמחתי זה ממש לא קורה הרבה, אבל כשזה קורה בדרך כלל יש משהו מאחורי הקלעים שאני לא מודע אליו. הבת מאוד אקטיבית בפעילויות בית הספר ולוקחת על עצמה הרבה מטלות. לאחרונה הרגשנו שהיא מעמיסה על עצמה יותר ממה שהיא מסוגלת והפצרנו בה לצמצם את הפעילות. היא המשיכה בשלה, והעומס הלך וגאה, עד שהגיעה נקודת פיצוץ בדמות פניה מאחד המורים שלא מרוצה מהתנהגותה. ישבנו לשוחח והרגשנו שיש משהו ברקע. בהתחלה היא לא היתה מוכנה לשתף, אבל המשכנו, לחצנו, לא ויתרנו, עד שהיא התחילה לשפוך. לפני כחצי שנה סבא שלה נהרג בתאונת דרכים. כולנו עברנו תקופה לא קלה, כל אחד מאיתנו התמודד בדרכו הוא, והיא במובן מסוים נשארה לבדה להתמודד עם הכאב. היא לא שיתפה אותנו כי לא רצתה להעמיס עלינו, וכנראה גם לא מצאה דרך לשתף את חבריה. אנחנו מצידנו לא ידענו ולא ראינו מה עובר עליה כך שלמעשה חצי שנה היא הסתובבה עם קושי, שידרה ״עסקים כרגיל״, ואף אחד לא שם לב למה שהתחולל אצלה בפנים. ברגע שהדברים יצאו החוצה נוצרה שיחה, נוצר שיתוף, נוצר איוורור, ואני מרגיש ששאר הדברים נהיו קלים יותר. אני עדיין לא יודע ולא מבין למה היא לא פנתה אלינו, זה פחות חשוב. עכשיו אנחנו יודעים ועכשיו יש לנו אפשרות לחזק אחד את השני ולהתגבר ביחד על הקשיים. [post_title] => אוורור [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%90%d7%95%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-12-20 14:33:17 [post_modified_gmt] => 2018-12-20 12:33:17 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%90%d7%95%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a8/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [13] => WP_Post Object ( [ID] => 10270 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-12-16 14:48:10 [post_date_gmt] => 2018-12-16 12:48:10 [post_content] => ברוגז ברוגז לעולם, שולם שולם אף פעם. חלק מהותי מהחיים שלנו יושב על המימד הבינאישי, תקשורת עם האחר. אנחנו רוכשים כלים ולומדים איך לתקשר עם האחר במהלך החיים מהילדות ועד הזקנה. חלק מהכלים נקיים וחלקם מניפולטיביים. אחד הכלים שפוגשים בדרך זה ״הברוגז״. כאשר אני רוצה משהו והאחר מסרב לתת לי, אני מתחיל במניפולצית הברוגז. אני מתנתק עד שהשני יתן לי את מבוקשי ואז אני אסכים לחזור. הבעיה היא שחלק מהכלים שאני רוכש בילדות אני בטעות לוקח איתי לבגרות, גם אם הם עבדו וגם אם לא. בנוסף מה שעוד יותר מחמיר את הבעיה זה שאני מפעיל תחכום ויצירתיות כדי להסוות את האינפנטיליות: אני קורא לזה ״תיחום״ או ״שמירת מרחק עד שאני ארגע״, אני מסביר לעצמי הסברים מעולים למה עדיף לי ללא האחר בחיי, וכיוצא בזה. לפעמים אני באמת צריך מרחק, אז איך יודעים אם זה תיחום או ברוגז? התשובה היא בהסתכלות פנימה. בכנות וביושר לב, האם יש לי ציפיה מהאחר? אם אני מחכה למשהו שהאחר יעשה זה ברוגז, אם אני מחכה למשהו שיזוז אצלי, זה תיחום. ומה עושים כשהאחר בחר להיות ברוגז איתי? מה אם זה מאוד מאוד מפריע לי?התשובה היא ששוב צריך להסתכל פנימה. הרי העומס הזה הוא של האחר ולא שלי, הריחוק בא ממנו לא ממני. אם אני לא מסוגל להתמודד עם הריחוק של האחר אז יש בי תלות וזה משהו שאני צריך לעבוד עליו. ואם אני כן מסוגל אז פשוט להמתין ולאותת לאחר שאתה מוכן לקרבה, עד שימצא הוא לנכון להתקרב. [post_title] => ברוגז [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%a8%d7%95%d7%92%d7%96 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-12-16 14:48:10 [post_modified_gmt] => 2018-12-16 12:48:10 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%92%d7%96/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [14] => WP_Post Object ( [ID] => 10259 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-12-05 13:02:20 [post_date_gmt] => 2018-12-05 11:02:20 [post_content] => ביום שישי בבוקר נסעתי לאסוף את בני מהתחנה המרכזית. בדרך חזרה הביתה חציתי צומת כאשר מימיני הגיח רכב במהירות גבוהה. לא ראיתי אותו בזמן, לא הספקתי לבלום והנה תאונה. לכולם שלום חוץ מפגיעה בכלי הרכב. ביום חמישי בבוקר, קצת פחות משבוע מאז התאונה, יצאתי ברוורס בחניה בביתי, לא הסתכלתי, לא ראיתי ופגעתי ברכבה של אשתי (רכב חלופי לתאונה הקודמת, חדש עם פחות מ-200 ק״מ) שוב נזק לשני הרכבים, והפעם גם כאב פיזי מסוים בגב התחתון שנמשך כמה ימים. מה לעזאזל קורה פה. שנים שכבר לא הייתי חלק מתאונת דרכים, ועכשיו שתיים, ובאותו שבוע. אני לא מאמין במקריות, יש פה מסר עבורי, שיעור שאני לא רואה. אני מרגיש שמדובר בשיעור בראיה. חלק ניכר מהלימוד ההכרתי הוא פתיחת ראיה. המקור למרבית הסיפורים שאני כותב הוא פתיחת ראיה. הסתכלות על המקרים היומיומיים וראיה מעבר למסך הטריוויה חיפוש המתרחש והשיעור. בשבועות / חודשים האחרונים יש לי תחושה שאבדה לי במקצת היכולת הזאת. אני כבר לא תמיד רואה את הסיפורים אבל אני יודע שהם שם. גם כשאני רואה, הכתיבה לא באה לי מייד ובקלות כמו בעבר, ישנם דברים אחרים שדורשים את תשומת ליבי או שאני מתפתה לעשות אותם במקום לכתוב. יש בי תחושה של געגוע והיתרון בגעגוע זה לדעת שהדבר אפשרי. היה לי את זה בעבר, סביר מאוד שיהיה לי את זה שוב בעתיד. בינתיים אני משתדל לנהוג כמה שפחות, למה להתגרות בגורל. ועיקר העשייה היא בפתיחת מרחב לראיה. לחכות בצורה פעילה לדברים שיציגו עצמם בפניי. אולי זה מתרחש מעניין שטומן בחובו סיפור, ואולי זה כיוון חדש של עשיה והתפתחות. [post_title] => ראיה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a8%d7%90%d7%99%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-12-05 13:04:14 [post_modified_gmt] => 2018-12-05 11:04:14 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%94/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [15] => WP_Post Object ( [ID] => 10252 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-11-21 14:44:34 [post_date_gmt] => 2018-11-21 12:44:34 [post_content] => לאור האירועים של שבוע שעבר עלתה בפניי המילה ״הרתעה״. בדיאלוג הציבורי מדברים על ״יכולת ההרתעה״ של ישראל. מכיוון שאני עוסק הרבה בלימוד עצמי, שיפור יכולות, התפתחות, וכיו״ב, האם ״יכולת הרתעה״ שייכת למרחב המהות ולכן ראויה לרכישה או אולי היא שייכת למרחב העומס ויש להימנע ממנה? מהי הרתעה? עפ״י המילון - גרימת הימנעות מתוך פחד, הרחקה באמצעות איום; הפחדה. בהבנה שלי אין דבר כזה הרתעה ולא קיימת יכולת הרתעה. אין אפשרות לגרום לאדם אחר לפחד. פחד זה תמיד בחירה אישית שלי. פחד שייך למרחב העומס. כשיש מתרחש שאני חווה בו סכנה, תמיד יש לי אפשרות בחירה; אני יכול לפחד אבל אני יכול גם להישמר או לקבל את המצב כמו שהוא מתוך רוגע ונוכחות. זה נכון שלפעמים התגובה האוטומטית שלי היא לפחד. זה נכון גם שלפעמים אין לי עדיין את היכולת העכשווית לפעול אחרת. אבל הבחירה אם להיכנס או האם להישאר במרחב הפחד היא תמיד שלי. אז על מה מדובר ב״יכולת הרתעה״? זה ביטוי שגור אבל לא נכון. חבר עזר לי לנסח זאת אחרת: ״יכולת פעולה מידתית ממקום של יציבות״. בלי להיכנס לויכוח פוליטי מה ה״פעולה״ הנכונה ומה בדיוק הכוונה ב״מידתית״ כאשר יש יכולת לפעולה מידתית ממקום של יציבות ״ההרתעה״ מתקיימת. מה זה אומר לי במקום האישי? לא פעם קרה לי שרציתי למנוע מאחרים פעולה. לדוגמא העיתון היומי שנלקח מדי שבוע  ביום שישי מסף דלת ביתי, או הנביחות הבלתי פוסקות מדי לילה של כלבם של השכנים. במקרה הרגיל מה שעבר לי בראש היו סרטים איך אני שם שלטים שמאיימים על הגנב או מאיים על השכן בפניה לעירייה. מה שחסר לי באמת היה היכולת לפעול למניעת התנהגויות כאלה שפוגעות בי. [post_title] => הרתעה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%a8%d7%aa%d7%a2%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-11-21 14:44:34 [post_modified_gmt] => 2018-11-21 12:44:34 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%94%d7%a8%d7%aa%d7%a2%d7%94/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [16] => WP_Post Object ( [ID] => 10223 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-10-31 17:15:16 [post_date_gmt] => 2018-10-31 15:15:16 [post_content] => לפני כשבועיים טסנו לוינה, טיסת נופש במסגרת העבודה עם בני זוג. הטיסה מתוכננת ליום שני לפנות בוקר וביום שבת בבוקר אשתי קמה עם גב תפוס. במשך השבת כולה אשתי במיטה לא מסוגלת לזוז. מה עושים? התחילה התלבטות, האם לבטל את הטיסה, האם לטוס לבד, מה נכון לעשות? לאחר התלבטות החלטתי. אני אטוס בכל מקרה, זה חלק מפעילות של העבודה וחשוב שאהיה שם. לגבי אשתי זו לגמרי החלטה שלה, אם תרגיש שיכולה ורוצה להצטרף בשמחה, ואם לא אז לא. ביום ראשון הגעתי לעבודה והודעתי למי שצריך להודיע שיתכן ונצטרך לבטל את הטיסה עבור אשתי. מספר אנשים הציעו זריקת וולטרן, אומרים שזה פתרון פלא, זריקה אחת וכל הכאבים נעלמים, אז הצעתי לאשתי. מיד עולות שאלות: איך מגיעים לקבל זריקה? צריכים תור לאורטופד, מי מקבל מהיום להיום ואיפה? ואח״כ תור לאחות? אולי בכלל צריך ללכת למוקד. האם כדאי לקחת את הזריקה? האם זה יעבוד? האם יש סיכונים, תופעות לוואי? האמת כל השאלות האלו לא באמת חשובות, זה רק אוסף של פרטים טכניים שניתן בקלות לפתור. השאלות האמיתיות עבורי היו בנושא המקום שלי ושלה בכל התהליך. איך אני נשאר במקום שעוזר ומסייע ולא נמצא במקום של דוחף ומשפיע. איך להשאיר את המקום של הרצון והיכולת פתוח עבורה, לאפשר לה לבחור מה שמתאים לה. ואיך להישאר במקום שאני שלם עם כל בחירה שלה, וגם נשאר שלם אם הדרך שבה יתפתחו הדברים שלא תלויים בנו. בסופו של דבר התברר שאבא של חבר לעבודה הוא אורטופד, טלפון אחד והוא קיבל אותנו. הוא רשם כדורים נוגדי דלקת והסביר שתוך מספר שעות תבוא הקלה. אשתי הצטרפה לטיסה והיה פשוט מעולה, אפילו הלכנו כ-15 קילומטר ברגל כל יום. אני בטוח שלא תמיד היה לה קל אבל שנינו נהננו מאוד. האם גם אתם מוצאים את עצמכם במקום שדורש ממכם לשחרר ולתת למציאות להציג עצמה בפניכם? [post_title] => טיסה לוינה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%98%d7%99%d7%a1%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%a0%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-10-31 17:15:16 [post_modified_gmt] => 2018-10-31 15:15:16 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%98%d7%99%d7%a1%d7%94-%d7%9c%d7%95%d7%99%d7%a0%d7%94/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [17] => WP_Post Object ( [ID] => 10213 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-10-24 18:05:38 [post_date_gmt] => 2018-10-24 15:05:38 [post_content] => מצאתי את עצמי בתהליך בוררות, אני מול אדם אחר. התוצאה היתה ברורה מראש, שנינו ידענו כבר בתחילת התהליך כיצד זה יגמר. יתרה מזאת ה״כוח״ היה בידיים שלי. היתה לי האפשרות לקבל את מה שהייתי זקוק לו ובנוסף לגרום לרמות שונות של נזק לצד השני. בחרתי לצמצם את הנזק למינימום, אין לי שום עניין להכאיב לאחר. הבירור החל, אמרתי את שלי והמתנתי. להפתעתי קרה דבר מוזר, האדם שמולי פתח את פיו ומשם יצאו קיתונות של רותחין. ישבתי המום והקשבתי לערימה של חצאי אמיתות ושקרים, עליי ועל אחרים. כל המתרחש לא היה ברור לי. שנינו אנשים אינטליגנטים, לשנינו ברור מה תהיה התוצאה, לשנינו ברור שיש לי את האפשרות להחמיר את המצב עבורו. נמצאתי שוב מול בחירה; האם אני מגיב, נכנס לויכוח, עימות. האם אני משנה את החלטתי, גורם לו נזק, מלמד אותו לקח. בחנתי את המצב קצת והבנתי שזה לגמרי שלו. זו בחירה שלו לפעול כך, זה מגיע מהנפש שלו והעומסים שלה. במקום שלי זה חסר חשיבות. הקשבתי ברוגע, לא הגבתי, וחיפשתי לראות האם יש משהו בתוכן של דבריו שאני יכול לקחת לעצמי, לתיקוני. לא שיניתי את החלטתי ונתתי לתהליך הבוררות למצות את עצמו. כששאלו אותי אח״כ איך היה, עניתי שהיה איום ונורא ונפלא כאחד. המקום הזה שאתה מול אחר ושומע חצאי אמיתות ושקרים, רואה את השני בשעתו הפחות יפה, הוא איום ונורא. היכולת שמצאתי בתוכי להיות במקום כזה, בנוכחות, ובלי להתערבב הוא פשוט נפלא. [post_title] => בוררות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%95%d7%a8%d7%a8%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-10-24 18:05:38 [post_modified_gmt] => 2018-10-24 15:05:38 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%a8%d7%95%d7%aa/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [18] => WP_Post Object ( [ID] => 10124 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-10-03 17:24:30 [post_date_gmt] => 2018-10-03 14:24:30 [post_content] => אז איך מרחיבים את הלב? מתחילים בבית, בפנים, לאהוב את עצמי. בעבר הייתי עושה ספורט; אופניים, ריצה, שחיה, וכבר כמה חודשים עברו מאז הפעם האחרונה שעשיתי משהו, וזה כבר ניכר בכרס ובתחושה הפנימית. אז החלטתי לצאת להליכה/ריצה, לחזור קצת לכושר, להתאוורר. התחלתי להתארגן ופתאום אשתי אומרת לי, אולי תזמין את הבת להצטרף? אני רגיל לרוץ לבד, זה זמן פרטי, זמן של שקט ומחשבות, התגובה הראשונית האינסטנקטיבית שלי היתה; לא, מה פתאום, זה יהרוס לי, היא תאט אותי. אבל אז חשבתי על זה קצת והבנתי שחלק מרוחב לב זה גם ובעיקר להכניס אחרים, אז הזמנתי את הבת שלי. היא בשמחה נענתה להזמנה ויצאנו להליכה/ריצה במרחבי השכונה. האמת זה היה ממש כיף, הלכנו קצת, רצנו קצת ודיברנו קצת. ולא במפתיע גיליתי שהיא בכושר טוב ממני וכנראה אני זה שהאטתי אותה. מאז כבר יצאנו פעמיים נוספות, וזה מאוד ישמח אותי אם נמשיך לעשות זאת בעתיד. מה שלמדתי מכל העניין זה שלפעמים אני יודע מה אני רוצה אבל לא יודע איך להגיע לזה. ואז אסור לחוסר הידיעה לעצור אותי, פשוט צריך להתחיל במשהו. ברגע שמתחילים בתזוזה, צצות הזדמנויות נוספות וכשזה קורה חשוב מאוד לדעת לזהות ולא להחמיץ. [post_title] => הליכה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9b%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-10-03 17:24:30 [post_modified_gmt] => 2018-10-03 14:24:30 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%94%d7%9c%d7%99%d7%9b%d7%94/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [19] => WP_Post Object ( [ID] => 10102 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-09-27 15:09:53 [post_date_gmt] => 2018-09-27 12:09:53 [post_content] => שמתי לב השנה שיותר ויותר אנשים מברכים אחד את השני ל״יום כיפור״ בברכת ״צום משמעותי״. אני מאוד אוהב את הברכה הזאת כי היא קוראת להפעלה של חשיבה, מה המשמעות של יום כיפור עבורי. לאורך השנים היה לחג משמעות שונה עבורי. בילדות, בבית דתי, הייתי צם, בהתחלה חלקית ועם השנים יותר. היה בין הילדים מעין תחרות, מי מסוגל לצום יותר, המשמעות היתה בתדר של הישגיות. מגיל בר מצווה הצום כבר היה מלא. הייתי צם והולך לתפילות כי זה היה מחוייב, פעלתי מתוך מחויבות. כשחזרתי בשאלה כבר לא צמתי, הייתי במקום של התרסה ואנטי. אני זוכר בקורס קצינים בבה״ד 1 אני ואחרים יושבים בחדר קטן ואוכלים מנת קרב שהסריחה את כל הקומה. לא באמת הייתי רעב ומנת הקרב לא באמת היתה מושכת אבל היה הרבה רצון להתריס. אשתי באה מבית מסורתי, ליום כיפור מעמד מיוחד, כולם צמים ולא מפעילים חשמל. זו המסורת שהעברנו לילדינו (אם לא מעט התנגדות ממני לאורך השנים), כולם חוץ ממני צמים ביום כיפור. אני לא יודע מה באמת משמעות היום עבורה ועבורם. אני משער שזה קשור למסורת, לחיבור ליהדות, לעם ישראל, למורשת. בשנים האחרונות התחלתי גם אני לצום, אני לא אוכל ורק שותה מסיבות בריאותיות. עדיין אני בחיפוש אחרי המשמעות. יש לי הבנה חלקית אמונית שאני פה למטרה מסוימת למימוש תכלית חיים. ויש יום בשנה שמאפשר לי לבדוק כיצד פעלתי בשנה שעברה, במה התקדמתי, במה פחות, האם עמדתי ביעדים שהצבתי לעצמי. האם אני מבין את היעדים שהצבתי לעצמי לשנה הבאה, האם יש לי את כל מה שאני צריך כדי לממשם. ההבנה היא חלקית כי בפועל את יום כיפור העברתי בקריאת ספר ולא הצלחתי לחוות בו משמעות. אבל בשנה הקרובה אני בוחר לעסוק ברוחב לב וחלק משמעותי מזה הוא לקבל את עצמי כמו שאני, עם יכולת עכשווית מוגבלת לחוות משמעות ביום כיפור. מה משמעות יום כיפור עבורכם? אתם מוזמנים לשתף. [post_title] => צום משמעותי [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a6%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-09-27 15:09:53 [post_modified_gmt] => 2018-09-27 12:09:53 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a6%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%99/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [20] => WP_Post Object ( [ID] => 10018 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-09-12 16:52:38 [post_date_gmt] => 2018-09-12 13:52:38 [post_content] => לפני שנה בדיוק כתבתי על חגי תשרי, אז נחשו מה, גם השנה לקראת ראש השנה הלך והתגבר הקושי והפעם זה הגיע ממש בהתחלה... אני לא תמים, אני יודע שזה הולך להגיע אז אני מתכונן כמיטב יכולתי. בעבר זה היה קשור למשפחתיות של החג, להיות מוקף לתקופה ארוכה בקרובי משפחה, היה עבורי מתכון למתח. עבדתי על זה מספר שנים ועכשיו בתחום המשפחתיות הכל טוב. השנה הסתכלתי יותר על המקום האישי שלי אל מול החג. מהלימוד ההתפתחותי שלי ב׳חשיבה הכרתית׳ אני רואה ולומד שבמקום האמוני ראש השנה זה מקום של הזדמנות. ישנה מערכת שלמה שבאה לעזור לי לתכנן את השנה הבאה. לסמן לעצמי את המקום בו אני רוצה להתפתח, לקבל סיוע ולצאת לדרך. אבל יש משהו שחוסם אותי מלקבל את המקום הזה ואני מרגיש שהמקור לכך הוא העבר. בסביבה הדתית שבה גדלתי עבורי ראש השנה היה חג הפחד. זה מתחיל בחודש הסליחות ואז בימים הנוראים. וכשמגיעים לתפילת ״נתנה תוקף״ אז ממש רועד הפופיק. וזכורות לי גם אמירות מסוג ״מי שישן בראש השנה ישן מזלו בכל השנה״. זה המקום שאומרים לילד ״אם לא תאכל אז יבוא שוטר״, אז הנה עכשיו הגיע ראש השנה ובא השוטר. אתה עומד לדין, עוברים על כל הדברים הרעים שעשית בשנה האחרונה והגיע הזמן לשלם את החשבון. המקום הזה הוא דוחה בעיניי, המקום שפונה לרגש הכי ראשוני של פחד ומנסה להפעיל אותי ממנו. זה מקום שמנסה להביא לחיזוק ממחליש, מקום פרימיטיבי. נכון, אף אחד לא פונה אליי או בא אליי בדרישות כמו בעבר, אבל אני רואה ושומע את זה מסביבי וכעס עולה. וכנראה בעוצמה חזקה שמאפילה על היכולת שלי לראות את הטוב. אז השנה אני בוחר להתפתח בכיוון של רוחב לב. להגדיל את המרחב שמקבל אהבה עבורי ועבור אחרים. לאפשר לעצמי להניח מאחורי את כל כעסי העבר ולהשאיר את ה״ילד״ מאחור. אני עוד לא יודע ממש איך לעשות את זה אבל הולך להיות מעניין ללמוד... [post_title] => ראש השנה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-09-12 16:52:38 [post_modified_gmt] => 2018-09-12 13:52:38 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a8%d7%90%d7%a9-%d7%94%d7%a9%d7%a0%d7%94/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [21] => WP_Post Object ( [ID] => 9966 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-08-29 12:51:34 [post_date_gmt] => 2018-08-29 09:51:34 [post_content] => לפני מספר שבועות דיברתי עם הבת שלי על חוויות שחוותה בשנת הלימודים האחרונה. סיפרתי לה איך אני התמודדתי בתקופת התיכון עם מקצועות שלא עניינו אותי ועם מורים שבלשון המעטה ״לא חיבבתי״, והיא סיפרה על התמודדות דומה שלה. במהלך השיחה היא אמרה לי את המשפט הבא: ״כל הציונים בכל המקצועות הם חשובים״. זה משפט שנושא מוחלטות! ומשפטים נושאי מוחלטות הם קשים. הם לא מאפשרים גמישות. ניסיתי לתת לה הוכחה שמשפט כזה הוא פשוט לא נכון: לדוגמא ברישום לטכניון נלקחים בחשבון רק הציונים ב-23 המקצועות שבהם הציון היה הכי גבוה, מקצועות אחרים ״אינם חשובים״. בנוסף, למקצוע של 5 יחידות לימוד ניתן בונוס של 30 נקודות אז ציון 100 ב-5 יחידות מתמטיקה מזכה ב-650 נקודות פי יותר משלושה מציון 100 ב-2 יחידות ספרות, אז לא כל המקצועות חשובים באותה מידה. אני לא ממש בטוח שההסבר שינה במשהו את ההסתכלות שלה. גם בעבודה אני נתקל לפעמים במשפטים נושאי מוחלטות לדוגמא ״במוצר שלנו X הוא הדבר היחיד החשוב״, לא! X הוא חשוב אבל בהחלט לא היחיד, צריך לקחת בחשבון ״שקלול תמורות״ (trade-off). או משפט כמו: ״זו הדרך היחידה שבה אני פועל״, מניסיון אין דרך אחת שמתאימה לכל הפעולות וכדאי להיות מסוגל להתאים את עצמי, ולכל מתרחש למצוא דרך פעולה מתאימה. הבעיה עם משפטים נושאי מוחלטות היא שהם מגיעים ממימד אמוני. לרוב קל לראות בשכל שאין בהם אמת, אבל זה שאני מבין בשכל לא מונע ממני להמשיך לדבוק במשפט שאני מאמין בו. מצד שני גם בלימוד הרוחני ישנם משפטים נושאי מוחלטות, והם מאוד קשים. כמו לדוגמא ״כל המתרחש, מתרחש לתיקוני״. זהו משפט לגמרי אמוני, ניתן לנסות להסביר אותו במימד השכלי אבל ניתן לפעול לפיו אך ורק אם מקבלים אותו במימד האמוני. אז איך מבדילים בין משפט נושא מוחלטות אחד לשני? איך מבדילים בין הבנה אמונית לזיהום אמוני? התשובה היא פשוטה, ניסוי וטעיה. אם המקום האמוני מתנגש עם המציאות אז הוא אינו נכון! חד וחלק! פשוט אבל לא קל. האם אתם מזהים את האמונות שעל פיהם אתה פועלים? את המשפטים נושאי המוחלטות שאתם אומרים? האם בדקתם או שעדיין אתם בודקים אותם? אשמח אם תשתפו אותי. [post_title] => מוחלטות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%95%d7%97%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-08-29 12:51:34 [post_modified_gmt] => 2018-08-29 09:51:34 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%aa/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [22] => WP_Post