קורה שפוגשים מישהו מהעבר
שמעורר בנו כיווץ מבפנים,
מעורר בנו התנגדות.
לעיתים הסיבה נעוצה בזיכרון עבר לא נעים,
לעיתים דיעה שהיתה לנו על האדם והתקבעה.
התופעה הגופנית היא של כיווץ פנימי ותחושת זיוף של נחמדות והתעניינות
כשאצלי אני סוחבת את משא העבר מול הפגישה בהווה.
ההבנה שהכיוווץ הזה , ההתנגדות נובעת מדברים השייכים לעבר מאפשרת לשים את הדברים על מקומם.
לא לערבב בין הזמנים.
השאלה כלפי ההכרה הטובה שלי,
מדוע אני מתכווצת? מדוע אני מרגישה התנגדות מול האדם הזה?
יכולה להוביל לתשובה כנה שאולי אני כועסת עליו/ מקנאה בו/ משווה ביני ובינו.
גם אם אחת מהתשובות נכונה או כולן,
אם אסכים שכולן שייכות לחלק המזיק זו חלקיות בהתקדמות.
האם אני זקוקה לאותו עלבון, כעס, השוואה בהווה?
התשובה ברוב המקרים תהיה לא.
התבוננות על המערכת הפנימית בשילוב ההכרה מאפשרת לתת לעצמי חמלה, הסכמה.
הפרדה בין מיותר ומועיל .
ההבנה הטובה הזו היא חלק מהתפתחות של הלומדת הבוגרת,
שיוצאת מהרגליות ובונה דפוס חדש.