הבקעת החומות המלאכותיות

ברצוני לשתף אתכם: 
בשנים הראשונות שלאחר התאונה (שארעה במאי 2005) 
ביתי היווה מעין מוקד עליה לרגל. 
אורחים הגיעו להיות איתי ולתמוך בי 
ואני לתומי חשבתי שכך זה ימשך לעולמי עד. 
אך המציאות טפחה על פני ועם הזמן הביקורים פחתו. 
כנ״ל גם הטלפונים ואני הרגשתי שכוחה ונטושה, 
מה שהעצים את תחושת האומללות והבדידות.
הבנתי שעלי לעשות מעשה. 
לצאת מדלת אמותי אל תנועת החיים אשר זורמת 
מחוץ לביתי ועלי להשתלב בה.

יצאתי מרחם ביתי אל העולם החיצון. 
בתחילה הגיחות הללו היו מלוות בחששות. 
אך בהדרגה גיליתי שהמפגשים המחודשים 
וההתערבבות בעולם החיצון 
ממלאים את חדרי ליבי באנרגיות חדשות, 
טובות ומרעננות.
עכשיו לידה מחודשת זו היא עבורי טבעית לגמרי 
ואני עושה זאת ללא היסוס. 

משנודע לי שמתארגנת פגישת מחזור של ילידי 58 
מקרית טבעון וסביבתה התגובה הראשונית שלי 
היתה התנגדות מאחר ואת מרבית האנשים 
לא פגשתי יותר מ-40 שנה 
ולא ידעתי כיצד יקבלו את רינה במצבה הנוכחי.

אך במחשבה שנייה החלטתי שאין לי במה להתבייש 
ומה להסתיר ואני רוצה להזכיר את קיומי בעצם נוכחותי. 
ולא רק שלא התבדתי אלא, 
היה זה ערב קסום ומלא אהבה. 
ושמחתי על החלטתי והבנתי שזהו הדבר 
הנכון לעשותו בכל המצבים.


השבוע סייימנו את יז' בתמוז - יום הבקעת חומות ירושלים. 
מה שהביא בסופו של דבר לחורבן בית המקדש. 
תקופה זו מלווה במנהגי אבלות וצער. 
אך אני רוצה להתייחס להבקעת חומות במובן החיובי 
וזאת בהקשר למה שכתבתי קודם. 
כלומר, הבקעת החומות המלאכותיות שאנו בונים סביבינו, 
כגון אלה של כביכול אזור הנוחות, אגו, כעס ופגיעות , 
צרות העין וקנאה, ההאחזות בסיפורים שסיפרנו לעצמנו בעבר וכו'. 
כל החומות שאוטמות את ליבנו וראשנו. 
הבקעת חומות אלו יכולה אך ורק לשפר את איכות החיים
 ולהיטיב עמנו. לאפשר לנו עוד פתיחות לחיים.

וזה בעצם מה שרציתי להראות לכם בשיתוף הזה. 
שגם אנשים במצבי יכולים להשתלב 
ולהיות חלק מתנועת החיים הטבעית.

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…