Object ( [ID] => 6061 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-06-20 17:15:27 [post_date_gmt] => 2018-06-20 14:15:27 [post_content] => השבוע יצאה הכרזה על מספר אנשים שהתקדמו לתפקיד ניהולי, בדיוק אותן מהלך שאני עשיתי לפני כשנה. המסורת אצלנו זה לענות בשרשור של אימיילים להכרזה באיחולי הצלחה. גם אני החלתי לאנשים בהצלחה והוספתי "Enjoy your new rule." נעשתה פה טעות, במקום לכתוב ״תיהנו מהתפקיד החדש שלכם״, בפועל כתבתי ״תיהנו מהשלטון החדש שלכם״. חברים הסבו את תשומת ליבי לטעות, נרמז אפילו שאולי זו ״טעות פרוידיאנית״. אני לא מאמין בטעויות מקריות אז הסתכלתי על המשמעות של מה שכתבתי ואחרי מספר דקות הבנתי שבעצם הניסוח היה מאוד מדויק. אסביר. בתחום שלי, הנדסת תוכנה, אנחנו מתייחסים למהנדסים בכבוד ולמנהלים בזלזול. כשמהנדס מתקדם לניהול אנחנו המהנדסים גם מרחמים עליו וגם אומרים עליו שהוא ״עבר לצד האפל״. יש בניהול צד של כוח, צד שמשחית, ומהסיבה הזו בדיוק (כמו שכתבתי בעבר) אני נמנעתי בכל יכולתי, עד לפני כשנה, לעבור לתפקיד ניהול. אז נכון, ברגיל, כשאנחנו חושבים על ניהול, אנחנו עלולים לחשוב על כוח ועל שלטון, ועלולים למצוא עצמנו מתפתים מאותו כוח וליהנות מאותו שלטון בצורה הכי רעה שאפשר. לנצל את המרות לרעה, להכפיף אנשים לרצוננו, ולהאדיר את כוחנו ושמנו. ולצערי לא חסרות לכך דוגמאות גם מהפוליטיקה וגם מהארגונים שבהם אנחנו עובדים. מצד שני, בהסתכלות נקיה, יש פה הזדמנות מצויינת להיטיב עם אחרים. מנהל טוב יכול לזהות את הצרכים של העובדים שלו ולעזור להם לגדול ולהתפתח. אני מאמין שלעזור לאנשים להתפתח ולעזור להם להרגיש יותר טוב עם עצמם ועם הדברים שהם עוסקים בהם, מביא לתוצאות הרבה יותר טובות מאשר להכפיף אותם לייצר תוצאות. במובן הזה ליהנות מהשלטון זה בדיוק הדבר הנכון. ליהנות מהיכולת וההזדמנות להיטיב עם אחרים. לא להסתכל על קידום כרע הכרחי, ״מישהו צריך לנהל״, אלא כהזדמנות לנצל פן חדש של היכולת שלי להיטיב עם האחר. ואם יש חשש מהמקום של ״כוח משחית״ לפחות זה אומר שהלב נמצא במקום הנכון. [post_title] => תיהנה מהשלטון [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%aa%d7%99%d7%94%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%9f [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-06-20 17:15:27 [post_modified_gmt] => 2018-06-20 14:15:27 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%aa%d7%99%d7%94%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%a9%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%9f/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [23] => WP_Post Object ( [ID] => 6016 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-06-16 16:36:22 [post_date_gmt] => 2018-06-16 13:36:22 [post_content] => אני לא זוכר מתי פגשתי לראשונה את הרעיון של עץ החלטות, או יותר נכון שימוש בעץ החלטות על מנת לבצע בחירה, אבל לאחרונה התחלתי לשים לב כמה אני משתמש ברעיון הזה ולא ממש בחכמה. העיקרון מאחורי עץ החלטות הוא פשוט, בכל צומת בחירה יש מספר אפשרויות. כל אפשרות מביאה לצומת בחירה שגם בה יש מספר אפשרויות. האפשרויות לרוב אינן החלטיות, הן הסתברותיות, או מבוססות על השערות. המטרה היא לבצע את הבחירה הראשונית על סמך פריסת כל המתרחשים העתידיים כמו שאני רואה אותם היום. דוגמאות קטנה מהחיים, הכנה לשיחה קריטית עם מישהו. אני אגיד לו א' ואז הוא יענה ב' או ג'. אם הוא יענה ב' אז אגיד לו כך ואם הוא יענה ג' אז אומר לו אחרת. וכך הלאה וכך הלאה. ניסיון לנהל שיחה עם אדם אחר שלא בנוכחתו. בתרגיל הזה אני גם מגלם את עצמי וגם את האחר. דרך ההיכרות המצומצמת שלי את האחר אני מנסה לחזות מה יהיו תשובתו ולהיות מוכן לכל תרחיש אפשרי. מוכר לכם? לרוב זה פשוט לא עובד. התהליך עצמו של לנסות לפרוס עץ החלטות בראש הוא פשוט מתיש. אני מוצא את עצמי שוכב במיטה ולא נרדם, מנגן בראשי תסריטים שחוזרים במעגלים מה אני אגיד ומה האחר יענה ללא סוף. בסופו של דבר כשהשיחה מגיעה במציאות, האחר בצורה מפתיעה וחצופה עונה דברים אחרים ולא פועל לפי התסריט שהכנתי עבורו. יש גם דוגמאות מהעולם העסקי, האם לקחת הסכם מסוים או לחכות להסכם אחר, כמה זמן לחכות? אם אחכה X זמן ויקרה Y, אז כן או לא. האם למכור מניה כזאת או אחרת. האם לקבל תפקיד בעבודה שהציעו לי או לסרב. שפע של דוגמאות שעליהם אני מפעיל את אותו מודל של עץ החלטות, כי זה מה שלמדתי לעשות. ובמקרים שהם קצת יותר מסובכים, אני מוצא את עצמי שוקע בסחרחורת של אפשרויות בלי יכולת לקבל החלטה. הבעיה העיקרית שאני רואה פה היא התעסקות במחוזות הדמיון. הדבר היחיד שקיים במציאות היא הבחירה הראשונה, וגם היא מצומצמת לאפשרויות שאני רואה (יש כאלה שאני לא רואה עדיין). כל מה שמעבר לזה שייך לדמיון, אין לי באמת יכולת לדעת מה יהיה בעתיד. כשנמצאים במחוזות הדמיון קל מאוד ללכת לאיבוד. אז מה עושים? מסתכלים אך ורק על הבחירה הראשונה. מחפשים רגש נאמנות לבחירה; למי מהאפשרויות אני מרגיש יכולת לנאמנות. ואז בוחרים ונשארים נאמנים לבחירה לאורך זמן בחירה שאני מגדיר מראש. ומה לגבי העתיד? נותנים למציאות להציג עצמה בפניי. כשנדרש מבצעים בחירה נוספת. בכל פעם בחירה אחת! [post_title] => עץ החלטות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-06-16 16:36:22 [post_modified_gmt] => 2018-06-16 13:36:22 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%a2%d7%a5-%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%98%d7%95%d7%aa/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [24] => WP_Post Object ( [ID] => 5517 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-05-30 15:15:08 [post_date_gmt] => 2018-05-30 12:15:08 [post_content] => שלום אני שי ואני מכור לסלט ביצים! אם הייתי הולך למפגש של ״מכורים אנונימיים״ זה כנראה היה אחד ממשפטי הפתיחה שלי. כן אני מודה, זו התמכרות מוזרה, אבל כן, אני מכור לסלט ביצים. אשתי צוחקת עליי שאחת הסיבות שאני מעדיף לטוס ב״בריטיש אירוויז״ זה סלט הביצים שהם מגישים בטרקלין שלהם. דוגמה נוספת היא שכשאנחנו מטיילים בחו״ל ומחפשים משהו לנשנש, אני אחפש דוכן שמוכר כריך סלט ביצים. במקום העבודה שלי מגישים ארוחת בוקר, ופעם בשבוע, בימי חמישי, מגישים סלט ביצים. אז אתם יכולים להבין כמה התלהבתי כשגיליתי שיש מקום נוסף בעבודה שמגישים בו ארוחת בוקר ושם יש סלט ביצים כל יום. גם לזה, כמו לדברים טובים אחרים בחיים, לפעמים מגיע סוף. הייתי בביקור תקופתי אצל הנפרולוגית שלי, היא עברה על תוצאות בדיקות הדם שלי והודיעה לי שיש לי פי שתיים חלבון מהכמות שדרושה לי על מנת לשמור על בריאותי. בירור קצר הוביל למסכנה המתבקשת, זה הסלט ביצים. הורדתי את כמות החלבון שאני אוכל, הפסקתי כמעט לחלוטין לאכול ביצים וגם צמצמתי משמעותית את כמות הגבינות (אני צמחוני למקרה שתהיתם מה פתאום ביצים וחלב הם מקורות החלבון שלי). ומאז אני עובר ליד סלט ביצים וזה לא עושה לי כלום. בלימודי ״חשיבה הכרתית״ אנחנו מסתכלים הרבה על ״הרגלים״. לומדים להרחיב את הראיה על מנת לזהות את ההרגלים המעמיסים בחיינו ולנקות אותם. בהבנה שלי יש גם ״התמכרויות״. אני עוד לא מבין לגמרי את ההבדל בין ״הרגל״ ל״התמכרות״. אני כן יודע שמהתמכרות הרבה יותר קשה להתנקות. אני מרגיש גם שלהתמכרות יש השפעה רבה יותר והרסנית יותר מאשר להרגל. מה שלמדתי עוד על התמכרות, שמשותף גם להרגל, זה שאחרי שמרחיבים את הראיה הכל משתנה. כשאתה מוצא את עצמך עוסק בהתמכרות כשאתה רואה ומבין שזו התמכרות, זה כבר ממש לא נעים. [post_title] => סלט ביצים [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a1%d7%9c%d7%98-%d7%91%d7%99%d7%a6%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-30 15:15:08 [post_modified_gmt] => 2018-05-30 12:15:08 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/?p=5517 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [25] => WP_Post Object ( [ID] => 5454 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-05-26 10:34:44 [post_date_gmt] => 2018-05-26 10:34:44 [post_content] => החברה שמעסיקה אותי עובדת עם סוכנות שירות לכל נושאי הביטוחים והקרנות של העובדים. אחת לחצי שנה אני נפגש עם סוכנת והיא מעדכנת אותי בשלל הביטוחים והקרנות שבהם צבורים כספי העתיד שלי. במפגש האחרון לפני מספר שבועות פנתה אליי הסוכנת בהצעה. היא סיפרה לי שקרן ההשתלמות שלי מנוהלת בחברה א׳ עם אחוז דמי ניהול שנתי קבוע קיבוצי שנקבע עם המעסיק שלי. היא הציעה לי לעבור לחברה ב׳ שקשורה לסוכנות שלה ושם יש לה מבצע מיוחד בחצי עלות דמי ניהול שנתיים. יתרה מזאת היא הציעה לי לפנות לחברה א׳ ולבקש הטבה בדמי הניהול ואם הם לא יסכימו שאחזור אליה והיא תעביר אותי לחברה ב׳. הודיתי לה מאוד על ההצעה ופניתי לחברה א׳ לבקש הטבה. הם השיבו לי שיתנו לי 10% הטבה. הסברתי להם שזה לא מספיק טוב כי הרי הציעו לי 50% הטבה. הפצרתי בהם לנסות שוב והודעתי להם שאין בכוונתי להתמקח, הצעתם תהיה מבחינתי סופית ופניה עתידית של ״שימור לקוחות״ לא תגרום לי לשנות את דעתי. לאחר מספר ימים הם חזרו אליי עם הטבה של 40%. הודיתי להם ופניתי אל הסוכנת שלי ובקשתי מעבר לחברה ב׳ עם 50% הטבה כמו שהציע לי. עברו להם שבועיים וקבלתי פניה נרגשת מחברה א׳, למה עזבת אותנו? הם בקשו פגישה ונעתרתי. למחרת הגיעה סוכנת של חברה א׳. הסברתי לה שהצעתם לא הייתה מספיק טובה. הסוכנת הכירה את הפרטים וסיפרה לי, כולה נרגשת, שעבדו עליי. היא הסבירה לי שבעצם אני קשור אליהם דרך הסוכנות של חברה ב׳ ובעצם כל בקשה להטבה שהעברתי אליהם הם העבירו לסוכנות המייצגת שלי והיא זו שקבעה את ההטבה. במילים אחרות הסוכנות של חברה ב׳, ששלחה אותי לבקש הטבה מחברה א׳ היא זו שקבעה את גובה ההטבה (40%) שהוצעה לי, ובעצם עשתה לי מניפולציה שמטרתה הייתה להעביר אותי לחברה ב׳. לאות הזדעזעות מחומרת המעשה סוכנת חברה א׳ מציעה לי עכשיו הטבה של 60% ואני חייב לקבל החלטה עכשיו. האמת מאוד הופתעתי, הסברתי שאני לא מוכן להתמקח, אני לא משחק את המשחק, לא אעבור חזרה אליהם תמורת הטבה כזאת או אחרת, אבל אם אכן נעשתה רמאות זה כבר משהו אחר. ביקשתי הוכחה והיא לא יכלה לספק כזאת (מסמכים פנימיים, אין הרשאה, וכו׳). אם כך הסברתי, אני לא יכול לקבל החלטה כרגע, אפנה לסוכנת ב׳, אשמע את הצד שלה, ואחליט. פניתי לסוכנת ב׳ שהסבירה לי שלא היה ולא נברא, לא דובים ולא יער. למחרת שוב פנתה אליי סוכנת א׳. הסברתי לה שבלי הוכחה אני לא זז. היא הסבירה לה שבדקה שוב ואכן את ההצעה הראשונה של 10% נתנה סוכנות ב׳, אבל את ההנחה השנייה של 40% הם נתנו בעצמם. אם כך אמרתי מבחינתי הייתה לכם הזדמנות להיענות לבקשתי, בחרתם שלא, למרות שהודעתי לכם שזו הזדמנות אחרונה, בבקשה תכבדו את רצוני לא להתמקח, תודה ושלום. בתגובה הסוכנת הציע לי 65% הנחה, שגם לזה סירבתי. למחרת מתקשר המנהל של סוכנת א׳, הוא מספר לי גם הוא כמה שהוא מזועזע ממה שקרה ומציע לי 75% הנחה ופטור של חצי שנה מדמי ניהול. ביקשתי ממנו שיחזור אליי למחרת. מה לעזאזל קורה פה? האם הבחירה שלי לא לשחק את משחק ההתמקחות הופכת אותי לשחקן הטוב ביותר? האם להמשיך להתעקש? האם זה יעצור מתישהו? אולי זה רק יהפוך אתגר גדול יותר לסוכנים לנסות עוד ועוד. התייעצתי אם חבר מה לעשות. אותו החבר הסביר לי שאין ברירה, הסוכנים לא יכולים להפסיק לשחק. אתה צריך לקבל החלטה האם אתה רוצה את סוכנת ב׳ איתך כשותפה ולשלם לה את דמי טרחתה כמו שקבעה אותם וזהו. זו הדרך היחידה שלך להישאר נקי. התייעצתי עם המורה שלי אילן הרן והוא הציע נקודת מבט אחרת. הבנתי שבעצם אני מחפש משהו במקום שהוא לא קיים. העניין הוא לא האם להתמקח או לא, האם יעלה כך או אחרת. במהות אני מחפש נאמנות. אני מחפש סוכן שיהיה נאמן לי וישיג את הדבר הטוב ביותר עבורי, ולא חברה א׳ ולא חברה ב׳ יכולים לספק את הנאמנות שאני מחפש. הדבר הנכון עבורי הוא להבין שאין במקומות ההם את מה שאני מחפש ולכן עליי או לחפש במקום אחר שם יש נאמנות או להתרכז במה שמציעים, במקרה הזה כסף, ולקחת מה שנותנים. למחרת התקשר המנהל של חברה א׳ והסכמתי לחזור לחברה א׳ עם 75% הטבה ופטור של חצי שנה מדמי ניהול. התחלתי להסתכל על מקומות נוספים בחיים שלי שאני מחפש דברים במקום שהם לא נמצאים. אצל הרבה מנותני השירותים, זה די ברור, ואפילו זיהיתי את חברת התעופה שאני בוחר לטוס בה ומשום מה המטוסים שלה מתעקשים להתקלקל. המשכתי להסתכל במעגלים קרובים יותר ויותר, במקום העבודה שלי, בחברים, במשפחה, בזוגיות. זה לא לקח הרבה מאמץ לזהות בכל אחד מהמעגלים דברים שאני מחפש ופשוט לא נמצאים שם. אז מה עושים? דבר ראשון מפסיקים לחפש. לחפש משהו במקום שהוא לא קיים זה פשוט מעייף. ומה אח"כ, אז כבר הזכרתי שתי אפשרויות: לחפש במקום אחר או לקחת את מה שכן מוצע. לחלק מהדברים אחד מהפתרונות האלה מתאים אבל לחלק אחר אף אחד מהפתרונות האלה לא מתאים. למזלי יש כלל ב"חשיבה הכרתית" שאומר: "בכל צומת בחירה יש תמיד אפשרות נוספת שאני עדיין לא רואה אותה". אז מרחיבים ראיה עד שרואים את האפשרות הנוספת... [post_title] => התמקחות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%a7%d7%97%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-05-26 10:34:44 [post_modified_gmt] => 2018-05-26 10:34:44 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%94%d7%aa%d7%9e%d7%a7%d7%97%d7%95%d7%aa/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [26] => WP_Post Object ( [ID] => 4613 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-04-11 10:07:58 [post_date_gmt] => 2018-04-11 10:07:58 [post_content] => לפני קצת יותר משנתיים השתתפתי במסע לפולין. הצטרפתי עם הבנים שלי לקבוצה מטעם התיכון. המסע הזה שינה בי משהו, אני מרגיש את השינוי הזה בעוצמה הולכת וגדלה בשבוע של ״יום הזיכרון לשואה והגבורה״. במהלך המסע ולאחריו כתבתי הרבה למגירה, הגיע הזמן לשתף משהו. את המסע ערכנו בקבוצות שונות, אני וכל אחד מבניי בקבוצה אחרת, מידי פעם, באתרים שונים, ובטקסים במחנות היינו נפגשים. לפעמים מנופפים לשלום מרחוק ולפעמים בחיבוק של חיזוק. באחד הימים של המסע הגענו למחנה מיידנק. המדריך של הקבוצה שלי בחר להעביר לנו את מיידנק דרך תיאורים מהספר ״התקווה לחיים״ של ניצולת השואה הלינה בירנבאום. בתחילת המסלול המדריך הקריא את תיאורה של הלינה, אז ילדה, של הדרך מתחנת הרכבת למחנה בשלג, יחפה, בכותנת בד. אנחנו עברנו את אותו מסלול, בעקבותה, ביום קר ובהיר מכוסים היטב במעילים אך עדיין מרגישים את הקור. בהמשך הגענו לקומפלקס המקלחות. למבנה שני חלקים מקלחת אמיתית ותא גזים. הסלקציה בוצעה ברחבה, הכשירים נשלחו למקלחת ומשם לעבודה והלא כשירים לתא הגזים, כאמור שני חלקים סמוכים של אותו מבנה. המדריך הקריא לנו מהספר את רגעיהם האחרונים של הלינה ואמה ביחד. כשהופרדו אמה של הלינה הבינה מה הולך לקרות, היא חיבקה את הלינה ואמרה לה נפגש לאחר המקלחת. האמא נרצחה וזו היתה הפעם האחרונה שהלינה ראתה אותה. כשהמדריך סיים להקריא בעוד אני מעכל, לא מעכל את הסיפור, התקרבה אלינו הקבוצה של הבן שלי. התחבקנו והוא אמר לי, אבא אנחנו נכנסים, נפגש אחרי המקלחת. הוצפתי רגשות, הרגשתי משותק, לא יכולתי לזוז והתקשיתי לשחרר את החיבוק. באותם רגעים הרגשתי את הלינה, התחברתי. גם עכשיו כשאני כותב את הדברים יותר משנתיים אחרי, אני מוצף, והדמעות זולגות. ההורים שלי נולדו שניהם בארץ, ההורים שלהם ברחו מפולין לפני השואה. הם ניצלו אבל רבים מבני משפחתם, שכניהם ומכריהם נרצחו. אצלנו בבית לא דברו על השואה, ואני מעולם לא התחברתי. ידעתי במה מדובר, הכרתי את הפרטים, אבל שמרתי על ריחוק, סרבתי להתחבר, פחדתי. לפני שנתיים הצטרפתי למסע כי הבנתי שהגיע הזמן להתחבר. מאז למדתי המון ופגשתי סיפורים שלא הכרתי: גיסתו של סבי, דודה ריבה, ניצולת שואה שעברה הכל. סבתי שמעולם לא פגשתי, שעלתה עם משפחתו של סבי ואיבדה כמעט את כל משפחתה שנשארה בפולין. שכנים שלי, ילידי הולנד, ניצולי שואה. ועוד סיפורים רבים. יש לי עוד חוויות שעברתי ותיעדתי. עדיין אני מתקשה מאוד אפילו לגשת לקבצים, כשאני מצליח, אני קורא רק חלקים ובוכה. אני מקווה שעם הזמן יהיה לי את הכוח לשתף עוד. לפני שבוע אמרנו בהגדה ״בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים״. אני חושב היום שבכל שנה ושנה חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא היה במיידנק. יש לי רק דבר אחד לבקש מכם הקוראים: אל תברחו, תתחברו, תתגברו על הפחד. תתפסו את ההזדמנות כל עוד אפשר, זה ישנה אתכם, ישנה לטובה, וזה חשוב. [post_title] => מיידנק [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%99%d7%93%d7%a0%d7%a7 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 12:49:03 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 12:49:03 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%93%d7%a0%d7%a7/ [menu_order] => 26 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [27] => WP_Post Object ( [ID] => 3818 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-02-23 15:22:29 [post_date_gmt] => 2018-02-23 15:22:29 [post_content] => באחד מימי השבוע יצאתי לעבודה כשאני נועל נעליים שונות (נעל ימין אחרת מנעל שמאל). הסתובבתי ככה כמעט יום שלם בלי לשים לב. בסביבות הצהריים הרגשתי חוסר נוחות ברגליים אבל לא הבנתי עדיין מה הסיבה. אחר הצהריים ישבתי בפגישה והעפתי מבט לכיוון הרגליים ושמתי לב למשהו מוזר, הדוגמה של נעל ימין שונה מנעל שמאל. הרמתי טיפה את המכנסיים ואז נגלתה לפניי התמונה המצורפת והבנתי מה קרה. התגובה הראשונה שלי הייתה מבוכה, הפנים נהיו טיפה אדומות. המחשבות שהתרוצצו היו: איזו פאדיחה, מקווה שאף אחד לא שם לב, מה אעשה. כשזה עבר התחלתי לצחוק, כי האמת זה ממש מצחיק. הדבר השלישי שעשיתי היה לשתף את מי שהיה איתי בפגישה, מגיע לו גם להנות מהסיטואציה. בהמשך היום עשיתי שני דברים: הראשון, לעמוד מול אנשים אחרים ולשאול אותם אם הם רואים משהו מוזר? אף אחד לא שם לב עד שממש הרמתי קלות את המכנסיים והראיתי לו. השני, להסתובב בלי נעליים איפה שאפשר, כי עכשיו כשהייתי מודע לזה, זה ממש הרגיש לא נוח. איך דבר כזה יכול לקרות? איך נעלתי נעליים שונות ולא שמתי לב? חבר אמר לי שזה מעייפות וחוסר ערנות. אני לגמרי מסכים. ללא ספק הייתי עייף באותו יום ובוודאות לא הייתי ערני ולא שמתי לב לכל הרמזים במהלך היום שמשהו לא תקין. מעבר לזה אני חושב שמעורב פה הרגל. יש לי רק שני זוגות נעליים ליומיום, אחד נמוך ואחד גבוה. לשניהם אותו הצבע ובערך אותה הדוגמה. את הגבוה אני נועל בחורף ובגשם ואת הנמוך בשאר הזמן. כשאחד מהם מתבלה אני מחליף אותו במשהו דומה. בבוקר לפני שאני יוצא לדרכי אני לא ממש עוצר ובוחר, אני פשוט לוקח נעליים ונועל. יש לי הרגל שחוזר על עצמו, אני עושה אותו בצורה אוטומטית, בלי לחשוב. במקרה באותו היום שני הזוגות היו מונחים אחד ליד השני ולקחתי נעל אחת מכל זוג. למזלי אחד יצא ימני ואחד יצא שמאלי. כשאני חושב על זה אני מבין שיש עוד מספר דברים בחיים שלי שאני עושה מתוך הרגל. אני לא נדרש לעצור ולבחור, או שאני לא שם לב שיש לי אפשרות לעצור ולבחור. אני ממשיך עם השגרה עם ההרגל. לפעמים אני מרגיש את חוסר הנוחות ועדיין לא מבין. ואז לפעמים אני ממש מצליח לשים לב למשהו מוזר ולראות את הפאדיחה. מה שבטוח הוא שברגע שראיתי את התקלה ואני מודע לה, כבר לא ניתן להתעלם. זה לא אומר שאני מיד מתקן או אפילו יודע איך לתקן, אבל את העיוורון כבר אי אפשר בקלות להחזיר. [post_title] => הרגל [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => 3818-2 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:27:26 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:27:26 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hashiva.s215.upress.link/3818-2/ [menu_order] => 37 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [28] => WP_Post Object ( [ID] => 4655 [post_author] => 258 [post_date] => 2017-03-01 00:10:07 [post_date_gmt] => 2017-03-01 00:10:07 [post_content] => אני חושב שרובנו מכירים את התופעה של נהג משני, מישהו שיושב לידך בזמן שאתה נוהג וזורק לעברך הערות: סע לאט, סע מהר, סע משם, סע מפה, תצפצף לו, תתן לו לעבור, וכו. אז אצלנו זה כבר קיים שנים, שנינו נוהגים להתערב אחד לשני בנהיגה, ולאחרונה נחשפנו לתופעה חדשה, שני נהגים משניים. הבנים כבר הוציאו רישיון והם נדרשים למלווה למספר חודשים. אז כשיש להם מלווה אחד זה עובד לא רע, המלווה לצידם מנחה אותם, ועוזר להם לרכוש מיומנות נהיגה. הם לא בהכרח אוהבים את זה, אבל זה נחוץ וזה לטובתם. לעומת זאת כשנוסעים כל המשפחה ביחד, בנוסף למלווה, יש גם הורה נוסף שיושב מאחורה וגם הוא לפעמים נוטה להעיר הערות. ואז כבר יש בלאגן. אני מודה שאני לא מתמודד טוב עם נהג משני, אני לרוב מאוד מתעצבן, ובנוסף שמתי לב לשתי תגובות מטומטמות במיוחד: הראשונה, כשאני יודע שאני ׳צודק׳ ואני עושה מה שהיא אומרת רק כדי להראות לה שהיא טועה, כדי להגיד לה אח״כ ׳את רואה, אמרתי לך׳. למשל להיכנס בכוונה לדרך ללא מוצא כדי להראות לה שזו לא הדרך. השנייה, כשאני יודע שאני ׳טועה׳ ואני מתעקש להמשיך לטעות כשאני נמצא תחת שליטה מוחלטת של האגו שאומר: ׳לי אף אחד לא יגיד מה לעשות׳. כאמור הדביליות שלי בהתגלמותה. למעשה זה לא צריך להיות כל כך מסובך. היום יש שלל גורמים שנותנים לנו עצות איך לנסוע. אם זה דיווחים ברדיו, או הוייז שכל הזמן ׳מחשב מסלול מחדש׳. עם שני אלה למדתי להסתדר לא רע, אני שומע את ההמלצות, מפעיל שיקול דעת, ובוחר כמיטב הבנתי. אותו דבר עם נהג משני, ברגע שמקלפים את כל האגו, השיפוטיות, הניסיון לרצות או לקבל אישור, זה באמת נהיה פשוט. אתה הנהג, קבל