אֲדָמָה

“וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה” (בראשית ב’, ז)
בורא עולם יצר את האדם מן האדמה, שֵם האדמה בשמו של האדם.
באדמה טמון כח, היא אם כל חי, מנביטה, מצמיחה, ומאדירה. מקיימת בפשטות שקטה וחזקה.
והאדם, האם טמון בו כח? מה הוא מנביט? מה הוא מצמיח ומגדל ומקיים?
באדם נובטת המילה. זרע מילה נישא ברוח, נטמן במרחבו, באדמתו וממתין. המילה יודעת, היא נושאת מטען חשוב להתפשטות האור בתוכו, וממתינה.
וברגע אין יודע מתי היא נובטת, קטנטנה ובלתי מורגשת, ועוד קצת מציצים העלים, והאדם-אדמה כבר מרגיש ומכיר, ובנפשו מהבהב הסיב הראשון. ובסבלנות, בקצב פנימי ונכון צומחת המילה באדמת האדם, מתפשטים שורשיה עמוק פנימה וגבעול ועלים כוספים אל השמש. ובעמל ובטירחה ובשאר החובות היא נישאת ונגלית בהוד ובתפארת. והאור הפנימי מהדהד בסיבים והאדם-אדמה מתקרב בפסיעות קטנטנות, לַתוֹך הטהור הקדוש העליון.
ובדרך האדם פוסע ושר, ופניו אל הרוח, וליבו פתוח, נוכח ומקשיב, אדמתו מוכנה לקבל זרעי מהות חדשים.

רוצה לקרוא עוד מלאכות?

היכנס לדף ״חדר מלאכה״ של המכון ותוכל להינות מעוד מלאכות של תלמידים, מדריכים ויוצרים. לחדר מלאכה

תוכלו להשאיר פרטים ולקבוע איתנו פגישה

גם ZOOM הולך…