כמה קשה לקבל את דברי האחר כפי שהם.
כמה קשה לשמוע הכרתית ולא להיכנס לשדה האחר.
כמה קשה לא לשפוך על האחר את מטען הנפש.
יצאתי מקבוצת וואטאפ שהיוותה עבורי עומס.
ראיתי שהנוכחות שלי בה מעמיסה ומכבידה . יצאתי…
קיבלתי תגובה מאדם שהביע פליאה וצער על עזיבתי.
כשהסברתי שהקבוצה מעמיסה.
הביע תקווה שאצטרף לקבוצה בעתיד.
ואז סיים בדבר שהתכוון להיות מחמאה.
הוא אמר שלמד ממני עקרון פדגוגי חשוב של להיות קצת יותר קשוח שמעבירים סדנת כתיבה.
הוא התכוון לטוב ולפירגון, יחד עם זאת, זה דבר שלמד ממני?
מה זה אומר עליי?
הנה הזדמנה לי האפשרות להיות במידת קשב מתוקנת.
לעמוד במקומי ולקבל את דבריו כפי שהם.
לייחס לו עין טובה ולב טוב בדבריו.
מקבלת את האחר כמוני, ללא התנגשות.
זרימה שלי לקראת השני וקבלת דבריו כפי שהם מאפשרים לי להודות לו ולהסכים.
להסכים שמה שהאחר מבין מדבריי, מהתנהגותי ,
ממה שאני מביאה לעולם זו הבנתו בלבד ,
זו הבנתו על פי יכולתו.
ולי נותר להקשיב,
להקשיב הקשבה
מתוקנת, לא מתערבבת עם דבריו.
להקשיב בזרימה שיש בה פתיחות , כנות ולב נקי.
ולהתבונן בעצמי , בהתנהגותי, במילותיי
התבוננות של הסכמה, חמלה, לב נקי.
מידת קשב מתוקנת גם כלפי עצמי.