החלטות ותנהג. אתה לא חייב להסביר את עצמך או את הבחירות שלך. ובכל מקרה להתעצבן לא ממש עוזר. לגבי איך לא להיות נהג משני בעצמי, זה כבר סיפור אחר… אני מודה שעדיין אני לרוב מתעצבן. אבל כשאני מידי פעם מצליח להביא את עצמי למקום נקי, אז החוויה באמת אחרת. [post_title] => נהג משני [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a0%d7%94%d7%92-%d7%9e%d7%a9%d7%a0%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:17:18 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:17:18 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%a0%d7%94%d7%92-%d7%9e%d7%a9%d7%a0%d7%99/ [menu_order] => 2 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [29] => WP_Post Object ( [ID] => 4654 [post_author] => 258 [post_date] => 2017-02-22 00:10:46 [post_date_gmt] => 2017-02-22 00:10:46 [post_content] => נסענו לסופשבוע באילת, אשתי, הבת, ואני. אין כמו כמה ימים של אילת בחורף כדי להינפש. גיסי ומשפתחו גרים באילת, ועוד לפני שיצאנו היה ברור לנו שאנחנו רוצים באחד הימים לעשות משהו מיוחד ביחד. אולי לטייל בטבע, אולי ללכת עם האחיינים לאיזו אטרקציה, משהו מיוחד. מכירים את זה שכשבאים לעשות משהו מיוחד מגיעות "הנחתות"? מגיעים ה: לא כדאי, זה רחוק, יש פקקים, קר מידי, חם מידי, יהיה צפוף … אז אנחנו אלופים בהנחתות. האמת אנחנו אנשים שאוהבים להישאר בבית (או במלון), ולרוב אנחנו מוצאים תירוץ מספיק טוב כדי לעשות את זה. הפעם לא! הפעם אמרנו: יאללה הולכים! אם יהיה קר נלבש מעיל, אם יהיה חם נוריד את הסוודר, ואם יהיה צפוף אז לא נורא, נספיק מה שנספיק. אמרנו ועשינו. נסענו לפארק אתגרי 'טופ 94' והיה פשוט מדהים. לנוכח עיננו המשתאות כל ההנחתות התפוגגו. מזג האוויר היה פשוט מושלם, הילדים עלו וירדו על המתקנים השונים, ביצעו אתגרים לא פשוטים בהצלחה, וכולנו נהנינו מאוד. פשוט יום של כיף באילת השמשית. מה אני לוקח מזה? מעבר לכייף ולחויות, אני לוקח את 'לא לוותר'. לא לוותר להרגל שלי 'להנחית', להנמיך ציפיות, לחפש את הדברים שיכולים להפריע. אלא להיפך, להרים ציפיות ולבא בהחלטה מודעת שלא משנה מה יהיה, יהיה נפלא! [post_title] => יום כיף באילת [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%9b%d7%99%d7%a3-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:17:48 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:17:48 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%9b%d7%99%d7%a3-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%aa/ [menu_order] => 3 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [30] => WP_Post Object ( [ID] => 4653 [post_author] => 258 [post_date] => 2017-02-04 00:10:12 [post_date_gmt] => 2017-02-04 00:10:12 [post_content] => דיברתי השבוע על קפה עם חבר שסיפר לי על קושי שיש לו עם הילד שלו. הוא הזכיר לי קושי דומה שהיה לי עם הילדים שלי כשהיו הרבה יותר קטנים. רצינו ללמד את הילדים לקחת יותר אחריות, ורצינו שיהיו יותר מעורבים בענייני הבית. שישמרו על החדר שלהם נקי, שישימו כלים במדיח, שיפנו את הזבל, שיראו פחות טלוויזיה, שיעשו שיעורי בית. רשימה ״קצרה״ של דברים שרצינו שהם יעשו. אז עשינו מה שהרבה הורים אחרים עשו באותה תקופה,יצרנו מערכת של תמריצים, כוכבים, נקודות, מדבקות, אני לא ממש זוכר את הפרטים. על כל דבר טוב שאחד הילדים עושה הוא מקבל מספר כלשהו של כוכבים ואז פעם בשבוע מסכמים ונותנים פרס. אני זוכר שבאחד השבועות באנו לסכם את הנקודות ולא היתה אפילו נקודה אחת, ואני נורא התאכזבתי. היו ברשימה דברים כל כך פשוטים, דברים שלא דרשו שום מאמץ, ואני לא הבנתי איך זה ייתכן שאפילו נקודה אחת לא נרשמה. האכזבה הובילה כמובן לכעס, וכמה שניסיתי להסתיר את האכזבה שלי אני בטוח שמשהו מזה היה ניכר ואיזשהו מסר לא טוב עבר לילדים שלי. אני לא בא להגיד פה משהו על השיטה. אם זה טוב או לא טוב לייצר מערכת של תמריצים. יש הרבה מומחים והרבה דעות בנושא. אני רק בא להאיר נקודה מסוימת ממרחק השנים ומדברים שלמדתי לאחרונה. ברגע שהגדרתי את המערכת נכנסה לה ציפייה סמויה. ציפייה שבכל שבוע דבר אחד לפחות יקרה, לפחות נקודה אחת תירשם. הציפייה הזו שהכילה פרטים הביאה איתה אפשרות לאכזבה. לא השאירה מקום לאפשרות שיהיה שבוע אחד שבו לא תהיה התקדמות. שינוי הוא דבר שלוקח זמן, יש עליות, יש מורדות, ויש דריכה במקום. שינוי דורש בחינה לאורך זמן. יש מקום לצפות לראות התקדמות, התפתחות. לצפות למשהו ספציפי, למספר נקודות בשבוע מסוים זו טעות. זה מוביל לאכזבה שמסתירה את התמונה הגדולה, ראיית הטוב שכן קורה לאורך זמן. זה היה ממש טוב ויפה אם כל זה היה רק סיפור ששייך לעבר. אבל גם היום, בימים אלה, אני עובר שינויים. וכמו בכל תהליך יש התקדמות ויש נסיגה, יש הצלחות ויש נפילות. ולא תמיד אני שם לב ומזכיר לעצמי שנפילה, או דריכה במקום, היא חלק טבעי מהתהליך. ובתמונה הגדולה הכל פשוט נפלא. [post_title] => ציפייה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a6%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:19:12 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:19:12 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%a6%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%94/ [menu_order] => 4 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [31] => WP_Post Object ( [ID] => 4651 [post_author] => 258 [post_date] => 2017-02-01 00:10:27 [post_date_gmt] => 2017-02-01 00:10:27 [post_content] => השבוע ראיתי את הסרט "ג'קי". הסרט מתאר את התנהלותה של ג'קי קנדי בימים שלאחר רצח בעלה הנשיא JFK. חוץ מנטלי פורטמן המדהימה, הסרט היה קצת ארוך מידי, מדכא, ואיטי לטעמי אבל בעשר דקות האחרונות היה קטע שהדהים אותי, ואנסה לתאר אותו כאן בפניכם. ג'קי כאשה קתולית הדוקה מדברת עם כומר מבוגר ושואלת אותו מה היא עשתה שמגיע לה לאבד שני ילדים קטנים ואת בעלה. הכומר אומר לה בערך כך: "חייתי חיים ארוכים ומבורכים ועדיין כל ערב כשאני נכנס לישון אני שואל את עצמי האם זה כל מה שיש? אנחנו כל הזמן מחפשים תשובה למשמעות החיים וזה בלתי נמנע להגיע למסקנה שאין משמעות. ואז יש שתי אפשרויות, או להתאבד או לקום בבוקר ולהמשיך. ואלוהים בחסדו המופלא סידר את זה ככה שזה יהיה מספיק טוב". אני ראיתי את זה על המסך והייתי המום. רציתי לקום ולצעוק בקולנוע "אתם השתגעתם". יוצרי הסרט, בסרט שלא ברור מהו, היסטורי, דוקומנטרי, בטעות נגעו בנקודה הכי מהותית בחיים, שאלת השאלות. ואז הציעו תשובה ופספסו לגמרי. נתנו תשובה מייאשת, תשובה נוראית, וותרנית, שסוגרת כל אפשרות לחיפוש נוסף. תשובה שדור שלם של אנשים בכל העולם מחזיקים בה וסובלים מכך. אם פותחים את העיניים ומסתכלים סביב ניתן בקלות לראות הרבה אנשים שכן מצאו משמעות, שכן מצאו דרך שרותמת את כישוריהם ומביאה יופי לעולם. אותם אנשים לא שונים במאום ממני או ממך. אין שום סיבה להניח שלהם יש משמעות, ייעוד, תכלית, ולי או לך אין. זה שהם מצאו מה תכליתם ואנחנו עוד לא מצאנו או רק מתחילים לגרד את ההבנה מהי תכליתנו, לא אומר שלא נמצא ושלא נגיע להבנה מספקת של תכלית שתביא לנו אושר ושמחה לחיים. כל מה שצריך זה להמשיך לשאול, לא לוותר, לחפש רמזים, לנסות דברים. אני כבר קבלתי מספיק רמזים כדי להבין שבתכלית שלי יש כתיבה. מה נראה לך שיכול להיות בשלך? [post_title] => ג׳יקי [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%92%d7%b3%d7%99%d7%a7%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:19:46 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:19:46 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%92%d7%b3%d7%99%d7%a7%d7%99/ [menu_order] => 5 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [32] => WP_Post Object ( [ID] => 4650 [post_author] => 258 [post_date] => 2017-01-18 00:10:49 [post_date_gmt] => 2017-01-18 00:10:49 [post_content] => בשבועות האחרונים התחלתי להסתכל יותר לעומק למימד התחושתי, הפיזי. ביקשתי להבין איך תחושות מפעילות אותי, איזה תלויות קיימות אצלי, ואיזו השפעה אני יכול ליצור כדי להביא לתחושות כרצוני. השבוע חליתי. באמת לא משהו רציני, קירור, צינון, קצת שיעול, מחלת חורף סטנדרטית. המעניין שמחלה זה יופי של הזדמנות להתבוננות במימד הפיזי. בהתחלה נראה כאילו התחושות הפיזיות משתלטות: הראש כואב, העיניים שורפות, הגרון ניחר, האף נוזל, חום, סחרחורת. השתלטות כמעט מוחלטת כאילו אין מקום לשום דבר אחר חוץ מתחושות לא נעימות. הסתכלות קצת יותר לעומק מראה שזה לא ממש ככה, לא באמת חייבת להיות השתלטות. זה שאני חולה לא אומר שאני צריך להרגיש כועס על המצב, או עצוב. מצאתי את עצמי גם צוחק על המגוחכות של התיפקוד הפיזי. והייתי בהודיה על הזמן שהתפנה לי ועל האפשרות לבחון את המימד הפיזי. יש גם מקום ליצירה בזמן עומס תחושתי, אני יכול לשבת ולכתוב. נכון זה לא בהכרח קל, הדברים קורים יותר לאט, לפעמים יש קצת חוסר ריכוז וחוסר בהירות, גם קצת יותר שגיאות כתיב, אבל סך הכל זה אפשרי. באחד הלילות קצת לפני השעה אחת, אני מתהפך במיטה, עם חום, מנסה להירדם, ופתאום שומע מלמטה קול של הקאה. הבן שלי כנראה אכל משהו לא טוב והחל להקיא. אני קם, מתלבש, ויורד למטה לראות מה מצבו והאם אני יכול לעזור לו. בשניה אחת כל התחושות שלי נשארות בצד ואני כולי מרוכז בו. האמת שבוע מרתק. תאחלו לי רפואה שלמה ורק שיעורים קלים... [post_title] => מחלה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:20:13 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:20:13 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%94/ [menu_order] => 6 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [33] => WP_Post Object ( [ID] => 4649 [post_author] => 258 [post_date] => 2017-01-11 00:10:47 [post_date_gmt] => 2017-01-11 00:10:47 [post_content] => הייתי השבוע בחתונה, האירוע היה ממש יפה, מושקע, וכייפי. רק דבר אחד קצת הפריע, מוזיקה/רעש רקע חזק מאוד. לא רק בזמן הריקודים, כשזה צפוי ובמקום אבל גם בזמן האוכל, כשכל אחד מנסה לתקשר קצת אם הסובבים אותו. האירוע הזה הוביל אותי לחשוב קצת על התחום של מרחב אישי. שמתי לב שאני רגיש למרחב האישי שלי, במיוחד המרחב הפיזי. יש אנשים שכשהם מדברים איתי הם מאוד מתקרבים. קירבה כזו שאני יכול לזהות בקלות מה הם אכלו לארוחת בוקר. יש אנשים שכשהם מדברים איתי הם מידי פעם נוגעים בי. אנשים שלוחצים לי את היד ולא משחררים. עבורי אלו הרגשות לא נעימות, לפעמים אפילו מאוד לא נעימות. ברור לי שזה בעיקר משהו שלי. לא שאני לבד, אני חושב שיש עוד כמוני ׳רגישים׳, אבל אני מבין שיש גם אחרים שפחות רגישים, ואותם זה לא מטריד כמו שזה מטריד אותי. אני גם מקבל את זה שהאנשים שמולי לא בהכרח מודעים להשפעה של הקירבה שלהם עליי. יש דוגמאות יותר מעודנות. כשאני קורא ידיעה מעניינת ואני משתף בקול רם את הסובבים אותי במשרד למשל. לא תמיד אני שם לב שהם אולי מרוכזים במשהו ואני מפריע להם. או כשיש לי שאלה, אפילו חשובה, והאדם שאותו אני שואל לא זמין באותו זמן או שהשאלה עצמה גורמת לו לאי נוחות. ואפילו גרוע מזה, לפעמים אני אומר משהו ורק אחרי זה מבין שמישהו נפגע ממה שאמרתי. או שמישהו אומר לי משהו ואני נפגע. אני נותן למישהו אחר להיכנס למרחב האישי, לזעזע אותי. פותח את הדלת ומזמין אותו להיכנס, אפילו שלא בטוח שהוא רוצה בזה בכלל. הדבר הכי חמור בעיני זה כשאני אומר לאחרים מה הם צריכים או לא צריכים לעשות. מה הם עושים טוב ומה הם לא עושים טוב. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מרגיש שזה בסדר לשקף מה שאני רואה, לשתף מה אני עשיתי במצב דומה, מה נראה לי נכון ומה נראה לי לא נכון, לתת עצה. אבל להתיימר לדעת מה באמת טוב בשביל מישהו אחר, ובהחלטיות לקחת שליטה ולהגיד לאחר תעשה כך או אחרת, זו כבר בעיניי ממש פלישה למרחב לא לי זה במיוחד קשה לי כשזה מגיע לילדים שלי. כשהם היו קטנים זה היה התפקיד שלי כהורה להחליט עבורם. עכשיו כשהם גדולים, התפקיד שלי הוא לעזור להם לפתח כלים להבין את עצמם. וזה כולל לאפשר להם לטעות וללמוד מטעויות. ולהסתכל על זה מהצד ולאפשר לזה לקרות זה ממש לא קל. זה נכון מה שאומרים שהילדים הם המורים הכי טובים שלנו... [post_title] => מרחב אישי [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:21:07 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:21:07 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%a8%d7%97%d7%91-%d7%90%d7%99%d7%a9%d7%99/ [menu_order] => 8 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [34] => WP_Post Object ( [ID] => 4648 [post_author] => 258 [post_date] => 2017-01-04 00:10:11 [post_date_gmt] => 2017-01-04 00:10:11 [post_content] => חג החנוכה עבר ואיתו הסופגניות. בעיני זו כבר קלישאה העיסוק מול הסופגניות. כן לאכול, לא לאכול, כמה לאכול? אני בחג הזה אכלתי כל יום לפחות שלוש סופגניות. ברור שלא ממש הרגשתי טוב אח״כ אבל בכל זאת אכלתי. כבר הרבה שנים אני סובל ממעי רגיז וכבר ניסיתי הרבה דברים בתחום של תזונה, משקל, ובריאות. בניסיון להרגיע את המעי הרגיז עשיתי דיאטה של מטפל הוליסטי, קצת לפני שהתחתנתי, וירדתי 11 קילו. תקופה מסוימת אחרי זה ׳אכלתי לפי סוג הדם׳ בהמלצתו של מטפל אחר. זה היה בעיקר מוזר ולא באמת גרם לאיזשהו שינוי. ניסיתי גם על דעת עצמי דיאטת אטקינס (רק חלבונים ושומנים ללא פחממות) כמה חודשים. ירדתי קצת במשקל, לא הייתי שמח במיוחד, ובדיעבד כנראה שגם גרמתי נזק מסוים לכליות שלי. ובין לבין וגם במהלך הניסיונות השונים המשכתי לסבול ממעי רגיז, מידי פעם רזיתי ומידי פעם השמנתי. כשאני מרזה ומשמין, המקום הראשון שבו זה ניכר הוא הפנים, וכשאני מסתכל על תמונות שלי באלבומים לאורך השנים ניתן בבירור לראות את נדנדת המשקל שלי. היופי בהגדרה של ׳מעי רגיז׳ הוא שלא באמת יודעים מה המקור לבעיה. עשיתי את כל הבדיקות הרפואיות הקיימות: צליאק, גסטרוסקופיה, קולונוסקופיה, שיקוף מעי, ואחרות. ללא שום ממצאים אבחנתיים. התנסיתי גם במספר תחומי ספורט, בעיקר בספורט סיבולת. בסוף התיכון ותחילת התואר הראשון רצתי הרבה, כמה פעמים בשבוע, עד שעברתי ניתוח תוספתן והפסקתי לרוץ ושוב השמנתי. רכבתי על אופני כביש כמה שנים, ואח״כ חזרתי לריצה של מרחקים ארוכים, ואפילו השתתפתי בחצי-מרתון פעמיים. כשאני עוסק בספורט בצורה מסודרת, אני לרוב אוכל בלי חשבון ולמרות זאת המשקל נשאר מאוזן. בשנתיים האחרונות אני בעיקר שוחה, פעמיים בשבוע, שעה. זה שומר עליי בריא אבל לא ממש עוזר בתחום המשקל. יש משהו בשחיה שגורם לך להיות ממש רעב. כמעט כל הורה מכיר את זה שבבריכה הילדים טורפים כאילו אין מחר. מידי פעם אני מנסה דבר זה או אחר: למלא את הצלחת סלט, לאכול רק גבינות, לא לאכול בכלל גבינות, עם לחם, בלי לחם. האמת אני מרגיש שבשלב הזה כבר ויתרתי. אני פשוט אוכל מה שיש ומה שטעים לי ומתמודד עם התוצאות. יש כמה דברים בתחום האוכל שאני פשוט עומד מולם חסר אונים, אחד מהם זה פיצוחים. בערב שבת, אצל חמותי, תמיד יש קערה מלאה בשקדים, פיסטוקים, קשיו, אגוזי לוז, וגרעינים לבנים. הפיצוחים הכי שווים. אין מצב שאני יושב מול הקערה והיד לא נשלחת והפה לא מפצח. אשתי, לבקשתי, מזכירה לי להפסיק, אבל זה לא עוזר, זה מרגיש חזק ממני. אני יודע שאני צריך להפסיק, אני יודע שארגיש לא טוב אח״כ ואשלם את המחיר, אבל אני לא מפסיק לפצח. המחיר יכול להיות שבוע שלם של כאבים, זה ידוע לי, ועדיין הידיעה לא מובילה לשינוי. יש בי תלות ורצון חזק לתחושה של הפיצוחים, למליחות, ואולי בסופגניות למתיקות. בתחושות אין מימד של זמן. ידיעה על תחושה עתידית של סבל לא מצליחה לעזור מול תלות ורצון חזק לתחושה עכשווית. והבנות שכליות פשוט יושבות בצד, מסתכלות, ומצקצקות בלשונן. אז מה עושים? נראה לי שהדרך לשנות תלות ורצון לתחושה זה ע״י לחזק רצון לתחושה אחרת. תחושת סיפוק של הגוף אחרי מאמץ, תחושה של גוף שקט מאוזן נינוח, תחושה של אינטימיות זוגית, ושלל תחושות טובות אחרות כיד הדמיון. תאחלו לי בהצלחה! ואם גם אתם מכירים ׳מלחמת׳ תחושות אשמח אם תשתפו. [post_title] => סופגניות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:20:47 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:20:47 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa/ [menu_order] => 7 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [35] => WP_Post Object ( [ID] => 4644 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-12-23 00:10:53 [post_date_gmt] => 2016-12-23 00:10:53 [post_content] => השבוע טסתי לארה״ב למטרות עבודה. בטיסה חזרה, מספר דקות לפני ההמראה עשיתי תנועה לא זהירה ושפכתי כוס מלאה במיץ חמוציות על שכני לטיסה. השכן קפץ במקומו, חולצתו מכנסיו וכיסאו נרטבו וזאת לפני טיסה של 15 שעות. הייתי מאוד נבוך, קראתי לדיילים לעזרה, התנצלתי ללא הרף, הצעתי שאשב במקומו, ובגדול ניסיתי לעזור. לא הייתה לי שום כוונה לפגוע בו או להרע לו. אם הייתי יכול איכשהו להימנע מלשפוך עליו את כוס המיץ הייתי עושה זאת. כל מה שהצעתי לא ממש עוזר לו, ואין לי דרך באמת לעזור לו. אני מניח שהוא כעס עליי, אם זה היה הפוך בוודאי הייתי כועס עליו. בשלב מסוים הרגשתי שמתחיל להיות לי קשה. הרגשתי מתערבב במצוקה שלו, שהסבל שלו הופך להיות שלי. לא היה אכפת לי להחליף מקום איתו ולשבת על כסא רטוב (הוא סירב כי הוא מעדיף לשבת ליד החלון), אבל להישאר לשבת במקומי ורק להרגיש אשם, לא מתאים לי. אז אמרתי לו שאני מאוד מצטער על מה שקרה, ואני מבין שאין לי ממש דרך לעזור, ואם יש משהו שאני יכול לעשות בבקשה שיגיד לי. וזהו, הפסקתי להתנצל. בסופו של דבר הוא מצא בגדים להחלפה בתיק, הצוות החליף את המושב בכסאו, והמשכנו בדרכנו בשלום. לפעמים גם כשאני הגורם למצב לא נעים, כל מה שיש לי לעשות זה לא להתערבב בו. [post_title] => לא בכוונה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%90-%d7%91%d7%9b%d7%95%d7%95%d7%a0%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:22:19 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:22:19 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%90-%d7%91%d7%9b%d7%95%d7%95%d7%a0%d7%94/ [menu_order] => 12 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [36] => WP_Post Object ( [ID] => 4647 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-12-21 00:10:33 [post_date_gmt] => 2016-12-21 00:10:33 [post_content] => כבר כמה שנים אנחנו מבלים פעם בשנה, בחורף, שני לילות במלון מצפה הימים. יש לנו מבצע מעולה דרך העבודה של אשתי. לפני שנתיים קרה דבר מופלא, נפלה טעות, הגענו למלון ולא היינו רשומים. הגענו בלילה, היה קר וגשום וכבר דמיינו לעצמנו איך אנחנו עכשיו עושים את כל הדרך חזרה למרכז. צוות המלון המדהים לא התבלבל והודיענו שאין מצב שהם שולחים אותנו הביתה. היות והמלון היה בתפוסה כמעט מלאה הם נתנו לנו את אחת הסוויטות המפוארות. שידרגו אותנו ללא תוספת עלות ונתנו לנו חוויה מדהימה, למרות שטעות הרישום היתה כפי הנראה שלנו. שנה שעברה שוב הגענו למלון, הפעם כן היינו רשומים. גם בפעם הזאת שודרגנו לסוויטה. השבוע נסענו שוב למצפה הימים. בדרך אמרנו לעצמנו שהפעם כנראה זה לא יקרה ונקבל את אחד החדרים הרגילים. בנוסף ידענו שהמלון החליף בעלות, הוא היה בידיים פרטיות ועכשיו הוא נקנה ע״י רשת ישרוטל, ותיארנו לעצמנו שזה כבר לא יהיה אותו דבר, לא תהיה אותה חמימות ביתית. הנמכנו ציפיות. הגענו למלון וגם הפעם שידרגו אותנו לסוויטה. והמלון היה כפי שהוא תמיד, חמים, ביתי, ומזמין. המבצע כולל טיפול עיסוי בספא, 45 דקות לכל אחד. הזמנו מראש וביקשתי מעסה חזק, אני אוהב עיסוי חזק, כזה שממש כואב ואח״כ מאוד משחרר. ישבנו בחדר ההמתנה עם עוד אנשים מחכים לתורנו. הגיעו מטפלים בזה אחר זה קוראים בשמות ולוקחים אנשים לחדרי הטיפול. הגיעה מטפלת ולקחת את אשתי, ואחרון הגיע מטפל וקרה בשמי. הוא היה קטן ורזה, מה שנקרא ׳ציפלון׳. הלכתי אחריו לכיוון חדר הטיפול עם תחושת אכזבה, אין מצב שהוא מסוגל לעשות עיסוי חזק. תפסתי את עצמי בדרך לקבל טיפול שאמור להיות פינוק כשאני בתחושה של מירמור ואכזבה, איזו שטות. לקח לי כמה דקות והתאפסתי. אין מצב שאני מפספס פינוק רק בגלל שתכננתי משהו אחד וקיבלתי משהו אחר. שחררתי את האחיזה ב׳תוכנית׳ והאמת זה עבד, היה ממש עיסוי טוב, מרגיע, משחרר, לא כמו שאני רגיל אבל בהחלט מעולה. יש בי משהו שכל הזמן מתכנן, מנמיך ומגביה ציפיות, מתאכזב ומופתע לטובה, כשהדבר הנכון הוא פשוט לתת למציאות להציג עצמה בפניי וליהנות מכל רגע. וחשוב להזכיר לעצמי להגיד תודה לפחות פעמיים ביום כי החיים שלי ממש אבל ממש מצוינים. [post_title] => מצפה הימים [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:22:03 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:22:03 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%a6%d7%a4%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9d/ [menu_order] => 11 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [37] => WP_Post Object ( [ID] => 4646 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-12-14 00:10:29 [post_date_gmt] => 2016-12-14 00:10:29 [post_content] => השבוע הבן שלי קיבל מטלת בית באנגלית, מטלה ללא ציון ולכן בחר שלא לעשותה. לאחר שיחה קצרה הוא נעתר לעשות את המטלה וללא מאמץ מיוחד כתב מספר שורות ושלח למורתו באימייל. הוא מאוד הופתע לקבל אימייל חוזר ממורתו ובו באותיות אדומות בגופן גדול האשמה חריפה שהוא חוצפן ורמאי על זה שהעתיק את העבודה מחבר בכיתה, החבר קיבל הודעה זהה. כמובן שאין שחר לדבר וכפי הנראה המורה עשתה טעות טכנית קטנה (העתיקה שני קבצים באותו שם או משהו כזה) ובנוסף טעות קצת יותר גדולה בניסוח תגובה מאוד בוטה. בני נעלב מאוד והחל לנסח מכתב שבו הוא מתגונן ומנסה להסביר שאין לו שום סיבה לרמות. מה שנקרא ׳לך תוכיח שאין לך אחות׳. הוא קרא לנו הוריו לבא עזרתו, איך מוכיחים שאתה צודק. לנו, הוריו, יש שיטות התמודדות שונות. אשתי ניסתה לעזור לו בניסוח טענותיו ואני ניסיתי להניאו מלהצדיק את עצמו ובמקום להתרכז בעובדות, להשיג את העבודה של החבר ולשלוח אותה למורה. ניסיתי להסביר להם את עמדתי וקולי לא נשמע, ניסיתי בשנית ושוב, בפעם השלישית שהרגשתי שקולי לא נשמע פשוט הודעתי שעד כאן, אני הולך, ותעשו מה שאתם רוצים. בלי לשים לב כשכוונתי היתה להראות שאין טעם להיכנס לוויכוח מי צודק, נכנסתי בעצמי לוויכוח מי צודק, איתם. משם המצב הלך והתדרדר. כשתחושת הצדק עולה אצלי קשה לי לעצור אותה, ומתלווה אליה עקשנות, העלבות, ילדותיות, ועוד כמה תכונות מטופשות אחרות. כשהם סיימו לנסח את התשובה אשתי קראה לי לתרום את דעתי ואני סירבתי בעקשנות. שלוש פעמים ניסיתי, עכשיו תסתדרו לבד ולי לא אכפת. המכתב נשלח לדרכו, אשתי הלכה לדרכה באומרה לבן: כשתחזור התשובה מהמורה תפנה לאבא שיעזור לך לנסח המשך. כעבור מספר דקות חזרה התשובה מהמורה ובו היא ממשיכה לטעון לרמאות ואכזבה. בני פנה אליי, השגנו את העבודה של החבר, העברנו למורה את העבודה בצירוף מלל לקוני: ״זו העבודה של החבר, אנא הסבירי כוונתך״. בזאת נגמר סיפור העבודה ה״מועתקת״, כך לפחות אני מקווה כי לא קבלנו מהמורה שום תשובה נוספת. אני לא באמת יודע אם היא הבינה את הטעות או אולי היא עדיין משוכנעת שאנחנו מנסים לעבוד עליה. לעומת זאת הסיפור שלי לא נגמר, אני ברוב גאוניותי הלכתי לאשתי להשוויץ: את רואה, הדרך שלי עבדה, ברור שאני צודק (למרות שני ממש לא יודע אם זה נכון). והיא ענתה ובצדק: מה אתה רוצה, קראתי לך לבא, אתה לא רצית. וניתן כך להמשיך שעות להתווכח מי צודק. אין לי פתרון. אני רואה ומבין שזה ממש לא חשוב מי צודק. איך ליישם את ההבנה הזאת באמת בחיים שלי, אני עדיין לא יודע. לפחות אני כן יודע לראות מתי ההתנהגות שלי היא ממש לא הגיונית ומגוחכת. [post_title] => מי צודק [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99-%d7%a6%d7%95%d7%93%d7%a7 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:21:24 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:21:24 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%99-%d7%a6%d7%95%d7%93%d7%a7/ [menu_order] => 9 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [38] => WP_Post Object ( [ID] => 4645 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-11-30 00:10:52 [post_date_gmt] => 2016-11-30 00:10:52 [post_content] => מידי פעם האנשים הקרובים אליי (אשתי, ילדיי, משפחה, חברים) מבקשים ממני לעשות משהו. משהו קטן כמו לחתום על טופס, לשלם תשלום, להוציא משהו מהמקפיא, לקנות משהו, להעביר פרטים או אימייל. בקשות שאני נענה להם בשמחה, ״כמובן״ אני אומר, ״אין בעיה״. אבל יש בעיה, הבעיה היא שאני פשוט לא זוכר לעשות את זה, אני לא זוכר שביקשו ממני בכלל. לפעמים אני נפגש בטענה בסגנון: ״אם זה היה לך חשוב היית זוכר״. זו לא טענה רלוונטית. זה כן חשוב לי, אפילו לפעמים מאוד חשוב לי. אני פשוט לא זוכר. אני מודע למגבלה הזו שלי שאני פשוט לא זוכר דברים. זה לא עניין של גיל, מאז שאני זוכר את עצמי אני לא זוכר דברים, וזה גם כפי הנראה גנטי. במהלך חיי ניסיתי מספר שיטות, מרביתן ללא הצלחה. לבסוף מצאתי מספר דברים שכן עובדים. השיטה העיקרית היא דוא״ל (email). אני קורא דוא״ל כל הזמן, כמה פעמים ביום, כל יום. ויש לי שיטה לנהל את הדוא״ל שלי, דברים לא נעלמים לי שם. כשמישהו מבקש ממני משהו, אני מיד מבקש ממנו לשלוח לי דוא״ל (או שאני שולח לעצמי דוא״ל). הילדים שלי כבר יודעים, אם הם צריכים שאני אעשה משהו הם מבקשים ומיד שולחים לי דוא״ל. הם הבינו שאם דוא״ל לא נשלח הסיכוי שמה שביקשו יקרה הוא קלוש. שיטה נוספת היא להשאיר משהו ליד המפתחות. לפעמים יש דברים שצריכים להיעשות בבוקר, לפני שאני יוצא לעבודה. למשל להביא משהו מהדואר, להוציא מהמקפיא, להכין תוספת לצהריים. השיטה במקרה הזה תהיה לשים משהו שיזכיר ליד המפתחות. כשאני ניגש למפתחות ויש לידם חבילת פסטה, אז אני נזכר וברור לי שהפסטה צריכה להתבשל לפני שאני יוצא. אם יש משהו שצריך לקנות, השיטה היא להוסיף לרשימה הקניות באפליקציה המשותפת המשפחתית (אצלנו משתמשים ב- Our Groceries). אם זה ברשימה זה יקנה, אם לא אז לא. אז פיתחתי עם הזמן שיטות לזכור דברים, אבל מה קורה כשאני שוכח להפעיל את אחת השיטות? במקרים האלה לא נותר לי אלא לבקש סליחה. אני קורא את מה שכתבתי ורואה ומבין כמה אני מגוחך. אני לא מקבל את את אי היכולת הנוכחית שלי לזכור, כדבר מוגמר. אני מאמין שיש דרך לרכוש את היכולת לזכור ואני מתכוון לחפש אותה. [post_title] => לא זוכר [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9c%d7%90-%d7%96%d7%95%d7%9b%d7%a8 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:21:46 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:21:46 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9c%d7%90-%d7%96%d7%95%d7%9b%d7%a8/ [menu_order] => 10 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [39] => WP_Post Object ( [ID] => 4643 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-11-09 00:10:58 [post_date_gmt] => 2016-11-09 00:10:58 [post_content] => הבת שלי משתתפת גם השנה בשיעורי יהל״ם. בניגוד לשנים קודמות שבהן המפגש נעשה בזמן הלימודים, השנה המפגשים נעשים לאחר שעות הלימודים וזה יותר קשה. מה עוד שהשנה היא עברה לחטיבה, ורף העומס הלימודי עולה. השנה התחילה ולאחר מספר שבועות הבת שלי הודיעה שברצונה לפרוש. היא העלתה מגוון טענות: זה קשה, זה לא כיף, זה כמו שיעור רגיל, יש לי עומס בלימודים. בקיצור סלט של סיבות. לי כהורה יש פה מורכבות, הרגשתי לא בנוח. מצד אחד אני מאמין שההשתתפות תתרום לה, מצד שני אני מאמין שאנשים צריכים לעשות רק מה שעושה להם טוב, ואם לא טוב לה בשיעורי יהל״ם היא צריכה לפרוש. זה לא פעם ראשונה שאני מוצא את עצמי במצב כזה של בלבול. הפעם בחרתי להסתכל על המצב מכיוון קצת אחר. אני למדתי על עצמי לבחון את הקושי ולחפש את השיעור, לזהות את המקום שמאפשר לי התפתחות, אולי משהו דומה יכול לעבוד גם פה. אז שוחחתי עם הבת שלי וניסיתי להבין איפה הקושי שלה. איפה בין שלל הסיבות שהיא נתנה והסיפורים שהיא מספרת מתחבא השיעור שלה. דיברתי גם עם הצוות של יהל״ם וזה הוסיף ותרם להבנה. מצויד בהבנה שלי של מה השיעור שלה ואיך ההשתתפות במפגשים הם המקום שיאפשר לה התפתחות וגדילה, התחיל השיעור שלי כהורה. איך אני כהורה יכול לעזור לה להסתכל מעבר לקושי, לראות את השיעור ולבחור בהתפתחות. לזהות מקום של קושי ולהפוך אותו למקום של גדילה. חזרתי לבת שלי ודיברנו עוד קצת והחלטנו ביחד איך ממשיכים. זה היה שבוע מאוד מעניין ולא קל. אני לא יודע כמה הצלחתי, אבל ללא ספק למדתי משהו על עצמי ועליה. אני גם יודע שהיא הקשיבה ומתי שהוא בהמשך החיים זה יהיה לה שימושי. [post_title] => יהל״ם [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%99%d7%94%d7%9c%d7%b4%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:22:33 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:22:33 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%99%d7%94%d7%9c%d7%b4%d7%9d/ [menu_order] => 13 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [40] => WP_Post Object ( [ID] => 4641 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-11-02 00:10:49 [post_date_gmt] => 2016-11-02 00:10:49 [post_content] => לפעמים משהו מטריד אותי וכשאני הולך לישון אני מתקשה לנער אותו, ולא ממש ישן טוב. פעם בכמה חודשים נופל עליי משהו ממש גדול ומטריד. האמריקאים שאוהבים דימויים מעולם הספורט משתמשים בביטוי מבייסבול: ״לפעמים החיים זורקים עליך כדור מסובב״. כשנופל עליי משהו גדול, אני לא מצליח להירדם, ועובר עליי ׳לילה לבן׳. וכשזה ממש חמור חוסר השינה נמשך יותר מלילה אחד ואז כבר נהיה קשה לתפקד. מכיוון שאני כבר מכיר את התופעה, פיתחתי לי שיטה. אם זה נמשך יותר מיום, ובלילה השני נראה שהנושא לא מרפה, אני לוקח כדור שינה. אחרי שינה ׳כפויה׳ שכזאת המערכת נרגעת וחוזרים לשגרה. השבוע זה קרה, קיבלתי ׳כדור מסובב׳. עברתי ׳לילה לבן׳, ולמחרת לקחתי כדור שינה. בבוקר כשקמתי הייתי אמנם רענן ותיפקדתי מצוין, אבל שמתי לב שיש לי טעם מר בפה, כנראה איזו שהיא תופעת לוואי. כל היום הסתובבתי עם טעם מר בפה ולא משנה מה אכלתי, מה שתיתי, וכמה פעמים צחצחתי שיניים, הטעם המר לא עזב אותי. חשבתי על זה שלפעמים חווים קושי, ואולי מוצאים איזה שהוא ׳קיצור דרך׳ שאפשר לקחת. זה עובד! אפשר לקחת מידי פעם ׳קיצור דרך׳. חשוב רק לקחת בחשבון שזה עלול להשאיר טעם מר בפה... [post_title] => טעם מר בפה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%98%d7%a2%d7%9d-%d7%9e%d7%a8-%d7%91%d7%a4%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:22:49 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:22:49 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%98%d7%a2%d7%9d-%d7%9e%d7%a8-%d7%91%d7%a4%d7%94/ [menu_order] => 14 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [41] => WP_Post Object ( [ID] => 4640 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-10-26 00:10:47 [post_date_gmt] => 2016-10-26 00:10:47 [post_content] => השבוע צצה לי בפה ׳אפטה׳ (מוכר גם כ-׳כיב׳ או פצע לבן). לפי ויקיפדיה 60% מהאוכלוסייה יודעים במה מדובר ואם אתם לא חלק מה-60% חפשו בגוגל, אני לא מתכוון לצרף תמונה. יש משהו ב׳אפטה׳ שגורם לך להוריד הילוך. קשה לדבר אז אתה חושב טוב טוב לפני שאתה פותח את הפה. קשה לאכול ולשתות אז אתה מקטין את תכולת הצלחת ובוחר בקפידה מה נכנס ומה לא. ובמקרה שלי הפעם, המיקום של הפצע היה כזה שבנוסף לכל הוא גם לא נתן לי לישון בלילה. זה לא פעם ראשונה שזה קורה לי אז אני כבר מכיר ויודע שסובלים כמה ימים וזה עובר. יש כל מיני ג׳לים שעוזרים לאלחש ולהקל מעט אבל לא יותר מזה. בגלל זה מאוד הופתעתי כשניסיתי תכשיר שנקרא ׳אורלמדיק׳. אני לא לגמרי מבין איך, אבל התכשיר הזה בניגוד לאחרים שניסיתי בעבר, יוצר שכבת תיחום מעל הפצע, מעין חוצץ הגנה. זה לא שהפצע נעלם, הוא עדיין שם. אני מרגיש אותו בלשון, ואני רואה אותו כשאני מסתכל במראה, אבל הוא לא פעיל. הוא לא שורף כל הזמן, וכשהוא בא במגע עם אוכל זה לא כואב. הבעיה לא נפטרה, הפצע עוד צריך להבריא. אבל התיחום מאפשר לי לחזור לשגרה ומאפשר לפצע להחלים. אין לי שום כוונה לפרסם אבל בכל זאת מצרף תמונה. אולי גם לכם יש צורך בתיחום... [post_title] => תיחום [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%aa%d7%99%d7%97%d7%95%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:23:04 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:23:04 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%aa%d7%99%d7%97%d7%95%d7%9d/ [menu_order] => 15 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [42] => WP_Post Object ( [ID] => 4638 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-10-22 00:10:09 [post_date_gmt] => 2016-10-22 00:10:09 [post_content] => השבוע טיילנו בנחל טביה שבאזור ערד. ירדנו מרחוב נוף בערד לעבר הנחל וממש לפני החיבור לנחל עצמו, אחד מחברי הקבוצה דרך בטעות על קן של צרעות מזרחיות. נחיל צרעות עלה לאוויר והחל לתקוף אותנו. ברחנו בצרחות היסטריות לכל עבר, מנופפים בידינו כמשוגעים, תוך כדי שאנחנו מנסים להוריד את הצרעות אחד מהשני. מהצד זה בטח היה מחזה מאוד סוריאליסטי. לאחר מספר דקות כשהתרחקנו לאזור מבטחים והצרעות חדלו מהמרדף עצרנו לבדוק את המצב. מתוך שלוש משפחות רק המשפחה שלנו נעקצה. הבן חטף עקיצה, הבת שתיים, ואשתי חטפה ארבע עקיצות; אחת ביד ושלוש בראש. לאשתי יכולת מדהימה של עמידה בכאבים! אפשר היה לראות שהיא ממש סובלת אבל היא לא אמרה כלום ולא התלוננה. סיימנו את המסלול, אומנם בצורה מואצת, והיא התמידה בשקט ועוצמה. זה קרה ביום הראשון של טיול שתוכנן לשלושה ימים. כמובן שלא ויתרנו והמשכנו את הטיול כמתוכנן. הדבר המדהים שקרה הוא שאשתי אמרה לנו: "מזל גדול שאני זו שחטפה את העקיצות ולא מישהו אחר. מישהו אחר לא היה מסוגל לעמוד בזה, והטיול היה נגמר לגמרי אחרת". כולנו הסכמנו איתה שזה באמת נכון. [post_title] => קן צרעות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a7%d7%9f-%d7%a6%d7%a8%d7%a2%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:23:29 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:23:29 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%a7%d7%9f-%d7%a6%d7%a8%d7%a2%d7%95%d7%aa/ [menu_order] => 16 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [43] => WP_Post Object ( [ID] => 4629 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-10-15 00:10:39 [post_date_gmt] => 2016-10-15 00:10:39 [post_content] => ראיתי השבוע הרצאה מעניינת של טד על בינה מלאכותית ובהרצאה הסבר מנומק היטב איך אינטליגנציה מלאכותית תוביל בהכרח לסוף המין האנושי אם לא נדע ליצור מנגנוני הגנה מתאימים. דיברתי על זה עם חבר בעבודה והוא הרגיע אותי באומרו שהפתרון פשוט, צריכים לחבר את המכונה עם האדם, האמת שזה עוד יותר הלחיץ אותי. זה לא שאני מפחד מהשתלטות המכונות, מה שמפחיד אותי זה אובדן האנושיות. להוכחה אותו חבר הוסיף ושאל אותי: "אם היית יכול בלחיצת כפתור לשלם כסף ולהוריד למוח שלך כל ידע חדש, לא היית רוצה את היכולת הזו?" לא! עניתי, בזעזוע מוחלט מהרעיון, עניתי שלא. בשבילי החיים הם מסע של לימוד והתפתחות. הסיוט הכי גדול שלי הוא עולם ללא שיעורים, עולם ללא לימוד, עולם ללא התפתחות, עולם שבו רכישת הידע נעשית בלחיצת כפתור. ידע זה נחמד אבל עבורי זה לא העניין, העניין הוא רכישת הידע, בכוחות עצמי. להגיע להבנות משלי, לבחון אותם וליישם אותם. וע"י כך לייצר תהליך של התפתחות. רק כדי לחזק את הגישה שלי, ראיתי למחרת הרצאה נוספת של טד על "למה ללמוד שפה חדשה?". המרצה תאר איך בלימוד שפה אתה חווה תחושות שונות בחלל הפה כחלק מהלימוד, אתה מפתח שרירים במערכות הדיבור כדי לייצר צלילים שלא ידעת שאתה מסוגל לייצר. התיאור הזה הוביל לחיזוק ההבנה שלי שתהליך הלימוד, תהליך רכישת היכולת, הוא המהותי ונמצא בעיניי הרבה מעל לידע עצמו. [post_title] => בינה מלאכותית [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%91%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 12:50:43 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 12:50:43 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%91%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%99%d7%aa/ [menu_order] => 18 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [44] => WP_Post Object ( [ID] => 4628 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-10-05 00:10:01 [post_date_gmt] => 2016-10-05 00:10:01 [post_content] => הבן שלי הוציא רישיון נהיגה. עפ״י החוק הוא מתחיל תקופת ליווי של ששה חודשים, ובתקופה הזאת הוא צריך אותנו (אותי ואת אמא שלו) שנלווה אותו בזמן שהוא צובר ניסיון על הכביש. התחילה תקופה מעניינת, פתאום הוא מאוד מעורה במה שקורה בבית, למשל ״אמא, עוד מעט נגמרים המלפפונים, אולי ניסע לקנות״. פתאום הוא גם פחות מתנגד לנסיעות ארוכות לנופש כי זו הזדמנות בשבילו לנהוג למרחקים ארוכים. אז אנחנו מאוד מתרגשים בשבילו ובשמחה קופצים איתו על הזדמנויות לנהיגה (גם כשזה לא הכי מתאים). וכשאני מלווה אותו יש משהו שלי מאוד בולט. הוא נוהג טוב, טוב מאוד, אבל הוא מנסה לנהוג כמוני, כמו מישהו שיש לו כבר 20 שנה ניסיון על הכביש, וזה לא מתאים. זה כמו מישהו שסיים לימודי שחיה ושבוע אחרי יוצא לצלוח את הכנרת. זה לא עובד ככה. כשלומדים משהו חדש זה רק ההתחלה, עכשיו צריך להתאמן, אתה לא יכול ישר להירשם לאולימפיאדה… והאמת זה קצת מפחיד אותי. אני יודע שכשאני מנסה דברים מעבר ליכולת שלי יש נפילות, זה חלק מהלימוד. אז אני מעיר לו: תחזיק את ההגה בשתי ידיים, תאט, תסתכל, על תסתכן סתם, על תתעצבן, סבלנות. ואז אנחנו מתחלפים, ואני נוהג, והוא מסתכל, ואני עושה חלק מהדברים שלפני דקה אמרתי לו לא לעשות… זה נכון, יש לי ניסיון של למעלה מ-20 שנה בנהיגה, ואני יכול להרשות לעצמי לנהוג בצורה יותר חופשית, אני לא צריך לחשוב על כל דבר, זה בא לי יותר טבעי, יותר באוטומט, אבל מאוד קשה להעביר מסר של ״סבלנות ילד, תצבור קצת ניסיון, ואז תשחרר״. נראה לי שמה שאני מתאר זו תופעה די מוכרת… [post_title] => נהג חדש [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a0%d7%94%d7%92-%d7%97%d7%93%d7%a9 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 12:51:55 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 12:51:55 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%a0%d7%94%d7%92-%d7%97%d7%93%d7%a9/ [menu_order] => 17 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [45] => WP_Post Object ( [ID] => 4627 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-09-28 00:10:19 [post_date_gmt] => 2016-09-28 00:10:19 [post_content] => ראש השנה מתקרב ואני שומע מילים כמו ׳חשבון נפש׳ נזרקות באוויר. יש משהו בתקופה של שנה שלמה. זה לא קצר מידי כדי לשים לב לשינויים וזה לא ארוך מידי שכבר קשה לזכור. זה בדיוק תקופת זמן שמאפשרת בחינה מה קרה בתקופה האחרונה, וקבלת החלטות מה אני רוצה לתקופה הבאה. באנגלית זה נקרא לפעמים בלעג New Year's resolution, כי שבוע אחרי זה כבר שוכחים מההחלטה, והחיים ממשיכים כאילו כלום. בשבועיים האחרונים אני מוצא את עצמי שוב ושוב מתעסק ומדבר עם אנשים שונים על ׳תכלית החיים׳. האם יש תכלית לחיים? ואם כן מהי, ואיך אני מוצא אותה? ובשביל מה זה בכלל טוב? איך זה עוזר לי? אז התחבר לי משהו. אם יש לי תכלית אז יש לי כיוון. ביחס לתכלית אני יכול לבחון מה עשיתי בעבר,  איפה אני נמצא כרגע, ואני יכול גם לתכנן ולהחליט מה הצעד הבא. ואם זה מחובר למשהו מהותי אז יש פחות סיכוי שאני אשכח את החלטה שקיבלתי תוך שבוע. אני מאמין שיש תכלית לחיים בכלל של כל אחד ובפרט לחיי. אני עוד לא יודע בוודאות מה תכלית החיים שלי אבל הבנתי באיזה שהוא שלב שמעורב בה יכולת כתיבה ומאז אני מקדיש לזה זמן ומפתח יכולות שקשורות לכתיבה. למה דווקא כתיבה? איך אני יודע? פשוט, כי זה מרגיש לי טוב. יש ראש שנה אזרחי וראש שנה יהודי וגם יום הולדת, כל אחד בוחר מה מתאים לו. לא חייבים לבחור רק אחד, אפשר גם כולם. אז בסמוך לראש השנה האזרחי האחרון התחלתי לכתוב בצורה מסודרת, לפחות פעם בשבוע. ביום ההולדת האחרון שלי ׳יצאתי מהמגירה׳ ופתחתי דף פייסבוק שבו אני מפרסם. עכשיו אני עובד על פתיחת אתר קבוע ונראה לי מתאים שזה יקרה בסמוך לראש השנה היהודי. עבורי זו היתה שנה מדהימה. לא שנה קלה בכלל אבל ללא ספק מדהימה. אני כבר בקושי יכול לחכות למועד הבא, מעניין איפה אהיה אז? ממש מקווה שלפחות צעד אחד משמעותי קדימה. האם גם עליכם עברה שנה מדהימה? מה הכיוון שלכם? איפה אתם רוצים להיות בשנה הבאה? מאחל לכולנו רק אהבה, שמחה, טוב, ושפע. שנה טובה! [post_title] => חשבון נפש [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%9f-%d7%a0%d7%a4%d7%a9 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 12:52:37 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 12:52:37 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%97%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%9f-%d7%a0%d7%a4%d7%a9/ [menu_order] => 19 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [46] => WP_Post Object ( [ID] => 4626 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-09-21 00:10:44 [post_date_gmt] => 2016-09-21 00:10:44 [post_content] => השבוע ישבתי על קפה עם חבר ודברנו על דא ועל הא. הוא סיפר לי שלו ולאשתו יש בעיה, הם חווים קושי מתמשך שמקורו בילד המתבגר שלהם ולא מוצעים פתרון. הוא אמר לי שהוא מסתכל על אחרים שהחיים שלהם לא קשים והוא היה בשמחה מתחלף איתם. מאוד מאוד התחברתי למה שהוא אמר, המקום הזה מאוד מוכר לי, גם אני חוויתי תקופות של בעיות וקושי מתמשך מול משפחה, חברים, עבודה, וגם אני מאוד רציתי להיות כמו מישהו אחר שחי ללא קשיים. במהלך השיחה איתו עלתה לי הבנה שרציתי לשתף. כשאני מסתכל אחורה על תקופות של קושי מתמשך אני יכול היום לזהות שהקושי הזה אילץ אותי להתפתח, לרכוש איזה שהיא יכולת שלא היתה לי אילולא הקושי. יכולת שמאז שרכשתי אותה שימשה אותי יותר מפעם אחת. לדוגמא מהחוויות שלי עם הילד שלי כשהיה בכיתה ה׳ למדתי קצת סבלנות וקבלה ומאז אני כמעט לא מתעצבן כשחותכים אותי בכבישים. אם תשאלו אותי היום, אם יכולתי להחזיר את הזמן לאחור ולהישאר בלי הבעיה, בלי הקושי ובלי היכולת שרכשתי, האם הייתי בוחר בזה שוב? אז התשובה בכנות היא שבחלק מהמקרים כן ובחלק לא. כן, בחלק מהמקרים הייתי כן בוחר לקבל את הקושי שוב כי זה היה שווה את זה, היכולת שרכשתי שווה את זה. אז כמו אותו חבר גם היום יש לי בעיה ואני חווה קושי מתמשך (בינינו מי לא חווה קושי?), ואני כבר מבין שכנראה אני יעבור את זה ואולי ארוויח בסוף איזו יכולת שעדיין כרגע לא ברור לי מה היא. ואפילו יכול להיות שזה יהיה שווה את זה. אז יש לי כרגע שתי אפשרויות לסבול ולקטר או לשמוח על ההזדמנות לרכוש יכולת שימושית ולחפש אותה. אני מודה. ביותר מ-90% מהזמן אני אפילו לא