ואהבת לרעך כמוך, אני ה’

אני רוצה לקחת את “ואהבת לרעך כמוך, אני ה’” לכיוון של נתינת רגש.
לפעמים אני עומדמבולבל מול מתרחש שאינו ברור לי, מהי המהות, מהם העומסים – לא יכול להחליט ולכן גם לא יודע כיצד להגיב.
ימימה מלמדת אותנו על תיחום והפרדה. “על מנת שההבנה תאפשר הבנה שתתרחש כמגלה לכם אפשרות של הפרדות ושל תיחומים של חלקים מתוך חלקים…עד התימצות אשר נושא את כל החלק על עיקרו”
ימימה מדברת על פיתוח יכולת של הפרדה ותיחום.
כדי להפריד אני נדרש לראייה, מה עיקר (מהות), מה טפל ומה עומס.
ובתמצות – מה מהות ומה מיותר.
בד בבד עם ההפרדה אני נדרש לתחם את מה שמיותר, את הטפל קל יחסית לזרוק הצידה, את העומס קשה יותר. אם עשיתי הפרדה טובה, קל יותר לתחם את העומס ולנטרל אותו מפעולה.
בתהליך הזה, אני בונה מחיצה. מחיצה שיסודותיה הם חסד וגבורה.
יסוד הגבורה הוא תדר פנימי של אמת אישית. התדר של האמת שלי אינו ניתן להסבר במילים, בסיסו אמוני, הוא מרגיש נכון עבורי – נקודת עגינה.
אף מחיצה לא תתיצב לאורך זמן ללא חיבור פנימי מתמיד לתדר האמת.
יסוד החסד הוא נתינת רגש לקיומי. אני בונה את המחיצה כי אני אוהב אותי. כי אני רוצה לדייק יותר, להתפתח יותר, לא להתערבב, לטהר את ליבי.
לכן, מחיצה תיבנה עם אמת ועם רגש לקיום.
איך כל זה מתקשר ל-“ואהבת לרעך כמוך, אני ה’” ?
היישום של “ואהבת לרעך כמוך” הוא לפעמים זורם ונעים, כאשר הלבבות פתוחים ויש הרמוניה- קל להביא את התדר של האהבה לזולת.
אבל לפעמים כשאני ניצב מול לב סגור, מול דחייה, הוא עלול להיות לי קשה ליישום.
במתרחש בו אני ניצב מול דחייה, לא אוכל ליישם את “ואהבת לרעך כמוך” בלי לקיים מחיצה. כדי להישאר יציב על מקומי, מחובר לרצון המהותי שלי, אני נדרש לבנות חיץ בין הפנימיות שלי לבין תדר הדחייה שמגיע.
במתרחש כזה, אם אצליח לתת רגש לקיום לעצמי, יקרה משהו נפלא – תתקיים המחיצה ואוכל לתת רגש למרות תדר הדחייה.
החלק האחרון של הפסוק : “אני ה’” מתיחס לליווי עליון שמתקשר לחיבור אמוני פנימי. בדרך חוויתית של לימוד, של תפילות וניגונים, אני מחזק את הרצון האישי לבנות מחיצות ולהיות מסוגל לאהוב את עצמי ואת רעי בטהרה.

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…