בהעלותך

בהעלותך

א וַיְדַבֵּר השם אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרֹת אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.

כאשר אהרון מעלה את הנרות למקומם במנורה, הם נדלקים מעצמם. הייתכן ? האם אהרון מעלה את הנרות והקב”ה הוא שמדליק אותם ?

נבחן זאת באופן חמור, מנקודה לא אמונית. חזקה שבהעלותך משמעו-שאהרון מעלה את האש בנרות. אז מדוע יש צורך לומר-יאירו שבעת הנרות ?

אלא, שכאשר אהרון מעלה את האש בנרות, מתרחש דבר מה שונה. נרות המנורה, כנרות שבת, כנרות החנוכיה, וכנרות הנשמה, נרות קודש הם. בתקופה ההיא, ללא חשמל, נרות שימשו למאור כל הזמן. אלו נרות של חול, או שמשים, שמשתמשים בהם. ואין הבדל בינם לנרות הקודש. אלא שבנרות הקודש, האש הרגילה, מקבלת משמעות רוחנית. מייצגת נשמות, וקשר עם הבורא. ברמה האישית, המשפחתית, והכללית-ציבורית גם יחד. והאש שמדליק האדם-לא יציר האדם היא, אלא כוח טבע מהבורא.

מה אם כן מעמד האדם מול הבורא ? יש כאן כעין שותפות של שווים. האמנם אפשרי ?
נלמד מסופה של הפרשה.

טו וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד-הֵאָסֵף מִרְיָם. טז וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן.

עמדו על כך חז”ל. יתכן שנגזר גורלה של מרים למות. אבל העם התעקש שלא ימוש ממקומו עד שתחלים. והרי המסע חייב להמשיך. מדוע התעקשו ? כי משה ואהרון לימדו. זאת אומרת לימדו את הגברים. ומרים הייתה מורתן של הנשים. וסדר העולם הוא שהנשים והגברים לומדים וצומחים יחדיו. לא ניתן להמשיך במסע, בלי שהנשים תוכלנה להמשיך וללמוד. ונאמר קול המון כקול שדי. נמלך הבורא (מלשון מלך, שתבונתו מתגברת ונכון לתקן על אף מעמדו). והציל וריפא את מרים, והעם המשיך במסעו.

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…