חושב על זה, אני סובל, מקטר, ורק מחפש פתרון לבעיה שיגרום לקושי להיפסק. אבל, ב-10% מהזמן אני כן נזכר בהזדמנות ואני כן מפסיק לנסות לפתור את הקושי ומחפש מה אני יכול ללמוד על עצמי. מה השיעור שלי. האמריקאים לימדו אותנו להגיד שאין בעיות יש אתגרים. אז תסלחו לי חבריי האמריקאים, יש בעיות ויש קשיים. הקושי הוא אמיתי. תרשו לי לנסות להציע משהו אחר, מה שיש זה סבל ושמחה. וזה לא או או, זה חלוקה לאחוזים. היום אני עומד על 90% סבל ו-10% שמחה. אני מקווה שבעוד שבוע שבועיים זה יהיה 11% שמחה ואח״כ 12% ואח״כ 20% ויום אחד אמן 100%. ורק מקווה שלא ירד מ-10%, גם ככה להחזיק 10% זה לא קל. על איזה אחוזון אתם נמצאים? מה אתם עושים כדי לעלות באחוזים? [post_title] => סבל ושמחה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%a1%d7%91%d7%9c-%d7%95%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 12:54:14 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 12:54:14 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%a1%d7%91%d7%9c-%d7%95%d7%a9%d7%9e%d7%97%d7%94/ [menu_order] => 20 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [47] => WP_Post Object ( [ID] => 4625 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-09-07 00:10:58 [post_date_gmt] => 2016-09-07 00:10:58 [post_content] => יש איזה מישהו שאני מכיר שמידי פעם כשאני מדבר איתו פתאום הוא עולה בעוצמת הדיבור. שיחה תמימה על דא ועל הא, מתנהלת לה על מי מנוחות, ופתאום הדציבלים עולים, ללא התראה. לפעמים בלי לשים לב אני מוצא את עצמי פתאום מדבר בחזרה בקול חזק. לצופה מהצד זה נראה כמו ויכוח, והאמת גם מבפנים זה מרגיש כמו ויכוח. ניסיתי לשאול אותו מה קרה? והוא ענה לי שיש דברים שפשוט מעצבנים אותו. מה עושים? מה שלגמרי ברור לי פה זה שאני לא רוצה להתעצבן רק בגלל שמי שניצב מולי במקרה עצבני. ניסיתי לדבר דווקא בקול חלש, להישאר רגוע, אבל זה לא עזר, אני מוצא את עצמי מושפע ומתעצבן גם. אמרתי לו שאני לא מוכן להמשיך לדבר כשהעצמה עולה. ואכן זה הפתרון שלי בינתיים, כשהעצמה עולה אני מבקש להפסיק את השיחה ולחדש אותה רק כשהעצמה יורדת. זה עדיין לא תמיד עובד לי, ולפעמים אני נגרר, אבל מה שבאמת הייתי רוצה זה להיות מסוגל להישאר נוכח ולהישאר רגוע גם כשמולי ניצב מישהו עם כל חזק. [post_title] => מדבר חזק [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%97%d7%96%d7%a7 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:24:27 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:24:27 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8-%d7%97%d7%96%d7%a7/ [menu_order] => 21 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [48] => WP_Post Object ( [ID] => 4624 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-08-31 00:10:46 [post_date_gmt] => 2016-08-31 00:10:46 [post_content] => השבוע חגגנו לבתנו בת מצווה באולם. הזמנו קרובי משפחה וחברים, אכלנו טוב, רקדנו, וברכנו. בקיצור היה מאוד שמח. קרובים וחברים התקשרו לספר כמה נהנו, כמה שהמקום היה יפה, והאוכל היה טעים. היה לנו ממש כיף לשמוע שכולם נהנו והודינו להם על שטרחו ובאו לשמוח איתנו. כל שנותר לי הוא רק קצת להרהר בשיעורים המעניינים שפגשנו בדרך לקו הסיום, למשל רשימת המוזמנים וסידור ההושבה. אני מתאר לעצמי שמה שאני הולך לספר פה מוכר לרובכם, במיוחד אם כבר ערכתם אירוע או שניים בעברכם. ובכל זאת, אספר לטובת מי שעוד לא יצא לו לחוות את התהליך. כשיצאנו לדרך ערכנו טבלה של כל הקרובים והחברים שאנחנו מכירים. בטבלה עשינו שלוש עמודות, מספר משוערך, מינימום, ומקסימום. יצא לנו בין 60 ל-160 מוזמנים, כאשר ההערכה שלנו עמדה על כ-100 מוזמנים. מצאנו אולם מתאים, שלחנו הזמנות וחיכינו לאישורים. מהר מאוד הבנו שלמציאות תכניות משלה והיא לא מתכוונת ליישר קו עם ההערכות שלנו. כעבור שבועיים כבר הודענו לאולם שיערכו ל-120 מוזמנים, ויומיים לפני האירוע זה כבר היה בין 130 ל-150. ביום האירוע התחייבנו כבר ל-145 עם 10 מקומות רזרבה, ובסופו של דבר הגיעו 153 אורחים. במקביל התחיל משחק הכיסאות המוזיקליים. איך ממקמים מספר הולך ומשתנה של אנשים לשולחנות של 8-12 כיסאות? ובנוסף עם מספר לא מבוטל של אילוצים: מי חייב לשבת ליד מי, מי אסור שיישב ליד מי, מי קרוב לרעש המוזיקה, מי רחוק, וכמובן צריך להשאיר גם מקום פנוי בכל שולחן לאנשים שאולי יגיעו. בסופו של יום כמו שאני מניח שאתם יודעים מניסיון דומה, אין לגמרי התאמה בין התכנון למציאות: מספר אנשים שהודיעו שיבואו, לא באו. מספר אנשים שהודיעו שלא יבואו, בסופו של דבר דווקא כן הגיעו. ומאלה שלא הודיעו, חלק באו וחלק לא, ולאו דווקא בהתאם להשערות שלנו. תודה לאל ואם קצת תושייה, פתחנו שולחן ׳רזרבה׳ ולכולם היה מקום לשבת. אולי לא המקום האופטימלי לכל אחד ואחד, אבל לא נראה לי שמישהו ממש ׳סבל׳. התופעה המאוד מאוד מעניינת מבחינתי היא שלא באמת הייתה פה הפתעה. בפרטים כן היו הפתעות, זה שדודה א׳ לא הגיעה ודוד ב׳ דווקא כן הגיע, אכן היה לא צפוי ומפתיע. אבל העובדה שהמתרחשים שקורים במציאות לא טורחים להתאים את עצמם לציפיות שלנו, היא ממש ממש לא מפתיעה. זה לא האירוע הראשון שאנחנו עושים, והתופעה הזאת, שלמציאות חוקים משלה, לא מגבילה את עצמה רק לארגון אירועים. כל מה שבאמת נותר לעשות זה להיות מוכן לזה שמשהו לא מתוכנן יקרה, ואם אכן מגיעה ׳הפתעה׳ לבחור בזמן אמת לקבל אותה בשמחה. אני מודה שהפעם לא באמת קבלתי את ההפתעה בשמחה, מצד שני גם לא התרגשתי מזה כמו בעבר. אני מאוד מקווה שבפעם הבאה אצליח באמת להגיע לקבלה בשמחה. האם גם אתכם המציאות ׳מפתיעה׳? האם אתם מוכנים להפתעה? האם אתם מקבלים את ההפתעה בשמחה? אשמח אם תשתפו אותי, ותרגישו גם חופשי לשתף את המלאכה. [post_title] => מוזמנים [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%95%d7%96%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:24:48 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:24:48 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d/ [menu_order] => 22 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [49] => WP_Post Object ( [ID] => 4619 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-08-24 00:10:39 [post_date_gmt] => 2016-08-24 00:10:39 [post_content] => במשפחתי המורחבת אנחנו חוגגים ימי הולדת קבוצתיים. ברוך השם המשפחה גדלה ואי אפשר להיפגש לחגוג לכל אחד יום הולדת בנפרד. ישנם שלושה אירועים מרכזיים: יום הולדת לחורפיים לקיציים, ולסתיויים. במהלך השנים גם עניין המתנות עבר סוג של התפתחות. בהתחלה כל אחד היה מביא כאוות נפשו. עם הזמן כשרבו החוגגים קבענו סכום מקסימלי, בכל זאת תשע מתנות לאירוע אחד זה יוצא הרבה (במיוחד לסטודנטים או זוגות צעירים). מאוחר יותר נהיה גם קשה לבחור לכל אחד מתנה אז שלחנו מרגלים, ביקשנו מבני הזוג או ההורים לשאול מה החוגג רוצה מתנה. השלב הבא היה שחלק מהחוגגים פשוט פרסמו מראש מה ירצו לקבל מתנה, מה שכמובן עשה לכולם חיים קלים. היום כבר הכל מסודר, יש חמ"ל. כחודש לפני האירוע החמ"ל מתקשר לחוגגים ודורש מהם לבחור מתנה, רצוי בצירוף לינק לפריט המבוקש, עם תמונה, באתר ידוע כמו אמאזון או זאפ. החמ"ל רוכש הכל, אורז, מנהל את כל העלויות ומגיש את החשבון לתשלום. תודה לאל יש לי כל מה שאני צריך. ואם חסר לי משהו אני פשוט אקנה. כך גם הילדים, הם חונכו לא לבזבז, וכשהם רוצים משהו סביר הם לרוב מקבלים. וכשמגיע הטלפון מהחמ"ל מתחילה הבעיה. מה לבקש? החמ"ל הוא מקצועי ביותר, ובמלחמה כמו במלחמה, לא משאירים פצועים בשטח. תרצה או לא תרצה אתה תמצא משהו שחסר לך כמתנה ותקבל אותו. ואם אחד הילדים מהסס ולא עומד במשימה בזמן, החמ"ל פונה בשרשרת הפיקוד להוריו לוודא ביצוע המשימה. כמו שציינתי חמ"ל מקצועי עם רקורד משובח, מבצע פקודות קרב בהצלחה שנה אחרי שנה. ואני, אני לא יודע למה קבלתי צל"ש, בסך הכל רציתי לקבל (ולתת) מתנה בשלום. [post_title] => חמ״ל מתנות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%97%d7%9e%d7%b4%d7%9c-%d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:25:05 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:25:05 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%97%d7%9e%d7%b4%d7%9c-%d7%9e%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%aa/ [menu_order] => 23 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [50] => WP_Post Object ( [ID] => 4618 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-08-17 00:10:56 [post_date_gmt] => 2016-08-17 00:10:56 [post_content] => בדרכנו לנופש עצרנו לטייל בגן לאומי בית שערים. במקום בעיקר מערות קבורה מלפני 1600 שנה. הצטרף אלינו מדריך מתנדב מטעם רשות הטבע והגנים שסייר אתנו באתר וספר לנו על ההיסטוריה של המקום. במקום בעיקר מערות קבורה, והמדריך הראה לנו ארונות קבורה של יהודים עם שמות יוונים, בחלקם גם תחריטים של סמנים יוונים. ואפילו על אחד הארונות יש תחריט של ניקה, אלת הניצחון. המדריך הסביר לנו שהיהדות בתקופה ההיא הייתה מאוד מושרשת ולא היה שום חשש, לא היה פחד מסממנים זרים. אנשי התקופה היו הרבה יותר פתוחים וקבלו כל אחד לקהילה בלי לחשוד ביהדותו. היום לעומת זאת זה כבר משהו אחר. אם אתה נראה טיפה אחרת או נוהג טיפה אחרת אז אתה כבר לא יהודי. נראה מישהו היום שם סמל של ניקה (או נייקי) על מצבה בבית קברות יהודי. [post_title] => יהודים של פעם [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a4%d7%a2%d7%9d [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:25:26 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:25:26 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a4%d7%a2%d7%9d/ [menu_order] => 24 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [51] => WP_Post Object ( [ID] => 4617 [post_author] => 258 [post_date] => 2016-08-10 10:00:29 [post_date_gmt] => 2016-08-10 10:00:29 [post_content] => לפני מספר שנים נסענו כל המשפחה להולנד. למזלנו משפחה של חברים טסה בדיוק שנה לפני כן והם היו מאוד מסודרים, הם השאירו תיעוד מפורט בכל יום שניים או שלושה אתרים שהם ביקרו בהם. הודינו על מזלנו הטוב שנחסך מאתנו שעות של הכנה, הגענו להולנד והתחלנו ליישם. אחרי יום או יומיים הרגשנו שכבר התעייפנו, שניים שלושה אתרים ביום זה די הרבה להתרוצץ, וגם חלק מהאתרים בכלל לא קרובים אחד לשני והנסיעה די מתישה. אמרנו לעצמנו שכנראה זה אנחנו, הרי הם, החברים, עשו את זה לפנינו. והם לא ממש התלוננו. אז לא ייתכן שאנחנו נעשה פחות, שינסנו מותניים והמשכנו בדבקות. אחרי יומיים נוספים נשברנו, הודינו בתבוסה. מותשים החלטנו שממחר והלאה נעשה כל יום רק אתר אחד. כשחזרנו לארץ פגשנו את החברים. אמרנו להם ״באמת כל הכבוד, אנחנו לא הצלחנו כל יום שלושה אתרים״. כשהם שמעו את זה הם התגלגלו מצחוק. ״מה אתם נורמליים? זה רק רשימה של אופציות, כל יום בחרנו אחת מהאופציות ורק אותה עשינו״. [post_title] => טיול להולנד [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%93 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-04-25 14:25:47 [post_modified_gmt] => 2018-04-25 14:25:47 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://yemima.co.il/%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%93/ [menu_order] => 25 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) ) [post_count] => 52 [current_post] => -1 [in_the_loop] => [post] => WP_Post Object ( [ID] => 22152 [post_author] => 258 [post_date] => 2020-02-16 20:21:40 [post_date_gmt] => 2020-02-16 18:21:40 [post_content] => הייתי השבוע בהופעה של חנן בן ארי שארח את ישי ריבו. שני הזמרים מוכרים לי אבל זו הפעם הראשונה שראיתי אותם בהופעה חיה. אני לא אדם של מוזיקה, אני לא מנגן בשום כלי (למרות שאי פעם ביסודי למדתי אורגנית) וגם לשיר אני לא ממש יודע לכן מה שאתאר עכשיו חדש לי. אולי לא באמת חדש אבל שמתי לב אליו יותר עכשיו. יש משהו במוזיקה שפותח את הלב. יש משהו בחוויה הזאת של זמר, להקה, קהל, הופעה, שמגביר את הפתיחה של הלב ברמות. ישנה אנרגיה מיוחדת שנוצרת. יש נגיעה בקדושה. אל ההופעה הגעתי במצב לא טוב. הייתי עייף מאוד פיזית, הייתי מותש שכלית ורגשית מאירועי השבוע החולף בבית ובעבודה. עברה בי מחשבה אולי לא ללכת בכלל להופעה, לוותר. כבר לפני ההופעה, בשלב ההתכנסות, התחילה תנועה. כשהחלה ההופעה כל העמוס והתפל נעלם, התמלאתי בשמחה ואנרגיה. ישנה גם ״סכנה״ בפתיחת הלב. אל ההופעה הוזמן ילד בן 12, חולה סרטן, במסגרת ״משאלת לב״, שהיתה לו משאלה לשיר את ״אלוף העולם״ עם חנן בן ארי. הכל היה מאורגן לכך אבל הילד נפטר ימים ספורים לפני ההופעה. אל הבמה עלו שני אחיו הקטנים ואמו שקמו מהשבעה כדי להגשים את משאלתו עבורו. אין מילים לתאר את עוצמת הרגשות. לא נותרה עין אחת יבשה בקהל ובלהקה. כשהלב פתוח מרגישים בעוצמה. זה בסדר גמור. גם להרגיש עצב וחמלה בעוצמה זה נפלא. גם לבכות זה נפלא. אין פה באמת ״סכנה״. הסכנה היחידה בעיניי היא בסגירת הלב, בבריחה מרגשות. חנן בן ארי בהיותו זמר מחונן, הרגיש את הקהל, ולמרות שזה היה השיר האחרון המתכונן לאותו ערב בחר להוסיף עוד שיר אחד. ״אנחנו לא יכולים לשלוח אתכם ככה הביתה״ היו מילותיו. זה בסדר גמור להרגיש עצב ולהרגיש אותו בעוצמה, אבל אסור להישאר עם העצב, צריך למצוא דרך לצאת ממנו ולהמשיך הלאה. כל כך הרבה התרגשות והתפעלות והכל בהופעה אחת, בורכנו! [post_title] => הופעה [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => open [ping_status] => open [post_password] => [post_name] => %d7%94%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%94 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2020-02-16 20:21:40 [post_modified_gmt] => 2020-02-16 18:21:40 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/%d7%94%d7%95%d7%a4%d7%a2%d7%94/ [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [comment_count] => 0 [current_comment] => -1 [found_posts] => 52 [max_num_pages] => 0 [max_num_comment_pages] => 0 [is_single] => [is_preview] => [is_page] => [is_archive] => 1 [is_date] => [is_year] => [is_month] => [is_day] => [is_time] => [is_author] => 1 [is_category] => [is_tag] => [is_tax] => [is_search] => [is_feed] => [is_comment_feed] => [is_trackback] => [is_home] => [is_privacy_policy] => [is_404] => [is_embed] => [is_paged] => [is_admin] => [is_attachment] => [is_singular] => [is_robots] => [is_favicon] => [is_posts_page] => [is_post_type_archive] => [query_vars_hash:WP_Query:private] => b68993d4a430895cc34818751fe7fe2e [query_vars_changed:WP_Query:private] => [thumbnails_cached] => [stopwords:WP_Query:private] => [compat_fields:WP_Query:private] => Array ( [0] => query_vars_hash [1] => query_vars_changed ) [compat_methods:WP_Query:private] => Array ( [0] => init_query_flags [1] => parse_tax_query ) ) [blog-student] => WP_Query Object ( [query] => Array ( [posts_per_page] => -1 [post_type] => blog-student [post_status] => publish [orderby] => date [order] => DESC [paged] => 1 [author] => 258 ) [query_vars] => Array ( [posts_per_page] => -1 [post_type] => blog-student [post_status] => publish [orderby] => date [order] => DESC [paged] => 1 [author] => 258 [error] => [m] => [p] => 0 [post_parent] => [subpost] => [subpost_id] => [attachment] => [attachment_id] => 0 [name] => [pagename] => [page_id] => 0 [second] => [minute] => [hour] => [day] => 0 [monthnum] => 0 [year] => 0 [w] => 0 [category_name] => [tag] => [cat] => [tag_id] => [author_name] => [feed] => [tb] => [meta_key] => [meta_value] => [preview] => [s] => [sentence] => [title] => [fields] => [menu_order] => [embed] => [category__in] => Array ( ) [category__not_in] => Array ( ) [category__and] => Array ( ) [post__in] => Array ( ) [post__not_in] => Array ( ) [post_name__in] => Array ( ) [tag__in] => Array ( ) [tag__not_in] => Array ( ) [tag__and] => Array ( ) [tag_slug__in] => Array ( ) [tag_slug__and] => Array ( ) [post_parent__in] => Array ( ) [post_parent__not_in] => Array ( ) [author__in] => Array ( [0] => 258 ) [author__not_in] => Array ( ) [ignore_sticky_posts] => [suppress_filters] => [cache_results] => 1 [update_post_term_cache] => 1 [lazy_load_term_meta] => 1 [update_post_meta_cache] => 1 [nopaging] => 1 [comments_per_page] => 50 [no_found_rows] => ) [tax_query] => WP_Tax_Query Object ( [queries] => Array ( ) [relation] => AND [table_aliases:protected] => Array ( ) [queried_terms] => Array ( ) [primary_table] => wp_posts [primary_id_column] => ID ) [meta_query] => WP_Meta_Query Object ( [queries] => Array ( ) [relation] => [meta_table] => [meta_id_column] => [primary_table] => [primary_id_column] => [table_aliases:protected] => Array ( ) [clauses:protected] => Array ( ) [has_or_relation:protected] => ) [date_query] => [request] => SELECT wp_posts.* FROM wp_posts WHERE 1=1 AND wp_posts.post_author IN (258) AND wp_posts.post_type = 'blog-student' AND ((wp_posts.post_status = 'publish')) ORDER BY wp_posts.post_date DESC [posts] => Array ( [0] => WP_Post Object ( [ID] => 6388 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-07-25 16:24:35 [post_date_gmt] => 2018-07-25 13:24:35 [post_content] => ללא התראה מוקדמת ובבת אחת הוא נלקח מאיתנו. בני (בהמן) פהימיפור. חמי, אביה של אשתי, סב ילדיי… הוא היה בדרכו לעבודה, כמידי יום ב-40 השנים האחרונות. שלוש שעות באוטובוסים מתל אביב (ואחרי מספר שנים מגבעתיים) עד מושב מנוחה בדרום, ובחזרה. הוא חצה את הכביש במעבר חציה מרומזר, קרוב לכניסה למושב, ורכב פגע בו והרג אותו במקום. בגיל 79 עדיין במלוא כוחו. מאז אנחנו; אשתו, ילדיו, אחיו, נכדיו, בני משפחה ומאות מכרים, נשארנו פה מבולבלים, כואבים, ומרגישים מאוד מאוד בחסרונו. דיברנו על בני המון מאז שנלקח, כל אחד תרם מההיכרות שלו איתו, אדם באמת מיוחד; צנוע, שקט, נעים הליכות, תמיד מחייך, תמיד עוזר, תמיד קשוב. היינו בצרכניה שעבד בה במושב וגילינו קהילה שלמה שגדלה על ברכיו. אחד אחד נכנסו בחשש, בכו, ספרו לנו סיפורים על החיים לצד בני בצרכניה במושב. הכרתי את בני מאז שהכרתי את אשתי לפני למעלה מ- 25 שנה. לא דיברנו הרבה, שנינו שקטים, מדי פעם הוא סיפר לי סיפור מהעבר או שיתף אותי באיזו חוויה. אתם כבר מכירים אותי, בכל אירוע שמתרחש לי אני מנסה למצוא את השיעור, לחלץ איזו הבנה אישית ולשתף. הפעם זה באמת קשה לי, המתרחש גדול, מורכב, קשה, וכואב. בכל זאת אנסה לספר משהו... כשאנשים באים לנחם הם משתמשים בביטוי ״תהיו חזקים״ .גם אני כשנחמתי אחרים אמרתי להם ״תהיו חזקים״, לא באמת הבנתי מה זה אומר, אבל בכל זאת אמרתי. גם היום אני לא מבין את המשמעות של ״להיות חזק״ כשאתה בקירבה ראשונה (ואני מתפלל שיעברו שנים רבות עד שאדרש להבין). אבל אני יותר מבין את המשמעות של ״להיות חזק״ ממקום שתומך באנשים בקירבה הראשונה. להיות חזק אומר לא להתפרק כאשר אתה מספר לאשתך שאבא שלה נהרג, ומספר לילדים שלך בטלפון על סבא שלהם. להיות חלק ממשפחה אבלה בלוויה בחמסין של הקיץ ולחלק מים, לחבק ולתמוך. לעבור את ימי השבעה כמעט ללא שינה, מבוקר עד ערב להיות על הרגליים ולנסות לעזור עד כמה שאפשר, לא לבד כמובן, עם הרבה עזרה מהרבה אנשים טובים. לנסות להיענות לכל בקשה, גם כאשר הבקשות סותרות, גם כשהן לטעמי לא הגיוניות (ביננו מה בכלל הגיוני בסיטואציה הזאת). לבכות עם כולם, אבל במידה, לא להתפרק. להתפרק מותר רק לפעמים, בצד, רחוק מעינם של אחרים, הם צריכים אותך חזק, ואז לאסוף את עצמך ולחזור. להיות חזק, לא רק בשבילך, בעיקר בשביל אחרים. לשים את עצמך, את הרצונות שלך בצד, ולהיות במרכז של העשיה היומיומית עבור אחרים. לנסות לתת לאחרים (אני לא באמת יודע איך) איזו הרגשה של יציבות במקום של סערה. למדתי הרבה בתקופה הזאת. על עצמי, על דברים שלא ידעתי שאני מסוגל לעשות, על יכולות וחוזקות שלא ידעתי שקיימות בי. על אשתי והכוחות האדירים שלה. על הזוגיות שלנו והעוצמה שבה. על המשפחה, המיידית, הקרובה, והרחוקה, וכמות התמיכה ותחושת הביחד שהיא מסוגלת לתת. ועל החברים של כל אחד מאתנו, שהיו שם בשבילו, לתת כתף גם כשצריך עזרה וגם כשצריך לבכות. זה ממש לא קל להיות חזק, אבל לפעמים אף אחד לא שואל אותך לרצונך ואתה נדרש להיות חזק. עדיין זו צריכה להיות הבחירה שלך, ונדרשת הרבה מאוד טרחה. [post_title] => תהיה חזק [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%aa%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%97%d7%96%d7%a7 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-07-25 16:24:35 [post_modified_gmt] => 2018-07-25 13:24:35 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/סיפורים-אישיים/%d7%aa%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%97%d7%96%d7%a7/ [menu_order] => 0 [post_type] => blog-student [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [1] => WP_Post Object ( [ID] => 3816 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-02-23 15:19:09 [post_date_gmt] => 2018-02-23 15:19:09 [post_content] =>

