מחשבה טרודה – החרש היה לבם?

באחד השיעורים הבאתי מדרש 
בשם:״החרש היה לבם״ (מילקוט שמעוני)ֿֿ 
המדרש:"חמשה תלמידים היו לו 
לרבן יוחנן בן זכאי, 
כל זמן שהיה קיים היו יושבים לפניו, 
וכשנפטר הלכו להם ליבנה, 
והלך ר"א (ר’אלעזר) בן ערך 
אצל אשתו [לדיומסי] 
מקום שהמים יפים והנוה יפה, 

המתין להם כסבור שהם באים אצלו, 
לבסוף בקש ללכת אצלם 
ולא הניחתו אשתו, 
אמרה ליה מי צריך למי, 
א"ל הם צריכין לי, 
אמרה ליה 
הפת והעכברים מי דרכן 
ללכת אצל מי, 
הוי אומר עכברים אצל הפת… “  

שהייתו בדיומסת, 
מרוחק משיחתם של תלמידי חכמים, 
משכיחה מר' אלעזר את תורתו,
עד לשגיאה חריפה: 
קם לקרוא בתורה בפרשת החדש 
ואמר ״החרש היה לבם״
(החליף:״החדש הזה לכם'
ב-’החרש היה לבם’) 
צווחו ליה כולי עלמא 
התחיל לבכות והם בוכים 
עד שהחזירו לו תלמודו” 
(ילקוט שמעוני קהלת תתקעג)

המדרש מספר על תלמיד חכם 
בשם רבי אלעזר בן ערך 
שהיה מחמשת תלמידיו של 
רבי יוחנן בן זכאי. 

משנפטר רבי יוחנן בן זכאי, 
נשארו ארבעה תלמידים ביבנה 
ואילו רבי אלעזר פרש מחבריו 
והלך אצל אשתו, 
לעיר בשם דימוסי,שעליה נאמר, 
״מקום שהמים יפים והנוה יפה.״. 

היה סבור, רבי אלעזר, שחבריו יבואו 
אחריו כדי ללמוד איתו. 
המתין להם, אך הם לא באו 
והוא לא בא אליהם.

שהייתו של רבי אלעזר בעיר דיומסי 
השכיחה ממנו את תורתו, 
עד כדי כך, 
כשעלה לקרוא בתורה בפרשת החודש, 
התחיל לקרוא במילים: 
״החרש היה לבם״,
במקום במילים שהיה אמור 
לקרוא והם: ״החדש הזה לכם״ 
(החליף:״החדש הזה לכם'
ב-’החרש היה לבם).

מה קרה לרבי אלעזר שנתבלבלו לו 
האותיות לנגד עיניו? 
ונכון שיש דימיון בין האותיות בשני המשפטים הללו, 
(שימו לב, 
בכל מילה האות האמצעית הוחלפה) 
אך אייך יתכן שתלמיד כרבי אלעזר טעה?

מה הטריד את מחשבתו של רבי אלעזר? 
נאמר, רבי אלעזר המתין לחבריו 
כי על פי הבנתו הם אלה 
שאמורים היו לבוא אליו 
ולא הוא אליהם. 
ומדוע הוא,רבי אלעזר,לא יבוא אליהם? 
כי ״מי צריך למי״ ? 
״הם צריכים לי״.  
כך עונה רבי אלעזר לאשתו. 

״הפת ועכברים מי דרכן 
ללכת אצל מי״? 
הם העכברים (חבריו) זקוקים לרבי אלעזר, 
כי הוא הפת המזין. (כך ראה את עצמו)

והמחשבות מטרידות את מנוחתו 
בשאלה: החרש היה לבם? 

ולכך התייחסנו בשיעור: 
מה קורה בפנימיותו של אדם, 
בזמן מסוים,כאשר הוא נמצא מוטרד 
ממעשיהם של חבריו. 
ליתר דיוק מ-אי מעשיהם. 

כך קרה למישהי מבנות הקבוצה, 
שהרגישה בשיעור שהיא לבד, 
כי אף אחת מהנוכחות בקבוצה 
לא התייחסה למלאכתה שהיא קראה בפנינו. 
(הערת אגב,אנחנו לא אמורות להתייחס 
למלאכתן של האחרות שקוראות. 
רק המדריכה יכולה להוסיף לקוראת).

״אני מרגישה לבד, אני לא מובנת, 
לא הייתה לכן רגישות כלפי, 
אף אחת מכן לא מבינה אותי״, 
כך אמרה. 
החרש היה ליבן? 
(כך אמרה ולא באלו המילים)

החרש היה ליבנו? 
על פי אותה לומדת חרש היה ליבנו, 
כי לא הגבנו למלאכתה שקראה בפנינו. 

לא היתה תגובה, 
אולי כי כל אחת מאיתנו 
הייתה עסוקה בעניינה, 
אולי כי אף אחת לא מצאה 
צורך לומר דבר מה. 
אולי כי אף אחת כלל לא יודעת 
מה מתרחש בנפשה של השנייה. 

התחושה של להיות לבד, 
כי לא התייחסו אלי, 
לא הבינו אותי, 
לא הייתן רגישות אלי, 
כל זה הינו תסריט דימיוני 
שהלומדת מזינה את עצמה בו, 
כי היא מאמינה שהשני מחויב לה. 
מחויב לעשות כרצונה. 
אז להבין, שהשני, 
לעיתים אינו יודע שהוא מחויב להגיב, 
כי הוא מגיב רק למה שמעניין אותו, 
עונה אם יש לו מה לענות. 
אם נבין זאת, 
כי אז נחסוך מעצמנו את 
הרגישויות שאינן נחוצות.

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…