כמה פעמים יש לנו חוקים "לא כתובים".
ואם אני לא עומדת באותם חוקים?
אני מתאכזבת, מבקרת ושיפוטית.
מדוע אני אוחזת באותם חוקים לא כתובים?
ימימה אומרת: "האחיזה ההתייחסות אליו. סבל".
אנחנו אוחזים במחשבה, בהתנהגות, בתפיסות מסויימות
איך דברים אמורים להיראות, להתנהג, להיאמר, להרגיש…
כמעט בכל תחום מאוד יש לנו תפיסה כיצד דברים צריכים להיות…
אני חשבתי ששמחה צריכה להיראות כך:
חיוך מרוח על הפנים, הלב מתרחב, יש זרימה פנימית וחיצונית
ללא חסימות ודברים שמפריעים.
תחושת חיוניות, מרץ והרגשה ש"השמיים הם הגבול".
והנה…
אכזבה…
מישהו פירגן ואמר לי מילים טובות,
הוא התרגש לפגוש אותי אחרי שנים ואמר כמה אני משמעותית בחייו.
הייתי אמור לשמוח ולהתרגש לפי "חוקי" השמחה שלי,
ווהנה לא כך קרה…
במקום להיות בשיפוט ובאכזבה,
אני לומדת לקבל את היכולת שלי גם בשמחה כפי שהיא באותו רגע.
לומדת לגלות גמישות למה שאני מרגישה
ולהרפות מהאחיזה של "החוקים" הלא כתובים שקבועים בתוכי.
ההבנה שגם ברגשות החיוביים יש תיחום, יש אחיזה שמזיקה,
היא מתנה גדולה עבור עצמי.
עוד צעד בקבלה שלי את עצמי כפי שאני.
שחרוו מהרגליות של אחיזה מזיקה
כדי לשאת את הטוב הפנימי בליבי, במחשבותיי,
לנקות את העומס המזיק
להתמקד בטוב הפנימי הקיים ללא מאבק.