השתתפתי בקורס מנהיגות, היה מאוד מעניין, למדתי דברים על עצמי, חלקם חדשים וחלקם כבר הכרתי. נושא אחד שעלה לדיון מאוד הפתיע אותי. אולי לא הנושא עצמו הוא שהפתיע אלא העוצמה שבו הוא עלה.

דיברנו על מיהו מנהיג ומה תכונות המנהיג ואז מישהו אמר את המילה ׳מנהל׳. מיד התעורר ויכוח, האם מנהל הוא בהכרח גם מנהיג, ליתר דיוק האם נדרש ממנהל להיות מנהיג.

להבנתי מנהל הוא אדם שהנהלת החברה בחרה להיות מנהיג. אם יש לו את היכולות הנדרשות זו כבר שאלה אחרת. מה שהתחבא מאחורי הבלבול הוא מה שהפתיע אותי. מישהו זרק לאוויר אמירה ״עבורי מנהל טוב זה מישהו שלא מפריע לי״. זה התחבר לי למשפט ששמעתי כבר בעבר אפילו באמירה יותר קיצונית: ״המקסימום שאני יכול לצפות מהמנהל שלי זה שהוא לא יפריע לי״. זו אמירה שבדרך כלל מגיעה מאנשים יותר ותיקים, בעלי ניסיון, וכשאני מביע תמיהה לרוב ההסבר הניתן הוא: ״אני כבר מאוד מנוסה, אני מסתדר בעצמי, אין שום דבר שאני באמת צריך ממנהל״. בעיניי זה די תירוץ, זה ״דיסוננס קוגניטיבי״, הסבר שאני מסביר לעצמי מול תופעה לו הגיונית שאני חווה.

