הַחֵלֶק שֶׁלִי – הַחֵלֶק שֶׁלּוֹ
בזמן שמתקיים מפגש אנושי, כל אחד מהמשתתפים הנוכחים במפגש
מַנְכִיחַ את הנמצא בחלק שלו האישי.
אם אַתְּ/אֲנִי נמצאת משתתפת במפגש, כי אז החלק שֶׁלָּךְ/שֶׁלִי יהיה גם נוכח במפגש,
כחלק פעיל, מול פעילות החלק שֶׁלּוֹ – של השני.
🌷 בְּכָל חֵלֶק – גם בַּחֵלֶק שֶׁלָּךְ/שֶׁלִי, גם בַּחֵלֶק שֶׁלּוֹ
נמצאת נוכחת הפעילות החיצונית היוצאת דרך דיבור והתנהגות/מעשים.
ונמצאת נוכחת הפעילות הפנימית של המחשבה, ההבנה, הלב, הנפש הרוח הרצון
כשטיב הנמצא נוכח בחוץ (דרך דיבור ומעשה) יכול לגלות את טיב הנמצא קיים בפנימיות אותו זמן.
טיב פעילות התפקודים הפנימיים, כולם, נמצאים נוכחים בזמן דיבור ומעשה.
🌷 המילים היוצאות מהפה המדבר, טיבן של המילים הנאמרות, כוחן,
יכול לגלות את טיב תפקודו של הַלֵּב באותו זמן.
הַלֵּב, האם הוא נמצא בפתיחות, או בסגירות?
האם הלב נמצא בטובו, או חלילה, קיימת בו נוכחות ההפוכה לטוב.
לזכור, שלא רק תפקודו של הלב, מתגלה, אלא יש את התפקודים הפנימיים כולם, שהוזכרו,
הנוכחים בזמן דיבור ובמעשה.
🌷 כשהַלֵּב נמצא בפתיחותו, בטובו, בבינתו, בתבונתו,
כי אז מילותיו של המדבר נושאות את כוחה של ההבנה הטובה היודעת להעביר לשני מילים מדייקות,
כפי שמתאים ונכון להעביר באותו זמן.
והיה ונוכח מי שלבו סגור, ליבו קשה, הוא קשה לב – (מושג שנאמר בלימוד).
ליבו גס- רוחו גסה, הוא יאמר מילים לא נעימות, שהלב של השומע לא יסכים לקבל.
ליבו של השומע יכאב.
השפעתן של מילים שאינן מדייקות עלולה לפגוע על מצב תפקוד השומע, (דיברנו על ליבו).
מכאן יווצר חיכוך וריב.
״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן״(משלי יח)
🌷 הנה לפנינו מראה של מפגש לבבות – לֵּב מול לֵּב.
הלֵּב שֶׁלָּךְ/שֶׁלִי מול הלֵּב שֶׁלּוֹ
🌷 כאן תוספת חשובה,
השפעתן של המילים על השומע תלויה לא רק בטיב נוכחותו של המדבר
אלא, תלויה גם במצב תפקדו של השומע אותו זמן.
נניח ומדובר בָּךְ/בִּי השומעת את המילים,
האם נהיה מסוגלות שלא להתערער מהנוכחות הלא נעימה?
האם נוכל להישאר שקטות, רגועות, למרות כל אשר הושלך?
התשובה תלויה בכוחן של ההבנות שלנו,
ביכולתן לקבוע את מצב הכוחות הפעילים בתוכנו.
מצב הכוחות הפעילים בתוכנו יקבע את יכולת העמידה שֶׁלָּךְ/שֶׁלִי
בפני כל מצב, בפני כל אדם.
כשהלומדת, מבינה שהיא נושאת אחריות על מעשיה.
יתכן ותשאלו, האם האחריות מוטלת רק על הלומדת ?
הרי לכל צד יש את החלק שלו שהוא מביא למפגש
האם הוא לא אחראי באותה מידה לכל אשר קורה?
בוודאי שהאחריות מוטלת על כל צד.
אלא, הלומדת מבינה שאין ביכולתה לקבוע לאף אדם את יכולת הבנתו, את טיב רצונו
ומכאן אינה יכולה לקבוע מה יביא בדיבורו ובמעשיו.
הלומדת נושאת הבנה שהאדם הנמצא מולה יתכן ואינו יודע ואינו מבין את תוצאות דיבורו ומעשיו,
הוא אינו מכיר תפקוד אחר, זו התנהלותו במשך שנים.
היא, הלומדת, תדע בעזרת הכלים שקיבלה מהלימוד, לתת את הטוב ביותר בכל מפגש,
בראש ובראשונה, עבור עצמה, עבור חייה. גם עבור הנמצא מולה.
תודה.
מיכל חכמוב – מדריכה