כשאני מסתכל על שורת האנשים שהיו מנהלים שלי בעבר, אני יכול בהחלט להזדהות. חוויתי גם מנהלים שלא היו להם יכולות של מנהיג, וחוויתי מנהלים שלהרגשתי הם לא ראו אותי כאדם אלא כאמצעי להשגת מטרה. באותם מקרים החוויה שלי היתה שטובתי לא ממש עמדה מול עיניו של אותו מנהל.

מאז הקורס אני לא מפסיק לחשוב על תפקיד של מנהל, מה הופך אדם למנהל טוב, ומה הופך אדם למנהל רע?

הבנה ראשונה: במקום האמוני שלי, כשאני חווה מנהל ׳רע׳ למעשה אני פוגש בקושי מול אדם אחר או מול מתרחש. קושי שמכוון זרקור על יכולת שחסרה לי וכדאי לי להתפתח ולרכוש. נכון לא תמיד אני רואה את זה ככה ולפעמים אני מבין את זה רק בדיעבד, ועד שזה קורה אני באמת חווה מנהל רע.

הבנה שניה: זה שניתן להסתכל על מנהל ׳רע׳ כמאתגר לא הופך את זה לדבר טוב או רצוי. אני ממש לא רוצה להיות כזה וקשה לי לראות מנהלים כאלה בארגון שבו אני נמצא.

קראתי ספרים על סוגים שונים של מנהלים ואיך תכונות ניהול שונות מתאימות למצבים שונים. שמעתי על מחקרים שהיסו להבין מה אנשים מחפשים במנהל. אני חושב שלמרות שלכל אחד יש דעה משלו ניתן למצוא מכנה משותף ולהגדיר מאפיינים כלליים למנהל טוב, אני מאמין שמידע כזה הוא שימושי.

נקודת המבט שאני בוחר להתמקד בה היא המתח. אני מאמין שסביבת העבודה צריכה להיות כזאת שלא יוצרת מתח. מנקודת המבט הזו מנהל טוב הוא מנהל שרואה את האנשים, מנהל שמנסה להבין מה הגורמים שיוצרים מתח אצל כל אחד ואחד מהאנשים שהוא מנהל ועוזר להם להבין ולהשתחרר מאותו מתח. זה המנהל שאני רוצה להיות.

אני מדבר הרבה עם חברים וקולגות. אני מנסה לראות האם הגדרת התפקיד שניתנה לי והציפיות של הממונים עליי מסתדרים עם הרצונות שלי, נראה לי שכן. אני גם מנסה לראות איך הארגון שבו אני נמצא יכול לקבל את הרעיונות שלי, בינתיים בהצלחה מאוד חלקית.

[post_title] => קורס מנהיגות [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%a1-%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-02-23 15:19:09 [post_modified_gmt] => 2018-02-23 15:19:09 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hashiva.s215.upress.link/blog-student/%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%a1-%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%99%d7%92%d7%95%d7%aa/ [menu_order] => 4 [post_type] => blog-student [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) ) [post_count] => 2 [current_post] => -1 [in_the_loop] => [post] => WP_Post Object ( [ID] => 6388 [post_author] => 258 [post_date] => 2018-07-25 16:24:35 [post_date_gmt] => 2018-07-25 13:24:35 [post_content] => ללא התראה מוקדמת ובבת אחת הוא נלקח מאיתנו. בני (בהמן) פהימיפור. חמי, אביה של אשתי, סב ילדיי… הוא היה בדרכו לעבודה, כמידי יום ב-40 השנים האחרונות. שלוש שעות באוטובוסים מתל אביב (ואחרי מספר שנים מגבעתיים) עד מושב מנוחה בדרום, ובחזרה. הוא חצה את הכביש במעבר חציה מרומזר, קרוב לכניסה למושב, ורכב פגע בו והרג אותו במקום. בגיל 79 עדיין במלוא כוחו. מאז אנחנו; אשתו, ילדיו, אחיו, נכדיו, בני משפחה ומאות מכרים, נשארנו פה מבולבלים, כואבים, ומרגישים מאוד מאוד בחסרונו. דיברנו על בני המון מאז שנלקח, כל אחד תרם מההיכרות שלו איתו, אדם באמת מיוחד; צנוע, שקט, נעים הליכות, תמיד מחייך, תמיד עוזר, תמיד קשוב. היינו בצרכניה שעבד בה במושב וגילינו קהילה שלמה שגדלה על ברכיו. אחד אחד נכנסו בחשש, בכו, ספרו לנו סיפורים על החיים לצד בני בצרכניה במושב. הכרתי את בני מאז שהכרתי את אשתי לפני למעלה מ- 25 שנה. לא דיברנו הרבה, שנינו שקטים, מדי פעם הוא סיפר לי סיפור מהעבר או שיתף אותי באיזו חוויה. אתם כבר מכירים אותי, בכל אירוע שמתרחש לי אני מנסה למצוא את השיעור, לחלץ איזו הבנה אישית ולשתף. הפעם זה באמת קשה לי, המתרחש גדול, מורכב, קשה, וכואב. בכל זאת אנסה לספר משהו... כשאנשים באים לנחם הם משתמשים בביטוי ״תהיו חזקים״ .גם אני כשנחמתי אחרים אמרתי להם ״תהיו חזקים״, לא באמת הבנתי מה זה אומר, אבל בכל זאת אמרתי. גם היום אני לא מבין את המשמעות של ״להיות חזק״ כשאתה בקירבה ראשונה (ואני מתפלל שיעברו שנים רבות עד שאדרש להבין). אבל אני יותר מבין את המשמעות של ״להיות חזק״ ממקום שתומך באנשים בקירבה הראשונה. להיות חזק אומר לא להתפרק כאשר אתה מספר לאשתך שאבא שלה נהרג, ומספר לילדים שלך בטלפון על סבא שלהם. להיות חלק ממשפחה אבלה בלוויה בחמסין של הקיץ ולחלק מים, לחבק ולתמוך. לעבור את ימי השבעה כמעט ללא שינה, מבוקר עד ערב להיות על הרגליים ולנסות לעזור עד כמה שאפשר, לא לבד כמובן, עם הרבה עזרה מהרבה אנשים טובים. לנסות להיענות לכל בקשה, גם כאשר הבקשות סותרות, גם כשהן לטעמי לא הגיוניות (ביננו מה בכלל הגיוני בסיטואציה הזאת). לבכות עם כולם, אבל במידה, לא להתפרק. להתפרק מותר רק לפעמים, בצד, רחוק מעינם של אחרים, הם צריכים אותך חזק, ואז לאסוף את עצמך ולחזור. להיות חזק, לא רק בשבילך, בעיקר בשביל אחרים. לשים את עצמך, את הרצונות שלך בצד, ולהיות במרכז של העשיה היומיומית עבור אחרים. לנסות לתת לאחרים (אני לא באמת יודע איך) איזו הרגשה של יציבות במקום של סערה. למדתי הרבה בתקופה הזאת. על עצמי, על דברים שלא ידעתי שאני מסוגל לעשות, על יכולות וחוזקות שלא ידעתי שקיימות בי. על אשתי והכוחות האדירים שלה. על הזוגיות שלנו והעוצמה שבה. על המשפחה, המיידית, הקרובה, והרחוקה, וכמות התמיכה ותחושת הביחד שהיא מסוגלת לתת. ועל החברים של כל אחד מאתנו, שהיו שם בשבילו, לתת כתף גם כשצריך עזרה וגם כשצריך לבכות. זה ממש לא קל להיות חזק, אבל לפעמים אף אחד לא שואל אותך לרצונך ואתה נדרש להיות חזק. עדיין זו צריכה להיות הבחירה שלך, ונדרשת הרבה מאוד טרחה. [post_title] => תהיה חזק [post_excerpt] => [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%aa%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%97%d7%96%d7%a7 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2018-07-25 16:24:35 [post_modified_gmt] => 2018-07-25 13:24:35 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => https://yemima.co.il/סיפורים-אישיים/%d7%aa%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%97%d7%96%d7%a7/ [menu_order] => 0 [post_type] => blog-student [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw ) [comment_count] => 0 [current_comment] => -1 [found_posts] => 2 [max_num_pages] => 0 [max_num_comment_pages] => 0 [is_single] => [is_preview] => [is_page] => [is_archive] => 1 [is_date] => [is_year] => [is_month] => [is_day] => [is_time] => [is_author] => 1 [is_category] => [is_tag] => [is_tax] => [is_search] => [is_feed] => [is_comment_feed] => [is_trackback] => [is_home] => [is_privacy_policy] => [is_404] => [is_embed] => [is_paged] => [is_admin] => [is_attachment] => [is_singular] => [is_robots] => [is_favicon] => [is_posts_page] => [is_post_type_archive] => 1 [query_vars_hash:WP_Query:private] => d25fdae732242e5cacde6b7547468cc6 [query_vars_changed:WP_Query:private] => [thumbnails_cached] => [stopwords:WP_Query:private] => [compat_fields:WP_Query:private] => Array ( [0] => query_vars_hash [1] => query_vars_changed ) [compat_methods:WP_Query:private] => Array ( [0] => init_query_flags [1] => parse_tax_query ) ) ) [search_post_data] => [search_personal_stories_data] => [search_draft_post_data] => [search_draft_personal_stories_data] => [queried] => WP_User Object ( [data] => stdClass Object ( [ID] => 258 [user_login] => shay [user_pass] => $P$BSGH2ch3yTCw/gRzG2QShpv6rLHUNm1 [user_nicename] => shay-raz [user_email] => shay.raz@gmail.com [user_url] => https://lictov.org/ [user_registered] => 2017-12-24 15:26:12 [user_activation_key] => [user_status] => 0 [display_name] => שי רז [spam] => 0 [deleted] => 0 ) [ID] => 258 [caps] => Array ( [creator] => 1 ) [cap_key] => wp_capabilities [roles] => Array ( [0] => creator ) [allcaps] => Array ( [read] => 1 [upload_files] => 1 [level_0] => 1 [level_1] => 1 [level_2] => 1 [edit_posts] => 1 [publish_posts] => 1 [delete_posts] => 1 [delete_published_posts] => 1 [edit_published_posts] => 1 [manage_links] => 1 [edit_blog-student] => 1 [read_blog-student] => 1 [delete_blog-student] => 1 [edit_blog-students] => 1 [publish_blog-students] => 1 [read_private_blog-students] => 1 [delete_blog-students] => 1 [delete_private_blog-students] => 1 [delete_published_blog-students] => 1 [edit_private_blog-students] => 1 [edit_published_blog-students] => 1 [create_blog-students] => 1 [edit_wpse_profiles] => 1 [read_wpse_profile] => 1 [read_private_wpse_profiles] => 1 [edit_post] => 1 [read_post] => 1 [edit_others_posts] => 1 [delete_others_posts] => 1 [delete_private_posts] => 1 [edit_private_posts] => 1 [manage_categories] => 1 [read_private_posts] => 1 [edit_profile] => 1 [read_profile] => 1 [delete_profile] => 1 [edit_profiles] => 1 [publish_profiles] => 1 [read_private_profiles] => 1 [delete_profiles] => 1 [delete_private_profiles] => 1 [delete_published_profiles] => 1 [edit_private_profiles] => 1 [edit_published_profiles] => 1 [create_profiles] => 1 [creator] => 1 ) [filter] => [site_id:WP_User:private] => 1 ) [posts_per_page_post] => -1 [posts_per_page_blog_student] => -1 [paged_post] => 1 [paged_blog_student] => 1 [query_vars] => Array ( ) [order_blog] => DESC )

מלאכות

הופעה

הייתי השבוע בהופעה של חנן בן ארי שארח את ישי ריבו. שני הזמרים מוכרים לי אבל זו הפעם הראשונה שראיתי אותם בהופעה חיה. אני לא אדם…

רצועה ורודה

נקרעה לי הרצועה של השעון. זה שעון פשוט, מודד צעדים ודופק שהזמנתי מסין. רצועה חדשה עולה 2$ אבל לוקח חודש עד שזה מגיע ארצה ומה…

היכן אני בעולם?

בימים אלו אני קורא את ספרו של רן ובר ״בודאי ישנה אהבה״. ביטוי אחד תפס אותי במיוחד בספר: ״היכן אני בעולם?״, ועל הביטוי הזה והמשמעות…

חוב רוחני

השבוע יצא לי לחשוב על חוב רוחני. ב״חשיבה הכרתית״ הנושא של חוב רוחני נקשר בתשלום של דמי לימוד. כשאני מקבל לימוד נוצר אצלי חוב כלפי מי…

אנוכיות

אזהרה: החלק הבא מכיל שיפוטיות. מכירים את האנשים האלה שכל הזמן רק עוזרים לאחרים אבל בשום פנים ואופן לא מוכנים לקבל עזרה ולו בדבר הקטן ביותר?…

לימוד

מכירים את זה שאתם באים לתת למישהו משהו בכוונה נקיה וללא שום רצון לתמורה ופתאום משהו משתבש? לי זה מאוד מוכר ולמדתי שנתינה היא נושא…

בלבול

כבר מספר שבועות שאני מוטרד בענייני קריירה, או כמו שקוראים לזה בארגון שלנו ״הזדמנויות לקידום״. בארגון שלנו חשוב מאוד להנהלה הבכירה לאפשר הזדמנויות לקידום. זה…

קריירה

השבוע, באותו היום, פנוי אליי שני אנשים שונים להתייעץ על מהלך של שינוי בעבודה. גילוי נאות יש לי קצת ניסיון בזה, אם אני מסתכל על…

דעות חזקות מוחזקות בחוזקה

נחשפתי השבוע למאמר מאוד מעניין שמתרכז בסכנה ב- ״דעות חזקות מוחזקות בחופשיות״ תרגום חופשי מ- strong opinions loosely held. את המאמר ניתן למצוא כאן. אל הרעיון…

קדיש

הקדיש מוכר לכל יהודי, הוא חלק מההוויה שלנו כיהודים. כמו שהמוות הוא חלק מהחיים כך הקדיש הוא חלק מתפילות היהודי. זה נכון שלקדיש יש קיום…

מקלחת למטוס

ראיתם פעם איך עושים מקלחת למטוס? אני כן. חזרתי מניו יורק שבוע שעבר בטיסה. בניו יורק באותו שבוע היה מאוד קר וביום הטיסה היה קר במיוחד,…

מורכבות כוחות שיוצרים תנועה

ישנה הרגשה של תנועה בצוות שלי בעבודה בתקופה האחרונה. אנחנו חושבים הרבה ומתכננים איך יראה עתיד המוצר שעליו אנחנו עובדים. אני חושב שיש הסכמה רחבה…

אוורור

השבוע נדרשנו להיות מעורבים בהתנהלות הבת שלנו בבית הספר. הילדים שלנו כבר גדולים ומאוד עצמאיים כך שלרוב לא נדרשת התערבות. מידי פעם קורה משהו ואז…

ברוגז

ברוגז ברוגז לעולם, שולם שולם אף פעם. חלק מהותי מהחיים שלנו יושב על המימד הבינאישי, תקשורת עם האחר. אנחנו רוכשים כלים ולומדים איך לתקשר עם האחר…

ראיה

ביום שישי בבוקר נסעתי לאסוף את בני מהתחנה המרכזית. בדרך חזרה הביתה חציתי צומת כאשר מימיני הגיח רכב במהירות גבוהה. לא ראיתי אותו בזמן, לא…

הרתעה

לאור האירועים של שבוע שעבר עלתה בפניי המילה ״הרתעה״. בדיאלוג הציבורי מדברים על ״יכולת ההרתעה״ של ישראל. מכיוון שאני עוסק הרבה בלימוד עצמי, שיפור יכולות,…

טיסה לוינה

לפני כשבועיים טסנו לוינה, טיסת נופש במסגרת העבודה עם בני זוג. הטיסה מתוכננת ליום שני לפנות בוקר וביום שבת בבוקר אשתי קמה עם גב תפוס.…

בוררות

מצאתי את עצמי בתהליך בוררות, אני מול אדם אחר. התוצאה היתה ברורה מראש, שנינו ידענו כבר בתחילת התהליך כיצד זה יגמר. יתרה מזאת ה״כוח״ היה…

הליכה

אז איך מרחיבים את הלב? מתחילים בבית, בפנים, לאהוב את עצמי. בעבר הייתי עושה ספורט; אופניים, ריצה, שחיה, וכבר כמה חודשים עברו מאז הפעם האחרונה שעשיתי…

צום משמעותי

שמתי לב השנה שיותר ויותר אנשים מברכים אחד את השני ל״יום כיפור״ בברכת ״צום משמעותי״. אני מאוד אוהב את הברכה הזאת כי היא קוראת להפעלה…

ראש השנה

לפני שנה בדיוק כתבתי על חגי תשרי, אז נחשו מה, גם השנה לקראת ראש השנה הלך והתגבר הקושי והפעם זה הגיע ממש בהתחלה... אני לא…

מוחלטות

לפני מספר שבועות דיברתי עם הבת שלי על חוויות שחוותה בשנת הלימודים האחרונה. סיפרתי לה איך אני התמודדתי בתקופת התיכון עם מקצועות שלא עניינו אותי…

תיהנה מהשלטון

השבוע יצאה הכרזה על מספר אנשים שהתקדמו לתפקיד ניהולי, בדיוק אותן מהלך שאני עשיתי לפני כשנה. המסורת אצלנו זה לענות בשרשור של אימיילים להכרזה באיחולי…

עץ החלטות

אני לא זוכר מתי פגשתי לראשונה את הרעיון של עץ החלטות, או יותר נכון שימוש בעץ החלטות על מנת לבצע בחירה, אבל לאחרונה התחלתי לשים…

סלט ביצים

שלום אני שי ואני מכור לסלט ביצים! אם הייתי הולך למפגש של ״מכורים אנונימיים״ זה כנראה היה אחד ממשפטי הפתיחה שלי. כן אני מודה, זו…

התמקחות

החברה שמעסיקה אותי עובדת עם סוכנות שירות לכל נושאי הביטוחים והקרנות של העובדים. אחת לחצי שנה אני נפגש עם סוכנת והיא מעדכנת אותי בשלל הביטוחים…

מיידנק

לפני קצת יותר משנתיים השתתפתי במסע לפולין. הצטרפתי עם הבנים שלי לקבוצה מטעם התיכון. המסע הזה שינה בי משהו, אני מרגיש את השינוי הזה בעוצמה…

הרגל

באחד מימי השבוע יצאתי לעבודה כשאני נועל נעליים שונות (נעל ימין אחרת מנעל שמאל). הסתובבתי ככה כמעט יום שלם בלי לשים לב. בסביבות הצהריים הרגשתי…

נהג משני

אני חושב שרובנו מכירים את התופעה של נהג משני, מישהו שיושב לידך בזמן שאתה נוהג וזורק לעברך הערות: סע לאט, סע מהר, סע משם, סע…

יום כיף באילת

נסענו לסופשבוע באילת, אשתי, הבת, ואני. אין כמו כמה ימים של אילת בחורף כדי להינפש. גיסי ומשפתחו גרים באילת, ועוד לפני שיצאנו היה ברור לנו שאנחנו…

ציפייה

דיברתי השבוע על קפה עם חבר שסיפר לי על קושי שיש לו עם הילד שלו. הוא הזכיר לי קושי דומה שהיה לי עם הילדים שלי…

ג׳יקי

השבוע ראיתי את הסרט \"ג\'קי\". הסרט מתאר את התנהלותה של ג\'קי קנדי בימים שלאחר רצח בעלה הנשיא JFK. חוץ מנטלי פורטמן המדהימה, הסרט היה קצת…

מחלה

בשבועות האחרונים התחלתי להסתכל יותר לעומק למימד התחושתי, הפיזי. ביקשתי להבין איך תחושות מפעילות אותי, איזה תלויות קיימות אצלי, ואיזו השפעה אני יכול ליצור כדי…

מרחב אישי

הייתי השבוע בחתונה, האירוע היה ממש יפה, מושקע, וכייפי. רק דבר אחד קצת הפריע, מוזיקה/רעש רקע חזק מאוד. לא רק בזמן הריקודים, כשזה צפוי ובמקום…

סופגניות

חג החנוכה עבר ואיתו הסופגניות. בעיני זו כבר קלישאה העיסוק מול הסופגניות. כן לאכול, לא לאכול, כמה לאכול? אני בחג הזה אכלתי כל יום לפחות…

לא בכוונה

השבוע טסתי לארה״ב למטרות עבודה. בטיסה חזרה, מספר דקות לפני ההמראה עשיתי תנועה לא זהירה ושפכתי כוס מלאה במיץ חמוציות על שכני לטיסה. השכן קפץ…

מצפה הימים

כבר כמה שנים אנחנו מבלים פעם בשנה, בחורף, שני לילות במלון מצפה הימים. יש לנו מבצע מעולה דרך העבודה של אשתי. לפני שנתיים קרה דבר מופלא,…

מי צודק

השבוע הבן שלי קיבל מטלת בית באנגלית, מטלה ללא ציון ולכן בחר שלא לעשותה. לאחר שיחה קצרה הוא נעתר לעשות את המטלה וללא מאמץ מיוחד…

לא זוכר

מידי פעם האנשים הקרובים אליי (אשתי, ילדיי, משפחה, חברים) מבקשים ממני לעשות משהו. משהו קטן כמו לחתום על טופס, לשלם תשלום, להוציא משהו מהמקפיא, לקנות…

יהל״ם

הבת שלי משתתפת גם השנה בשיעורי יהל״ם. בניגוד לשנים קודמות שבהן המפגש נעשה בזמן הלימודים, השנה המפגשים נעשים לאחר שעות הלימודים וזה יותר קשה. מה…

טעם מר בפה

לפעמים משהו מטריד אותי וכשאני הולך לישון אני מתקשה לנער אותו, ולא ממש ישן טוב. פעם בכמה חודשים נופל עליי משהו ממש גדול ומטריד. האמריקאים שאוהבים…

תיחום

השבוע צצה לי בפה ׳אפטה׳ (מוכר גם כ-׳כיב׳ או פצע לבן). לפי ויקיפדיה 60% מהאוכלוסייה יודעים במה מדובר ואם אתם לא חלק מה-60% חפשו בגוגל,…

קן צרעות

השבוע טיילנו בנחל טביה שבאזור ערד. ירדנו מרחוב נוף בערד לעבר הנחל וממש לפני החיבור לנחל עצמו, אחד מחברי הקבוצה דרך בטעות על קן של…

בינה מלאכותית

ראיתי השבוע הרצאה מעניינת של טד על בינה מלאכותית ובהרצאה הסבר מנומק היטב איך אינטליגנציה מלאכותית תוביל בהכרח לסוף המין האנושי אם לא נדע ליצור מנגנוני הגנה…

נהג חדש

הבן שלי הוציא רישיון נהיגה. עפ״י החוק הוא מתחיל תקופת ליווי של ששה חודשים, ובתקופה הזאת הוא צריך אותנו (אותי ואת אמא שלו) שנלווה אותו…

חשבון נפש

ראש השנה מתקרב ואני שומע מילים כמו ׳חשבון נפש׳ נזרקות באוויר. יש משהו בתקופה של שנה שלמה. זה לא קצר מידי כדי לשים לב לשינויים וזה…

סבל ושמחה

השבוע ישבתי על קפה עם חבר ודברנו על דא ועל הא. הוא סיפר לי שלו ולאשתו יש בעיה, הם חווים קושי מתמשך שמקורו בילד המתבגר…

מדבר חזק

יש איזה מישהו שאני מכיר שמידי פעם כשאני מדבר איתו פתאום הוא עולה בעוצמת הדיבור. שיחה תמימה על דא ועל הא, מתנהלת לה על מי…

מוזמנים

השבוע חגגנו לבתנו בת מצווה באולם. הזמנו קרובי משפחה וחברים, אכלנו טוב, רקדנו, וברכנו. בקיצור היה מאוד שמח. קרובים וחברים התקשרו לספר כמה נהנו, כמה…

חמ״ל מתנות

במשפחתי המורחבת אנחנו חוגגים ימי הולדת קבוצתיים. ברוך השם המשפחה גדלה ואי אפשר להיפגש לחגוג לכל אחד יום הולדת בנפרד. ישנם שלושה אירועים מרכזיים: יום…

יהודים של פעם

בדרכנו לנופש עצרנו לטייל בגן לאומי בית שערים. במקום בעיקר מערות קבורה מלפני 1600 שנה. הצטרף אלינו מדריך מתנדב מטעם רשות הטבע והגנים שסייר אתנו…

טיול להולנד

לפני מספר שנים נסענו כל המשפחה להולנד. למזלנו משפחה של חברים טסה בדיוק שנה לפני כן והם היו מאוד מסודרים, הם השאירו תיעוד מפורט בכל…

סיפורים אישיים

תהיה חזק

ללא התראה מוקדמת ובבת אחת הוא נלקח מאיתנו. בני (בהמן) פהימיפור. חמי, אביה של אשתי, סב ילדיי… הוא היה בדרכו לעבודה, כמידי יום ב-40 השנים האחרונות.…

קורס מנהיגות

השתתפתי בקורס מנהיגות, היה מאוד מעניין, למדתי דברים על עצמי, חלקם חדשים וחלקם כבר הכרתי. נושא אחד שעלה לדיון מאוד הפתיע אותי. אולי לא הנושא…

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…

    בואו נדבר

    בכמה דקות שיחה נוכל לברר האם הלימוד מתאים לכם ולענות לכל שאלה.  

    צלצלו אלי, כתבו ווטסאפ או מלאו את הפרטים בטופס ואחזור אליכם בהקדם!

    בואו נדבר

    בכמה דקות שיחה נוכל לברר האם הלימוד מתאים לכם ולענות לכל שאלה.  

    צלצלו אלי, כתבו ווטסאפ או מלאו את הפרטים בטופס ואחזור אליכם בהקדם!